ולקחתם אגודת אזוב

קכטולקחתם אגודת אזוב

בס"ד. (חג הפסח, ל"ב).

חג הפסח

ולקחתם אגודת אזוב וגו' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות וגו', וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח. ולכאו' יפלא הלא כתי' ועברתי באמ"צ ודרשו חז"ל אני ולא מלאך כו' וא"כ למה צריכי' לסימני', והתינח למ"ש ולא יתן המשחית כו', אך מאחר דכתי' ועברתי למה לי כל ענין הגעת הדם אל המשקוף כו', אלא על כרחך צריך לומר שלא בשביל הסימן כ"א שישראל היו צריכי' להגיע בבחי' עבודתם לבחי' משקוף כו', אשר גם זה אינו מובן דהא מכת בכורות הי' לא ע"י מלאך כו' כ"א בכבודו ובעצמו (וכמובן ממד"ר בשלח פך"א ממה שדחו להס"מ במה שנתן לו איוב שיתגושש בו שזהו רק בשביל שלא אבה ה' לשמוע קטרוגו כלל), א"כ הי' זה מבחי' אוא"ס שכחשכה כאורה אשר עז"נ (איוב ל"ה ו"ז) אם חטאת מה תפעול בו ורבו פשעיך מה תעשה אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, ולמה היו צריכי' ישראל להגיע בעבודה לבחי' משקוף, מאחר שזה נמשך מבחי' א"ס דכחשכה כאורה.

והענין יובן בהקדם דרז"ל במד"ר ע"פ ועבר ה' לנגוף, ועברתי, ל' עובר שאמר עובר אני על מה שאמרתי כגן ה' כארץ מצרי' כ"א מצרי' לשממה תהי' (יואל בסופו), ע' בפ' בא פי"ז באורך משל למלך שהלך בנו לברברייא כו' כך ירד יוסף כו', נמצא שמפרש ועברתי ל' עובר היינו שהעביר על המדה, שמדותיו לרחם, כי הגם שאינו ותרן כו', מ"מ הוא מרחם ומאריך אף אף לרשעי' כמ"ש רז"ל ע"פ ארך אפים ורב חסד, וזהו שאנו משבחי' הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך, ומבקשי' ברחמיך הרבי' רחם עלינו, ומ"מ עובר אני על מדה זו ועושה דין במצרי'.

קלוזהו דכתי' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרי' פי' יד ארז"ל (מנחות ד"י) כ"מ שנא' יד אינו אלא ימין, וימין אינו אלא חסד ורחמי', ומ"מ בשביל אהבת בנו הנהיג במצרי' במדה"ד הקשה והוא כמשל האב שיש לו בן יחיד אשר אוהב אותו וחביב עליו כבבת עינו, הנה אם א' יתגרה בבנו יחידו יתמלא עליו אף וחימה וקצף גדול, הגם כי בעצם האב הוא רחמן וחסיד ועניו, מ"מ בשביל אהבת בנו יחידו היקר אצלו כבבת עינו ישתנה מהנהגת מדותיו ויתנהג בדין על העושה עול ומתגרה בבנו יחידו, ויעשה כל טצדקי כל מה שיהי' לאל ידו לעשות בבחי' הדין והמשפט על העושה עול בבנו יחידו, כך הנה ישראל נק' בני' למקום כמ"ש בנים אתם, והם בנו בכורו כמ"ש בני בכורי ישראל, וכנס"י נק' אחת היא לאמה, אחת היא יונתי, ולכן בשביל אהבתו לבנו החביב עליו כמארז"ל חביבי' ישראל, ויקרי' אצלו כבבת עינו כמ"ש רז"ל ע"פ יצרנהו כאישון עינו כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו, הנה עשה ה' במצרי' וכבש יד ימינו שהיא בחי' חסד לעשות דין במצרי'. ובמד"ר ימינך ה' וגו' תרעץ אויב כשהוא דן אומות העולם דן בימין, והיינו כמשל הכאת ימין הוא יותר חזקה מהכאת שמאל. וזהו כי ביד חזקה כפשוטו יד ימין, וביד חזקה הוציאך ה' ממצרי' שהייתה ידו יד ימין חסד כבושה עדי פעל פעולת הדין במצרי'. ונמצא מובן מזה ג"כ ענין נגוף ורפוא שניהם מימין כו'.

אמנם הנה עדיין צ"ל הלא כתי' ועברתי דמשמע שקאי על אוא"ס עצומ"ה וכדרש רז"ל אני ולא מלאך כו' שצ"ל איך נמשך משם דוקא שיהי' נגוף ורפוא כו'. ויובן בהקדם מה שאמרו אני הוא ולא אחר דלכאו' יפלא איך יעלה על הדעת לומר ח"ו אחר, וגם שהלא חשב מלאך שרף ושליח שהם כנגד ג' עולמות בי"ע כנודע, וא"כ מה"ע ולא אחר, ועל כרחך צריך לומר שהכוונה היא על סט"א, והיתכן ח"ו להעלות על הדעת שיצ"מ ומכת בכורות הי' ע"י אחר ח"ו כו'.

והענין יובן בהקדם מ"ש בפדר"א עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שצ"ל קודם שנברא העולם מי קראו בשמו, וגם שכל ענין השם הוא לזולתו שיקראהו בשמו ואיך שייך זה קודם שנבה"ע, אך הענין דכתי' ויקרא ה' ה' שיש שני שמות הוי', הא' ש' הוי' דסדר השתלשלות והוא ש' הוי' ל' מהוה בחי' ש' הוי' באצי', שד' אותיות ה' הם ד' פרצופי או"א וזו"נ דאצי', וקוצו של יו"ד הוא בחי' כתר והיינו בחי' כתר השייך לבחי' אצי' לבד, ובכלל הוא בחי' כתר דחכ', שבאצי' אבא מקננא כמ"ש בת"ז, ויש ש' הוי' שלמעלה מאצי' שהוא בחי' ש' הוי' כמו שהוא כלול קלאבעצמותו כו', ופסיק טעמא בינייהו להורות על ענין שמובדל בערך, כי הגם שגם ש' הוי' שבסדר השתלשלות הוא ג"כ רק בדרך נברא מאיליו וממילא ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל כמו בחי' ש' אלקי' דכתי' ברא אלקי', משא"כ בש' הוי' כתי' ונבראו כו' כמ"ש במ"א, מ"מ מאחר שהוא מקור להוות דש' הוי' הוא ל' מהוה, לכן לגבי בחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מסדר השתלשלות הנה יש פסיק טעמא בינייהו להורות על ההבדל בין בחי' זו לבחי' זו, והגם כי גם ש' הוי' דלעילא נק' ג"כ בש' הוי' א"כ הוא ג"כ ל' מהוה, מ"מ מאחר שהוא כלול בעצמותו אינו שייך לפרשו ל' מהוה, ונק' בחי' שמו הגדול.

והנה בכלל ענין השם הוא רק הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל וכמ"ש מזה בכ"ד, והוא רק בכדי שיפנה לקוראו בשמו, וגם לפי מש"נ במ"א בד"ה ביום השמע"צ בענין מקדשי שמך, שע"י שזולתו קוראו בשמו נפנה עצמות האדם, מ"מ הרי מה שהוא פונה אינו בחי' הארת עצמותו כמ"ש לגבי עצמו, הן בענין הפני' שפונה, והן במה שממלא מבוקשו אח"כ, וכידוע שהשפעת המשפיע שמשפיע לזולתו אינו בערך מכמו שהוא בעצמותו, ובמ"א נת' שהוא חלק עשירי, ובאמת החלק עשירי הוא אינו רק חלק במספר, שהוא עשירי למספר, אמנם אינו בערך שוה להט' חלקי' שנשארו בהמשפיע, וכערך הדבור שהוא חלק עשירי מז' מדות וג' שכליים. ונמצא כי הן הקריאת שם והן מה שפונה לקוראו ע"י קריאה זו אינו רק הארה מועטת, ואינו דומה גם לבחי' השם כמ"ש כלול בעצמותו דלכאו' ה"ה גם כן רק חיצוניות ההארה לבד דמאי איכפת לי' אם קורין אותו ראובן או שמעון, הגם כי בעצם יש הפרש בין ראובן לשמעון שראובן הוא ע"ש כי ראה, ושמעון ע"ש כי שמע והרי ראי' ושמיעה רחוקי' זמ"ז, והם ב' פרשיות דק"ש כמ"ש בת"א בד"ה יהודא אתה, ומ"מ נדמה לזולתו שאינו הפרש כלל, וגם הוא עצמו אינו מרגיש כ"כ כמו ענין הרגשת המוחין שמי שיש לו מוחין יותר גדולי' ה"ה מרגיש אותם בבחי' יתרון על זולתו שאינו בבחי' מוחין גדולי' כאלו.

ואמנם באמת הפרש גדול יש בענין הקריאת שם (אך אין זה בבחירת האדם כמו המוחין, שאין זה תלוי בבחירתו רק מה שנותני' מלמעלה, וכמארז"ל טפה קלבזו מה תהא עלי' חכים כו', ובאמת כפי מה שית' אי"ה השם עוד יותר גבוה מבחי' המוחין, וע' בד"ה טוב שם תרל"א ששם גבוה יותר מבחי' אור הגם כי אור שם ומל' הכל בחי' אחת), שהרי כתי' ויקרא האדם שמות לכל הבהמה כו' ואם נא' שהשם הוא רק הסכם לבד מה הי' חכמתו של אדה"ר שידע לקרות שמות לכל מין ומי יכחישו ומי יאמר לו כנגד, והרי ארז"ל במד"ר בשעה שא' הקב"ה למלאכי השרת נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, א"ל חכמתו גדולה משלכם, העביר לפניהם בהמות וחיות ושאל מהם מה שמן ולא ידעו וכשהעבירן לפני אדה"ר קרא שמות לכל א' וא', שמזה מוכרח לאמר שיש בזה חכמה עמוקה במה שידע עד"מ שהשור קורין אותו שור דוקא ולא שם אחר, והיינו מפני שאותיות שור המה המחיים את מין השור, ואותיות חמור הם המחיים את מין החמור, ואותיות נשר הם המחיים את מין הנשר ועד"ז כולן, וכמ"ש בשל"ה שאדה"ר השיג בחכמתו מעלת ומדריגת המרכבה העליונה בחכמתו שקרא שמות לכולם. ונמצא הגם כי נדמה לכאו' שהשם בכלל המין וכן בפרט אצל כל אחד הוא בחי' היותר אחרונה, מ"מ באמת לא כן הוא שהוא חכ' נפלאה להכיר מפני כי חלוקי' בשרשן כו', ולפ"ז יובן שיש שני בחי' בהשם.