ועלו מושיעים

תצגועלו מושיעים

בס"ד. עובדי'.

ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, וארז"ל בירושלמי בע"ז ר"פ אין מעמידין, מרחיק לו הדרך כמו שאמר יעקב לעשו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אמר ר' הונא לא מצינו שהלך יעקב לשעיר, אמר ר' יודין ברי' דרב לע"ל שנא' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את כו', וביפ"מ האריך אם מותר לשנות מפני השלום והביא ראי' מאחי יוסף, והקשה מיעקב, ותי' ודלמא שאני יעקב שהי' מדת האמת עצמו. והיינו כמ"ש במ"א על מ"ש תתן אמת ליעקב והא יעקב עצמו הוא מדת האמת ע' בלק"ת בד"ה ביום השמיני עצרת כנישין מענין אל דעות ד"ע וד"ת, ד"ת הוא איך שהבריאה יש מאין, וד"ע איך שקמי' כלא חשיב, ויעקב הוא בחי' יו"ד עקב שמתצמצם בבחי' עקביים בחי' ד"ת, והאמת שניתן להיות גילוי בחי' דעת עליון בחי' ואמת ה' לעולם כו' שגם בעוה"ז השפל והגשמי יושג איך שקמי' כלא חשיב, ועיקר גילוי בחי' זו יהי' לע"ל ואז יהי' ועלו מושיעים בהר ציון כו', ועכשיו העבודה ע"י תורה ותפלה להמשיך בחי' ד"ע כו'.

ובעמה"מ שער דיקנא קדישא ס"פ ך"א נת' שעל עשו נאמר אם תגביהי כנשר משם אורידך כו', וישפוט אותו על שעלה שלא כדין שנא' בדבר ובדם ישפטנו ונא' ועלו מושיעי' בהר ציון לשפוט כו'. והיינו כנודע ממ"ש במ"א שיניקת הקליפה יכול להיות מב' מקומות, או מצד בחי' כחשיכה כאורה, או מאחורי תצדנקבי העור דמל' דעשי' והיינו מבחי' הריווח שבין אות לאות שם הוא יניקת סט"א. והנה מצד הבריאה נתהוו הקליפות להיות יניקתם מבחי' הצמצום מבחי' אחורי נקבי העור הנ"ל ע' בתו"א ד"ה ויאבק, אכן ע"י חטא עה"ד טו"ר נתערב הקליפה עם הקדושה, ועלתה והגביה א"ע לקבל מבחי' אוא"ס שלמע' מהצמצום אשר שם כחשיכה כאורה, ודקדוק כחשיכה כאורה בשני כפי"ן, שאם הי' נאמר חשיכה כאורה היינו יכולי' לומר שהחושך שוה לאור אבל האור תופס איזה מקום, ע"ד שנא' שקמי' גם החשך שוה לאור, ולכן נא' כחשיכה כאורה בשני כפי"ן לאמר שכמו שהחושך שוה לאור כן האור שוה לחושך ע' בלק"ת בד"ה מצה זו יעו"ש, וא"כ מצד בחי' זו אינו תופס מקום כלל מעשה הצדיקים ואם צדקת מה תתן כו' ואם רבו פשעיך כו', לכן מצד בחי' זו יכולה גם הקליפה לקבל כי אינו תופס מקום כלל, כמשארז"ל במד"ר ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ כו', ומצד כי הגבי' הקליפ' א"ע לינק ממקום גבוה כזה אשר לפי קו המדה היתה צריכה לקבל מאחורי נקבי העור כו' לכן ע"ז הוא המשפט ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט מדוע קיבלו הקליפות שפע כ"כ. ובשער קרית ארבע ס"פ ך"ד שכאשר יפול איש שעיר איש זדון צר ואויב משמים ומארץ לא יהי' לנפילתו תקומה, ואם יגביה כנשר משם אורידך ויקויים הפסוק ועלו מושיעים כו'. והענין כי שליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו, כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו בכדי להוציא הניצוצו' שנבלע בו, ואחר תשלום הבירור לברר מאתו הניצוצו' אז יהי' בלע המות לנצח, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולכן כשיפול איש הזדון לא יהי' לנפילתו תקומה כי יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. וזהו מ"ש בפרק ל"ד בסופו וזהו שארז"ל לע"ל צדיקי' יושבין ועטרותיהן בראשיהן שהם הגבורות ממותקות שאין פחד לע"ל ליהנות ממנו כי הנה הרשעים יאבדו באותו זמן, לכן הזהב הוא דין והוא יותר יקר הערך מכסף שיכולי' הצדיקי' ליהנות ממנו בכל אות נפשם, ובאותו זמן יאבדו הרשעים ויתפרדו כל פועלי און ואתה מרום לעולם ה' ונא' ועלו מושיעים כו'. והיינו כנ"ל שלע"ל יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ אז יהי' בחי' גבו' ממותקות בבחי' גילוי כי עיקר ההשפעה הוא מבחי' הגבורה דוקא, וכמו גבורות גשמי' שיורדין בגבורה והם חיות לעולם, אך כעת א"א להיות בגילוי כדי שלא ינקו הקליפות. אבל לע"ל כשיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יהי' פחד כלל ויהנו הצדיקים בכל אות נפשם.

תצהב) ובמד"ר פ' פ"ג נחלה מבוהלת בראשונה ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך כו' ואחריתה לא תבורך ועלו מושיעים בהר ציון כו', ופי' היפ"ת שלכאורה צ"ל מדוע זכה עשו להעמיד מלכים קודם יעקב ואי' הברכות אשר ברכו יצחק, לזה תי' שזהו כמו נחלה מבוהלת בראשונה שאחריתה לא תבורך, כי כל הצלחה הבאה בלתי שום עבודה ויגיעה לא תבורך, ולכן בבני יעקב כשמצאו כספיהם באמתחותיהם ויחרד לבם מזה, ועד"ז הוא כאן בכדי שאחריתה לא תבורך כו', וזהו כמ"ש במד"ר פס"ה הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים, והיינו כנ"ל שעת אשר שלט האדם באדם הוא לרע לו בכדי להוציא מאתו הניצוצות כו'.

ובמד"ר פ' שמות פי"ח כשם שעשה הקב"ה בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל כן לע"ל יעשה על ידיהם שנא' ועלו מושיעים בהר ציון זה מיכאל וגבריאל. ולכאורה צ"ל ממ"ש במדרש תלים משל לאחד שהי' מהלך בדרך והדליק את הנר וכבה, הדליק וכבה, אמר עד מתי אני מתייגע אמתין עד הבוקר, כך לשעבר בני נגאלין ע"י משה ומשעבדין, חוזרין ונגאלין ע"י חנני' מישאל ועזרי' ומשעבדין, אמרו עד מתי אנו נגאלין ע"י בו"ד, נמתין עד לע"ל ונגאלין ע"י הקב"ה בעצמו, וגם ארז"ל לשעבר אני וב"ד היינו מהלכין לפניכם שנאמר וה' הולך כו' הוא וב"ד, אבל לע"ל אני לבדי שנא' כי הולך לפניכם הוי'. ואפ"ל כי המשפט יהי' ע"י ב"ד מיכאל וגבריאל, אבל הגואל יהי' הקב"ה בעצמו כו', ואם כי הקב"ה דן יחידי לכל באי עולם, אעפי"כ לשפוט את הר עשו יעשו הב"ד בכדי שלא להיות להם פתחון פה וכמו שמצינו שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה בכדי שלא יאמרו אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין הכתוב בה, לכן החזירם על כולם ולא רצו לקבלה, וא"כ לא יהי' להם שום פתחון פה לע"ל ליום הדין, וכמו"כ אפ"ל לענין המשפט הגם כי דן יחידי עכ"ז יעשה ב"ד שלם כו', ועיקר המשפט הוא אם נשלמו בירור הניצוצות, ומדוע עלו לינק מבחי' דחשיכה כאורה כנ"ל כו'.

ובמד"ר פ' שמיני ס"פ י"ג למה נק' שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעלי' שנא' ועלו מושיעים כו', פי' המ"כ שמחזרת כו' לשוב כולם להשי"ת. והיינו כמארז"ל ע"פ ופרעה הקריב שהקריב לבן של ישראל להקב"ה א"ר ברכי' יפה היתה תצוהקרבת פרעה יותר ממאה צומות ותפילות וכמ"ש בזהר ע"פ ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, אימתי פקדין ישראל לקב"ה בשעתא דעקין להון, מוסרך למו בשעתא דהוי קריבין ישראל לימא וחמא לימא אזיל וסעיר וגלגלוהי זקפין וחמי לפרעה ולמשריתא ואבני גירין ובליסטראין כדין וייראו מאד ויצעקו בנ"י אל הוי'. וזהו ופרעה הקריב וארז"ל כל האומות נק' ע"ש מצרים ע"ש שמצירים לישראל. וזהו שנק' מלכות רביעית בשם חזיר שמחזרת עטרה היינו שע"י הדוחק שדוחקין לישראל מאד ע"י באים לבחי' תשובה, וזהו במשפט תפדה ושבי' בצדקה, פי' ציון קאי על ישראל שמצוינים בתורה ועבודה וגמ"ח וכמארז"ל בירושלמי לא מצינו שנקראו ישראל ציון אלא בפסוק זה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים כו' ולאמר לציון עמי אתה, פי' דברי בפיך הוא בחי' דבר ה' זו הלכה, ובצל ידי זו מעשה המצות, לנטוע שמים אלו הקרבנות, וע"י ג' דברים אלו נקראו ישראל ציון, אבל כשפגמו ח"ו, או עכ"פ כשלא קיימו התומ"צ על זה נאמר ושביה בצדקה, והיינו כי צדקה עשה הקב"ה לישראל שפיזרן לבין האוה"ע, וע"י שאוה"ע דוחקי' אותם עי"ז באים לבחי' תשובה וכמ"ש ה' בצר פקדוך, וזהו ושבי' שבכדי להיות ושביה לבוא לבחי' תשובה זהו בצדקה שעשה הקב"ה שפזרן לבין האומות ועי"ז באים לבחי' תשובה, ולכן נק' חזיר שמחזרת עטרה ע"י התשובה שיעשו ישראל כו', וזהו משארז"ל במד"ר במג"א ס"פ בימים ההם לשעבר היתה מלוכה בישראל כיון שחטאו ניטלה מהם ונתנה לאוה"ע, למחר כשיעשו תשובה הקב"ה נוטלה מאוה"ע ומחזירה לישראל שנא' ועלו מושיעים כו'.

ובמד"ר פ' דברים פ"א א"ר שמואל בר"נ חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעמד יעקב עם עשו בשעיר ומהו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה א"ל עד עכשיו יש לי להעמיד שופטים ומושיעים שנא' ועלו מושיעים כו', אמרו ישראל לפני הקב"ה עד מתי אנו משתעבדים בידו א"ל עד שיבוא אותו היום שכתוב בו דרך כוכב כו' אמר הקב"ה אותו שעה אני מופיע שנא' ועלו מושיעים כו' והיתה לה' המלוכה. משמע שהשופטים והמושיעים הם מישראל עצמם ולא כמ"ש לעיל שמיכאל וגבריאל יהיו המושיעי', ואפ"ל שזהו כמ"ש ציון במשפט תפדה ות"י ציון כד יתעביד בה דיני תתפרק, וכן פרש"י ז"ל ע"י שיהי' בה עושי משפט תתפרק, והיינו כי ענין המשפט הוא כמ"ש להושיע משופטי נפשו, והיינו ע"י שהאדם שופט א"ע ומונע א"ע מן המותרות כ"א הצריך לחיי נפשו, עי"ז עושה משפט בציון, וזהו משארז"ל ישועות זה סדר תצזנזיקין שכדי להנצל מארבעה אבות נזיקין זהו ע"י המשפט להושיע משופטי נפשו, וזהו ענין ר"י כולי תנויי בנזיקין הוי שע"י התורה המשיך גילוי אלקות בעולם להיות בכלליות נש"י משופטי נפשן כו', וע"י המשפט זה [יהי'] לאחר תשלום המשפט ועלו מושיעים לשפוט את הר עשו כו' והיינו אותם השופטים ששפטו א"ע מן המותרות, וזהו עד עכשיו יש לי להעמיד שופטים ומושיעים שמשמע שבכל אריכות זמן הגלות מעמיד שופטים כו' ולכאורה מה צריך לשופטי' בכל זמן הגלות הלא די במה שישפטו בזמן הגאולה, אך כי המשפט בעבודה הוא להושיע משופטי נפשו א"כ ע"י שבכל אריכות זמן הגלות האדם שופט א"ע שזהו בחי' אתכפי' ואתהפכא, עי"ז יהי' המשפט לע"ל ועלו מושיעים כו', ואזי הקב"ה יופע מלכותו כי יהי' הארץ שלמטה כלי לזה כו', וזהו שיופע מלכותו וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים כנודע מענין ההפרש בין את הוי' לבחי' מהוי' ע' בד"ה אחת שאלתי מאת הוי', וע' בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה שלא נדפס.

ג) ובזח"א פ' בראשית זמין קוב"ה לאתבא שכינתא לאתרהא ולישראל לאתרייהו ולאתפרע מאינון דסטרא דשמאלא דעקו להון הה"ד ועלו מושיעים כו' מושיעים צדיק וכנס"י בהר ציון רזא דימינא, לשפוט את הר עשו רזא דשמאלא. וצ"ל שהמשפט הוא כנ"ל על הילוך השפע לסט"א, ולכן השופטים הם יסוד ומל', כי צריך להיות הילוך השפע מיסוד למל', ובגלות כתי' הצדיק אבד אבד מלקבל ברכאן, וכמו"כ ציון שדה תחרש, וכ"ז עד עת קץ שאז ישפטו את הר שעיר סטרא דשמאלא תצחעל קבלת השפע, אשר באמת הי' צריכה להיות מיסוד למל' דקדושה, ובגלות שפחה תירש גבירתה היינו שק"נ יורשת המל', אמנם כשיעלו מושיעים בהר ציון ישפטו על דעקו להון כו', וזהו מ"ש בזהר פ' תולדות דקמ"ג ע"ב כד יקום מלכא משיחא יטול יעקב לעילא ולתתא ויתאביד עשו מלכא כו' וירית יעקב תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי, ובההוא זימנא כתי' ועלו מושיעים כו' לשפוט מלכא דעשו כו' כי כבר קיבל חלקו כו'. וזהו מש"א בזח"א וישלח דקע"ב א' יעבר נא אדוני לפני עבדו, אקדים אנת שלטנותך בקדמיתא כו' יעו"ש, ואנא אסבול גלותא דילך עד דייתי וימטי זימנא דילי לשלטאה על הר עשו כדא' ועלו מושיעים כו', והיינו כמ"ש לעיל בשם המד"ר בענין נחלה מבוהלת בראשונה, ואפ"ל שזהו כענין הקש שצומח קודם להתבואה וכענין קליפה קדמה לפרי, וכמ"ש במד"ר החטים והתבן מדיינים זב"ז כו' א"ל כשיבא הגורן נראה כו', כך כשיבוא המשפט שלע"ל ועלו מושיעים בהר ציון כו' ונראה כו'.

והיתה לה' המלוכה כמ"ש בזח"ג ויקרא ד"ז ע"ב רזא דילא כנס"י בגלותא וקוב"ה סליק לעילא ולעילא וזיווגא אתפריש ושמא קדישא לא אשתכח שלים ואחד לא אקרי, ואימתי אקרי אחד בשעתא דמטרוניתא אשתכחת בי' במלכא ומזדווגין כחדא הה"ד והיתה לה' המלוכה, ופי' במק"מ אחד נק' כנס"י כמ"ש הרב א"ח ד' אח הוא ז"א, ד' מל', סליק לעילא ולעילא ז"א עולה לאו"א, ועוד לעילא לאריך ושמא קדישא לא אשתכח שלים שה' אחרונה אתרחקת משם יה"ו. ולהבין ענין קוב"ה סליק לעילא ולעילא, הנה מצינו בנביאים שלפעמים אומרים הוי ולפעמים אמרו אוי, וההפרש ביניהם כשז"א עולה באו"א אז אמרו הוי בה"א לרמוז אל הבינה וזהו לעילא, אבל כשעולה לעילא ולעילא דהיינו בבחי' א"א אז נא' אוי באל"ף לרמוז אל הכתר, וזהו כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר שלכאו' זהו כפל הלשון, אך זהו ג"כ כנ"ל הסתר רומז על העלי' באו"א, ואסתיר בבחי' הכתר, וזהו לעילא לעילא. וזהו רחל מבכה על בניה כי איננו והקשו בזהר כי אינם מבע"ל ותי' כי איננו קאי על הוא"ו שאינו מאיר בה' כו', וזהו שמא קדישא לא אשתכח שלים שאינו מאיר בה', ולע"ל יהי' הוי' אחד שיתחבר ז"א עם מל' ויהי' אחד. וזהו ענין יהונתן ודוד, כי דוד הוא בחי' מל' ויהונתן הוא בחי' יה"ו נתן אל דוד הוא בחי' המל' ואז הוי' אחד היפך בחי' כי יד על כס י"ה ושמו אחד כו'. וזהו והיתה לה' המלוכה כי בד"כ שם הוי' הוא בת"ת וכשיהי' לה' המלוכה הכוונה שיתחברו ז"א ומל' ואז ממילא לא יהי' לעשו תקומה כו' וע' בזח"ג אחרי דע"ד ע"ב מענין הוי ואוי. ובזח"ג פ' אחרי ע"ז ע"ב לא תיעול מטרוניתא בחדוה עד דמתדן מלכותא דעשו לבתר תזדווג במלכא תצטויהא חדו שלים הה"ד ועלו מושיעים כו' בקדמיתא ולבתר והיתה להוי' המלוכה מאן מלוכה דא מטרוניתא הה"ד והיתה לה' המלוכה ולבתר דיזדווגון כחדא מה כתי' והי' הוי' למלך על כל הארץ כו'. ובזח"ג ס"פ בלק דרי"ב ב' ובההוא זמנא יקים קוב"ה למתייא דעמי' ויתנש מיתא מנהון הה"ד ימין ה' כו' לא אמות וכדין ועלו מושיעים כו', והיינו כמ"ש לעיל שלע"ל יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ויהי' בלע המות לנצח, אז יהי' גם תחה"מ ויהי' גילוי בחי' טלא דנטיף מע"ק להחיות את המתים כו'.

ובילקוט בתילים רמז תשנ"ד כל זמן שהרשעים שולטים בעולם כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו כו' ואימתי יושב ועלו מושיעים בהר ציון, והיינו כי בזמן שהרשעים שולטי' עדיין לא נתבררו הניצוצות מהם שזהו מ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא בכדי להוציא ממנו הניצוצות שנבלעו בו ע"י שבה"כ, וזהו"ע ויברך יעקב את פרעה ברכו שיוכלו ישראל להוציא מאתו הניצוצות שנבלעו בו כמובן מדברי הזהר עפ"ז. וכשישלמו הבירורי' אז הקב"ה יושב על כסאו כי עכשיו אין השם שלם ואין הכסא שלם, אבל לע"ל ישב על כסאו. ובשה"ש רמז תתקפ"ז כל הימים שאתה בגולה אין לי חילות ומלכות, עד שתחזרו למלכותכם שנא' ועלו מושיעים כו' והי' להוי' המלוכה כו' ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, והיינו כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא כנ"ל לכן עד תחה"מ אין לו חילות ומלוכה, אבל לע"ל כשיהי' תחה"מ אז יהי' לו חילות ויהי' לה' המלוכה. וע' בשל"ה שער האותיות דנ"ט ע"א מענין ועלו מושיעים כו', ובתושב"כ בדף ר"צ ע"ב ובהתם זוהמת הקליפה מישראל ויטהרו ואז ועלו מושיעים בהר ציון כו', ובדרצ"ו ע"ב כ' שועלו מושיעים כו' שיהי' בזמן הגאולה זהו בזכות התשובה והיינו כנ"ל בענין ושבי' בצדקה כו'.