ועשו לי מקדש

עועשו לי מקדש

בס"ד. (ש"פ תרומה, ל"ב).

תרומה

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הנה ארז"ל במד"ר פ' ויקרא פ"ב כל מקום שנא' לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וחשיב המקדש שנא' ועשו לי מקדש, הקרבנות להקריב לי, ישראל וארשתיך לי, והיינו כי באצי' יש חו"ג, ולכן מצד מדת הגבורה יקרא שתתעכב ותמנע ההשפעה שלא יומשך לעולם, אבל בע"ק לית שמאלא לכן משם נמשך לעולם, וזהו כל מקום שנא' לי שרומז לע"ק אינו זז לעולם לפי שלית שמאלא בהאי עתיקא. וצ"ל הלא עכשיו ליכא מקדש וקרבנות, ובמתנות כהונה שם פי' הגם שכעת ליכא בהמ"ק וקרבנות מ"מ כל הני דחשיב כולם עומדי' עדיין, וצ"ל זה.

והענין יובן ע"פ משנ"ת בלק"ת פ' עקב בד"ה ולהבין שורש טעם, מנ"ל דברכת הארץ בזמה"ז דאורייתא הלא הארץ אינה תח"י ישראל, והיינו כי הארץ העליונה ברוחניות ניתנה לאברהם ולזרעו אחריו עד עולם, וזהו שנק' ארץ כנען ל' הכנעה ול' סוחר ותגר כמ"ש אשר גו' כנעניה נכבדי ארץ, ופי' ל' סוחר שיש בזה שני בחי' משיכה וכסף, משיכה הוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע ע"י שיתבונן שנשמה שנתת בי אתה בראת ואתה יצרת ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה לי לע"ל, ואי לזאת גם עכשיו ימאוס בחיי נפשו להיות בטל ונכלל ביחודו ית', וז"ע משיכה בחי' העלאה מטורי דפרודא לבחי' יחוד עליון, וכסף הוא אור האהבה עליונה שנמשך ע"י העלאה זו שז"ע בחי' כסף מל' נכסוף נכספתי ל' כיסוף ואהבה, וז"ע ת' עלמין דכסופין דירתין צדיקייא לע"ל שהם מבחי' תענוג עליון, שכ"ז הוא בחי' ארץ כנען ל' סוחר ותגר. וא"כ ישנה בחי' ארץ כנען ברוחניות גם עכשיו. וזהו כי לי כל הארץ, כי דור הולך ודור בא, פי' ע"ס נק' דור דור, אבל הארץ לעולם עומדת בחי' מל', ע' בז"ג פ' בראשית עמוד קנ"ג וע' קע"ג, ובזח"ג בר"מ פנחס דרי"ו ע"ב, ובפ' עקב עאבר"מ דרע"ג א'. ובמד"ר פי' דור הולך על המלכיות שאינה נוגעת בחברתה כו'. והיינו שכ"מ שנא' לי אינו זז.

וכמ"כ י"ל בענין בהמק"ד, כי מקדש העליון שנק' מקדש אד' מחובר למקדש התחתון, וכמו בענין כעיר שחוברה לה יחדיו כו', ירושלי' שלמעלה מחובר לירושמ"ט. וזהו שאינו זז שגם עכשיו יש בחי' בהמק"ד, וכענין היריעות והקרשי' שיש בחי' זו בנפש כמ"ש בלק"ת בד"ה נשא, ועד"ז בחי' אהל ומשכן זהו תושב"כ ותושבע"פ, וזהו אדם כי יקריב מכם ולכאו' הי' צ"ל אדם מכם כי יקריב, אך הענין הוא דאדם היינו מחדומ"ע של התורה שהם במקום האהל והמשכן כי יקריב מכם היינו העלאת נה"ב בתפלה כו', וזהו אדם כי יקריב מכם. וענין מזבח החיצון והפנימי' ז"ע חיצוניות הלב ופנימיות הלב, גם בבהכנ"ס מאיר הארה מבחי' בהמק"ד שלכן נק' מקדש מעט וזהו אינו זז כו' לפי שנא' ועשו לי מקדש.

ב) והנה ענין ושכנתי בתוכם, הנה כתי' כי בועלייך עושייך וארז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וז"ע מקדש אד' כוננו ידיך בחי' באר חפרוה שרי', נמצא זהו מה שיהי' האדם בבחי' באר מים חיים שה"ע אליך ה' נפשי אשא, וז"ע חפרוה שרי' במחוקק גימ' רמ"ח שעי"ז נעשה החקיקה בנפש. וזהו שארז"ל כתובות דס"ב ע"ב בבן רבי כשהעבירוה קמי' אמר אכנוס והדר איזל, א"ל רבי בני מדעת קונך יש בך, תחלה אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך כו' ואח"כ אמר ועשו לי מקדש, מוכח דהמקדש ושכנתי בתוכם זהו כענין יחוד חו"כ, והיינו ענין הלוחות שהיו בארון, שה"ע המשכת אור התורה בישראל, אך לפמש"נ לעיל דהאוהל והמקדש עצמו זהו עכשיו בחי' תורה, א"כ איך נא' דהיחוד זהו ג"כ תורה, וצ"ל דהנשואין והיחוד ז"ע פנימיות התורה שיתגלה לע"ל, וא"כ גם עכשיו עבזהו ענין אגדות וכמ"ש בזהר בענין ואגידה שהוא בחי' ההשפעה מן הגימ"ל לדלי"ת שמשפיע לו בחי' יו"ד, ועי"ז נעשה מן ד' ה"א. ונמצא כי הלכות ואגדות זהו ענין אירוסין ונשואין שיש בבחי' התורה, הלכות שבתורה זה"ע אוהל ומקדש שבתורה שזהו כמו אירוסין טבעת קדושין בחי' מקיף לבד, אבל נשואין יחוד זהו בחי' אגדות. גם בעבודה בנש"י יש ב' בחי', שז"ע עיני כל אליך ישברו, ואח"כ נעשית כלה בה"א כו'.

ולהבין ענין ושכנתי בתוכם צ"ל ענין השראת השכינה שהי' במקדש, שאנו אומרי' ואין אנו יכולי' לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך, וצ"ל מהו ולהשתחוות לפניך, כי הנה ענין ההשתחוואה בפנימיות ז"ע בטל רצונך מפני רצונו והשתחוואה זו היו מקבלי' במקדש ע"י גילוי שכינה, פי' שכינה מה ששוכן בתחתונים בבחי' גילוי, ועי"ז היו הנשמות נכללי' ומתבטלי' כנר בפני האבוקה, שהרי השכינה היא מקור הנשמות ברא כרעא דאבוה, והנה כשיורדת המל' בבריאה נק' שכינה ששוכן בהיכל קד"ק דבריאה, והיינו כשנעשית עתיק לבריאה ונק' אז מלך יחיד, והר"ז כענין המשכת האבוקה שעי"ז מתבטלי' הנשמות כנר בפני האבוקה, ולכן בבהמ"ק כשהאיר בחי' זו בקדש הקדשים הי' ענין ההשתחוואה בחי' הביטול של הנשמות כו'.

ועוד יובן ענין ההשתחוואה ממשנ"ת בלק"ת בד"ה שובה הראשון שיש השתחוואה ברוחניות שכופף ומבטל שכלו לדבר הנשפע והוא בלעו"ז, וכמו"כ נשמע לענין השתחוואה בתפלה היינו שכופף ומבטל שכלו אליו ית', וגם בטל רצונך. ועוד יובן ענין השתחוואה ע"ד מ"ש יבוא כל בשר להשתחוות, בשר הוא בחי' יסוד האש ע"ד פני שור וע"ד בשרפי' נא' לחמי לאשי. וההשתחוואה זהו בחי' ביטול שלמעלה מרשפי אש וא"כ זהו כענין שנא' ואחר האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, וכענין בת אבי שהיא מבחי' מוחין דאבא שלמעלה מבחי' בת אמי מוחין דאימא, וזהו שארז"ל במד"ר פ' וירא פנ"ו אר"י הכל בזכות השתחוואה אברהם לא חזר מהר המורי' אלא בזכות השתחוואה, התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחוואה שנא' עגוהשתחויתם מרחוק, וז"ע יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, מפני שהי' בבחי' הביטול ע"ד שנא' באליעזר ויקוד וישתחו, ובספר פנים יפות ס"פ משפטי' שההשתחוואה בפישוט ידי' ורגלי' זהו כענין התפשטו' כח הגשמי' הנפרדי', וי"ל כי העמידה בציור אדם הראש גבוה, אבל בהשתחוואה הראש והגוף והרגלי' שוים, וא"כ זהו בחי' ביטול לבחי' ששם חכמה ועשי' שוין, והיינו בחי' כי לא אדם הוא כו'.

ג) ואפ"ל ע"ד שנת' ע"פ מאמר הזהר ע"פ אלה תולדות נח נח לשון מנוחה, ענין עה"ח ועה"ד, שמבחי' עה"ד אף כמו שהוא למעלה דהיינו בז"א מהחזה ולמטה ששם נסתיימו המוחין דאו"א, אזי נמשך רשפי אש בחי' חו"ג המגולים, אבל עה"ח הוא בחי' חו"ג המכוסי' ביסוד אימא, כענין הביטול דקול דממה דקה, שז"ע שמו"ע, ונת' שם שורש ב' בחי' אלו שמצד הק"ו שייך עליות מלמטלמ"ע רצו"ש, אבל מצד העיגול הגדול שלמעלה מהקו הוא אוא"ס המקיף ד' עולמות בשוה נמשך הביטול לגמרי בחי' חכ' כח מ"ה, כמו משה ונחנו מ"ה כבד פה, וז"ע ההשתחוואה שלכן ההשתחוואה בפישוט ידי' ורגלי' מורה כי חב"ד חג"ת נה"י שוין, וכמשנ"ת במ"א בענין האופנים שאין בהם ציור קומה, ואפ"ל שז"ע אדם ובהמה תושיע ה' שע"י שהאדם הוא בחי' ציור קומה בצלמינו כדמותינו ועושה א"ע כבהמה שבבהמה הראש והגוף שוין, עי"ז תושיע הוי'. ועוי"ל ענין ההשתחוואה ע"ד שיש דחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ע"כ יראה עילאה שגבוה מעה"ד מזה נמשך ההשתחוואה, וזהו בחי' עבד שלמעלה מבחי' בן בחי' משה עבדי, ולכן השתחוואה זו הי' נמשך בבהמ"ק כמ"ש בענין השמים כסאי והארץ כו' איזה בית אשר ע"י תומ"צ ממשיכי' בחי' נר"נ, אך בית זהו מקיף דחי' יחידה בחי' בכל מאדך, ומזה נמשך הכריעות וההשתחוואות דשמו"ע, ולכן בהמק"ד הנק' בית ששם האיר בחי' ח"י היינו ענין מלך יחיד ע"כ מזה נמשך בחי' ההשתחוואה בנפש ביטול דח"י שלמעלה מן השכל, ע"ד אחת היא יונתי שמקבלת מבחי' יחיד כו'. ועוד נת' כה"ג בענין יהודא אתה יודך אחיך כי ראובן שמעון לוי זהו ק"ש ואמת ויציב, אבל יהודה הודאה וביטול לגמרי לבחי' סוכ"ע זה"ע שמו"ע וכענין הביטול דחו"ב שגבוה מאהוי"ר, וז"ע יהודה אתה בחי' היכל קדה"ק שמו"ע שהוא בג"ר שלמעלה מהיכל האהבה וז"ע ההשתחוואה, וכענין שנת' בדרוש ל"ג בעומר ההפרש בין ברכה להודאה, אשר ברוך הוא מבחי' חכ' אבל לגבי עת"י אין שייך שום השגה כ"א הודאה וביטול לגמרי, וזהו כענין מל"ת לגבי מ"ע שהם ג"כ כענין הודאה לגבי ברכה כי מ"ע ז"ע קום ועשה כעין ברכה, ול"ת מבחי' שא"א להמשיך שם בכלי כ"א ע"י הודאה וז"ע הל"ת, ולכן בבהמק"ד עדשהאיר בחי' עת"י דבריאה ששרשו מעת"י דאצי' עי"ז נמשך ההשתחוואה, וכמ"ש לע"ל והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' והשתחוו כו' כי ע"י שופר גדול מאיר מפנימיות ע"י ומזה יומשך ההשתחוואה והביטול כו' ומעין זה הוא תפלת נעילה דיוהכ"פ.

ד) והנה בתו"א ד"ה והנה אנחנו מאלמי' אלומי' נת' שיש בענין ההשתחוואה ב' בחי', וע' בד"ה יביאו לבוש מל' שהכריעות וההשתחוואות דשמו"ע הן כריעות הראש שהוא המשכת בחי' חכ' עילאה ונמשך דרך חוט השדרה ח"י חוליות ח"י ברכאן דצלותא עד שנמשך בבחי' ירכין במודי' ושים שלום המשכת השפע מח"ע בח"ת, ובד"ה מאלמי' הנ"ל פי' ב' בחי' בהשתחוואה, הא' בחי' ביטול שבטל ומשתחווה ע"ד וצבא השמים לך משתחוים שהם מתבטלי', הב' ההמשכה שמרכין ראשו וממשיכו למטה, ובאמת הא בהא תלי' שע"י הביטול גורם ההמשכה, וז"ע ותשתחוין לאלומתי והיינו שע"י הביטול גרמו להמשיך השפע מהדעת ומכח"ב בבחי' יוסף בחי' יסוד כו', וזהו ברוך ה' המבורך לע"ו דא אפיקו דברכאן, ונה"י חדשים נמשכי' מהכתר. ועד"ז יובן ענין ההשתחוואה בבהמק"ד שע"י ההשתחוואה וביטול זה גרמו ההמשכה מלמעלה מבחי' ח"ע, וז"ע יחוד עליון דושכנתי בתוכם המשכת אור התורה בכנס"י וזהו שאנו אומרים ואין אנו יכולי' כו' ולהשתחוות כו' שע"י שאין ההשתחוואה והביטול ממילא לא נמשך האור והשפע מלמעלה, וז"ע ונהר יחרב ויבש. ובאו"ת מהמגיד נ"ע ברמזי אגדות בענין מארז"ל לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחוואה מלך בקימה שרים בהשתחוואה פי' ג"כ דהשתחוואה הוא המשכה מלמעלמ"ט, וכן במ"מ בענין ותשתחוין לאלומתי כולהי ספירן נגדין בי' כדי לאשפעה בכנס"י, וכן פי' בענין אחד עשר כוכבי' שהם י"ב גבולי אלכסון חוץ מהמיוחד ליסוד והם משתחווין לי פי' נגדין בי', וז"ע השתחוו להוי' בהדרת קודש ר"ת קבלה ואומרי' זה בשבת, ובחול אומרי' הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה, כי ההשתחוואה יש בה שני בחי' כנ"ל וזה מאיר בשבת שע"י הביטול בא ההמשכה כנ"ל.

ה) ולהבין איך נמשך זה ע"י בהמק"ד, י"ל מ"ש הרמב"ן ר"פ תרומה שענין המשכן שיהי' הכבוד ששכן בהר סיני כמ"ש וישכון כבוד ה' על הר סיני, שיהי' שוכן במשכן בנסתר, כי במ"ת הי' בגילוי, ועל כל דבור פרחה נשמתן דאית רצון ואית רצון, אית רצון הנמשך מהבינה והדעת ע"ד נודע בשערי' בעלה עהלכל חד לפום מה דמשער בליבי', ואית רצון שלמעלה מהשכל שהוא בחי' כתר ונק' א"א בחי' יחידה, ורצון זה נמשך לישראל ע"י מ"ת שהדיבור הוא המשכה ממהו"ע ית' לנש"י, וז"ע פב"פ דיבר ה' עמכם כי במ"ת נמשך לכאו"א בחי' ש' הוי' בפנים שלכם, והאיר שורש הנשמה הנק' מזלי' בתוך הנשמה שבגוף, והיינו בחי' חכ' וכתר שהם בחי' מקיפי' ח"י שבנשמה האירו בפנימיות היינו בנר"ן, והנה כמו בנשמה יש נר"נ אור פנימי, וח"י מקיפי', כמ"כ למעלה ז"ע ממכ"ע בחי' נר"נ, וסוכ"ע בחי' חכ' וכתר, ולכן במ"ת גילוי סוכ"ע בחי' כתר וח"ע היינו בחי' כבוד עילאה בממכ"ע בחי' כבוד תתאה, עי"ז הי' הגילוי בנפש גילוי בחי' מזלי' בנר"ן, וזהו שפרחה נשמתן, כי מזל הנשמה זהו כענין הנשמה יתירה שמאיר בשבת שהיא מבחי' רצון העליון והיינו ע"י גילוי סוכ"ע בשבת בחי' חכ' וכתר, וז"ע סעודתא דע"ק, ועד"ז יובן בהמשכן מבחי' ונועדתי לך שמה למע' מבחי' ונודעתי בחי' נודע בשערי', לכן מזה נמשך ההשתחוואה והביטול בחי' שלמעלה מהשכל כו'.

והנה מה שגילוי זה שבמ"ת הי' בגילוי ובבהמק"ד הי' בהסתר זהו ע"ד מ"ש רז"ל במד"ר במדבר פ"א יפה הוא הצניעות שנא' והצנע לכת, וא"כ הוא כענין עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי' כי הר סיני הוא מל', והמשכן בינה. והנה פסוק וכבוד הוי' מלא את המשכן נא' ב"פ ס"פ פקודי, והענין כמ"ש כי על כל כבוד חופה שיש ב' בחי' כבוד כבוד תתאה וכבוד עילאה, וז"ע מלא כל הארץ כבודו היינו כבוד תתאה, וכתי' ברוך כבוד ה' ממקומו מבחי' כבוד עילאה ומבחי' איה מקום כבודו שהוא חכ' וכתר, וב' בחי' כבוד זהו כענין אל דיעות ה' שמלמטלמ"ע הוא דעת תחתון שלמטה היש ונתהוה מאין, ומלמעלמ"ט הוא בהיפוך שלמטה הוא אין וכולא קמי' כלא חשיב, וז"ע ב"פ וכבוד ה' מלא את המשכן, ע"ד פקודי המשכן משכן העדות כו'. והנה גם בחי' כבוד תתאה שהאיר במשכן אינו ע"ד שארז"ל ברכות דמ"ג סע"ב אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה שנא' מלא כל הארץ כבודו, שבכל הארץ השראה זו היא בבחי' מקיף, דאל"כ איך מלא כה"כ והכתי' וכבודי לאחר לא אתן דפי' הרמ"ז כבודי ע"ס דמל' שהם לבוש אל הפנימי', אלא רק ע"ד אור מקיף, ועד"ז ארז"ל ללמדך שאין מקום פנוי מן השכינה אפי' סנה, ואדמו"ר נ"ע פי' ולכבודי בראתיו הוא כתר מל', ובבהמ"ק ובמשכן הי' הכבוד מלא בפנימיות ע"ד המחשבה מאירה במוח בגילוי וברגל בהעלם. נמצא נת' שבבהמ"ק ובמשכן הי' שורה כבוד עילאה וכבוד תתאה שה"ע אל דיעות כו' שמשם שורש ביטול היש וביטול אמיתי, וכבר מבואר לעיל שכבוד עילאה הוא בחי' ח"ע ז"ע בחי' סוכ"ע בחי' ח"י מקיף דנשמה שז"ע למ"ד מ"ם דצלם, שגילוי המקיף של הנשמה גבוה מגילוי אלי', ובמ"ת ודאי האיר המקיף בפנימי שז"ע פרחה נשמתן, לכן מב' בחי' כבוד שהאיר במשכן נמשך ב' בחי' ביטול, הא' ביטול היש הנמשך מכבוד תתאה ע"ד בכל נפשך שנמשך עומבשכמל"ו, ועיקר ביטול זה לנה"ב ששרשה מחיות המרכבה הנושאות את הכבוד, ומכבוד עילאה נמשך ביטול אמיתי לנה"א בחי' השתחוואה פנימית, וכענין ב' בחי' כלה, ובחי' זו עכשיו ז"ע שמו"ע כריעות והשתחוואות ומסיים שים שלום דפי' השלום הוא חיבור ב' הדיעות שיהי' דעת עליון של המשפיע מאיר ונמשך גם בדעת [תחתון] של נש"י, וזהו שלום שמקשר ומחבר ב' הפכים ב' בחי' כבוד הנ"ל. וע"פ הקבלה שים שלום המשכת הטפה, פי' המשכת הדעת, שלכן ח"י ברכאן נגד ח"י חוליות כו'.

ו) אך כדי להיות וכבוד הוי' מלא צ"ל תחלה יריעות המשכן וכמ"ש נוטה שמים כיריעה, ובחי' מקיף זה רומז לבחי' אי' מקום כבודו שבחי' אי' הוא המקור של כבודו, אי"ה ג"ר כח"ב, כי היריעות הם מעשה המצות שהם המשכת מקיפים. והענין כי מצוה ל' צוותא וחיבור שבהם חיבור המאציל א"ס ב"ה שיאיר בע"ס דאצי', וכמו"כ עשר יריעות המשכן כי רש"י ז"ל פי' ע"פ עלי פלשת התרועעי, התחברי, ובשורש ישע פי' יריעה ל' ריעות או רועה, והיינו כענין ריעי' האהובים מדות שלמעלה מהשכל, שאין שם התחלקות, גם המל' נק' יריעה והיינו שמחברת אצי' עם בי"ע ונעשית עתיק לבי"ע, וזהו נוטה שמי' כיריעה, וגם ע"ס נק' עשר יריעות כי ע"ס זהו להיות התחברות אין סוף לבי"ע, וז"ע עשר יריעות המשכן ג"כ. וגם לפי' נוטה שמים זהו בחי' סוכ"ע כיריעה, הרי סוכ"ע ג"כ התחברות א"ס לעולמות שמצד עצמותו אינו מגדר עלמין כלל, לא בבחי' ממלא ולא בבחי' סובב, לכן המשכת סוכ"ע זהו כיריעה. ועוי"ל יריעה שדוחה הרע מלשון אל ירע לבבך, ובערת הרע, שז"ע קיום מל"ת שז"ע שחורה אני דקאי על קיום מל"ת ועי"ז ונאוה כיריעות שלמה. ועוי"ל כיריעה ע"ש מ"ש בלק"ת בד"ה כי כאשר השמים החדשים דפי' השמים כסאי שמים בחי' כתר וממנו נמשך הפרסא שבין אצי' לבי"ע ע"ד שהמשל נמשך מעומק השכל, והנה כמו"כ נק' בהמק"ד כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, לכן זהו ע"י היריעות, נמצא היריעות י"ל כמו הפרסא שבו וע"י נמשך הכבוד להאיר בהיכל קדק"ד דבריאה יצי', וכמ"כ באצי' יש כמה פרסות הא' בכתר, הב' בין בינה לז"א שז"ע מי ברא אלה מבטן מי יצא הקרח, ובפרדס כ' יריעה נק' ת"ת היינו כי מת"ת דאו"א נעשה כתר לז"א שז"ע הפרסא שבין בינה לז"א, וממנו שורש הפרסא שבין אצי' לבי"ע. גם כי במשכן חיבור ב' בחי' כבוד כנ"ל וכתי' כי על כל כבוד חופה שקודם היחוד צ"ל חופה, וז"ע יריעות המשכן, וי"ל כי חופה זהו שם אל הכולל ב' הדיעות המחברן יחד, וז"ע שבני גרשון נשאו היריעות לקשר ולחבר מדות דז"א בא"א, וזהו נוטה שמים כיריעה בחי' תשובה, כי היריעות הם עזהרצון שלמעלה מהשכל להפך הטבע, ופי' אהל מועד שההמשכה צ"ל ע"י אוהל ומקיף בתחלה שזהו ע"י המצות כו'.

וכלליות כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, ולכן ע"י הצדקה ממשיכי' כמו בחי' היריעות שע"י נמשך ב' בחי' כבוד הנ"ל, ולכן הגם כי כבוד חכמי' ינחלו, מ"מ יכולי' הבעלי עסק ג"כ להמשיך בחי' זו כמ"ש פזר נתן לאביוני' קרנו תרום בכבוד, פי' ע"י הצדקה שמפזר לאביונים ע"י נמשך בחי' רוממות קרן, והיינו כי קרן הוא בחי' מל' כמ"ש במ"א בענין ובא לו לקרן, ורוממות קרן היינו בחי' שורש המל' כמו כח אד', או מל' דא"ס, וה"ז כענין המקיף דיריעות, ועי"ז נמשך בכבוד ב' בחי' כבוד כבוד עילאה וכבוד תתאה שבבהמ"ק, שגם עכשיו ברוחניות יאיר בחי' זו.