כל הולך על גחון

שזכל הולך על גחון

בס"ד פ' שמיני תרל"ט הנחה

כל הולך על גחון¹ וארז"ל למה נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים אותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו דגחון אמצע של תורה באותיות, עי' תלוי' דיכרסמנה חזיר מיער חצי' של תהלים באותי', ואי' ע"ז בחידושי אגדות של מהרש"א וא"ו דגחון מפסיק כח הנחש שנתקלל על גחונך תלך וע' דיכרסמנה חזיר מיער מפסיק כח דחזיר שכתי' אצלו כי מפריס פרסה הוא, וצ"ל מהו הענין של הוא"ו והע' ומהו"ע של החצי. אך הענין הוא דהנה תהלים מכוון כנגד תורה, כמו שתורה נחלקת לחמשה ספרים כמו"כ תהלים יש בו ג"כ ה' ספרים, ולמאן דסבר שתורה נחלקת לז' חצבה עמודיה שבעה כך תהלים נחלק לשבעת ימי השבוע, אך ההפרש בין תורה לתהלים הוא מה שאי' בגמ' כל מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימי' ומפתחות חיצוני' לא נמסרו לו בהי עייל, שאין לו פתח לעייל, ובכלל קאי על תורה ותהלים שתורה נק' מפתחות הפנימי' ותהלים נק' מפתחות החיצוני' מפני שתהלים הו"ע סיפור ושבח של מקום, השמים מספרים כבוד אל, והללויה מן השמים הללו אל בקדשו כו' שהו"ע סיפור ושבח של מקום, ולכן כל התפלה ברוב פסוקי דתלים, ולפיכך סיפרו דוד דוקא ואף שידעו מתהלים קודם דוד מ"מ מי סיפרו דוד דוקא, מפני שדוד הי' מרכבה למדה זו. וע"פ קבלה תורה הוא בחי' ת"ת ותהלים הוא בחי' מל' ולכן סיפרו דוד מפני שהי' מרכבה למדת המל'. וזהו מה שאי' בס"י בשלשה דברים נברא העולם בספר וסיפור וסופר, בספר קאי על תורה וסופר קאי על תהלים, וצ"ל הטעם מפני מה שתהלים הוא סיפור ושבח של מקום עש"ז אנו קוראין אותו חיצוני'.

והענין הוא דכתב רבינו נ"ע שמפתחות חיצוני' קאי על תפלה, שאו' בתפלה אתה עשית את השמים ואתה מחי' את כולם שהו"ע מציאות העולם שזהו שחחיצוני', מפני שזה שנתהוה העולם אינו אלא משם והארה בעלמא שאינו נוגע באוא"ס כלל. כידוע לחכמי המחקר שיש ב' בחי' השפעה אור ושפע, שפע הו"ע השפעה פנימי' שפועל שינוי בהמשפיע בין קודם ההשפעה בין שעת ההשפעה, כמו למשל השפעת הרב לתלמידו שצריך לצמצם את שכלו בכדי שיבין תלמידו וצריך לשנות לו דרך קצרה הרי זה פועל בהמשפיע שינוי בין קודם ההשפעה בין שעת ההשפעה. אבל אור הוא דבר שאין בו שינוי כמו נר שמביאין אותה לחדר אפל אין שום שינוי באור אם מאיר או לא, ולכן נק' בש' אוא"ס מפני שכל התהוות העולמות שנתהווה ממנו ית' אינו נוגע בו כלל ואינו פועל בו שום שינוי, לכן נק' מציאות העולם בש' חיצוני', ותהלים שהו"ע סיפור ושבח של מקום איך שנבראו העולמות נק' חיצוני', אבל תורה נק' פנימי' כי בתורה כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך פי' מצוה הוא לשון צוותא וחיבור, אשר אנכי מי שאנכי, כי תורה היא להמשיך א"ס לכן נק' בחי' פנימיות.

ולבאר היטב ענין חיצוני' ופנימי' י"ל כי הנה כמו שאנו רואים באדם שיש בו ג"כ ענין חיצוני' ופנימי', שג' לבושים מחשבה דיבור ומעשה הם נק' בכלל חיצוני', ובהם גופא יש חיצוני' ופנימיות עד"מ מעשה הו"ע חיצוני' לגבי דיבור כי אנו רואים שאדם יוכל לעשות איזה מלאכה ומדבר בעת מעשה, ובמעשה גופא יש חיצוני' ופנימי' למשל כח הזריקה הוא כח היותר חיצון, כי ענין זריקה נמצא גם בבהמה כמו שאי' שהיו צרורות מנתזין מתחת רגלי', אך בהמה מפני שאין לה דעת לכן היא מזקת אבל אדם שמורגל שלא להזיק לכן אינו מזיק שזהו חיצוני' שבמעשה, אבל כתיבה הו"ע פנימי' שבמעשה שיוכל לכתוב דבר שכל, ומ"מ בכלל נק' מעשה חיצוני' לגבי דיבור ודיבור לגבי מח' נק' ג"כ חיצוני' כי מח' הוא גילוי העלם עצמי לגבי עצמו אבל דיבור הוא גילוי לגבי זולתו כי לעצמו א"צ דיבור כלל, ובדיבור גופא יש פנימי' וחיצוני' היינו כשמדבר דברי עולם הו"ע חיצוני' שבדיבור אבל כשמדבר דברי תורה או כשמספר שבחו של מקום הו"ע פנימי' ומ"מ לגבי מח' נק' דיבור חיצוני', ובמח' גופא יש ג"כ חיצוני' ופנימי' דהיינו סתם מח' היא חיצוני' ויש עומק המחשבה שהיא פנימי'. ובכלל הג' לבושים אלו הם חיצוני' אך שיש בכל או"א חיצוני' ופנימי', מפני שיש בכל או"א חב"ד חג"ת נה"י אך שיש ביניהם לבוש פנימי' תיכונה וחיצונה, ובכלל הם חיצוני' לגבי עצמי' שהוא שכל ומדות שכתב רבינו בתניא ששכל ומדות זהו עצמי' הנפש. אך פעם כתב רבינו בדרוש ששכל ומדות ג"כ אינם עצמי' הנפש אלא לבוש לעצמי' רק שהוא ע"ד גוף ונפש שגוף ג"כ הוא לבוש להנפש רק לא כמו שארי לבושין שיכול לפשוט כמו שיש בגדי חול ובגדי שבת שפושט בגדי חול ולובש בגדי שבת אבל גוף ונפש הוא לבוש שמיוחד עם הנפש שאינו יכול לפשוט כי בע"כ אתה חי, וגם ה"ה מתיחד עם הגוף שאין אתה יכול להפליג לומר זה גוף וזה נפש שהם שני דברים נפרדים כי בהם יחוד באופן אחר. כך שכל ומדות לגבי עצמי' הנפש, מ"מ לגבי לבושין נק' פנימי'. ובזהר אי' שיש ד' בחי' נר"נ ונשמתא לנשמתא, כמו באדם שיש ראש גוף ורגל שזהו נשמה רוח נפש ונשמתא לנשמתא היא עצמי' הנפש. כך למעלה יש ג' לבושין שהם ג' עולמות בי"ע שטשהם נק' חיצוני' לגבי מקור שלהם, דכתי' כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, ואפי' עלמין סתימין דלא אתגליין שנבראו ממחשבה ה"ז ג"כ חיצוני', אבל ע"ס נק' פנימי' ששם שורה אוא"ס, ואף שהם ג"כ לבושים עכ"ז ה"ה ע"ד לבוש גוף ונפש שהע"ס מתייחדים עם אוא"ס, ובע"ס יש חכמה שהיא ראשית השתל' ששם שורה אוא"ס יותר משאר הספי', וזהו חכ' שבסדר השתל', ויש חכ' שלמעלה מסדר ההשתל' כמו באדם יש בו חכ' ועומק החכ' מקור החכ', ולמעלה נק' הבחי' הזו לית מחשבה תפיסא בי' כלל.

וזהו"ע שתורה נק' פנימי' מפני שבה מאיר פנימי' החכ', כי הנה זהו ידוע שחיצוני' שבעליון נעשה פנימי' לתחתון, ופנימי' שבחכ' שהוא ראשית ההשתל' אינו שורה בשום עולם רק בתורה שאוריי' מחכ' נפקת לכן מאיר בה פנימי' שבעליון, ומפני שתורה היא מד' גבוה לכן ניתנה דוקא בעולם העשי' דלמטה. ע"ד שכתי' במצרים ועברתי אני במצרים אני ולא מלאך, פי' דוקא במצרים שהוא מקום שפל אני ולא מלאך, והוא ע"ד אותי' החקוקות על אבן טוב לעוצם בהירותו אינו נראה האותי' כלל אלא דוקא כשנוטלין אותם על שעוה שם נראים, והוא ע"ד נעוץ תחילתן בסופן התחילה נעוץ דוקא בסופו, כמ"כ תורה לעוצם רוממותו אינו מאיר אלא למטה.

ומעתה יובן מה שכתי' כי תשמע בקול הוי' אלקיך לשמור את כל מצותיו גו' לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, פי' כי תשמע בקול הנה קול פי' רבינו נ"ע שהוא התחברות רוחני' בגשמי', ומהו הקול הוא קול של תורה, ובחי' בקול זהו פנימי' שבתורה הארת קו וחוט שמאיר בתורה. וזהו"ע וא"ו דגחון הנה וא"ו הוא במילוי א' ושני וואוי"ן, א' מורה על אנכי מי שאנכי והב' ואוי"ן מורה על תושב"כ ותושבע"פ, ווא"ו רבתא הוא המשכת אוא"ס בתו' כי עיקר לימוד התורה אינו רק ידיעת התורה אלא כדי להמשיך א"ס בתורה וזהו"ע לימוד התורה לשמה היינו לש' התורה כדי להמשיך אוא"ס בתורה. וזהו כי תשמע בקול, כי ע"י קול של תורה יוכל כל איש להמשיך אוא"ס בתורה שזהו"ע וא"ו דגחון שמפסיק כח הנחש. דהנה נחש בגימט' שטן ושטן הוא יצה"ר וע"י וא"ו דגחון מפסיק כחו לבוא לאהבה את הוי' בכל לבבך בשני יצריך אפי' ביצה"ר, כי היצה"ר כמו שהוא למעלה אינו רע כמו שאי' בגמ' שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, והגם שארז"ל נתן עינו בבית ראשון והחריבו אך זהו אחר ריבוי השתל', ובהארת הקו שבתורה מפסיק כחו של יצה"ר, לכן נק' תורה תבלין ליצה"ר אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד.

וענין חצי של תורה, כי הנה בתורה יש חצי של חסד וחצי של גבורה, חצי חסד שנק' תורת חסד, וחצי גבורה זהו עונשין שבתורה, וזהו"ע מ"ע ומל"ת, וזהו ידוע שיניקת חיצוני' הוא מקו השמאל, הגם שאברהם ילד את ישמעאל הרי זה הי' קודם שמל אבל יצחק ילד את עשו אחר שמל מפני שיצחק הוא גבורה ומגבורה יש יניקה לחיצוני', כי גבורה למעלה הו"ע רשפי אש וכשבא למטה נעשה כעס גמור שיוכמו באדם כשמתפלל ברשפי אש ולאחר התפלה הוא בא לידי כעס הגם שהכעס הי' תחילה על היצה"ר מ"מ ע"י השתל' נעשה רע. אך זהו דוקא כשהוא מגבורה לחוד, אבל כשנכלל חסד וגבורה ביחד לאכללא שמאלא בימינא נפסק יניקת חיצוני', וזהו ע"י חצי של תורה שנק' ת"ת שכולל חסד וגבורה אז נפסק כח יניקת חיצוני', ולא ת"ת לחוד כולל חסד וגבורה אלא הארת הקו שבתורה שמחבר חו"ג הוא מפסיק יניקת חיצוני', כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים גבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה, והיינו מפני שהמשל ופחד עמו והיינו הארת אוא"ס שמאיר שם. לשמור מצותיו, כי אוא"ס שבתורה צריכה שמירה ומהו השמירה זהו המצות כי המצות הם כלים לקבל אוא"ס שבתורה.

וזהו מ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני הוי' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, וצ"ל מהו השייכות זל"ז. הענין הוא כי חסד ומשפט הו"ע חו"ג וצדקה הוא כללות כל המצות שנק' בשם צדקה, והכי פי' השכל העיקר השכלה הוא וידוע אותי שיומשך אותי אוא"ס, והכלים לזה הם המצות. ולעשות הישר בעיניו, זהו כמ"ש עין בעין יראו שיש עין עילאה ועין תתאה, עין תתאה הוא שלמטה היש ולמעלה הו"ע אין, ועין עילאה שלמעלה היש אמיתי ולמטה הוא אין, פי' ה' אלקיך שיומשך עין עילאה בעין תתאה, שיהי' הביטול למטה כמו למעלה, וע"י מה יוכל לימשך הוא ע"י ביטול היש, לכן תהלים שהוא סיפור שבחו של מקום שכל הנבראים אומרים שירה תנינים וכל תהומות, ושירה הו"ע ביטול עי"ז נמשך מעין עילאה בעין תתאה. וזהו"ע שע' דיכרסמנה חזיר מיער מפסיק כחו של חזיר שע' קאי על שבע מדות שכלולים מע"ס שזהו ז' מדות תחתונות דבינה שהם מקור לז' מלכין קדמאין שנפלו בשבה"כ, ע"ז קאמר שע"י שנמשך עין עילאה בעין תתאה עי"ז מבררין רפ"ח ניצוצים, וזהו"ע שמע דק"ש שמע הוא שם ע' שם בגימט' רפ"ח [עם ב"ן] וע"י ביטול דק"ש מבררין רפ"ח ניצוצים, והע' תלוי' מורה על מקיף דלבונה שיונקים החיצונים ממנה. וע"י שנמשך עין בעין מפסיק יניקת החיצונים. והענין של חצי שבתהלים כי דוד אמר חצות לילה אקום להודות לך, כי לילה נחלקת לשנים האחד הוא גבורה והב' הוא חסד, וחצות זה רגע שמחבר השני חצאין, וזהו אוא"ס שמאיר ברגע הזו שמחבר חו"ג ומפסיק כח של יניקת חיצונים. וזהו קול מחצצים בין משאבים, מחצצים לשון רבים שיש שני מיני קולות קול של תפלה היא העלי' מלמטלמ"ע, וקול תורה שיומשך מלמעלמ"ט. וזהו וא"ו דגחון מפסיק כחו של נחש וע' דיכרסמנה חזיר מיער מפסיק כחו של חזיר, כדי שיבוא לאהבה את הוי' בכל לבבך בשני יצריך שאפי' יצה"ר יבוא לידי אהבה.