בענין והניף ידו על הנהר

שעדבענין והניף ידו על הנהר

[רישומי דברים לד"ה וביום הבכורים]

[לד"ה וביום הביכורים]

בענין והניף ידו¹ על הנהר י"ל כי חגה"ש מ"ת ביום החמשים, קבורתו של משה נברא בהש"מ² (באבות) וי"א אף קבורתו פי' בהש"מ ממוצע בין יום ולילה, והיינו שער הנו"ן ממוצע בין חו"ב, והוא כלול מים החכ', ולכן חלקת מחוקק ספון פי' מחוקק רמ"ח כמ"ש במד"ר והם ספון ע"ד ספינה שמהלכין בו בים.

וזהו שקרי"ס הקדמה למ"ת שיוכלו לילך בכל עת בים ע"י ספינות של המצות שנק' ארבין ע' בבה"ז פ' בשלח³, ומשה שהי' הגואל, קרי"ס מכלל הגאולה ומ"ת, הי' קבור בחלקו של גד כמ"ש בגמ' סוטה די"ג ב', שנא' וירא ראשית לו חלקת מחוקק ספון, וצ"ע מהר נבו שהי' בחלקו של ראובן, ולהיות כי מעשה המצות נתלבשו בגשמי' שגם הגשמיות מתעלה לריח ניחוח כמו הקרבן שהרי עכשיו ונשלמה פרים שפתינו, והעולים ויורדים בסולם זהו מעשה המצות, ובד"ה כי ביום הזה יכפר דיוהכ"פ⁴ ובמדרש תנחומא, ומאחר שגם הגשמיות מתעלה הנה גם החמץ יכול להתקרב, וזהו בשבועות דוקא כי שבועות הוא אחר ז' שבועות מפסח שנק' שבת, ובע"ש מתעלים כל העשי', כן בעש"ב⁵ מתעלה גם הטוב שבחמץ, ולכן יכול שעהלהקריב בשבועות בחלת תודה ושתי הלחם. צ"ע ששבועות אחר ז' שבועות ושבת יום השביעי. וי"ל שזהו ע"ד תורה חדשה דלע"ל שיש מקצת ממנה במ"ת, דאל"כ מאין יהי' חדשות, הלא אין כל חדש תחת השמש, וזה יהי' בביאת משיח במהרה בימינו, שאז עדיין יהיה השמש אלא שמקצתה הי' בעת מ"ת, וגם י"ל שלעתיד יהי' הבינה עיקר ולכן עבודה בבכורות שיחוסם אחר האם דבינה, לכן שבועות אחר ז' ביום המתחלת שבוע שמינית. ושבועות ביום הוא"ו, והכל מודים שמ"ת הי' בשבת להורות שגם חול נתעלה ע"ד שבת ולכן חמץ קרב בשתי הלחם ותודה, וזהו והניף שתי וגו' על שתי הכבשים להגיע הכבש לכשב שי"ן חג"ת דאריך שקודם לחו"ב⁶.

אכן כ"ז הי' במ"ת, אבל לע"ל והחרים לשון ים כ"מ שנוכל לומר לשון ים, מצרים בי"ע ע' בת"א⁷ בי"ע מצרים בי"ע דכלליות, ולכן אז יניף ידו ולא מטה על הנהר השגה, והכהו לז' נחלי' ז"ת דעתיקא דכלליות כדוגמת עתיק לעילא מגלגלתא דא"ק, ומספר ז' ע"ד והי' מספר אשר לא יספר, והדריך בנעלים ע"ד הגילוי מבחי' נעל דשכינתא, רק שישראל ילכו בנעלים, ע"ד מה יפו פעמיך בנעלים, ואז והחרים בחי' שם הוי' שמקור להשתלשלות עד שיניף ידו על הנהר דהשגה הנ"ל והכהו לז' שורש נש"י דז"א בעתיקא. שני דברים קדמו תורה וישראל וישראל קדמו לתורה שהרי בתורה נא' צו את בנ"י, והדריך בנעלים ע"ד ואלה מסעיהם למוצאיהם, מלמטלמ"ע זהו הגילוי לע"ל ע"י הזיכוך דעכשיו ולכן על הנהר דוקא, מי ברא אלה, אלקים דבינה, ולע"ל והחרים ה' דז"א עד שיניף על הנהר דבינה והכהו לז"נ ז"ת דעתיקא והדריך בנעלים מבחי' מסעיהם לבחי' מוצאיהם שקדמו לכ"ד אפילו לתורה כו'.