אור לארבעה עשר
רצדאור לארבעה עשר
בס"ד
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ונת' במאמר הקודם שגאולת מצרים נמשל לאור הנר ומפני זה הי' בחפזון ובלילה והי' נס עובר מפני שהי' נמשך מאתר דמשתנה, וצ"ל איך נמשלה לנר הלא אי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם, פי' מלך מה"מ, מלכים הו"ע ז"א ומל', מלכי המלכים הו"ע חו"ב, וממה"מ הו"ע כתר מל', נמצא שהי' גילוי גבוה ולמה נמשלה לנר. ועוד צ"ל מה שכתי' כי נר מצוה ותורה אור, קרא מצות בשם נר, הלא מצות הם תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור שהו"ע כתר ואיך נמשל לאור הנר ובפרט שמצינו שלע"ל יהי' מעשה גדול. וכה"ג צ"ל מה שאי' בגמ' זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי תלה הכתוב מצות בנר ותורה לאור לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצות אינם מגינים אלא לפי שעה, ותורה לאור לומר לך מה אור מאירה לעולם כך תורה מגינ' לעולם, וצ"ל הלא מצות הם תר"ך עמודי אור והאיך נמשלו לאור הנר.
והענין הוא דאי' בגמ' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פי' מה ששכר מצוה מצוה בהאי עלמא ליכא, ואף שמצינו שאי' אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז אך זהו פרטי מצות אבל בד"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולכן תלה הכתוב מצות בנר לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצות אינן מגינין אלא לפי שעה, פי' שבהאי עלמא ליכא השכר שלהן, אבל תורה נמשלה לאור מפני שת"ת כנגד כולם לכן נמשלה לאור לומר לך מה אור מאירה לעולם כך תורה מגינה לעולם פי' שבהאי עלמא ג"כ אי' השכר שלה.
ועוד אי' שם דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, וצ"ל מהו הפי' של עבירה מכבה מצוה זה א"א לומר שעצם המצוה עבירה מכבה אותה, זה בודאי אינו, כי הלא אי' מחצה עוונות ומחצה זכיות הרי זה מנוחלי עוה"ב, שעל העבירה נפרעין ממנו ונותנין לו עונשין ועל המצות ה"ז מנוחלי עוה"ב, אלא הפי' של עבירה מכבה מצוה כי ענין של מצוה שע"י שאדם עושה מצוה ממשיך על עצמו מקיף דקדושה שמעלה ומגביה את נפשו, וע"ז קאמר עבירה מכבה מצוה שאותה מקיף שנעשה מהמצוה עבירה מכבה אותה. וצ"ל מהו"ע של המקיף.
הנה אנו אומרים בנוסח התפלה המלך המרומם לבדו מאז וכו' אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו, וצ"ל רצהמהו השייכות זל"ז. אך הענין הוא שהמלך המרומם קאי על הקב"ה שהוא קדוש ומרומם מגדר עולמות, ששם אינו יכול להיות אפי' מקור לעולמות שזהו בחי' סוכ"ע, ומה שנברא העולם זה אינו אלא משם והארה בעלמא כמו שכתי' מלכותך מלכות כל עולמים כי מלך שמו נק' עליהם, שאינו אלא מש' והארה בעלמא, וכשיתבונן איך שהקב"ה בעצמו הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות ומה שנברא העולם זהו אלא מש' והארה, אזי ברחמיך הרבים מתעורר ר"ר על נפשו כשיתבונן שנשמתו היא חלק אלקה ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו רק שנתרחק ונתגשם מאלקות אזי אדון עוזינו הוא ממשיך עליו מקיף כללי, והגם שאהוי"ר פנימי' אינו פועל מ"מ קבלת עול מלכות שמים ה"ה פועל לכה"פ, ואח"כ כשיקבל מלכותו יקבל גזירותיו ומקיים תומ"צ וע"י המצות ממשיך עליו ג' מקיפים פרטים שהוא צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו שזהו כנגד ג' עולמות בי"ע ונגד ג' לבושים מחשבה דו"מ ונגד ג' בחי' נר"נ, ובמצות יש ג"כ הג' לבושים מחדו"מ, מחשבה כמארז"ל אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא, ויש מצות שהם בדיבור, ורוב מצות הם במעשה, וע"י עשיות המצות ממשיך עליו ג' מקיפים שלמעלה הם לבושים ולמטה הם מקיפים. וזהו מ"ש והלך לפניך צדקיך וכבוד הוי' יאספיך, והלך לפניך צדקיך זהו כללות כל המצות, כי כללות כל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, וכבוד הוי' יאספך שעי"ז הוא אוסף וכונס בבחי' מקיף. ועתה ניחא מה שיש שייכות זל"ז המלך המרומם, פי' כשיתבונן שהקב"ה הוא קדוש ומובדל ומה שנבה"ע אינו אלא מש' והארה בעלמא אזי ברחמיך הרבים ה"ה מתעורר ר"ר על נפשו וממשיך אדון עוזינו מקיף כללי, שזהו קבעומ"ש, ואח"כ מקבל גזירותיו שמקיים תומ"צ, ועי"ז ממשיך ג' מקיפים פרטיים שלמעלה הם לבושים ולמטה הם מקיפים.
וזהו הפי' של מצוה גוררת מצוה, שע"י שאדם עושה מצוה הוא ממשיך עליו מקיף והמקיף גורר עוד מצוה. וע"ז אמר עבירה מכבה מצוה, שעצם המצוה אין עבירה מכבה אותה רק המקיף שנמשך מאותה מצוה עבירה מכבה אותה, ואין עבירה מכבה תורה שע"י תורה נעשה כ"כ התקשרות למעלה שאפי' המקיף שנעשה ממנה אין עבירה מכבה. לכן אי' במד"ר ע"פ אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, קאמר שם הלואי שאותי עזבו רק את תורתי ישמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב, שלא די שאין קוראין אותה נר אלא שנק' עוד מאור, ולא די שאין עבירה מכבה אותה רק שעוד מחזירה למוטב, שהאור והמאור שבה מחזירה למוטב. ועוד י"ל עבירה מכבה מצוה כי מהו ענין מצוה רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא, ותרין דרועין הו"ע נר, ופי' תרין דרועין זהו האוי"ר שנולד מהמצוה, וע"ז קא' עבירה מכבה מצוה שהאוי"ר שנולד מהמצוה עבירה מכבה אותה, ואין עבירה מכבה תורה שהאוי"ר שנולד ממנה אין עבירה מכבה אותה.
ועתה יובן מה שאנו קוראין מצות בש' נר, הגם שמצות הם תר"ך עמודי אור שהו"ע כתר, הרי כ"ז הוא למעלה אבל כאן שבאו למטה באו בש' מצות רצוהמלך שזה תלוי באדם לכן נמשלו לנר, כי מה ענין של נר, נר הו"ע מל' סיהרא דלית לה מגרמ' כלום, וכמו שלנר צריכים להמשיך ג' דברים אור ושמן ופתילה, אור הו"ע כתר ושמן הו"ע חכ' ופתילה הו"ע יסוד, וכ"ז צריך להיות בנר והוא ע"י שמיחד השלשה דברים אלו ע"י האדם, כמו"כ כאן צ"ל אתעדל"ת ואח"כ אתעדל"ע. אבל תורה הו"ע יחוד י"ה תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמא וזיווגייהו תדירו שזהו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת.
ומעתה יובן מ"ש ואכלתם אותו בחפזון ואי' במד"ר שגאולת מצרים הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת מאמ"צ, והיינו מפני שגאולת מצרים הי' בלילה כמ"ש ויהי בחצי הלילה והוי' הכה כל בכור, וכתי' ליל שימורים, ושימורים הוא לשון רבים שיש בו ב' פי' הא' פי' שימורים לשון שמירה כי לילה הו"ע מל' ומל' הוא מקור לבי"ע ובבי"ע יש רע, בעשי' רובו רע, וביצי' מחצה רע, ובבריאה מיעוטא רע, והגם ששם אינו רק מיעוט רע מ"מ ה"ז רע לכן צריך שמירה שלא יהי' יניקה לחיצוני', אבל אצי' שהיא מדת יום שם כתי' לא יגורך רע, והגם שיש קליפה שהיא נגד אצי' ג"כ, מ"מ מעמדה היא בבריאה. וזהו"ע מה שאי' בזהר תליסר עלין מסחרין לשושנה, שושנה זהו ענין מל' ומל' היא מקור לבי"ע ובבי"ע יש רע לכך מסחרין לה שלא יהי' יניקה לחיצוני'. ואי' שם שיש ה' עלין תקיפים לאגנא עלה, פי' לאגנא להגן שלא יהי' יניקה לחיצונים. ובזה ניחא מה שבברכות נשואין ברכה ראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת בברוך וברכה שני' פותחת בברוך וחותמת בברוך, והיינו כי מהו ענין חתימה, חתימה הו"ע שמירה, לכך ברכה ראשונה שהיא כנגד יום ויום אינו צריך שמירה, לכך אינה חותמת בברוך, וברכה שני' מפני זה חותמת בברוך שהו"ע שמירה, מפני שהיא כנגד מדת לילה כמ"ש יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, ולילה צריכה שמירה כמו שאי' בגמ' שלש משמורת הוה הלילה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים שזהו"ע קליפות לכך צריכה שמירה שלא יהי' יניקה לחיצונים. לפיכך מצינו שאפי' לילה בשבת צריכה ג"כ שמירה שאנו אומרים מגן אבות.
ובדרך עבודה הענין הוא דהנה תושב"כ נק' בש' יום ותושבע"פ נק' בשם לילה, כמו שאי' בילקוט ויהי שם משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה ופריך מנא הוה ידע אימתי יום ואימתי לילה הא נהורא שרי' עמו, ומתרץ כשלמדו עמו תושב"כ ידע שהוא יום וכשלמדו עמו תושבע"פ ידע שהוא לילה, נמצא שתושב"כ הוא יום ותושבע"פ הו"ע לילה, ובתורה שייך שמירה כמ"ש ושמתם ואי' בגמ' זכה נעשה לו סם טוב לא זכה ח"ו להיפך, ואיזה שמירה שייך בתורה שלא יפול בגסות ויוהרא, וזה לא שייך אלא דוקא בתושבע"פ, כי בתושב"כ כשלומד פ' חומש שם לא שייך שום גסות ויוהרא רק כשלומד פוסקים ומשנה יכול לבוא עי"ז לידי גסות ויוהרא לכך צריכה שמירה. וכן כתי' זכור זו מקרא ושמור זו משנה, שמשנה צריכה שמירה.
רצזזהו פי' הראשון של שימורים, והפי' הב' של שימורים הוא לשון שימור והמתנה ע"ד ואביו שמר את הדבר, שיושב ומצפה מתי יבוא הדבר, והוא ע"ד אשה משתמרת לביאה, כמו"כ כאן משמר וממתין על יחוד דסובב וממלא ומפני זה נק' מצה, מצה שמורה, ע"ש שמשמר על היחוד דסובב וממלא, וזהו כמו שאי' זכור לדוכרא ושמור לנוקבא זמין לדוכרא לאזדווגא בי', שמשמר על היחוד דסובב וממלא, ומפני זה נק' מצה לחם עוני כשם שעני מצפה על השפעות העשיר כמו"כ כאן מצפה על היחוד סובב וממלא. וזהו השני פי' של שימורים. ובאמת השני פי' הו"ע אחד מפני שמצפה על יחוד דסובב וממלא שהוא יחוד גבוה מאד לכן צריכה שמירה שלא יהי' יניקה לחיצונים. כמו שאי' בזהר ועד בחילופי אתוון אחד, כדי שלא ישלוט בו עין הרע, כי אחד כמו שהוא למעלה שהו"ע יחו"ע שם לא שייך עין הרע רק אחד שבא למטה כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, ומפני שהוא יחוד גבוה כ"כ צריכה שמירה להסתיר על היחוד כדי שלא תשלוט בו עין הרע. וכן מצינו במשנה שארז"ל עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וחשיב שם שלא אירע קרי לכה"ג ביוהכ"פ, ולכאורה צ"ל מהו הרבותא שלא אירע קרי הלא כה"ג הי' גדול בישראל והי' נכנס לבהמ"ק לקה"ק וביום הכפורים הלא כל ישראל קדושים ובפרט שהי' מפרישין אותו ז' ימים קודם יוהכ"פ, ומהיכי תיתא שיראה קרי, ואיזה נס הי' שם. אלא היא הנותנת דוקא מפני שהי' גדול בישראל ונכנס לפני ולפנים וביום הכפורים הקנאה יותר גדול לכך צריך שמירה יותר ומפני זה הנס גדול.
וע"ד עבודה הענין הוא כמ"ש כי ברח העם, ופריך בתניא מה הי' להם לברוח הלא אם הי' אומר ה' לפרעה שיניח אותם לילך לגמרי הי' מניחם שהי' מוכרח ולמה הי' להם לברוח, אלא מה שברחו לא ברחו מפני פרעה אלא שברחו מעצמם מפני שהיו משוקעים במ"ט שערי היפך לכן היו בורחים מרע שלהם גופא. והיכן ברחו כתי' דרך שלשת ימים נלך במדבר, והענין של שלשת ימים הוא כנגד ג' לבושים מחשבה דיבור ומעשה שבתורה. וזהו כמו שאי' בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, אם רעב שונאך האכילהו לחם, שונאך פרש"י יצה"ר, וגם על מנוול פרש"י יצה"ר, האכילהו לחם, לחמה של תורה, והוא ישלימנו לך. וגם אי' במד"ר פנו לכם צפונה, הצפינו לכם בדברי תורה.
ומעתה יובן מה שאיתא שגאולת מצרים הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, ופריך השל"ה מהו המעלה של חפזון, ועתה כמו שנתבאר יהי' ניחא שהחפזון הוא ע"ד כמו יראת חטא שפי' יראת חטא שהוא ירא מהחטא עצמו כמו"כ הכא ברחו מהרע שלהם. והגם שביארנו שחפזון הוא מעלה, מ"מ מצינו בכמה מקומות שבלא חפזון זהו יותר נעלה וכמו שמצינו שכתוב נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, וקאמר במדרש זה נחלת בני גד ובני ראובן שנחפזו ליקח נחלה מעבר לירדן שאילו המתינו היו נוטלים חלק בא"י שנק' ארץ הקדושה והם נחפזו חצרונטלו חלק בחו"ל שנק' ביהושע ארץ טמאה אחוזתכם. וכן מצינו באדה"ר שעיקר החטא שלו הי' שהזדווג בערב שבת שאילו הי' ממתין עד שבת הי' כל זרעו קודש נמצא שחפזון אינו מעלה. והגם שאי' זריזין מקדימין למצות, אך זהו רק הכנה למצוה צ"ל בזריזות אבל המצוה עצמה צ"ל מתון מתון. מ"מ אינו דומה חפזון זו לחפזון דמצרים, שהחפזון זו הי' שלא בזמנו, דהיינו חפזון של אדה"ר הי' שלא בזמנו שאי' אשר פריו יתן בעתו זה עונת ת"ח בליל שבת והוא נחפז בערב שבת, לכך החפזון אינו מעלה, אבל הכא שלא היו יכולין בענין אחר החפזון זה הוא מעלה.
עכ"ז הגם שביארנו שחפזון הוא מעלה מ"מ במקום שאינן צריכין לחפזון בלא חפזון הוא יותר נעלה, כמו לע"ל אז כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון שהוא ע"ד כמו שאי' חסידים הראשונים היו שוהין תשע שעות בתפילתן ומהו ענין של השהי' שהאהוי"ר הנולד מהתפלה שלא יהי' בבחי' נופל שהוא חולף ועובר, אלא שיהי' בבחי' בר קיימא, הרי מצינו ששהי' הוא מעלה. ובכלל ההפרש הוא בין צדיקים לבינונים, שצדיקים שאין להם רע אצליהם שהי' היא מעלה, אבל בינונים שיש בהם עוד רע ויכול להיות שאפי' בעת התפילה יפול בהם מח"ז, אצליהם חפזון היא מעלה. וזהו ג"כ ההפרש בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, להיות גאולת מצרים שהי' שם עוד רע הי' חפזון מעלה שברחו מרע שלהם, אבל גאולה שלע"ל שלא יהי' שם עוד רע כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שם בלא חפזון יותר נעלה. ובכלל המעלה של גאולה לע"ל לגבי גאולת מצרים ההפרש הוא בין חיצוניות הלב לפנימיות הלב, בין אהבה כמים הפנים אל הפנים לאהבה דבכל מאודך, דבאהבה דבכל מאודך כתי' ומל הוי' את לבבך אבל באהבה דכמים הפנים כתי' ומלתם את ערלת לבבכם שיש שם עוד רע, וגם בתי' ערלת יש אותיות רע, ושם כתי' ומלתם אתם בעצמכם שזהו אתעדל"ת ואח"כ יהי' אתעדל"ע, אבל באהבה דבכל מאדך כתי' ומל הוי' שזהו בחי' שאדם אינו יכול לבוא למד' כזו אלא שהו"ע אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ועתה ניחא מפני שגאולת מצרים שהי' שם עוד רע לכן הי' בחפזון אבל גאולת לע"ל ששם לא יהי' עוד רע כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.