אחור וקדם צרתני

שסואחור וקדם צרתני

[רישומי דברים מד"ה הים ראה וינוס]

[לד"ה הים ראה]

אחור וקדם צרתני¹, זכה אדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה², גם כדי שימצא הכל מוכן, לא זכה אומרים לו אפי' יתוש קדמך, פי' קדמך לבד הקדימה במה שנוצרה תחלה, ולבד מה שהיא לא חטא, גם שרשה הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון. אמנם הנה כ"ז הוא כשהאדם לא זכה, אבל כשזכה הגם כי תהו קדם לתיקון, אמנם הנה נודע כי תהו הוא בחי' סותר ע"מ לבנות, וכשאדם דתיקון מתקן חלקו בבחי' התהו אז כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, להיות כי כל העולם גוף גדול הוא בשבילו עולם קטן, וגם תהו בכלל, וכל התיקון הוא בשביל לתקן התהו א"כ אחר הבירור הרי התיקון גדול, להיות כי יורש גם אורות דתהו, וזהו בבטן עקב את אחיו בחי' התהו שקדם לתיקון.

ויובן ביאור הענין מקרבנות³, שלכאורה אדם חטא מביאין בהמה לכפר עליו, מדבר חי. אך הענין דשורש הבהמה הוא מפני שור, וע"י העלאת הבהמה מעלי' חיות הנושאי' את הכסא עם האדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, ומ"מ צריך אדם להביא את הבהמה ולהקדישה, וע"י הקידוש ממשיך או"מ⁴ עלי', ולסמוך, ואח"כ יוכל הכהן להעלותה.

וכמו"כ יובן בעבודה שבלב אין אדם כו' אא"כ נכנס בו רוח שטות המכסה על האמת כמו שמכסה על השכל, עושה שטותי', לכן צריך קרבן, והקרבן מכם הוא בחי' נה"ב ששרשה ג"כ מבחי' התהו, וצריך להקדישה תחילה זהו בחי' סידור שבחו של מקום^טז, וסיפור ביטול המלאכים, ובכלליות השנה זהו ספה"ע, ובד"פ בכ"י ברכות ק"ש, ובכלל סולם זה צלותא, דא כבש המבח, שמעלים עלי' נה"ב זובח את יצרו, וע"י העלאת נה"ב מתעלה הנה"א ביתר שאת, וכמשל הרוכב על הבהמה שיוכל להעלותו למקום שבעצמו א"י לעלות, וגם בכל היום צ"ל בבחי' אתכפיא מכל רצונות זרות, וה"ז מס"נ כי מה לי קטלא כולא או קטלא פלגא כו'.

שסזוזהו הים ראה וינוס ארונו של יוסף⁵ שפטפט ביצרו ועמד בנסיון אשת פוטיפר וע"י נטירת הברית זכה למלוך, וכשראה הים וינס מפניו להיות כי זבח את יצרו שזהו תכלית המכוון מבריאת יש מאין, לכן הים אם כי נברא בשלישי, מ"מ יוסף זכה והרי כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. והנה כתי' אלה תולדות יעקב יוסף שיוסף הוא בחי' תולדות גילוי דיעקב⁶, ואיתא משה מלגו ויעקב מלבר א"כ משה גבוה יותר מבחי' יוסף, והיינו כי ים בחי' מל' י"ס סודכ"ד, ויוסף יסוד ז"א, ולכן כשהים ראה ארונו שהוא ג"כ יסוד כנודע מענין ארון הברית, נס מפניו ע"ד הכלה הופכת פני', אמנם בכדי להיות הבריאה זהו ע"י בחי' רוח קדים מבחי' קדמונו ש"ע זהו ע"י משה ואתה הרם את מטך שזהו ע"י הרמת היד הגבהת ידיו של משה למעלה מהראש הוא בחי' מוחין ע"ד כש"ב השי"ן חג"ת קודם לבי"ת חו"ב⁷, והיינו בכדי להגיע לבחי' כ"ף בחי' כתר ע"ד שאו ידיכם קדש, ומשם נמשך להיות ויט ידו כו' ועי"ז ויולך ה' ברוח קדים, ונבקע הים לי"ב גזרים לפי הת"י להיות ששם עלו שבטים שבטי י"ה י"ב ג"א דז"א, מי"ב בקר כו', וזהו בוקע ים לפני משה גם משה מלגאו מ"מ שורש הבקיעה הוא לפני משה, וגם מתורץ שהגם שהים ראה ארונו ולזה נס, ומ"מ צריך להיות ואתה הרם, בוקע ים לפני משה, ולפי' רש"י שנחלקו כל המימות זהו לפרסומי מילתא.