וביום הביכורים

שפגוביום הביכורים

בס"ד. חג השבועות תרל"א.

[הנחת השומעים]

[חג השבועות]

הנחת ר"א ז"ס.

וביום הביכורים¹ בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהי' לכם, ופי' רש"י חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים ע"ש שתי הלחם. וצ"ל מפני מה בכל הקרבנות כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו', ובשתי הלחם הי' דוקא חמץ כמ"ש חמץ תאפינה, ומוכרח לומר שמפני הגילוי הגדול שמאיר ומתגלה בחג השבועות יוכל גם החמץ להתעלות.

והענין כי חג השבועות הוא יום החמשים מפסח, כי הנו"ן יום הם כנגד נו"ן שערי בינה², ובכל יום מתגלה שער אחד, ובחה"ש מתגלה השער הנו"ן, ולכן אין סופרין ספה"ע כ"א מ"ט יום כי השער הנו"ן א"א להמשיכו אלא הוא מתגלה מאיליו וממילא אחר ספירת מ"ט יום.

והענין דהנה ארז"ל עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות³, וי"א אף קברו של משה, ופי' הה"מ זצ"ל⁴ כי יום ולילה הוא חסד וגבורה, והמחבר אותם הוא האין דחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא, כי כדי שיתחברו חו"ג שהם שני הפכים הוא ע"י בחי' הגבוה מהם שהוא ע"י האין דוקא וזהו בין השמשות כמשנ"ת בדרוש הקודם⁵ שזהו שאר"י שבין השמשות הוא כהרף עין. אך צ"ל מדוע המספר דוקא עשרה דברים. אך הענין דהנה ביו"ד מאמרות נברא העולם נגד יו"ד ספירות, אך זהו היו"ד ספירות שבמל'⁶, וכדי שיוכלו לבוא אלו היו"ד דברים לידי בריאה שכל אלו הדברים הם יוצאים מדרכי הטבע כמשי"ת זהו ע"י יו"ד ספי' דאצילות או ע"ס הגנוזות במאצילן כשלהבת הקשורה בגחלת, וכדי שיהי' איזה גילוי מהע"ס הוא ע"י האין וזהו המספר דיו"ד דברים. אך לפ"ז צ"ל מהו וי"א אף קברו של משה, והענין דהנה ארז"ל תנא אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ונבו בחלקו של ראובן קיימא שפדדכתיב ובני ראובן וגו', והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון, מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין, אותן ד' מילין מי הוליכו, מלמד שהי' משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת כו', והקב"ה מאי אמר מי יקום כו', ור"י אמר והחכמה מאין תמצא, ושם וי"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם כו', א"ר חמא בר' חנינא אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב התם וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים, פי' הגם שהיה מושל ושליט על שם אלקים וזהו איש האלקים, מ"מ לא ידע קבורתו.

ובכדי להבין כ"ז צריך להבין ענין נתינת התורה⁷, דהנה ארז"ל לא ניתנו דברי תורה חתוכין למשה אלא מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, שזהו נגד חו"ג, כי התורה שרשה ממדות עליונות, וזהו דודי צח ואדום, צח הוא ב"פ מ"ט, ויש בזה צח ואדום חו"ג. ובעבודה הוא כי יצ"ט ויצה"ר שרשן ג"כ מחו"ג, וכדי לאהפכא את היצה"ר ששרשו מגבורה הוא ע"י התורה. והענין דהנה כתיב חלקת מחוקק ספון⁸, מחוקק בגימט' רמ"ח הוא רמ"ח מ"ע, וע"י מגיעים למדריגת ספינה כי ספון הוא מלשון ספינה, דהיינו כמו שהספינה מחברת ברואים שביבשה עם הים⁹, כי ברואים שבים היינו דגי הים המה מכוסים ומובלעים בתוך הים כי זהו חיותם וקיומם, אבל ברואים שביבשה הרי א"א להם להיות בתוך הים, והספינה מחברת ברואים שבעלמא דאתגלייא עם עלמא דאתכסייא. כמו"כ הם מעשה המצות שנשפלו למטה מטה, והנה"א ירד ג"כ למטה ונתלבש בנה"ב, וע"י שיקיים מצוה בגשמיות עי"ז יוכל להשיג השגות כמו בעלמא דאתכסייא.

ובזה יובן מה שהיה נצרך קרי"ס כהקדמה והכנה למ"ת, כי אותות ומופתים שבמצרים היה כדי להוציאם ממצרים, אבל קרי"ס היה הקדמה למ"ת. והענין דכדי שיוכלו נש"י לקבל התומ"צ, ועל ידם יתחבר עלמא דאתגלייא בעלמא דאתכסייא, והם לא ראו מעולם ולא ידעו מה זה הגילוי דעלמא דאתכסייא, לכן הי' תחלה קרי"ס הפך ים ליבשה, דהיינו שנתגלה להם הים שזהו עלמא דאתכסייא וראו הגילוי הגדול דשם, ואח"כ ניתן לישראל תומ"צ ועל ידם מתגלה ג"כ גילויים עליונים. אך זהו ההפרש שבקרי"ס הי' הגילויים ביבשה, אור האצי' רק בבריאה כמ"ש ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, היינו לפי שני הפירושים לפי' הזהר וכתבי האריז"ל, אבל ע"י תומ"צ משיגים למטה בעולם העשי' כל ההשגות שבו כמו שמשיגים בעלמא דאתכסייא. ועוד זאת כי קרי"ס הי' הגילוי לפי שעה אבל ע"י קיום המצות משיגים בכל עת ובכל שעה כשמקיים איזו מצוה הרי אז הוא מתקשר א"ע להמצוה, ועי"ז מתגלה ע"י גילויים עליונים.

שפהובזה יובן מהו ההתחדשות דמ"ת¹⁰, והלא האבות קיימו ג"כ את התורה עד שלא ניתנה. אך הענין דהנה האבות קיימו את התורה בכח עצמם דהיינו במס"נ, וכמ"ש בס' הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה כ"ז היות אברהם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי, הרי דאברהם אבינו נעשה מרכבה למדת החסד, והוא ע"י שהי' נדיב בגופו ונפשו וממונו, כמו"כ קיום המצות שלו הי' ג"כ ע"י המס"נ שלו, ועי"ז השיג ברוחניות כל מה שיש במצות. אבל כאשר ניתן התורה א"צ למס"נ לכל מצוה בפרט אלא לקיים רצון הבורא ועי"ז מאיר על נפשו גילויים אלו, אך התקשרות צ"ל למצות, דאם מקיים דרך מצות אנשים מלומדה בקרירות לא ימשיך עי"ז כלום, אבל כשמקשר א"ע איזה התקשרות, כמ"ש בשו"ע דבתפילין צריך לשעבד הלב והמוח, וע"י כוונה זו הפשוטה מתקשר לאלקות ומאיר ומתגלה גילוי אלקי על נפשו, אבל מה שקיים אאע"ה הי' זה ע"י עובדות ומס"נ. וזהו מ"ש אני כברוש רענן¹¹ ברוש הוא ארז הגדול בגובה, וכאשר כופפין את ראשו ומניחין עליו איזה דבר הנה אח"כ כשמניחין אותו ונזקף מכפיפותו הרי הוא מגביה את הדבר שמונח עליו למעלה מעלה, כן הוא בנמשל על מצות, כי המצות נשפלו למטה בגשמי' וכאשר מקיים איזה מצוה עי"ז נתעלה הנפש למעלה מעלה. דהנה כל מצוה הוא רצה"ע ב"ה, אך הוא פרטי הרצון, כמו שבת מוחין דאבא, יו"ט מוחין דאימא, ובדרך כלל ג' רגלים הם כנגד ג' בחי' בתי אחותי ואמי, וע"י קיום כל המצות נתעלה הנפש מה שלא הי' יכול להתעלות מצד עצמו, וזהו אני כברוש רענן. וזהו ג"כ מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו כו' ומלאכי כו' עולים ויורדים, ואיתא במדרש סולם זה סיני וקאי על תורה, ובמדרש תנחומא דרשו מלאכי אלקים על מצות, כי ע"י המצות נתעלה הנפש וגם ממשיכים המשכת אלקות. וזהו חלקת מחוקק ספון דהמצות הם כמו ספינה שמחברים המשכת אלקות למטה.

ובזה יובן מה שבחג השבועות יוכל להתעלות גם החמץ, כי חמץ קאי על יצה"ר כמ"ש מכף מעוול וחומץ ונק' חמץ שיכול להתחמץ לגמרי, והקרבן הוא שיהפכו אותו מן הקצה אל הקצה, וזהו כל שאור כו' לא תקטירו כי ע"פ סדר השתלשלות אינו יכול להתעלות כ"א צריך לדחות אותו בדרך לא, וזהו לא תקטירו, אך בחה"ש מקריבין לחם חמץ שנתחמץ לגמרי דהיינו מחמת עוצם הגילוי שבחג השבועות יוכל גם החמץ להתעלות. וזהו והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה גו' על שני כבשים, כי כבש מורה על סדר השתל' כי הכ"ף רומז על הכתר והבי"ת הוא חכמה ושי"ן ג' מדות, אבל כשב הוא למעלה מסדר השתל'¹² דשי"ן קודם לבי"ת מדות דא"א, והניף הכהן אותם למעלה למעלה ממדריגת הנבראים כ"א למדריגת כשב, ועי"ז יוכל להתעלות גם החמץ כי בשבועות הי' מ"ת. והענין דהנה ארז"ל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט הגי' טל תורה¹³ מחייהו, שפוכי אור הוא כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים כאור ז' הימים, ופי' רש"י בפסחים ז' פעמים ז' הרי מ"ט וז' פעמים מ"ט הרי שמ"ג, וזהו מדריגת גשם שבתו', וגשם הוא אתעדל"ת וזהו אור תורה שהאור יכולים להמשיכו ע"י אתעדל"ת, אבל טל¹⁴ תורה הוא טלא דנטיף מעתיקא ואין יכולים להמשיכו ע"י אתעדל"ת, וזהו כל המשתמש באור תורה הוא אתעדל"ת טל תורה מחייהו שמאיליו נמשך אח"כ, ובשבועות הי' הגילוי מטל תורה ועי"ז יכול להתעלות גם החמץ.

ובזה יובן הגמרא בסוטה נידון קברו של משה, דמה שארז"ל יו"ד דברים¹⁵ נבראו ערב שבת בין השמשות נת"ל שכל היו"ד דברים הם יוצאים מדרכי הטבע כמו פי הארץ ופי הבאר כו', וי"א אף אילו של יצחק שזהו ג"כ למעלה מהשגה, וכדי שיבואו לידי בריאה הוא ע"י ע"ס דאצי' או ע"ס הגנוזות והוא ע"י גילוי האין, וי"א אף קברו של משה הוא שער החמשים, כי בחייו לא השיג כ"א מ"ט שערים, וקודם הסתלקותו השיג השער הנו"ן ג"כ עד רום המעלות, והי"א אף משה בעצמו אינו יודע היכן קבור, הוא כי לאחר הסתלקותו נתעלה למדריגת רישא דלא ידע ולא אתיידע, והגם כי לא ידע ולא כו' מ"מ הרי הוא נק' בשם רישא, וזהו מפני כי נתינת התורה הי' ע"י משה ונת"ל שיש בתורה שני בחי' אור וטל, וע"י משה ניתן הב' מדריגות דתורה, לכן זכה שנתעלה למדריגת רישא דלא ידע. אך האיך יש בכח הנברא להתעלות כ"כ, ע"ז אמרו משה מוטל בכנפי השכינה כי מצד חוק הבורא אין שום מניעה. וי"א משה לא מת היינו שנתעלה למדריגה גבוה עד שא"א שם לומר מת. אך האיך יכול להיות שיתעלה הנברא כ"כ, ע"ז למדו מויהי שם ארבעים יום והמ' יום הוא ד' יודי"ן דשם ע"ב הרי דבחייו היה יכול להתעלות למעלה מעלה ממדריגתו, וכ"ש לאחר הסתלקותו, אך זהו הכל מפני שהוא מוטל בכנפי השכינה, וזכה משה לזה מפני שהי' מ"ת על ידו, שתורה הוא תיקון ושבה"כ הי' בעולם התהו, ותכלית הכוונה ממתן תורה הוא מה שע"י התורה דתיקון מתבררים ניצוצות דעולם התהו, דבאמת תהו ותיקון שניהם נקראים בשם עולם.

אמנם לע"ל כתיב והחרים ה' את לשון מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לז' נחלים, והענין כי מצרים נת' בתו"א דקאי על עולמות בי"ע¹⁶ והכוונה לבחי' בי"ע שעד רום המעלות, והרי א"ק נק' בשם אדם דבריאה, ומפני כי נק' בשם בריאה לכן נק' בשם מצרים, כי כל מה שנופל עליו שם בריאה נק' בשם מיצר לגבי א"ס הנעלה ממנו, וים הוא המעלים אורות דאצי', דכמו בפרטיות אצי' יש בחי' ים, כמ"כ בכללות אצי' יש ג"כ ים המעלים, וההעלם הוא לצורך גילוי בי"ע, שפזולכן והחרים לשון ים מצרים היינו כל מה שנוכל לומר עליו ים מצרים וההוי' דסדר השתלשלות, וכ"ז יחרים ה' שלמעלה מסדר השתלשלות, כי והחרים הוא ע"ד כל חרם לה' יהי', היינו להוי' שלמעלה מסדר השתלשלות. ואז יהי' והניף ידו על הנהר ג"כ, כי נהר הוא בינה שהוא מקור ההשגה, כי חכ' הוא ברק המבריק שהוא למעלה מהשגה אבל בינה הוא השגה ונש"י יתעלו למדריגות שלמעלה מהשגה ולגבי זה השגה מבלבל. ויובן זה ע"ד מה שצם ר"ז מאה תעניתא¹⁷ כי היכא דלשכח תלמוד בבלי ממנו, מפני שאין תורה כתורת א"י ולכן בבלי מבלבל לגבי השגת ירושלמי, ולכן צם בכדי שלא יהי' כח הזוכר כלל, וע"ד מה שכדי שתוכל הנשמה להתעלות מגעה"ת לגעה"ע נצרך להיות טבילה בנהר דינור¹⁸, הגם כי געה"ת הוא ג"כ מדריגה גבוה, אך לגבי געה"ע מבלבל זאת ההשגה, כמו"כ לגבי המדריגה שיתעלו נש"י יהי' ההשגה מבלבל, ולכן והניף ידו על הנהר. אך ההנפה יהי' בידו, כי ידו הוא כמ"ש ימינך כו' ימינך כו' שכולו ימין לית שמאלא בהאי ע"ק. וזהו ההפרש בין קרי"ס, כי בקרי"ס הי' ע"י מטה היינו לרדות בו פרעה כמ"ש במד"ר מה דרכו של כלב ללקות במקל, כך הקב"ה אין רודה את הרשעים אלא במקל, אבל לע"ל לא יצטרכו למטה כ"א והניף ידו, ומ"ש על לע"ל מטה עוזך כו' היינו ממשלה ומ"ש ורדה היינו ג"כ מלשון ממשלה.

ובזה יתורץ ג"כ למה והחרים על ים מצרים וההנפה על הנהר, דממ"נ או דההנפה וההחרמה היה נצטרך להיות על הנהר, או שניהם על ים מצרים, אך דמפני שוהניף ידו על הנהר דהיינו גילוי ע"ק שהוא למעלה מההשגה ולכן והניף על הנהר שהוא השגה, משא"כ והחרים קאי על ים מצרים כללות השתלשלות. וזהו שאמר במד"ר ע"פ הבל הבלים אמר קהלת דקאי על שבעה ימי בראשית שהוא הכל הבל, דכל מה שנברא בששת ימי בראשית עתידין לבלות וחשיב שם בשלישי יקוו המים ולע"ל כתיב והחרים לשון ים מצרים, כי לגבי הגילוי העצום דלע"ל נק' כל כללות סדר השתל' בשם הבל, הגם כי הוא מדריגה גבוה מאד מ"מ נק' בשם הבל, וזהו והניף ידו על הנהר בינה השגה. אך צ"ל מ"ש והכהו לז' נחלים האיך שייך שם גדר מספר, ולמה לע"ל יהי' דוקא לז' נחלים הלא בקרי"ס הי' לי"ב גזרים. אך הוא עדמ"ש והיה מספר בני ישראל אשר לא יספר, שנק' מספר ע"ש זה שאם הי' בא לידי גילוי הי' מתהווה ממנו למטה מספר בריבוי מאד, וכן על לע"ל כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שנת' במ"א הפי' כי רגליו הוא אותיות¹⁹, דהיינו שיהי' עליות העולמות למדריגה גבוה אשר א"א לקרות אותו כ"א בשם אותיות, ואם הי' מתגלה קצת דקצת ממנו הי' מתהווה ממנו ריבוא רבבות עולמות עד אין שיעור.

שפחועד"ז הפי' ג"כ כאן שהוא מדריגה שהוא למעלה מגדר מספר. אך מ"מ בהתגלותו יהי' במספר ז' כי הגילוי יהי' לבנ"י ובנ"י הם בנים דישראל סבא עד רום המעלות ובנ"י הוא מדות ומספר המדות הוא ז', ואז יקבלו מלמעלה מבינה, ועל הנהר דבינה יהי' ההנפה לכן והכהו לז' נחלים, אבל בקרי"ס הי' לי"ב גזרים כי הגילוי דקי"ס הי' שיתחבר בריאה עם אצי' והגילוי הי' בכדי שיתעלו י"ב שבטים דבריאה לי"ב גבולי אלכסון דאצי' כמ"ש ששם עלו שבטים דבריאה שבטי י"ה כמו שהוא באצי', וכמ"ש י"ב בקר והים עומד עליהם, ולכן נקרע הים לי"ב גזרים בכדי שכל שבט יעלה במסילתו, אבל לע"ל יהי' גילוי כללות שלמעלה מעלה מהתחלקות ואין שייך שם שום התחלקות שבטים לכן יהי' לז' נחלים. אך איך יהי' הגילוי בזה פליגי רש"י והת"י דרש"י פי' לז' גזרים הוא שיהי' עליות מלמטלמ"ע, והת"י מפרש ז' נחלין היינו שיהי' גילוי מלמעלמ"ט, דכמו בקרי"ס פליגי הזהר והאריז"ל האיך הי' הגילוי, אם נתגלה אצי' בבי"ע או בי"ע נתעלה לאצי', כמ"כ פליגי רש"י והת"י בהגילוי דלע"ל ג"כ. ואז יהי' והדריך בנעלים, כי ענין נעל נתבאר בלק"ת שהוא נעל דשכינתא²⁰, דהיינו שכדי שיוכל להיות נבראים מוגבלים הוא ע"י מלאכים הנק' בשם נעל, דהיינו שכמו שהנעל חופה על הרגל שלא יתגלה, כמו"כ הם חופים לאור מדות דאצי' שלא יתגלו כמו שהן, ועי"ז מתהווים בע"ג, ובנ"י ידריכו לע"ל ע"ז הנעלים כי יתעלו למעלה מעלה מהם, והענין דהנה אי' בזהר הרקיע שיש כדוגמת עתיק לעילא מן גלגלתא דא"ק, ונק' בשם אצי' לגבי א"ק שנק' בשם אדם דבריאה, וכשנופל עליו שם אצי' ממילא יש שם ים ונהר ושם יהי' ההנפה על הנהר ובנ"י יתעלו למדריגה זו, לכן והדריך בנעלים שהם ידרכו על הנעלים ועי"ז והי' מסילה לשאר עמו. ובזה יובן ג"כ מה שמדקדק רש"י ע"פ והי' ביום ההוא יוסיף כו' מאשור ומפתרוס שאינו כ"א ז' גליות דהיינו דע"י בירור ז' מדות היינו ע' לשון בזמן הגלות עי"ז יזכו להגילוי העצום דז' נחלים.