בזוה"ק כו' ר' יוסי פתח מה ידידות

שעטבזוה"ק כו' ר' יוסי פתח מה ידידות

בס"ד.

בזוה"ק ¹ פ' לך לך דע"ז ע"א. ר' יוסי פתח מה ידידות משכנותיך ה' צבאות כמה אית לון לבני נשא כו' לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא ואינון על מה קיימין דכד ברא קוב"ה עלמא עביד שמיא מאש וממים מתערבין כחדא ולא הוי גלדי ולבתר אגלידי וקיימי ברוחא עילאה ומתמן שתל עלמא לקיימא על סמכין ואינון סמכין לא קיימין אלא בההיא רוחא, ובשעתא דרוחא אסתלק כולהו מרפפן וזעין ועלמא אירתת הה"ד המרגיז ארץ ממקומה ועמודי' יתפלצון וכולא קאים על אורייתא דכד משתדלי באורייתא קאים עלמא כו' ועד"ז איתא בגמ' חגיגה די"ב ב' בשם ר' יוסי הנ"ל אוי לבריות שרואי' ואינם יודעין כו' הארץ עומדת על עמודים ועמודי' על המים ומים על ההרים והרים על הרוח כו' ע"ש. וצ"ל מאמר זהר הנ"ל וגם מהו שייכות להפסוק דמה ידידות כו', וגם מהו שייכות כל הפ' הנ"ל על פ' דלך לך.

הענין הוא דשמיא עביד מאש וממיא הוא בחי' חו"ג, מים יורדי' מגבוה לנמוך הוא בחי' חסד השפעה, ואש טבעו לעלות הוא מדת הגבורה כי התהוות העולם הוא ע"י ב' המדות דוקא חו"ג כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה אמנם לא יוכל להיות קיום עולם ע"י מדת החסד לבד כמו שאנו רואים במלכותא דארעא שהנהגת מלוכה א"א כ"א גם ע"י דין ומשפט כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ שצריך להיות דין ומשפט ובלא זה א"א להיות התנהגות המלוכה כלל, וכך למעלה התהוות העולמות לא הי' יכול להיות ע"י מדת החסד בלבד והי' צריך להיות התכללות חו"ג דוקא היינו אש ומים. והנה אש ומים הם ב' הפכים בטבעם והרוח הוא ת"ת מחבר אותם כמ"ש עושה שלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל שאין מכבין זא"ז והוא ע"י בחי' היותר גבוה משניהם² ולכן נק' הקב"ה שלמה מלך שהשלום שלו שמחבר ב' הבחי' חו"ג ע"י גילוי אלקות בעצמו, וכמו"כ הרוח הוא ג"כ מחבר אש למים וזהו בחי' התיקון שנמשך מכח מ"ה כלי להשראת אוא"ס ב"ה אשר לאו מכל אינון מדות איהו כלל, ועי"ז הוא התכללות המדות חו"ג.

שפוז"ש בס"י שלש אמות אמ"ש³ הוא אויר מים אש שהאויר מחבר מים לאש כי אויר גבוה יותר כמו שרואים למטה שהאש נתפס בחוש הראות והמים נתפסים גם בחוש המישוש, אבל האויר הוא בדקות יותר שאינו נתפס בחושי' הנ"ל, ולכן האויר הוא המחבר אש ומים, וז"ש בזוהר דמתחלה לא הוו גלדי ולבתר אגלידו וקיימו ברוחא עילאה דע"י הרוח אגלידו המים ור"ל שנקרשו המים ונעשו גלד וקרח, כי המים כשהולכי' הולכים בחוזק והם בבחי' יש כמ"ש כקול מים רבים אבל כשהם נגלדים ע"י רוח צפונית שמנשבת בהם בתוקף ובקרירות גדול ונעשה קרח וגלד הוא ביטול ממהותם ועומדים על בחי' א', וקרח אותיות חרק⁴ כמו החירק הוא רק נקודה א' בחי' ביטול, וז"ש ברבות בראשית על מאמר יהי רקיע בתוך המים, והרי נברא שמים ממאמר דבראשית אלא מתחילה לא הוו קרשי ולבתר אתקרישו, והיינו ע"י רוחא עילאה נמשך בהם בחי' ביטול באש ומים ונתגלדו כחדא.

ואח"כ איתא בזהר וכולא קאים על אורייתא, כי אורייתא מחכ' נפקת ובחכ' שורה אוא"ס ב"ה ולכן מזה נמשך התכללות המדות והוא ע"י קול התורה כי הקול מורכב ג"כ מג' יסודות אש מים רוח כי הקול יוצא מהבל הלב הוא יסוד האש והריאה מרחפת על הלב הוא יסוד המים וע"י התחברות הקנה והלב והריאה יוצא הקול ולכן רואי' כשיש באדם התגברות יסוד א' יש שינוי בקול כו', וע"י קלא דתורה דאורייתא מחכ' נפקת עי"ז הי' קיום העולמות והתכללות המדות חג"ת כי לגבי בחי' דלאו מכל מדות כלל נעשה ביטול בהמדות ונכללין כא', וכ"ז הוא בבריאת שמים.

ואח"כ כ' בזהר ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא ובלשון הגמ' דחגיגה הוא לשון עמודים, כי הנה כתי' כי גבהו שמים מארץ, שמים הוא בחי' התכללות ע"ס דאצי'⁵ אשר שם איהו וחיוהי חד, והארץ הוא מקור ההשתלשלו' נבראי' בע"ג וכמשנ"ת דקיום שמים הוא ע"י רוחא עילאה והוא להתכלל חג"ת כו', כמ"כ ארץ הוא בחי' נה"י והתכללותם הוא ג"כ ע"י רוחא עילאה המחברם, ובחי' נה"י בלשון קבלה נק' בשם כליות יועצות דהיינו בחי' עצה איך להמשיך אלקו' למטה בנבראי' ועולמות דבי"ע כמו עד"מ בגשמיות האדם מייעץ בעצמו איך להמשיך שכל לחבירו, והתכללות ג' בחי' דנה"י הוא ג"כ ע"י אורייתא דהיינו ע"י קיום תומ"צ כמ"ש במחוקק במשענותם, במחוקק הוא אותיות החקיקה דתורה, במשענותם הוא מצות⁶ כי מצות נק' תמכין. וזהו בחי' תמכין שבזהר ועמודי' שבגמ' שע"י תומ"צ דנש"י הוא קיום כל הנבראים ועולמות כו'. והיוצא מכל שפאהנ"ל שקיום שמו"א הוא ע"י רוחא עילאה היינו התחברות חג"ת מדות עליונות ונה"י וכולא ע"י תורה דאורייתא מחכ' נפקת כח מ"ה אשר שם שורה אוא"ס ב"ה כו'.

והנה שייכות מאמר זהר זה ע"פ דמה ידידות משכנותיך הוא כי ידידות הוא התקשרות אהבה עזה בפנימי' הנמשך בנש"י ע"ד שארז"ל מפרשיתו של אותו רשע למדנו שלשה דברים חשיקה חפיצה דביקה ור"ל אהבה פנימי', ומצינו שנשתבחו נש"י בג' בחי' הנ"ל כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, ולדבקה בו, בכם חשק ה', כי הנה בהשתלשלות חיות אלקות בעולמות יש ב' בחי' כי התחדשות חיות אלקות שנמשך תמיד בכ"י להחיות כל העולמות כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים⁷ המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב, הנה הגם שמהווה ומחדש תמיד אור אלקי הנמשך בעולמות אבל הוא בבחי' העלם והסתר אלקות כי עולם הוא לשון העלם, אבל יש עוד בחי' גבוה מזה והוא תוס' אורות עליונים שבא לפרקים וזה הוא עיקר שיתגלה תוס' אורות כמ"ש אור חדש על ציון תאיר⁸, ובחי' זו נק' ג"כ ידידות פנימית אלקות כמשארז"ל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון⁹, כי בענן אראה כו' ונועדתי כו', ולכאורה הרי מכה"כ ולית אתר פנוי מיני' ומה החידוש במשכן, אלא שבמשכן הי' התגלות והשראת השכינה בפנימית ממש, משא"כ בעולם הוא העלם והסתר.

וזהו שמסיים בזהר אח"כ בשעתא דרוחא דכל רוחין ארום בסימו דנשמתא כו', כי ענין רוחא ורוחא דכל רוחין הוא כמו ב' בחי' הנ"ל בחי' חיות אלקות שמחי' תמיד ובחי' אור חדש הנ"ל, כי רוחא הוא החיות אלקות שנמשך תמיד ומחבר אש ומים חו"ג וזהו קיום וחיות העולמות תמיד, אבל הוא בחי' העלם והסתר כו', ורוחא דכל רוחין הוא גילוי תוס' אורות עליונים ונק' בחי' נשמה, וכמו למשל למטה יש ד' בחי' דצח"מ, דומם הוא בחי' אחרונה ובו חיות מועט, ולמעלה ממנו הוא צומח שיש בו נפש הצומחת, והצומח מקבל חיות משרשו אין לך עשב כו', ולמעלה ממנו הוא בחי' חי שיש בו חיות רוח חיים כו'. אבל כל הג' בחי' אינם בערך המדבר שהוא בחי' יותר גבוה שאין בערך כלל ויש בו נפש המשכלת ושכל להשכיל כו' רק נפש המשכלת שבמדבר הוא רק להשכיל שכל גשמי, ולמעלה נק' בחי' תוס' אורות הנ"ל ג"כ בשם נשמה עדמ"ש נשמת שדי תבינם. וז"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף דהיינו רוחו ונשמתו שלמעלה שהוא בחי' גבוה ואז ארום בסימו דנשמתא, בסימו הוא המתקת הדינים לשון מתיקות ותענוג שנמשך אור חדש מלמעלה, ומתמן נפיק קלא דקלא, כי יש חיצונית הקול ופנימית הקול, וע"י גילוי רוחא דכל רוחין בסימו דנשמתא עי"ז מתגלה בחי' קלא פנימאה. וז"ש קול דודי מדלג על ההרים כו'.

שפבוהנה שייכות פי' מאמר זה ע"פ מה ידידות לפרשת לך לך הוא, כי הנה אברהם נק' ג"כ ידיד ה' כמשארז"ל במנחות דנ"ג ע"א יבא ידיד זה שלמה שנק' ידידיה בן ידיד זה אברהם ויבנה ידיד זה בהמ"ק לידיד זה הקב"ה כו' ע"ש, כי אברהם הי' לו אהבה בידידות לאלקות ורצה להמשיך שם ה' בעולם כמ"ש ויקרא בשם ה' כו' ולכן אמר לו ה' לך לך מארצך. ולהבין זה וגם מהו ב"פ לך לך, הענין הוא דפי' לך לך היינו שיתגלה בו בחי' שרש נשמתו שהיא גבוה מאד כי הנה ישראל עלו במח' וארז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכולם, וענין מח' שלמעלה הוא בחי' גבוה כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם¹⁰ כו', ולהבין מהו דוקא במחשבה נשתבח הקב"ה שאינו שוה מחשבה שלמעלה למחשבת האדם ולא בשארי מדות, הענין הוא דבמח' הוא ניכר יותר החילוק, כי באדם הנה ממחשבתו אין נעשה דבר ואפי' יחשוב האדם כמה, רק אח"כ ע"י דיבור ומעשה כו', ולמעלה הוא להיפוך ממש במח' אחת ברא הקב"ה את כל העולמות כו', אפי' תה"מ, הכל היו כלולי' במח' או כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ענין עשרה מאמרות¹¹ הוא מפני שממחשבתו לא הי' יכול להתהוות עולמות ונבראים בבחי' יש נפרד והי' רק בחי' עלמין סתימין, ומהדבור נעשה עוה"ז הגשמי וכל הנבראי' גשמי' כו', והנה ישראל עלו במח' והיינו ששרש נש"י נמשכו מבחי' מח' ונק' מזל בחי' ונוזלים מן לבנון וכמארז"ל מזלייהו חזי, אבל הנשמה המלובשת בגוף היא בחי' אחרונה של הנשמה וירדה ע"י ד' מדרגות טהורה בראת יצרת נפחת כו'.

וזהו שאמר הקב"ה לאברהם לך לך דהיינו שיתגלה בו שרש נשמתו שהוא בחי' גבוה מאד כמבואר בכתבי האריז"ל שגילוי זה דשרש נשמתו הוא גבוה אפי' מהשגת רוה"ק וגילוי אלי'¹², ולכן ב' לך לך דהיינו לעצמך לשרש נשמתך, וענין הב' כפין דלך לך הוא בחי' ב' כתרים שבמ"ת שקשר להם שני כתרים, כי כתר הוא מחבר אא"ס עם העולמות ושני כתרים הוא מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, מארצך וממולדתך כו' כי בחו"ל הוא השפעת ע' שרים שיניקתם ממל' דעשי' שנתלבש בו מל' דיצי' לא יותר וכדי שיזכה אברהם לגילוי זה דשרש נשמתו הוצרך לעלות מחו"ל לא"י שבא"י הוא גילוי מל' דבריאה כו'.

וזהו ענין שייכות מאמר הזהר דרוחא דכל רוחין ע"פ דמה ידידות וזהו שייכות לפ' לך לך, כי ענין רוחא ורוחא דכל רוחין הוא כמו בחי' גילוי אלקות שבעולם בתמידיות ובחי' גילוי אלקות שהי' במשכן שהי' גילוי פנימי' אלקות, ואברהם הי' לו ג"כ גילוי פנימי' אלקות ולכן נק' ידיד ג"כ, וזהו ג"כ ענין לך לך שיתגלה כל שרש נשמתו שהוא גבוה מאד.