ויחי יעקב גו'
קכבויחי יעקב גו'
בס"ד. (ש"פ ויחי, ל"א)
ימים יוצרו כו' מתוכו נפח משא"כ דבור כו' י"ז, קמ"ז
ויחי
ויחי יעקב1 בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. הנה מבואר בזהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים2 יומוי קריבו לי' מדרגא לדרגא כד"א ויקרבו ימי ישראל. והיינו כי ימים יוצרו שנמשכו קכגימים במספר לכל נפש ע' שנה או פ' שנה שע"י הימים תהלך הנשמה במדריגת קרבת אלקים בכל יום. וצ"ל מהו ענין הימים אל הנשמה שלכאורה עיקר עליית האדם הוא ע"י התומ"צ, ומה"ע לימים שצריכה הנשמה להיות כ"כ ימים ע' שנה או פ' שנה, ומדוע כשיעשה מעשה המצות בחמישים שנה עד"מ לא יתעלה מכמו אם הי' עושה בשמונים שנה, כי מדוע יתקשר ענין עשיית המצוה בימים דוקא שלכן נאמר ימים יוצרו שנוצרו לו כ"כ ימים לפי ערך הבירור שצריך לברר כו'.
אך הענין הוא דהנה כתיב ויפח באפיו3 נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיותו4, משא"כ הדבור שהוא יוצא מהבל הלב ג"כ הוא בלא כח כלל, וכן אותיות המחשבה הוא ג"כ רק המשכה חיצוניות5, אבל אדם הנופח הרי ע"י הנפיחה יוצא ומתגלה פנימיות כחו כו'. ואם כי הדיבור בא ג"כ ע"י יציאת הבל הלב שיוצא מעט מעט כו', אמנם הלא מצער היא6 עד שאינו שייך לומר ע"ז ל' המשכה פנימיות. וה"ז כמו עד"מ ההפרש בין כשמגביה אבן קטן, שא"צ לזה כח וגבורה ואינו מצטרך להוציא פנימיות כחו בשביל הגבהה זו, שדי בכחו הנגלה בגוף להגביה אותו, משא"כ כשמגביה אבן גדול וכבד שלא די בכח הנגלה בגוף כ"א שצריך להוציא פנימיות כחו וגבורתו להגביהו, שע"י שמתגלה פנימיות כחו מהעלם אל הגילוי עי"ז מגביה גם משא כבידה כו', וכך עד"ז יובן ההפרש בין הבל הלב שיוצא בדבור מעט מעט בדברו, זהו כמו משל הגבהת אבן קטן שדי כחו הנגלה, כמו"כ לדבור די נפיחת הבל הלב שמנשם תמיד, אמנם ענין הנפיחה בכח היא בחי' גילוי פנימיות הכח והחיות שיוצא מהעלם אל הגילוי ע"י נפיחה זו כו'.
ומעתה צ"ל למה יצטרך7 לבריאת האדם בחי' גילוי פנימיות החיות, שבכדי להיות בו נשמת חיים זהו ע"י ויפח דוקא שמאן דנפח מתוכו ופנימיותו נפח כו'.
קכדהענין הוא שכדי להיות ירידת הנשמה בגוף שהוא בדילוג הערך, שהנשמה עלתה במחשבה העליונה ושתתלבש ותשכון בחומר גופני הוא דילוג הערך מאד וחיבור שני הפכים ממש, לכן גם הכח האלקי המחברם הוא ג"כ מבחי' כח וגבורה עליונה8 שעי"ז יהי' חיבור שני הפכים אלו. וענין בחי' הכח למעלה הוא ג"כ בחי' גילוי ההעלם ופנימיות החיות וכמ"ש קול ה' בכח9, והיינו גילוי בחי' רצונו העליון ב"ה שירצה ויחפוץ בירידה זו של הנשמה בגוף, שע"י רצון זה נעשה ההתחברות כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה. והנה המשכה זו מאוא"ס ב"ה היינו להיות רצון זה הוא בחי' דילוג וצמצום גדול, כי ידוע שהרצון למעלה אינו כמו בחי' הרצון שבאדם שכלום רוצה אלא אם חסר לו שהרצון משלימו, אבל באוא"ס ב"ה שהוא שלימותא דכולהו ולא נערוך אליו ואני ה' לא שניתי חלילה לומר שהרצון משלימו10, ומה שאמרו לשון רצון היינו שנאצל ממנו התהוות בחי' הרצון11 כמו שנתהוה ממנו אצי' בחי' ומהות חכמה כו', וא"כ אצילת והתהוות והמשכות הרצון מלמעלה מהרצון הוא בחי' דילוג גדול שיומשך מבחי' אני הוי' לא שניתי להיות רצון שתתלבש הנשמה בגוף על מספר הימים אשר נקצבו לה, ודילוג וגילוי זה מן ההעלם העצמי זהו הנק' בחי' כח וגבורה שיהי' ההעלם נמשך בבחי' גילוי, והיינו שיהי' בחי' צמצום הרצון מן העצמיות, שרצון הוא אותיות צנור שהוא בחי' צינור והמשכה מהעלם אל הגילוי. וזהו לשון ויפח באפיו מאן דנפח מתוכו נפח בבחי' פנימיות החיות כנ"ל.
אך עדיין צ"ל למה דוקא בהתלבשות הנשמה בגוף כתי' ויפח, ובבריאת הנשמה עצמה ע"י מאמר נעשה אדם12 וכן בהתהוות מלאכים צבא השמים ועולמות עליונים לא כתיב ויפח רק בעשרה מאמרות נבראו, והלא בכולם כתיב כל אשר קכהחפץ ה' עשה. אלא משום דכתיב כולם בחכמה עשית שעשרה מאמרות נמשכים מן החכמה, וכנודע דאבא יסד ברתא, והמשכת הדבור מן החכמה א"צ לזה כח וגבורה13, כמו עד"מ באדם ענין המשכת הדבור מהחכמה הוא בחי' עילה ועלול כו', אבל להיות התחברות הנשמה בגוף שהם רוחניות וגשמיות יחד, ובכדי שיתחברו זל"ז צ"ל מבחי' עליונה יותר כנ"ל.
אמנם עדיין אינו מספיק14 תירוץ הנ"ל הלא כל הבעלי חיים יש להם חיות המחי', עד"מ חיות הבהמה, שהחיות שלה הוא דבר רוחני המחי' אותה, והגוף הוא גשמי מבשר ועצמות, ולמה נשתנה יצירת הנשמה בגוף האדם שצריך לזה כח וגבורה הוא בחי' המשכה פנימיות כו' שלכן בירידת הנשמה בגוף נאמר ויפח, ולא נאמר כן בכל הבע"ח. וי"ל להיותו בבחי' מעלה יתירה על הבע"ח15 שהבע"ח יש בהם רק מעלת החי נגד הצומח, ושורש שרשם הראשון י"ל שזהו מבחי' החכמה שהחכמה תחי', שחכמה היא בחי' ראשית ההשתלשלות עו"ע, אבל האדם שיש בו מעלת הדבור ששרשו מבחי' מדבר, לכן זהו בחי' דילוג הערך יותר שתבוא הנשמה ששרשה מבחי' מדבר להתלבש בגוף, ולכן בהתלבשות הנשמה בגוף האדם נאמר דוקא ויפח כו'.
והנה ירידת הנשמה בגוף הוא צורך עלי' והיינו ע"י הימים שעל ידם תתקרב הנשמה בעילוי אחר עילוי. והענין דהנה ארז"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, שנק' נש"י עושי רצונו, והיינו במה שמקיימים המצוה עי"ז ממשיכים בזה להיות צמצום הרצון16 מלמעלה מהרצון, שהוא בא ונמשך ע"י גבורה עליונה שיהי' דילוג ממהות למהות כנ"ל בענין קול ה' בכח, ולכן נק' נש"י גבורים ע"י שהם עושי רצונו שעושים וממשיכים להיות לו רצון שיהי' חפץ בעשיית שמים וארץ ע"י המצות מעשיות כו'. והנה ע"י קיום המצות מתעלות הנשמות אח"כ להיות צרורה בצרור החיים את ה' כמ"ש והייתה נפש אדוני צרורה כו', ופי' כמו עד"מ כשזורק אבן קכובמרגמה17 יזרוק האבן ויגביהנה באויר בגובה מאד שלא לפי כח ידו שביד עצמו, שאם הי' זורקו בידו לבד בלא המרגמה לא הי' מגיע כ"כ בגובה, רק ע"י המרגמה זורקו בגובה מאד. כן ע"י המצות שהנפש מקיים המצות כמו שנתלבשו בבחי' זמן18 שנק' אז בשם יומין, אזי נעשה מהם לבושים הנק' יומין עילאין שבהם וע"י נזרקת הנשמה ונגבהת הגבה מאד נעלה משורש הנשמה, והיינו עד המקום שנלקח משם הרצון עליון בדרך דילוג מלמעלה מהרצון ע"י בחי' הגבורה וכח הנ"ל. וזהו בצרור החיים הם הימים ששרשם מימים עליונים שהם מקור כל החיים, את ה' אלקיך פי' להיכן נגבהת הנשמה לזה אמר את ה' אלקיך דהיינו במהו"ע ית' קודם שנתצמצם להיות לו בחי' רצון וחפץ בעשיית שמים וארץ כו'.
והטעם שנגבהת הנשמה במדריגה גבוה ועליונה כ"כ ע"י עשיית המצות הוא, כי הנה עד"מ הזורק אבן בכח בכותל19 שע"י שמכה בכח בכותל עי"ז חוזרת האבן אח"כ בחזרה אל האדם שזרקו, ולפי ערך כח הזריקה אם בכח רב או מעט כן ממש יהי' כח ההחזרה לפי ערך זה כו', ועפ"ז יובן בענין ההגבהה של הנה"א ע"י צרור החיים שהוא עד המקום שמשם נלקח בחי' הגבורה להיות צמצום רצונו, שהרי ירידת הנשמה בגוף הוא ע"י תגבורת כח כו' שיהי' דילוג ממהות למהות והתחברות שני הפכי', וא"כ אח"כ בסיום כח זה בהתלבשות הנשמה בגוף נעשה אח"כ אור חוזר למקורו ממש שמשם הי' הדילוג והירידה, והיינו ע"י המצות שהם ג"כ באים בבחי' גבורה להיות צמצום הרצון, והמצות הם כלים לרצון העליון ב"ה, לכן עי"ז נגבהת הנשמה למקור ושורש בחי' כח וגבורה הנ"ל. וזהו שנק' ישראל גבורי כח20 כמארז"ל ברבות ר"פ ויקרא ע"פ גבורי כח עושי דברו, והיינו שעלייתם הוא בבחי' כח וגבורה וקול ה' בכח כו'21, ונק' גבורי כח ע"י מצות שמיטה כמשנ"ת שם במד"ר. וזהו ואברהם זקן בא בימים ע"י הלבושים של הימים דוקא שהם זמן קכזומקום, שהם צרור החיים להיותם בחי' סיום המדריגות, ונעשה או"ח, וז"ע יומוי קריבו לי' עד מהותו ועצמותו ית'.
וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים, להיות כי זלעו"ז עשה האלקים, וע"י לבושים של איסור שהנפש מתקשרת בהם וכמשל הנ"ל דצרור האבן שנזרק למרחוק, ולכן נק' איסור ע"ש הקשר, שהניצוץ אלקי מתקשר בלבוש הטמא של דבר האיסור, שז"ע אסור שאסור וקשור שם22 ונזרק למרחוק למטה מאד עד שאול תחתית, וכמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, ולזה אמר ויחי יעקב שיעקב חי בימים ולבושים כי יומוי קריבו לי' ע"י בחי' צרור החיים הנ"ל.
שבע עשרה שנה, כי יעקב נק' ע"ש ידו אוחזת בעקב עשו, כי עקבי' דעשו הם תכלית וקץ כל הבירורים23 שאפי' עקבי' דעשו יתהפכו לטוב, והכל ע"י ידו בחי' בחכמה אתברירו, שהחכמה היא יו"ד של ש' הוי', וזהו וידו אוחזת בעקב עשו להגביה העקבי' דנוגה ע"י בחי' ידו הוא בחי' היו"ד שבחכמה, שהוא בחי' יעקב יו"ד עקב24. וז"ע בחי' שבע עשרה שנה שנז' ביעקב, [עשרה] הוא בחי' היו"ד דחכמה, ואמנם למעלה מחכמה אין שם אלא ז' בחי' לבד והיינו בחי' ז' תיקונין דגלגלתא25, וזהו שבע עשרה שנה מבחי' שבע שלמעלה מהחכמה נעשה עשרה כשמתלבש בחכמה. וזהו שאמר ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים, שעיקר בחי' החיים שלו הוא בחי' שבע שנים היינו ז' תיקונים דגלגלתא26 שלמעלה מהאצי', וכשבאים בבחי' האצי' הם ארבעים ומאת שנה, כי ביעקב נאמר ויעקב נסע סוכתה27, והיינו כמו בימי שלמה הי' שמחתם בחגה"ס שבעת ימים ושבעת ימים י"ד יום28, וב"פ שבע שנים שלמעלה מהחכמה הנ"ל (ששם הוא בחי' שבע כנ"ל ויש ב' בחי' שבע כנ"ל בשלמה) שהם הנק' שני חייו כשבאים בחכמה שהוא יו"ד כנ"ל נעשה יו"ד פעמים י"ד שהם ארבעים ומאת שנה.
הערות
עמוד קכב
- 1. ויחי יעקב : מאמר זה מיוסד והגהות על ד"ה זה בס' מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קכה ואילך. [בכ"מ כאן הוא ע"פ לשון המאמר שם בשינויים]. וביאור ע"ז שם ע' קכח ואילך. וד"ה זה באוה"ת ויחי (כרך ו) תתשטז, א ואילך. וביאור ע"ז שם תתשיז, א ואילך. מאמר אדה"ז נמצא בארוכה ובתוס' ביאור בד"ה זה בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תלה ואילך. ובשינויים והגהות בד"ה ותנח התיבה באוה"ת נח (כרך ג) תרמד, א ואילך. [וקיצור ע"ז שם (כרך ו) תתרסד, א ואילך]. ובד"ה ויחי בס' בש"ו (מס. 1063) קנא, א. וד"ה ויחי: בסה"מ תר"ל ע' נב ואילך. ובספר תרמ"ב. סה"מ תרמ"ד ע' רטז ואילך. תרנ"ב ע' יג ואילך. ד"ה ויגש תרס"ח בהמשך תרס"ו ע' תצב ואילך. וראה גם אוה"ת ויחי שנב, ב.
- 2. מבואר בזהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים : בהבא לקמן ראה [נוסף להדרושים שנסמנו לעיל בתחילת המאמר] תו"א חיי שרה טז, א. משפטים עה, ד. עו, ג. עט, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' רנג (בנוסחא הב'). וע' רס. רפב. רצא. תו"ח שמות (כת"י הר"ש סופר) תלז, ב ואילך. [ובהוצאת תשס"ד הוא בח"ב דף ש, ג ואילך]. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'כט. דברים ח"ג ע' תתיב. אוה"ת חיי שרה (כרך ד) תשפב, א ואילך. משפטים (כרך ח) ע' ג'יד. סה"מ מלוקט ח"א ע' רפט ואילך. לקו"ש חל"ב ע' 12. ועוד.
עמוד קכג
- 3. אך הענין דהנה כתיב ויפח באפיו : בהבא לקמן ראה [נוסף להנסמן לעיל בתחילת המאמר] אגה"ת פ"ד (צג, סע"ב ואילך). וראה גם תניא רפ"ב (ו, א). אוה"ת נח (כרך ג) שם תרמד, א. שם (כרך ז) תתרסד, ב. יהל אור לתהלים ע' תקכז. סה"מ מלוקט ח"ב ע' קב-ג.
- 4. ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיותו : ראה בהמובא ע"ז באגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"כ ע' קלא. וראה גם בלקוטי הגהות לתניא (קה"ת תשל"ד) ע' ט. סה"מ מלוקט ח"ב שם הע' 37.
- 5. וכן אותיות המחשבה הוא ג"כ רק המשכה חיצוניות : כ"ה גם במאמרי אדה"ז תקס"ב שם, ובאוה"ת נח (כרך ג) שם תרמד, א מעיר ע"ז בהגה"ה: אם לא כשחושב בדבר אחד הנוגע מאד אליו שאז יש בזה המשכה פנימית, אבל סתם מחשבה שמחשב מחשבות הבלתי נוגעים אליו הוא רק המשכה חיצוניות.
- 6. הלא מצער היא : ל' הכתוב וירא יט, כ. ובפירש"י שם: הלא עיר קטנה היא.
- 7. ומעתה צ"ל למה יצטרך : בהבא לקמן ראה סה"מ מלוקט ח"ב שם ע' קג.
עמוד קכד
- 8. ויפח. . ירידת הנשמה בגוף. . הכח האלקי המחברם. . מבחי' כח וגבורה עליונה : בד"ה זה בס' בש"ו שם (מס. 1063): בבריאת האדם נאמר ויפח באפיו בכח דוקא שלא נאמר כן בכל הנבראים. ובד"ה זה תר"ל (סה"מ תר"ל שם ע' נב — שהוא הגהות על מאמר הנ"ל) העביר כ"ק אדמו"ר מהר"ש את הקולמוס על תיבת ”בכח". ועד"ז תיקן בהמשך המאמר שם. ובסה"מ תרמ"ד שם ע' ריז מעיר ע"ז כ"ק אדמו"ר מהורש"ב: כ"ק אאמו"ר בס' למ"ד ד"ה ויחי העביר הקולמוס בכ"מ שנאמר בכח על הנשמה, ולא זכיתי להבין כוונתו הק'. עכ"ל. ולהעיר מאוה"ת נח (כרך ג) שם תרמד, ב: ועד"ז יובן למעלה דהגם דשם לא שייך ח"ו בחי' כח ע"ד שהוא במשל כי לא ייעף ולא ייגע ח"ו, אלא ההמשכה שנמשך בדרך השתל' עו"ע הוא מבחי' חיצוניות ואינו נק' בשם כח כו', משא"כ בהתהוות נשמות ישראל הרי מבחי' פנימיות נמשך למטה כו', ולכן שיהי' נמשך מבחי' פנימיות העליון למטה זהו נק' בחי' כח שהוא גילוי פנימיות החיות. וראה גם שם תרמו, ב: שכל בחי' כח הנזכר אינו סותר למ"ש אני ה' לא שניתי כמשנת"ל, כי נק' כח רק מצד גילוי הפנימיות כו'.
- 9. וענין בחי' הכח למעלה. . קול ה' בכח : ראה בארוכה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' ה ואילך. יהל אור לתהלים ע' קיב.
- 10. באא"ס ב"ה שהוא שלימותא דכולהו. . חלילה לומר שהרצון משלימו : ראה סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תל. [ובהנסמן שם בע' תכט].
- 11. ומה שאמרו לשון רצון היינו שנאצל ממנו. . בחי' הרצון : באוה"ת נח שם מציין ע"ז לד"ה ויהי בשלח בתו"א בשלח סא, ג.
- 12. ובבריאת הנשמה עצמה ע"י מאמר נעשה אדם : כ"ה גם במאמרי אדה"ז תקס"ב שם [ובשאר מקומות שנסמנו לעיל בתחילת המאמר]. ובאוה"ת נח (כרך ג) שם תרמה, סע"ב מעיר ע"ז: ובמ"א נתבאר [לקו"ת נצבים ובארוכה לקמן ח"ב ד"ה יו"ט של ר"ה] דבריאת הנשמה עצמה לא נזכר כלל בעשרה מאמרות כו'.
עמוד קכה
- 13. בהתהוות. . רק בעשרה מאמרות נבראו. . א"צ לזה כח וגבורה : כ"ה גם במקומות שנסמנו לעיל בתחילת המאמר. וראה גם אוה"ת נח (כרך ו) שם תתרסד, א: הבריאה לא נזכר בזה שום לשון כח. ומעיר ע"ז בהגה"ה: וצ"ע דבפסוק בראשית יש כ"ח אותיות, אך הם רומזים לשני בחי' יד כמארז"ל נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ. וראה יהל אור לתהלים שם ע' קיב: והנה במעשה בראשית נאמר ג"כ כח, כח מעשיו הגיד לעמו, מכין הרים בכחו, וקשה הרי במאמר נברא העולם לא בעמל ולא ביגיעה כו' ונק' יש מאין מהארה בעלמא. וי"ל מ"מ הרי יש בהארה זו יכולת בל"ג שהו"ע התהוות יש מאין ע"כ נק' כח, אך עכ"ז הוא כח אוא"ס המאיר בבחי' מל', אבל התורה הוא כח אוא"ס המאיר בחכ' [ועיי"ש שעד"ז הוא בנשמה שזהו מ"ש ויפח באפיו], וכמו עד"מ באדם יש כמה כחות כמו כח המעשה וכח השכל הרי שניהם בחי' כח, ועכ"ז כח השכל הוא כח עליון יותר הרבה כו'.
- 14. אמנם עדיין אינו מספיק : פיסקא זו ליתא בד"ה ויחי תקס"ב, והוא הוספת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, ונת' בארוכה בסה"מ תרנ"ב שם ע' כב. ובהמשך תרס"ו שם ס"ע תצד-ה.
- 15. ולמה נשתנה יצירת הנשמה בגוף האדם. . מעלה יתירה על הבע"ח : ראה בכ"ז בארוכה תו"א בראשית ג, ד ואילך. ד, סע"א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' טו ואילך. תורת חיים בראשית יח, ד. סה"מ תרל"ג ח"א ע' רעא ואילך.
- 16. ארז"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ. . צמצום הרצון : ראה תו"א בשלח שם סא, ג.
עמוד קכו
- 17. צרורה בצרור החיים. . כשזורק אבן במרגמה : ראה בכ"ז לקו"ת אחרי כו, ב. דרושים ליוהכ"פ סט, סע"ד. ובארוכה מאמרי אדה"ז נביאים ע' טו ואילך. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ריש ע' תקעט. ועוד.
- 18. ע"י המצות. . כמו שנתלבשו בבחי' זמן. . נעשה מהם לבושי' : באוה"ת ויחי (כרך ו) שם תתשיט, ב מעיר ע"ז כ"ק אדמו"ר הצ"צ בהגה"ה: ובזה יובן קושיא גדולה מאד עמ"ש הזהר בענין היומין שמהם נעשו לבושי' ואי חסרא [יומא] חדא חסר לבושא חדא, דלכאורה תמוה שהרי עכ"פ הלבושי' נעשו ממעשה המצות שמקיים באותן היומין, וכיון שכן אמאי אם עבר עליו יום א' בלא מצוה חסר לבושא חדא, הרי לכאורה יכול הוא שיתקן כשיעשה למחר שני מצות וימלא החסרון שחיסר מצוה א' אתמול, וא"כ אמאי חסרא דמשמע שהוא דבר שלא יוכל להתקן ביום המחרת. וקושיא זו הקשה רבינו [אדמו"ר הזקן] בעצמו ואמר תירוץ ע"ז, ושמעתי ממנו בזה"ל יש צדיקים שיושבי' בג"ע ק"נ שנים ואינן יודעים זה כו', וזה התירוץ נשכח מאתנו ועדיין לא השגנוהו ה' ימלא לנו. אמנם לפמ"ש בתורה זו [ד"ה ויחי יעקב תקס"ב הנ"ל] י"ל ג"כ שיובן התירוץ ע"ז, שהרי מבואר שמצד המעשה בעצמו לא הי' מגיע הנשמה כ"כ למעלה כו' אלא מצד הכח שזרקה כ"כ למטה בימי' הגשמיים א"כ דוקא כשתברר ותעשה המצוה בהיום הגשמי תגיע לאותו הכח שזרקה ולכן אם חלף יום א' בלא מצוה חסרא לבושא חדא שמצד אותו היום כו' והמ"י. — וראה גם סה"מ תרנ"ב שם ע' כד.
- 19. עד"מ הזורק אבן בכותל : ראה [נוסף להדרושים שנסמנו לעיל בתחילת המאמר] אוה"ת ויחי (כרך ו) תתשמח, א.
- 20. וזהו שנק' ישראל גבורי כח : ראה יהל אור לתהלים ע' שפו. וראה גם לקו"ת במדבר יד, סע"א-ב. סה"מ תרכ"ט ע' קצט.
- 21. בבחי' כח וגבורה וקול ה' בכח כו' : בד"ה ויחי בס' מאמרי אדה"ז תקס"ב שם נוסף כאן: בחי' גבורה דעתיק יומין שהו"ע קול ה' בכח כנ"ל.
עמוד קכז
- 22. נק' איסור ע"ש הקשר. . שאסור וקשור שם : ראה תניא פ"ז (יב, א).
- 23. ידו אוחזת בעקב עשו. . תכלית וקץ כל הבירורים : ראה בכ"ז תו"א וישב כט, א. שערי תשובה לאדהאמ"צ ח"ב מה, א. ועוד.
- 24. בחי' יעקב יו"ד עקב : ראה תו"א ויצא כא, א. ובכ"מ.
- 25. למעלה מחכ'. . ז' בחי' לבד. . ז' תיקונין דגלגלתא : נת' בארוכה בהביאור על המאמר במאמרי אדה"ז תקס"ב שם ע' קכח ואילך. אוה"ת ויחי (כרך ו) שם תתשיז, ב ואילך.
- 26. שעיקר בחי' החיים שלו הוא בחי' שבע שנים. . ז' תיקונים דגלגלתא : ראה בהביאור על המאמר במאמרי אדה"ז תקס"ב שם ע' קלד. אוה"ת ויחי (כרך ו) שם תתשכ, ב.
- 27. ארבעים ומאת שנה כי ביעקב נאמר ויעקב נסע סוכתה : ראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית שם ע' תנח: מ"ש ק"מ שנה במספר מיוחד מז' שנה, הטעם הוא כידוע דז' שנים כאשר מתבררים בשלימות הן נעשים ב' פעמים ז' והן י"ד, כמו ז' ימים וז' ימים שעשו שמחה דסוכות בימי שלמה, כי במקיף העליון כולל ז' מדות דאור ישר ואור חוזר יחד כו' (ולכן קרבנות דסוכות י"ד כבשים כו'), וכן ביעקב אמר שנסע סוכתה במקיף הכללי דרעוא דכל רעוין כו'.
- 28. בימי שלמה. . שבעת ימים ושבעת ימים י"ד יום : ראה בכ"ז בארוכה סה"מ תר"ל שם ע' נו. תרמ"ג ע' רכא-ב. וראה גם אוה"ת ויחי שנג, ב.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
תניא, ליקוטי אמרים ז׳ - הטקסט מספריא
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִיסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשַּׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִילוּ הוּא צוֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּונָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה׳ בְּגוּפוֹ – לָא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ, וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבִּקְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת ״קְלִיפַּת נוֹגַהּ״, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא ״עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה״, רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ רָע, רַק מְעַט טוֹב מְעוֹרָב בְּתוֹכָהּ [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל].
וְהִיא בְּחִינָה מְמוּצַּעַת בֵּין שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה.
וְלָכֵן, פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט רֵישׁ פֶּרֶק ד׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר], וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁהַטּוֹב הַמְעוֹרָב בָּהּ נִתְבָּרֵר מֵהָרָע וְגוֹבֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּקְדוּשָּׁה.
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבוּשָּׂם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא: ״חַמְרָא וְרֵיחָא כוּ׳״, אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֲזַי, נִתְבָּרֵר חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, וְעוֹלֶה לַה׳ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן.
וְכֵן הָאוֹמֵר מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבָדְחֵי רַבָּנָן.
אַךְ מִי שֶׁהוּא בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר וְסוֹבְאֵי יַיִן, לְמַלֹּאת תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים שֶׁבָּהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִדַּת הַתַּאֲוָה, הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְנִכְלָל לְפִי שָׁעָה בְּרַע גָּמוּר שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְגוּפוֹ נַעֲשֶׂה לָהֶן לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לְפִי שָׁעָה. עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב הָאָדָם וְיַחֲזוֹר לַעֲבוֹדַת ה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי לְפִי שֶׁהָיָה בְּשַׂר הֶיתֵּר וְיַיִן כָּשֵׁר, לְכָךְ יְכוֹלִים לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת עִמּוֹ בְּשׁוּבוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן ״הֶיתֵּר״ וּ״מוּתָּר״, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאָסוּר בִּידֵי הַחִיצוֹנִים שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת לַה׳.
רַק שֶׁהָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר בַּגּוּף, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה בַּהֲמִית, שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהֵן מִשָּׁלשׁ קְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – הֵם אֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַחִיצוֹנִים לְעוֹלָם, וְאֵין עוֹלִים מִשָּׁם עַד כִּי יָבֹא יוֹמָם וִיבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״; אוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא בְּאַהֲבָה רַבָּה וַחֲשִׁיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְצָמְאָה נַפְשׁוֹ לַה׳ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וְצִיָּה, לִהְיוֹת כִּי עַד הֵנָּה הָיְתָה נַפְשׁוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ בְּתַכְלִית, וְלָזֹאת צָמְאָה נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר עֹז מִצִּמְאוֹן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים כוּ׳״.
וְעַל תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה זוֹ אָמְרוּ שֶׁ״זְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת״, הוֹאִיל וְעַל יְדֵי זֶה בָּא לְאַהֲבָה רַבָּה זוֹ.
אֲבָל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא מֵאַהֲבָה זוֹ, אַף שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וַה׳ יִסְלַח לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְאֵין עוֹלִים מֵהַקְּלִיפָּה לְגַמְרֵי עַד עֵת קֵץ, שֶׁיְּבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
אַךְ הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה, אַף שֶׁיָּרְדָה וְנִכְלְלָה בְּשָׁלשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת – הֲרֵי זוֹ עוֹלָה מִשָּׁם בִּתְשׁוּבָה נְכוֹנָה, וּבְכַוָּונָה עֲצוּמָה בִּקְרִיאַת־שְׁמַע־שֶׁעַל־הַמִּטָּה, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמְרוּמָּז בַּגְּמָרָא: ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִיּוֹת כוּ׳״, לַהֲרוֹג גּוּפוֹת הַחִיצוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבוּשׁ לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, וְעוֹלָה הַחַיּוּת מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְלָכֵן לֹא הוּזְכַּר עֲוֹן זֶרַע לְבַטָּלָה בַּתּוֹרָה בִּכְלַל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת, אַף שֶׁחָמוּר מֵהֶן, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ בִּבְחִינַת הַגַּדְלוּת וְרִבּוּי הַטּוּמְאָה וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁמּוֹלִיד וּמַרְבֶּה בִּמְאֹד מְאֹד בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יוֹתֵר מִבִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. רַק, שֶׁבְּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת מוֹסִיף כֹּחַ וְחַיּוּת בִּקְלִיפָּה טְמֵאָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַחַיּוּת בִּתְשׁוּבָה,
הגהה
מִפְּנֵי שֶׁנִּקְלְטָה בִּיסוֹד דְּנוּקְבָא דִקְלִיפָּה הַמְקַבֶּלֶת וְקוֹלֶטֶת הַחַיּוּת מֵהַקְּדוּשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּזֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֵין שָׁם בְּחִינַת נוּקְבָא דִקְלִיפָּה, רַק שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ וְחַיְילוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, כַּיָּדוּﬠַ לְיוֹדְﬠֵי חֵן:
אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקוֹן – זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר״, שֶׁאָז, גַּם אִם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲלוֹת הַחַיּוּת לִקְדוּשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף בָּשָׂר וָדָם: