ולבני אהרן תעשה כותנות

עזולבני אהרן תעשה כותנות

בס"ד. (ש"פ תצוה, ל"ב). תצוה פך"ח מ"ם מ"ב.

תצוה

ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטי' ומגבעות וגו' ועשה להם מכנסי בד וגו' והיינו שזהו ד' בגדי' שכל כהן צריך ללבוש אותם, והם ד' בגדי לבן, ומוסיף עליו כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ שהם ד' בגדי זהב כמ"ש במשנה ספ"ז עחדיומא. להבין ענין המצפנת, הנה המצנפת של כה"ג ארכה ט"ז אמה, האבנט ל"ב אמה מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך (רמב"ם פ"]ח] מהלכות כלי המקדש), תחלה צ"ל כל עיקר ענין הבגדים מהו, בהיות כי מצינו באדם עד שלא טעם מעה"ד נא' ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, ומשטעמו מעה"ד אזי ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, וכן מצינו בנביאי' כשהי' רוח נבואה לובשתם היו ערומים כמ"ש גבי שאול כשנעשה גם הוא נביא עיי"ש בשמואל א' סי' י"ט כ"ד, וזהו לפי שמעלת הנביא הוא שמגיע כמו שהי' בחי' אדה"ר לפני החטא (ע' הקושיא במו"נ), הרי שהבגדים באי' דוקא מחמת השכל שלכן הנביאי' שנמנע מהם השכל של עה"ד כ"א ע"ד שהי' אדה"ר טרם שטעם מעה"ד (שאז נפקחו) הולכים ערומים, אלא שהבגדים גשמיים שלנו באי' מחמת השכל דטו"ר, (ובחי' אדה"ר לפני החטא וכן הנביאי' הוא למעלה מבחי' חכמה זו), אבל כן למעלה שהלבושים הוא מבחי' חכמה, ולכן בגדי כה"ג נק' בגדי קדש דוקא.

והנה הן היו מפשתן דוקא כמ"ש כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד, ובאבנט בד, ובמצנפת בד וכו', כי הפשתן מובדל באחת מכל מיני צמיחה כמו חטים ודגן וכיוצא שכולם יכול להיות שיהי' גדל מזרע א' כמה שבלים משא"כ בפשתן שאינו גדל יותר משבולת א' מזרע א' ולכן נק' בד כמארז"ל שגדילי' בד בבד. והענין לפי שבחי' זו נמשכת מעולם האחדות ולכן הי' הכה"ג צריך להיות לבוש ביוכ"פ בבגדי' שמהם דוקא כי אז הוא נכנס לפני ולפנים בעולם האחדות לכפר על כל פשעי בנ"י וכמ"ש ונסלח כו' והיינו בבגדי פשתן דוקא. ולכך הן בגדי לבן כי בחי' הלבן אינו כשארי המראות עטשהוא בחי' עצמיות של אותו דבר הלבן, שהרי א"א לעשות גוון לבן כמו שאפשר לעשות ולצבוע בכל המראות שיש גווני' שצובעי' בהם, משא"כ בלבן שאין שום צבע שיוכלו לצבוע גוון לבן כלל, והיינו מפני שגוון זה הוא עצמיות (רק שהפשתן בלייחט מען והוא רק להוציא מההעלם את גילוי גוון עצמותו כו') ולכן נק' בגדי קדש, והכה"ג ביוכ"פ הי' נכנס בבחי' עצמיות אלקותו ית', לכך הי' נכנס בבגדי לבן דוקא, כי אין שם למעלה שום גוון כלל רק בחי' עצמיות, ומשם הי' הכפרה ונסלח כו'.

ומעתה יובן ג"כ ענין המצנפת והאבנט, כי האבנט פעולתו לחבר הלבושי' עם הגוף שלא יהי' חלל ביניהם, והענין שהלבושי' הם בחי' מקיפי', ושיהיו מתחברי' עם הפנימי' הוא ע"י המשכת מקיפי' עליוני' יותר, שלהיותו עליון יותר יכול להכריח את המקיף שתחתיו שיתחבר עם הפנימי, כי יש כמה מדרגו' מקיפי' זה עליון מזה כנ"ל, משא"כ המצנפת הוא רק סובב לראש לחממו, ולכן שם רק י"ו אמה, ובאבנט צ"ל כל ל"ב אמה שאז יוכל לחבר וד"ל. והענין כי יש ל"ב נתיבות ד"פ הוי' אדנ"י וכנודע בענין ד' מוחי' דתפילין, אך סיבת התחלקו' לד' מוחי' הוא לפי שהדעת מתחלק לב' ונעשה ב' בחי' חו"ג ולכן במוח יש ב' בחי' שורש ימין ושמאל חו"ג אבל לא יותר, וע"כ הם י"ו אמה ב"פ הוי' אד', אבל בלב צ"ל יותר כדי לחבר המקיפי' עם הפנימי', ולזה נצרך כל הל"ב נתי', והיינו שהדעת מתחלק לב' מוחי' בב' חללי הלב חלל השמאלי מלא דם גבו', וחלל הימני מלא רוח חסדים, הגם שבלא"ה יש חו"ג היינו בבחי' מדות בלבד חסד ויתור כו', משא"כ מה שהדעת מתחלק לב' מוחי' חו"ג היינו החסד שע"י החכ' וכן הגבורה כו'.

וביאור ענין ההתחברות יותר הוא כי כהן גדול רב חסד שבלי גבול, ואיש כהן חסד סתם, וכנודע דאית חסד ואית חסד כו', כמו בגשמיו' יש מי שהוא בעל צדקה בגבול, ויש הרבה מאד, ובכלליו' חסד שבעוה"ז עושר ומזון בגבול, וחסד שבעולמו' העליוני' בלי גבול, ובכדי שיתחברו יחד הוא ע"י גילוי בחי' עליונה יותר, ולכן חגר האבנט בין אצילי ידיו דוקא ששם צ"ל ההתחברות (כי הוא בחי' חו"ג) והיינו ע"י ל"ב נתי' שעש"ז נק' הלב כן, לב שבו יש ל"ב אורות ע"י התחלקות הדעת לב' מוחי' חו"ג כנ"ל, ומקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך בחי' עיגולים, כנודע הענין בבחי' עיגולי' ויושר שהעיגולי' הוא עד"מ כשהאדם משיג איזה שכל ששכלו מקיף פאותו דבר המוקף כו', וכן הרב מקיף את שכל התלמיד, משא"כ התלמיד אינו מקיף את שכל הרב כי אינו מבין בו רק מעט מה שהבינהו הרב, אבל הרב מבין כל מהות התלמיד ומקיפו כו', וכן למעלה המגביהי לשבת וע"כ משפילי לראות בשמים וארץ סוכ"ע, משא"כ אנחנו איננו תופסים רק מעט הנראה, וכך היו בגדי כה"ג מבחי' מקיפי' סוכ"ע כנ"ל.

ואמנם צ"ל הלא ד' בגדי לבן גבוהי' מד' בגדי זהב, כי בגדי זהב שרשם מבינה ובגדי הם מאבא, אשר גבהה מעלות אור אבא, כנודע ע"ד שבת ויו"ט ששבת שהוא מוחין דאבא נק' קדש, ויו"ט שהוא מוחין דאימא נק' מקרא קדש, וא"כ מדוע כהן הדיוט יש לו בגדי לבן דוקא ולא בגדי זהב שזהו רק מה שמוסיף כה"ג על כהן הדיוט כמ"ש במשנה הנ"ל. אך הענין כי יסוד אימא מסתיים בחזה דז"א, אבל יסוד אבא ארוך, כי כל הגבוה יותר יכול להשפיל א"ע למטה יותר, וכמו הראי' לגבי השמיעה, שהשמיעה תופס רק קול ודבור שהם רוחנים, והראי' נמשך לתפוס דבר גשמי והיינו לפי שהשמיעה היא מבינה, ואינו דומה שמיעה לראי' שהיא חכ' שחכמי' הם עיני העדה, וע"כ הראי' נמשך ומתפשט למטה יותר ע"ד בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונה, וע"כ כה"ג שהוא בחסד ששם מאיר יסוד אימא ע"כ יש לו בגדי זהב שמבינה, אבל כהן הדיוט שהוא למטה בנה"י או חסד דבריאה שם אינו מגיע אור הבינה, אכן אור החכמה נמשך גם שם, ולכן יש לו בגדי לבן.

ועדיין צ"ל לפי מ"ש בזהר פקודי דרך"ט ע"א יש בבגדי קדש דאהרן מבחי' אספקלריא המאירה ומבחי' אספקלריא שאינה מאירה, ומשמע דד' בגדי לבן שהם נגד ד' אותיות דש' הוי' הם אסה"מ, וד' בגדי זהב שהם כנגד ד' אותיות דש' אד' הם בחי' אסשא"מ, וא"כ איך הד' בגדי' דכהן הדיוט הם מבחי' אסה"מ. והד' בגדי' שמוסיף עליו הכה"ג שזהו ליתרון המעלה יהיו מבחי' אסשא"מ, ומהו מעלתן שמוסיף הכה"ג לראות דרך אסשא"מ.

והענין הוא דהנה יש בחי' שיכולי' לראות דרך אסה"מ, ויש בחי' שאינו יכול להתגלות כלל ע"י אסה"מ כ"א בבחי' אסשא"מ דוקא, כי ענין אסה"מ פאהיינו זכוכי' בהירה אשר ע"י יכולי' לראות מרחוק אור ישר. וזהו ההפרש בין משרע"ה לכל הנביאים שבמשה נא' ומראה ולא בחידות ונכתב ומראה בסגו"ל שהוא לשון דכר והוא אספקלריא המאירה אשר על ידה אף דבר הרחוק מהאדם רואין אותו דרך אור ישר, כמו כן מעשה המצוה אשר נתלבשה הנשמה בג"ע בלבוש המצות ע"י לבוש הנ"ל שע"י מעשה מצות הנ"ל יכולה הנשמה ליהנות מזיו השכינה בג"ע, וליהנות מאורו ית' כמו באספקלריא המאירה אור ישר, אשר נמשך ונתגלה אוא"ס ממעלה למטה בג"ע, ומשה רבינו ג"כ לא הי' רואה בלי אספקלריא הנ"ל, וכמ"ש ומראה ולא בחידות, והיינו באספקלריא המאירה אשר בלא אספקלרי' לא הי' יכול להשיג בחי' אא"ס. אכן שאר הנביאי' ראו במראה בקמ"ץ אספקלריא דלא נהרא וביד הנביאים אדמה, וענין אספקלריא שאינה מאירה הוא הנק' שפיג"ל דהיינו שיש מסך וכסוי על הזכוכית, אבל המסך אינו דבר עב שהוא מסתיר לגמרי ומכסה האור, רק דבר דק וקלוש היינו צפוי כסף הידוע, ואז כשרואין בו באספקלריא הנ"ל נמשך ממנו או"ח, אבל אין יכולי' לראות דרך הזכוכית באו"י, ולכן אין רואין מהות הדבר הנראה ועצמותו כמו ע"י אספקלריא המאירה, כי אם רק דמות לבד נראה ע"י אספקלריא שאינה מאירה.

אמנם יש באספקלרי' שאינה מאירה מעלה א' גבוה במדרגה שיכולין לראות עצמו וגם לראות מאחוריו כידוע מה שאין יכולין לראות באספקלרי' המאירה, ועד"ז תירצו בגמ' ביבמות ספ"ד דישעי' שאמר ואראה את ה' היינו באספקלרי' שאינה מאירה שבה יוכל לראות את ה', משא"כ באספקלרי' המאירה כתי' כי לא יראני כו'. וענין אספקלריא דלא נהרא בעבודה הוא בחי' בכל מאדך ובשביל זה הוא ענין ירידת הנשמה בגוף ירידה צורך עלי' להפך נה"ב, וע"י בחי' אתכפי' ואתהפכא בכל מאדך בלי גבול למעלה מן הכלי, אז נמשך מלמעלה ג"כ שלא כסדר, ודרך השתלשלות מאיר אור עליון. וזהו אספקלריא דלא נהרא דהיינו ע"י דבר מסך ומבדיל שאין מאיר האור דרך ישר היינו שנה"ב הוא מכסה ומסתיר האור, אכן אין הדבר המבדיל מסך עב שהוא מסתיר לגמרי רק יכול לאתכפייא ולאתהפכא אז נעשה מזה בחי' או"ח כמו בזכוכית שע"י המסך המסתיר נוסף עי"ז או"ח חדש שלא הי' מקודם שהי' המסך הנ"ל ויכול לראות אח"ז אור חדש היינו שיכול לראות גם מאחוריו, כמו"כ אחר שנתהפך נה"ב אז ע"י בחי' בכל מאדך נתוסף אור המאיר ג"כ יותר מקודם שהיתה הנשמה בגוף ירידה צורך עלי', שע"י אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא ומאיר שלא ע"פ סדר השתלשלות, וזה נק' אספקלרי' דלא נהרא.

פבוזהו מעלת כה"ג שמוסיף ללבוש בגדי זהב אם כי הם בחי' אסשא"מ מ"מ ע"י יכולים לראות מה שע"י או"י אין יכולי' לראות זה, וזהו צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו, והיינו שבכדי לראות בחי' העטרה מקיף שע"ג הראש צריך לצאת ממקומה, והיינו שתצא הנשמה ממקור חוצבה להתלבש בגוף ונה"ב, ועי"ז תבוא לראות בעטרה שעטרה לו אמו, וכענין ממושבותיכם תביאו לחם תנופה יחוד או"א ממושבותיכם בחי' בריאה דוקא, ובכה"ג הוא בחי' היציאה מאצי' לבי"ע לבוא לבחי' וראינה דרך אסשא"מ, והיינו בבי"ע שבאצי', ולכן בקה"ק הי' לובש בגדי לבן בחי' אסה"מ, בגדי בד כנ"ל, אמנם בהיכל הי' לובש בגדי זהב אסשא"מ אשר בם וע"י יכולי' לראות מה שע"י אסה"מ אינם יכולי' לראות ולכן הכה"ג דוקא לובש אותם ולא כהן הדיוט כו'.