ועברתי בארץ מצרים

קכוועברתי בארץ מצרים

בס"ד.

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור כו', וארז"ל ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך אני ולא שרף כו'. ובמד"ר בא דקל"ה ב' פי"ח (הובא ביר"ק ג"ע י"ז, כבוד ת"ח ד') משל למלך שירד בנו כו' כך ירד יוסף למצרי' וקיבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם שנא' ויוסף הוא השליט על כו' כיבדו את יעקב שנא' ויבכו אותו המצרי' שבעי' יום, אמר הקב"ה כבוד אני עושה למצרי' הריני קורא בשמו של ג"ע שנא' כגן ה' כארץ מצרי', כשחזרו ושעבדו בהם אמר הקב"ה ועברתי באמ"צ חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותם שממה שנא' מצרי' לשממה תהי'. ונמצא כי מפרש ועברתי ל' חוזר ועובר על ההנחה הראשונה וכמש"א אמר הקב"ה עובר אני מאותו שאמרתי כו'. ולפ"ז י"ל ועברתי שעבר על מדותיו, פי' כי מדותיו ית' הם רחמי' וכמו שאנו מבקשי' ברחמיך הרבים רחם עלינו, הטוב כי לא כלו רחמיך, ולמען אהבת בניו עבר על המדה ועשה דין במצרי' (ת"א בא סד"ה למען תהי'), והיינו דכתי' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרי' פי' דכל מקום שנא' יד אינו אלא ימין (מנחות ד"י) שהימין הוא רחמי' וחסדי' ומ"מ כתי' ועברתי באמ"צ פי' שהעביר על מדותיו ועשה דיני' במצרי' הגם כי מדותיו לרחם ולהטיב לברואיו, והכל מחמת אהבתו לישראל כמשל האב בעבור אהבתו לבנו שרוצה לעשות חסד עם בנו כובש חסדו וכועס על אחרי' המצערי' את בנו, ואם יש לאל ידו ה"ה דן אותם מדוע יעשו ככה לצער את בנו יחידו החביב עליו כבבת עינו כו', וזהו ביד חזקה שהוא הימין היתה פרושה בכדי להוציאם ממצרי' והי' שינוי שלא ע"פ הטבע כו', וגם באותו שעה עצמו הוציאם ה' שהוא מדה"ר ממצרי' והיינו ענין נגוף ורפוא כו'.

קכזוביאור הענין יובן בהקדם ענין שאמרו ז"ל אני ולא מלאך כו' אני ה' אני ולא אחר, דלכאו' יפלא על סיום הדרש מה שאמר אני ולא אחר, דהאיך יעלה על לב איש לחשוב ולהרהר ולעלות על מוח שכלו ורוח בינתו ודעתו שח"ו גאולת מצרי' ומכת בכורות הי' ע"י אחר, וגם צ"ל מאחר שמתיבת אני הנא' בסוף פסוק ועברתי דרשו אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח שהם ג' בחי' בי"ע, ומהו עוד ולא אחר, וגם מה שפי' על ש' הוי' הנאמר אחר תיבת אני, [שהוא בחי'] הוא, שהרי אמרו אני ה' אני הוא ולא אחר.

אך הענין הוא דהנה יש ב' שמות הוי' כמו ויקרא ה' ה', הא' הוא ש' הוי' דסדר השתלשלות וכמ"ש ה' בחכמה יסד כו' שמחכ' ואילך נק' סדר השתלשלות האצי', ויש ש' הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות שע"ז אמרו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, פי' עד שלא נברה"ע כוונת אומרו גם עד שלא נאצל אצי' העליון הי' הוא ושמו היינו בחי' שמו שמו שהוא כלול בעצמו, בחי' הוא, הוא דבר הנעלם בל' נסתר, ועש"ז הבינה נק' הוא ע"ש בחי' עלמא דאתכסיא שנסתר ונעלם, ויש בחי' הוא שהוא עתיקא בזהר מאיר ומתגלה בבינה. והנה בסדר השתלשלות יש חו"ג, והיינו שנגד החסד יש מדה"ד המנגד לבחי' החסד ושיומשך ע"פ הדין והמשפט דוקא, אשר ע"פ מדה זו לא היו יכולי' ישראל ליגאל ממצרי' וכמארז"ל על יורדי הים שקטרגו המקטרגי' ואמרו הללו עובדי כו' והללו כו', אלא ששורש גאולת מצרי' נמשך מבחי' א"ס אשר שם לית שמאלא בהאי עתיקא. וזהו שאמר הקב"ה ליעקב ואנכי אעלך גם עלה, שהעלי' ממצרי' יהי' ע"י בחי' אנכי, ולכן לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ ע"י גילוי העצום והנורא שהי' לפי שעה מבחי' אנכי שזהו שאמרו ובמורא גדול זה גילוי שכינה בחי' מלך מלכי המלכים כמ"ש במ"א, וזהו שורש ש' הוי' הא' שהוא בחי' שמו הגדול כמו שהוא כלול בעצמותו שנק' ג"כ בש' אנכי שאם אתה חושב בכלל הרי בכתר מאיר מבחי' שמו הגדול מל' דא"ס בחי' מלכותך כו', ומשם נמשך שורש הגאולה, הגם כי עדיין לא היו ישראל במעלה עליונה והיו מושקעי' כו' עד שהי' יכול המקטרג לאמר כנ"ל, מ"מ מחמת שבבחי' שמו הגדול אינו תופס מקום כלל קכחמעשה התחתוני' וצדקתם שעז"נ אם חטאת מה תפעול בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (באיוב ל"ה ו"ז), וכחשכה כאורה בשני כפי"ן שגם האורה שוה לחשך, לכן משם נמשך גאולת מצרי' שיגאלו ישראל ממצרי', הגם כי אינם כדאי לפי טענת המקטרג, אך דקדוק טענתם הי' הללו והללו כו', דקדקו לקטרג מאחר שגם אלו חטאו הרי מטעם זה א"א להיות נמשך הגאולה, כ"א מצד אוא"ס דכחשיכה כאורה ומדוע לא יציל את המצרי' ג"כ, והגם כי זה הי' בעת קרי"ס מ"מ גם על מכות בכורות שייך זה, ולזה אמרו אני הוא ולא אחר.

והענין יובן בהבנת בקשת משה ונפלינו אני ועמך, ביקש שלא תשרה שכינה על או"ה, והיינו מפני כי ארך אפים ראה שמאריך אף גם לרשעי', להיות כי שם הוא בחי' כחשיכה כאורה ע"י בחי' ב' שמות ה' שקודם יגמה"ר שמשם נמשכי' יגמה"ר, ומשם יכול להיות נמשך הנבואה גם בלתי הכנת המקבל כלל, כמו בלעם שהי' מזוהם מ"מ ארז"ל בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם, ולזאת התפלל משה שלא תשרה שכינה כו', פי' שגם מבחי' פלא שהוא בחי' הכתר יומשך ג"כ רק למקום הראוי בבחי' הכנה, וזהו אומרו ונפלינו אני ועמך שגם מבחי' פלא יומשך כנ"ל דוקא והיינו ע"י התשובה כנ"ל, ואמר לו הקב"ה גם את הדבר הזה אעשה שהבטיחו על הדבר הזה. וההכנה לזה הי' ביצ"מ, וכמו יצ"מ בכלל הי' הכנה למ"ת כן הי' במצרי' גם הכנה על הבטחת דבר זה ג"כ, וקמי' הי' גלוי וידוע כי יברח העם כדפרי' בסש"ב ע"פ כי ברח העם שברחו מהרע, וא"כ הי' קצת הכנה לזה לכן הי' נגוף ורפוא כו'. ומ"מ עיקר ענין זה הי' בקרי"ס להיות קרי"ס הי' לאחר הבריחה בפועל ממש כו', אך גם בהיותם במצרי' מוכנים [לעשות] כל אשר ציוה להם משה מפי הגבורה ה"ז ג"כ הכנה, לכן גם מבחי' אני אוא"ס עצומ"ה נמשך להיות נגוף למצרי' ורפוא לישראל.

וזהו שאמרו אני הוא ולא אחר, פי' אחר שחשב כל הפרטי' דבי"ע שהוא מלאך שרף ושליח אמר עוד אני ה' פי' הגם כי זהו אני עצמו ולא ע"י שום ממוצע ושליח, שמדותי לרחם וכחשכה כאורה בשני כפי"ן, מ"מ אני הוא, שכאשר נמשך בבחי' הוא, הוא בחי' בינה שנק' הוא כנ"ל, אז ולא אחר שלא נמשך שום יניקה להיות כי נמשך בבחי' פנימיות דאו"א.

או י"ל אני הוא כמ"ש בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא, הוא דא עתיקא, וע"י עבודת הלוים מבחי' בינה קו השמאל ממשיכי' מבחי' הוא שזהו שייך רק בנש"י, ולכן קכטהגם כי מצד בחי' אני כחשוכה כאורה מ"מ להיותו הוא בחי' התגלות עתיק שבבינה שממציאות עצמותו נמצאו כל הנמצאים, נמשך להיות ולא אחר שאינו נמשך בסט"א כלל. אמנם כ"ז נעשה ביצ"מ שאו"א הלבישו לזרועות דא"א, שז"ע ויוציאנו ה' אלקינו ממצרי' כמ"ש במ"א, ולכן גם מבחי' התגלות עתיק אינן יכולי' לקבל להיות כי נמשך בפנימיות, משא"כ בגלו' מצרי' פרעה אותיות העורף שקיבל יניקה מבחי' אחורי' דא"א.