והמשכילים יזהירו

שיאוהמשכילים יזהירו

בס"ד, פ' תזריע ומצורע תרל"ט, ליובאוויץ.

והמשכילים יזהירו¹ כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. וארז"ל במתניתא תנא זה הדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה, וצ"ל מהו שייך לפ' והמשכילים כו'.

ולהבין זה, צ"ל מהו"ע רקיע, כי הנה יש מתיבתא דרקיע כמו שארז"ל קמיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ושער לבן שקדמה לבהרת טהור, ואם ספק הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיע אמרו טמא, ומאן נוכח נוכח רבה בר נחמני שאמר ע"ע אני יחיד בנגעים ואני יחיד באהלות ואמר טהור טהור. וכן ארז"ל שהראי' הוא מפסוק לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה. וצ"ל ענין הפלוגתא, וגם להבין ענין מה שמצינו שהתנאים ואמוראים עשו ע"י תורתם נסים גדולים ועצומים היוצאים מדרכי הטבע לגמרי, כמו רפב"י אמר גינאי נהרא חלוק לי מימיך ונתחלקו המים שזה הי' אצל משה רבינו ושר"י² פלא גדול, וכמארז"ל זוטרא דבכו מחי' מתים, שזה לא נמצא אלא בנביאים ואיזה מהם כמו אלי' ואלישע ויחזקאל.

אך להבין זה צ"ל תחילה מה שכינו הגמרא אותו ית' בשם קוב"ה. והענין הוא כי קוב"ה פי' שני תיבות קדוש וברוך, קדוש פי' שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות ולא כמו שהנשמה ממלא את הגוף הקב"ה ממלא את העולם, כי הנשמה בהתלבשותה בהגוף ה"ה מתפעלת ממקרי הגוף ויש בה שינוים פעמים כך ופעמים כך, אבל הקב"ה קדוש ומובדל מגדר עולמות ולכן כתי' אני הוי' לא שניתי, אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם בשוה שהו"ע סוכ"ע שכללות העולמות אינו נוגע ואינו פועל בו שום שינוי, ואף שעיקר החיות הוא מסוכ"ע אך הוא מחי' בדרך מקיף, ובאמת הוא בהעלם כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא רק שהוא בהעלם וזהו פי' קדוש. ובלשון הקבלה פי' קדוש הו"ע דת"י³ שהוא קו האמצעי שעולה עד הכתר, ויש בו ב' מדריגות מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דעת הו"ע העלאה ממטלמ"ע שהו"ע העמקת הדעת והתבוננות איך שאני הוי' לא שניתי ועי"ז בא לדביקות והתקשרות לא"ס ב"ה, וכמ"ש דע את אלקי אביך שפי' דע הו"ע התקשרות שזהו העלאה ממטלמ"ע, ובחי' ת"י⁴ הו"ע השפעת והמשכת החיות מלמעלמ"ט וזהו פי' קדוש.

שיבותיבת ברוך יש בו ב' פי', א' מלשון המשכה כמ"ש רחום וחנון שאין פי' רחום שהוא כלי המחזיק רחמים אלא שהוא משפיע רחמים, וכן חנון, וכמו"כ פי' ברוך הוא ראש המשכות חיות ממכ"ע שיומשך לעולמות, וזהו שר"ת ברוך ראש ומקור כל ברכה שפי' הו"ע המשכה. והפי' הב' בתי' ברוך הוא ע"ד מ"ש והמלך שלמה ברוך שפי' מתברך היינו שמקבל ברכה, ופי' שלמה מלך שהשלום שלו ופי' שלום הוא המחבר שני דברים הפכים. וזהו למטה ענין שלום שייכות למלכות ומהו ענינו למעלה. והענין הוא כי מל' ידוע שאין מלך בלא עם, ועם הוא מלשון עוממות נפרדים, שענין מלוכה אינו שייך כ"א לנפרדים, והעיקר הוא להיות ביטול היש כי בלא ביטול כתי' אין אני והוא יכולין לדור, וזהו"ע מלך שהשלום שלו. ופי' והמלך שלמה ברוך הו"ע חכ' תתאה ומקבל מח"ע. וזהו פי' קוב"ה קדוש הו"ע סוכ"ע, וברוך הו"ע ממכ"ע, וידוע שמקיפים ופנימי' דבוקים ואחוזים זה בזה, ולכן כינו רז"ל אותו ית' בש' קוב"ה.

ועתה צ"ל ענין מתיבתא דרקיע, הנה כתי' ודמות שעל ראשי החי' רקיע כעין הקרח וידוע שיש חיוון תתאין שהו"ע מרכבתא תתאה מחנה מיכאל ומחנה גבריאל, וחיוון עילאין הו"ע האבות הן הן המרכבה, וצ"ל מהו פי' החי', לכאורה הי' צ"ל החיות. אך פי' החי' קאי על בחי' מל' שיורד ומתלבש להוות ולהחיות ג' עולמות בי"ע וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, ועל ראשי החי' זה קאי על האבות שהן הן המרכבה, וזהו אברהם יצחק ויעקב, יצחק הו"ע צמצומים העלאה ממטלמ"ע, ואברהם הוא מדת חסד המשכה מלמעלמ"ט, ויעקב הו"ע ת"ת קו האמצעי שכולל שניהם. וזהו פי' החי' שקאי על מל' שיורד ומתלבש להחיות ג' עולמות בי"ע. ועל ראשי החי' רקיע כעין הקרח, פי' רקיע, הענין הוא כי הנה יש אור מים רקיע, ובנפש האדם הו"ע משכיל מקור השכל, וגילוי השכל, וכשהשכל בא בהשגה והבנה, והנה כשהשכל בא בהשגה והבנה לא יכול לשנותו וה"ה ענין רקיע דאגלידא מיא שעומדים על מקום אחד, אבל ברק המבריק שהוא בריקת וסקירת השכל הרי יכול לנטותו לכאן ולכאן ה"ה כמו מים דניידי ואזלי, ומשכיל מקור השכל הו"ע אור. וכן למעלה על ראשי החי' רקיע, הו"ע בינה עילאה והתגלות א"ס ב"ה הוא בבינה. וזהו שארז"ל להבין דבר מתוך דבר, תוך דבר הו"ע ממכ"ע ודבר הו"ע סוכ"ע, וצ"ל מממכ"ע⁵ שיש עוד בחי' סוכ"ע שהיא גבוה ממנו.

נמצא הפי' מתיבתא דרקיע הוא מדריגה גבוה שהו"ע מארז"ל אתי הקב"ה לאשתעשע עם צדיקי', ומאן זוכה לזה דוקא התנאים ואמוראים שע"י לימוד התורה לשמה וכמו רב יהודה הי' מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין, וענין תפילה הו"ע ההתבוננות איך ולגדולתו אין חקר פי' ולגדולתו העצמי' אין חקר שהו"ע סוכ"ע, איך שאני הוי' לא שניתי כמו קודם הבריאה כן לאחר הבריאה, שיגשכללות העולמות הן רק מהארה בעלמא שאינו תופס מקום כלל ולא שייך לומר אפי' כטפה מים אוקיינוס שיש להטפה איזה ערך לגבי ים כמו שאמר ר' יוחנן יכולני לשער כמה טפות יש בים שיש ערך, אבל לגבי ית' אין ערוך לך כתי' שהוא בחי' סוכ"ע ולמחתב"כ, ולכן כשמתבונן בזה יש לו דאגות ומרירות מפני מה אינו משיג א"ס עצומ"ה וכמארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו. וזהו ע"י ההתבוננות שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה הו"ע ו"ק שכלולים מוא"ו ולכן אלה בגימט' ל"ו והו"ע ראשי החיות, ומי ברא אלה שאלה נתהוה בדרך בריאה יש מאין ממי, כמו והחכ' מאין תמצא שחכ' נתהוה מכתר בדרך מציאה יש מאין כמו"כ אלה נתהוה ממי בדרך יש מאין. וזהו מ"ש מבטן מי יצא הקרח, קרח הו"ע רקיע ונתהוה בדרך בריאה יש מאין ממי, שהוא יותר גבוה, וכן אלה נתהוה בדרך בריאה יש מאין. וכשמתבונן בכל זה אזי בא לו דאגות ומרירות על העדר השגתו בבחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע ולמתב"כ. וע"י לימוד התורה נעשה פקודי הוי' ישרים משמחי לב, לב הדואג משמח ע"י לימוד התורה שנתפס בו ואוריי' וקודב"ה כולא חד, ותורה הו"ע מקיף ומוקף שהו"ע יחוד שאין כמוהו ועי"ז משמח הלב. ופי' ענין פקודי הוי' ישרים הענין הוא כי בסדר ההשתל' העולמות מה שלמטה יותר נתמעט כמו מאות עשיריות יחידות, בברי' מאות וביצי' עשירות ובעשי' יחידות, אבל התורה הו"ע פקודי הוי' ישרים שנמשך למטה כמו למעלה. ולפ"ז פי' קדוש וברוך שקדוש בעצמו מתברך ויומשך למטה, וזהו מה שאנו מברכים אשר קדשנו במצותיו וציונו על ד"ת, פי' קדשנו במצותיו שגם הקדוש בעצמו יומשך למטה, ועד"ז כל המצות.

וכ"ז הוא ע"י לימוד התורה בדיבור כמו שונה פרקו מאה פעמים ויש שונה פרקו מאה פעמים ואחד שע"י לימוד התורה בדיבור ובנפיחתו ברוח פיו עי"ז ממשיך בחי' אוא"ס למטה כמו שאי' בס"י עשר ספירות בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת שענין שלהבת הקשורה בגחלת הוא בהעלם וע"י נפיחה מוציאין השלהבת מהעלם לגילוי, כן ע"י לימוד התורה בדיבור וברוח פיו שמדבר הוא לרוח ממללא עי"ז ממשיך א"ס ב"ה כי רוח הוא מד' גבוה מאד כמ"ש יערה עלינו רוח ממרום וכמ"ש בס"י אחר שלהבת הקשורה כו' אחת הוא רוח אלקי' חיים, לכן ע"י דיבור תורה ברוח פיו ממשיך בחי' הוי' כמ"ש הוי' אלקיך אש אוכלה הוא וע"כ ע"י לימוד התורה ממשיכין זה, וזהו אפי' גם עכשיו כמ"ש נותן התורה, נותן הוא לשון הוה, רק הוא לפי ערך האדם שאיזה אדם הוא, לכן התנאים ואמוראים שהי' מבחי' מוחין דגדלות הי' ממשיכין ע"י לימוד תורתם אוא"ס ב"ה, ולכן הי' ביכולתם לעשות נסים היוצאים מדרכי הטבע כמו רפב"י שאמר גינאי נהרא חלוק לי מימך וחלק לו מימיו, ונעשה מים יבשה, כי ים ויבשה הו"ע עלדאת"כ ועלדאת"ג, והו"ע העלם וגילוי, וזהו בהשתל' העולמות בכל עולם ועולם אבל במד' שלמעלה מסדר השתל' לא שייך בחי' העלם וגילוי כמ"ש מקצה השמים ועד קצה השמים ואי' בזהר ע"ז שמים דא עלמא עילאה שהו"ע עלדאת"כ וקצה הוא הגבלה אבל באוא"ס אינו שייך ענין הגבלה ולכן הם המשיכו ע"י תורתם בחי' א"ס שלמעלה מסדר השתל' לכן נעשה להם ניסים שידהיוצאים מדרכי הטבע היינו להפך ים ליבשה, שזה דוקא הי' רבותא בקי"ס הוא מפני שהי' קודם מ"ת⁶ אבל ע"י לימוד התורה יכול להיות נסים היוצאים מדרכי הטבע. ובזה יובן הפלוגתא, אם ספק הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיע אמרי טמא, מתיבתא דרקיע אמרי טמא כי כל ספיקא דאורייתא לחומרא, אבל הקב"ה אומר טהור כי קדוש הוא קדוש ומובדל בחי' מקיף ושם לא שייך רע לכן אמר טהור, ומאן נוכח רבה בר נחמני שהוא הגיע למד' מקיף והמשיך גם למטה ולכן אמר טהור טהור.

ומעתה יובן פי' הפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, פי' המשכילים הו"ע אור שלמעלה מבחי' מים ורקיע, כי הנה כתי' משכיל לאיתן פי' איתן הוא מלשון חוזק כשאדם פועל בעצמו ביטול היש למעלה מהטו"ד ה"ה מגיע לבחי' משכיל שהו"ע אור שלמעלה ממים ורקיע. וזהו מארז"ל שקאי על גבאי צדקה כי על צדקה כתי' וצדקה כנחל איתן שמגיע לבחי' משכיל. ובזה יובן ג"כ מה שאמרו במתניתא תנא זה הדן דין אמת לאמיתו, כי הנה ארז"ל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, פי' כי בריאת העולמות הי' בב', וכ"ו דורות הי' הא' קורא תגר למה לא נברא מע"ב בא' שהוא ראשון באותיות, והענין הוא כי מא' הי' יכול לימשך ארור, אבל ב' הו"ע ברכה, פי' כי מעוצם רוממות הא' ששם הוא כחשיכה כאורה יכול להיות נמשך ג"כ ארור לכן נברא בב' שממנו נמשך ברכה. אבל מ"ת התחיל בא' אנכי הוי' אלקיך כו', והטעם הוא הואיל שקודם הי' ב' שהו"ע ברכה יכול להיות אח"כ בא'. והוא ע"ד כמו שאי' ביצ"מ בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור, פי' כי ביצ"מ הי' גילוי גבוה שלמעלה מסדר השתל' ולא אמרתי אלא בשעה שיש מצה פי' ביטול בחי' חכ' ולכן יכול אח"כ להיות שנמשך לי ולא לו. כמו"כ יובן כאן מאחר שנברא תחילה בב' שהו"ע ברכה יכול להיות אח"כ א'. ולפ"ז י"ל עוד פי' א' על קב"ה שמצד מד' קדוש שהו"ע כחשיכה כאורה יכול לימשך ג"כ למקום שאינו ראוי, ולזה צריך להמשיך מקדוש בברוך למקום הראוי דוקא. וזהו שאמר תנא זה הדן דין אמת לאמיתו שהוא מגיע לבחי' משכילים, כי הדין צ"ל אפי' כשבאים לפניו בע"ד עם עדות ועדות מעידים לבע"ד אחד צ"ל בחכמתו⁷ איך שהדין מרומה ומאחר שצריך הדיין להבין בחכמתו מגיע לבחי' משכילים. וכן למעלה ג"כ כתי' ויבואו בני אלקים וקטרגו לפניו ית' הללו והללו ח"ו ישראל חטאו וטענתם חזקה, אך הקב"ה שהוא דיין אמת מבין בחכמתו שהצדק עם ישראל, וזהו למעלה ענין משכילים שהו"ע אור שלמעלה מענין מים ורקיע. ועפ"י הפשוט פי' והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע קאי על תורה ותפלה, כי ע"י תפלה שהו"ע התבוננות איך שאני הוי' לא שניתי כמו קודם שנבה"ע כך לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ח"ו, שכללות העולמות הם מזיו והארה בעלמא שאינו מגיע לו ית', שטועי"ז בא לו דאגות ומרירות על שאינו משיג בחי' א"ס עצומ"ה וע"י התורה ממשיך בחי' א"ס ועי"ז מגיע לבחי' והמשכילים שהו"ע אור שלמעלה מבחי' מים ורקיע.