להבין כו' שגאולת מצרים נמשלה לנר

רצטלהבין כו' שגאולת מצרים נמשלה לנר

להבין כו' שגאולת מצרים נמשלה לנר

להבין ענין מה שנת"ל¹ שגאולת מצרים נמשל לאור הנר, הלא אי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם שהי' גילוי גבוה מאד ואיך נמשל לאור הנר. אך הנה אי' במד"ר ע"פ ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא, שיצ"מ הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, אבל לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. ואי' בילקוט בשם המכילתא שחפזון זו הי' חפזון דשכינה, ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא דכתי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים ודילוג הו"ע חפזון. וצ"ל איך שייך חפזון על דודי הלא דודי הוא בחי' ת"ת שהו"ע ז"א מדת דאצי' ואיך שייך חפזון הלא הוא מדת יום, בשלמא על שכינה שייך חפזון שהו"ע מל' ונק' בש' לילה כמ"ש ליל שימורים הוא, ויש בשימורים ב' פי' א' פי' שמירה מפני שלילה הו"ע מל' שיורד' להוות ולהחיות ג' עולמות בי"ע ששם יש רע ושייך שמירה, ופי' הב' של שימורים לשון שימור והמתנה ע"ד אשה משתמרת לביאה, שפי' ענין זה כאן ששומר וממתין על יחוד דסובב וממלא, שהוא יחוד גדול ויש קנאה ולכן צריך שמירה, אבל מדות דאצי' ששם כתי' לא יגורך רע ואיך שייך שמירה. והוא ע"ד ברכה ראשונה של ברכות נשואין שאינה חותמת בברוך מפני שהוא כנגד אדם שהוא מדות יום. וכמו"כ למעלה מדות דאצי' שהוא מדות יום איך שייך חפזון, ואף שיש קליפה שהוא כנגד אצי' מ"מ מעמדה היא בבריאה ושם דוקא שייך שמירה למל'.

והענין הוא דהנה אי' בזהר ע"פ אכלו ריעים שתו ושכרו דודים, דודים הוא דתיאבין דא לדא ולא משתכחין, שפי' ענין ריעים ודודים הוא שריעים הוא יחוד י"ה בחי' חו"ב, והם תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמא וזווגייהו תדירו, ודודים הו"ע יחוד ו"ה וזווגייהו לפרקים, ולכן י"ל חפזון גם על המשפיע שלא יהי' מונע היחוד, ולכן בגאולת מצרים שהי' יחוד ו"ה לפרקים לכן הי' בחפזון, אבל לע"ל לא יהי' בחפזון. ולהבין זה הנה כתי' והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, ואי' בלקו"ת מהאריז"ל שפי' שעכשיו ש' הוי' הוא י"ה ו"ה, שי"ה זווגייהו תדירו אבל ו"ה זווגייהו לפרקים, ולע"ל יהי' ש' הוי' ב"פ י"ה שו"ה יהי' ג"כ כמו י"ה שזווגייהו תדירא, לכן יהי' בלא חפזון.

אך עתה צ"ל למה אמר אעפ"י שאין ראי' לדבר הלא הוא ראי' גמורה על דודי. אך הנה באמת עיקר חפזון שייך רק על שכינה שהו"ע מל' כמ"ש ושכנתי בתוכם, גלו לבבל שכינה עמהם, אנכי ארד עמך מצרים שזה קאי על בחי' מל', אך הואיל שבחי' דודים הו"ע ז"א ומל' שהוא בחי' ו"ה ובה' שייך חפזון מפני שהו"ע מל', יש שלומר ג"כ חפזון על דודי שהו"ע משפיע שלא יהי' מונע היחוד, ולכן אינו רק זכר לדבר.

נמצא נתבאר מפני מה יצ"מ דוקא הי' בחפזון, אבל צ"ל מפני מה יצ"מ מפני שנמשל לנר הי' בחפזון ולא הי' גאולה שלימה, אבל לע"ל שנמשלה לאור היום כמ"ש ולילה כיום יאיר לא יהי' בחפזון ויהי' גאולה שלימה. ולהבין ענין זה הנה אי' בתרגום יונתן ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, פי' הוי' יפקינני מחשוכא לנהורא, נמצא שמפרש הפסוק על עוה"ז ועוה"ב. ובמד"ר תהלים אי' בפירוש שגאולת מצרים נמשלה לנר ולכן לא הי' גאולה שלימה, שמתחילה בגאולת מצרים נגאלו ע"י משה ואהרן ואח"כ גלו לבבל ואח"כ נגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי' וגלו למוקדון ונגאלו עוד ע"י מתתיהו ובניו וחזרו וגלו עד שאמרו אין אנו רוצים עוד ליגאל ע"י בשר ודם אלא נמתין לאור הבוקר, היינו לאורו של הקב"ה שיהי' אל הוי' ויאר לנו ויהי' אז גאולה שלימה, וזה מ"ש והוי' יגיה חשכי.

ולהבין כ"ז צ"ל איך נמשלה יצ"מ לאור הנר הלא אי' עד שנגלה עליהם ממה"מ וגאלם שהי' גילוי גבוה ואיך נמשל לנר. אך הנה כתי' מלכותך מלכות כל עולמים, פי' מלכות כל עולמים הוא מדות מל' דאצי' שיורד להחיות ולהוות מציאות היש דג' עולמות בי"ע כמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ופי' עולמים לשון רבים שבריבוי השתל' נעשה העלם אחר העלם ריבוי העולמות, ופי' מלכותך מלכות כל עולמים הו"ע מל' דא"ס כמו שהוא כלול בעצמותו עד"מ אור וזיו השמש כמו שהוא כלול בגוף כדור השמש ה"ה בטל לגמרי במקורו, ומה שמאיר לארץ ולדרים עליה אינו רק התפשטות מזיו ואור השמש, כמו"כ למעלה כי יש אור שם ומל', ומל' דא"ס כלול בעצמותו וזהו"ע עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, כי שמו כמו שהוא כלול בהוא שהוא ושמו אחד, וגם הוא ר"ת הוא ושמו אחד, וזהו פי' מלכותך מלכות כל עולמים שמל' דא"ס מאיר במל' דאצי' שיהי' גילוי בעולמות.

ומעתה יובן הפי' נגלה עליהם כו' מלכים הו"ע יחוד ז"א ומל', מלכי הו"ע חו"ב, ומלך הו"ע אור הכתר דכתר עליון איהו כתר מל', שהו"ע מל' דא"ס, ואף שהי' גילוי כ"ע דאיהו כתר מלכות מ"מ נמשלה לאור הנר כי כמו נר הוא בשמן ואור ופתילה ויש ב' גוונין אור רק בכלל הוא אור אחד, ובלה"ק פי' נר הוא כלי המחזיק שמן ואור ופתילה, ופי' שמן הו"ע חכ' ופתילה הו"ע יסוד ואור הוא אור הכתר, לכך אף שהי' גילוי כתר עליון דאיהו כתר מלכות אך הואיל שנתגלה ע"י ד' אותיות דש' הוי' נמשלה לנר. וגם כי כמו נר שמדליקו בבית אינו רק דוחה החושך ולא מהפך, והראי' כשמכבין את הנר חוזר, כמ"כ גאולת מצרים הגם שהי' גילוי ממה"מ דאיהו כתר עליון מ"מ לא הי' גאולה שלימה שחזרו ונשתעבדו לכן נמשלה לנר. אבל לע"ל שהגאולה נמשלה לאור היום ולילה כיום יאיר יהי' גאולה שלימה. וההפרש בין גאולת מצרים לשארי גאולות דזמה"ז הוא למשל כמו בין אור הנר שאלאור האבוקה, אור הנר מאיר רק במקום שהוא דולק אבל אבוקה מאיר למרחוק, כן גאולת מצרים שהי' גילוי ממה"מ נמשלה לאבוקה שהי' הגאולה לזמן רב לערך תשע מאות שנה, וגם הי' ניסים היוצאים מדרכי הטבע, אבל שארי הגאולות נמשלו לאור הנר שהיו לזמן מועט וגם הניסים היו מוסתרים בדרכי הטבע. אך מ"מ גם גאולת מצרים נמשלה לנר, כי אבוקה נק' ג"כ בש' נר כמו שאי' בגמ' מס' סוטה ע"פ כי נר מצוה ותורה אור משל לאדם אחד שנזדמן לו אבוקה של אור וניצל מן הקוצים ומן הברקנים וזה קאי על נר מצוה הרי נמצא שאבוקה נק' ג"כ בש' נר.

נתבאר שגאולת מצרים אף שהי' גילוי ממה"מ דאיהו כתר עליון רק מפני שנתגלה ע"י ד' בחי' דש' הוי' חו"ב וז"א ומל' לכן נמשלה לאור הנר, והגם שבכמה דרושים נת' שהגילוי לא הי' ע"י ד' בחי' הנ"ל, לא הפי' שלא הי' כלל ע"י ד' בחי' הנ"ל רק שלא הי' בדרך התלבשות, שאם הי' בדרך התלבשות לא הי' נגוף ורפוא מפני שיש מדת הדין המנגד שטען הללו והללו, רק שהי' הגילוי בדרך מעבר והי' נגוף למצרים ורפוא לישראל. ומאחר שהוא הי' בדרך מעבר ע"י ד' בחי' חו"ב ז"א ומל' לכן נמשלה לאור הנר ולא הי' גאולה שלימה, אבל לע"ל שנמשלה לאור היום והי' אור הלבנה כאור החמה, ולילה כיום יאיר, יהי' גאולה שלימה. ובזה יובן ההפרש שיש בשירים, שבעוה"ז השיר בלשון נקבה ולע"ל יהי' שיר לשון זכר, כי כמו נקבה יולדת ומתעברת אף שיולדת מכל מקום היא מתעברת כן גאולת הזמן הזה נמשלה לנקבה שנגאלו ונשתעבדו נגאלו ונשתעבדו, אבל לע"ל שיהי' הגאולה כמו אור היום בלא שינוים יהי' השיר לשון זכר. ע"ד ברכות נשואין שברכה ראשונה שהוא מדת יום הוא בחי' אדם אבל ברכה שני' שהוא מדת לילה הוא מדת חוה, כמו"כ לע"ל שיהי' הגאולה נמשל לאור היום יהי' שיר לשון זכר שיהי' גאולה שלמה.

ומעתה יובן פי' נר מצוה ותורה אור, כי פי' תורה אור אינו אור סתם אלא אור יום, כמו אור יום שיהי' לע"ל, כי תורה נק' בשם אור יום כמו שאי' בגמ' הנ"ל כיון שעלה עמוד השחר ניצול מכל וזה קאי על תורה הרי התורה נק' בש' יום וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום, והיו הדברים, בדברי תורה הכתוב מדבר, אשר אנכי, זהו בחי' אנכי מי שאנכי, מצוה, לשון צוותא וחיבור, היום, שכולו יום, שתורה הוא למעלה מהזמן. וזהו ההפרש שבין נר מצוה לתורה אור, כי המצות נק' בש' נר הגם שמצות הם תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור שהוא אור הכתר, אך כ"ז הוא שורש המצות כמו שהן למעלה אבל מצות כשנמשכים למטה נק' בש' מצות המלך שמלך הוא מקור על זמן כמ"ש מלך מלך וימלוך שהוא ענין זמן, כי מצות תלוי בזמן, עד"מ מצות מצה אינו שייך רק בפסח אבל לא לאחר הפסח, וכן מצות סוכה אינו שייך רק בסוכות אבל לא כל השנה, אבל תורה יכולים ללמוד הלכות פסח בסוכות והלכות סוכות בפסח ולא יסתור כלל. ואף שאי' דבר בעתו מה טוב, אינו רק מה טוב, אבל עכ"פ מקיים מצות לימוד התורה ג"כ כשלומד שלא בזמנו, הרי תורה למעלה מהזמן. וזהו שאי' הכל שבמודים שבשבת ניתנה תורה, כי בשבת גם הלילה נק' יום כמ"ש בשי"ב ויהי ערב ויהי בוקר ועל יום השבת לא כתי' ויהי ערב ויהי בוקר, וזהו שאי' במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה אורה י"ב שעות של ע"ש וי"ב שעות דליל שבת וי"ב דיום השבת. נמצא שתורה הוא ענין אור היום שלמעלה מהזמן וכמ"ש והגית בו יומם ולילה שתורה היא למעלה מהזמן. וגם אי' אין לך בן חורין גדול יותר מהעוסק בתורה, הרי התורה היא ענין חירות כמו לע"ל מפני שהיא אור יום. והגם שבמצות גם כן כתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, הרי נקרא ג"כ בשם יום, אך עם כל זה הם לאו דוקא יום רק תלוי בזמן כי המצות ניתנו בזמן ומקום וכלי, שיש מצות התלוים בזמן ויש מצות התלוים במקום וגם מצות התלוים בכלי כגון כלי המקדש, אבל תורה ה"ה למעלה מהזמן נקרא בשם יום כמו אור יום שאינו נשתנה כן תורה הוא קיום לעולם, כי מעין ודוגמא שלע"ל שנמשלה לאור היום יש גילוי מעט בתורה, ולכן נקרא תורה אור. נמצא שנתבאר ההפרש שבין גאולת מצרים לע"ל, שגאולת מצרים נמשלה לאור הנר, הגם שהי' הגילוי של ממה"מ אך מ"מ הי' הגילוי ע"י ד' בחי' חכמה ובינה וז"א ומלכות לכן נמשלה לאור הנר ולא הי' גאולה שלימה והי' בחפזון, אבל לע"ל שנמשלה לאור היום ויהי' גאולה שלימה ויהי' ונסו יגון ואנחה, ויהי' שמחת עולם על ראשם ולא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.

ועוד יש הפרש בין גאולת מצרים לע"ל ע"ד מ"ש קומה הוי' למנוחתיך, קומה הוי' ויפוצו אויבך. קומה הוי' למנוחתיך קאי על גאולה העתידה להיות, וקומה הוי' ויפוצו אויביך קאי על יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים כתי' וחמושים עלו בני ישראל ופירש רש"י ושרשו מירושלמי שחמשה כלי זיין הי' סייף קשת תריס עלה רומח, שהי' צריכים למלחמה כמ"ש הוי' איש מלחמה, הוי' ילחם לכם, הגם שהי' הוי' מ"מ ילחם והיכן שייך מלחמה אצל אויב כמ"ש כי תצא למלחמה על אויבך לכך כתי' קומה הוי' ויפוצו אויבך, אבל לע"ל שלא יהי' עוד מלחמה כמ"ש וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה לכן כתי' קומה הוי' למנוחתיך. וכן מצינו בילקוט כשרצה דוד לבנות את בהמ"ק אמר לו הקב"ה אתה לא תבנה הבית כי אם שלמה בנך כו', והיינו מפני שדוד הי' איש מלחמה, והכתוב קראו איש הדמים, אבל שלמה עליו כתי' והוא יהי' איש מנוחה, והמקדש שהוא מעין דלע"ל לכן צריך להיות דוקא ע"י איש מנוחה. וההפרש שבין יצי"מ לגאולה שלע"ל, שביצ"מ שהי' שם עוד רע והי' צריך עוד מלחמה לכן כתי' קומה הוי' ויפוצו אויבך, אבל לע"ל שלא יהי' עוד רע כמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' ולעבדו שכם אחד, שכל מה שיוכל להתברר יתברר, לא שייך שם עוד מלחמה, לכך כתיב קומה הוי' למנוחתיך שאז יהי' מנוחה.