ואכלתם אותו בחפזון

רפטואכלתם אותו בחפזון

בס"ד, ליל שני של חג הפסח, שנת תרל"ט

ואכלתם אותו בחפזון¹ פסח הוא להוי' ואי' במד"ר שיציאת מצרים הי' בחפזון ע"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, אבל לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. ואי' שם משל ע"ז משל למה"ד לסוחר אחד שהלך לשהות בפונדק עמד שם כל היום ובלילה נטל כל אשר לו ויצא לדרכו, ובבקר עמדה הפונדקית והתחילה צווחת ראו מה שעשה לי הפרגמטוטוס הזה, הנה פרגמטוטוס הו"ע סוחר ע"ש פרגמטי', נטל כל אשר לי והלך לו, כיון ששמע זאת הפרגמטוטוס אמר מי גרם לי שאשמע כזאת זה שיצאתי בלילה מכאן ואילך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד, כך ישראל התקינו עצמן בלילה לילך בהשכמה לכך אחר ג' ימים רדפו מצרים אחריהם ואמר שנטלו את כל אשר לנו והלכו, אמר הקב"ה מי גרם שאשמע כזאת זה שיצאתם בחפזון מכאן ואילך נשבע אני שלא תצאו עוד בחפזון. והגם שבאמת נטלו ממצרים שעשאוה כמצולה מ"מ איתא בגמ' שעבודה של ששים ריבוא אנשים שעבדו במצרים הוא שוה יותר מהכסף והזהב שנטלו ממצרים נמצא שמה שנטלו נטלו משלהם, ועתה מי גרם שיאמרו מצרים כן זה שיצאתם בחפזון אבל לע"ל כתי' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו כי הגאולה דלע"ל לא תהי' עוד בחפזון. ועד"ז אי' בזהר ע"פ כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, וקאמר התם שקאי על הגאולה דלע"ל שהגאולה דלע"ל לא תהי' כצאת העבדים שהיא בחפזון אבל הגאולה דלע"ל לא תהי' בחפזון. נמצא שיש הפרש בין יצ"מ ובין הגאולה דלע"ל שגאולת מצרים הי' בחפזון אבל גאולת דלע"ל לא תהי' בחפזון.

ועוד יש שם במד"ר הפרש בין גאולת מצרים ללע"ל, שלשעבר אני וב"ד שנא' והוי' הולך לפניהם יומם ולילה ובכל מקום שנא' והוי' הוא אני וב"ד, אבל לע"ל אני לבדי שנא' הולך לפניכם הוי' ומאספכם אלקי ישראל, נמצא שיש עוד הפרש בין יצ"מ ולע"ל שיצ"מ הי' אני וב"ד ולע"ל יהי' אני לבדי. ועוד יש הפרש שגאולת מצרים הי' בלילה נס עובר אבל לע"ל לא יהי' עוד בלילה אלא והי' אור הלבנה כאור החמה ולילה כיום יאיר שהלילה גופא נעשה יום. נמצא שיש ג' הפרישים, בין חפזון ללא בחפזון, ובין אני ובית דיני לאני לבדי, ובין לילה ליום שהלילה גופא נעשה יום, והכל תלוי באני וב"ד כשהי' אני ובית דיני וענין בית דינו קאי על ש' אלקים כמו שמצינו למטה שב"ד נק' אלקי' כמ"ש עד האלקים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלקי', כן למעלה נק' ב"ד אלקים אז הי' צריך להיות בחפזון ובלילה ונס עובר אבל לע"ל כשיהי' אני לבדי אז לא יהי' בחפזון ויהי' ביום ולילה גופא כיום יאיר.

רצועוד יש הפרש בין גאולת מצרים ולע"ל הובא במד"ר תהלים ע"פ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור עובדא הוה בחד בר נש שהלך באישון לילה באפילה הי' מדליק וכבה מדליק וכבה אמר עד כמה אתייגע אמתין עד שיזרח השמש ואלך לאור היום, כך ישראל בתחילה נגאלו ממצרים ע"י משה ואהרן וחזרו וגלו לבבל, ואח"כ נגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי' וחזרו וגלו למוקדון, ואח"כ נגאלו ע"י מתתיהו ובניו וחזרו וגלו, נגאלו ונשתעבדו נגאלו ונשתעבדו, אמרו ישראל עד כמה נתייגע אין אנו רוצים עוד ליגאל ע"י בשר ודם נמתין עד שיזרח השמש שמש של משיח ונלך לאורו של הקב"ה וזהו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, שבאורך אז נראה אור. נמצא שיש עוד הפרש בין יצ"מ ללע"ל שיצ"מ נק' בש' נר וגאולה העתידה להיות נק' בש' שמש. וכן אי' בזהר ע"פ כי תחבול שלמת ריעך עד בוא השמש תשיבנו לו וגו', ששמש קאי על לע"ל והכי קאמר משכנתא שנתמשכן ישראל בגלות לא לעולם היא אלא עד ביאת משיח, נמצא שגאולת לע"ל נק' בשם שמש.

ועוד יש הפרש בין עוה"ז לעוה"ב בין שיר לשירה, שכל השירים שבזמן הזה נק' בש' נקבה כמ"ש אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת, ובדוד כתי' וידבר דוד את דברי השירה הזאת, אבל לע"ל כתי' שיר לשון זכר כמ"ש ביום ההוא ישיר את שיר הזה, והיינו מפני שענין נקבה יולדת ומתעברת יולדת ומתעברת שגם שהיא יולדת מ"מ ה"ה מתעברת, ועיבור ולידה הו"ע גלות וגאולה, לידה הו"ע גאולה כמ"ש חלה גם ילדה ציון את בניה, ועיבור הו"ע גלות כמארז"ל בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך, אפי' כשאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהי' צרכיהם לפניך, ולכן בעוה"ז שירה לשון נקבה כמו שבנקבה יש שינוים שיולדת ומתעברת כן בישראל נגאלו ונשתעבדו נגאלו ונשתעבדו אבל על לע"ל שיהי' גאולה שלימה כתי' שיר לשון זכר שבזכר ליכא שינוים.

ונמצא שיש ה' הפרשים בין שיר לשירה, ובין אור הנר לאור השמש, ובין לילה ליום, ובין אני לבדי ואני וב"ד, ובין חפזון ללא בחפזון. והכל תלוי כמו שנת' שתלוי בההפרש מאני לבדי לאני וב"ד, בעת שהי' אני וב"ד הי' בחפזון ובלילה כו' אבל לע"ל כשיהי' אני לבדי היינו ש' הוי' לבדו אז לא יהי' כל הדברים האלה.

ולהבין ש' הוי' הענין הוא כי על שם הוי' כתי' אני הוי' לא שניתי, שאין בש' הוי' שום שינוי, כי הוי' הו"ע אמת כמ"ש ואמת הוי' לעולם. וזהו מ"ש וארא אל אברהם באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם ופירש"י לא ניכרתי במדת אמת שלי, כי הוי' הוא מדריגת אמת. הגם שכל השמות הם אמת, רק יש כמה מדריגות אמת, אמת ושפת אמת ואמת לאמיתו, וש' הוי' הוא אמת. ומהו"ע אמת, אמת הו"ע היפך הכיזוב, וענין כזב הוא ע"ד מים כוזבין שנפסקים לפעמים הגם שעכשיו הולכים מ"מ מאחר שעתיד ליפסק נק' בש' כזב כמארז"ל נהרות המכזבין אפי' פעם אחת בשבוע היינו לשבע שנים פסולין לקידוש מי חטאת הגם שעכשיו יש מים מ"מ כיון שיפסקו לפעמים אינו נק' בש' אמת, ואמת הוא דבר שלא נפסק לעולם כמוצא מים אשר לא רצאיכזבו מימיו, ובזהר קרא זה מבוע דלא פסק מימיו לעלמין, כמ"ש ונהר יוצא מעדן שיוצא תמיד שזה מדריגת אמת. ונהרות שמכזבין פעם אחת ביובל אי' ברש"י ובברטנורא שכשירין לקידוש מי חטאת הגם שנפסקים לפעמים אך כיון שנפסקים פעם אחת ביובל הו"ע על יובל ישלח שרשיו שהו"ע יחוד י"ה תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמא וזיווגייהו תדירו ולא נק' כזב. ובכלל הוא ההפרש בין תורה לתפילה, תורה נק' חיי עולם כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו ותפלה נק' חיי שעה, והיינו כי תורה נק' תורת אמת לכך נק' חיי עולם אבל תפילה שכתי' אני תפילה ואני הו"ע מל' שהוא יחוד ו"ה שזיווגייהו לפרקים לכך נק' חיי שעה מפני שאין יחוד שלם. וזהו שכתי' ביחזקאל ואני הייתי בתוך הגולה וראיתי על נהר כבר פי' שהי' כבר נהר אבל עכשיו אינו נהר, ומה פי' נהר הוא כמ"ש ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני פי' שהי' שם גילוי אלקות אבל עכשיו אין שם גילוי אלקות, והיינו מפני שלא הי' שם בתחילה יחוד שלם.

ושרש הענין הוא שכתי' ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל פי' שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל, וענין ש' הגדולה לאה שגדולה במתנותיה כהונה לעולם ומל' בית דוד לעולם, כהונה לעולם כמ"ש ברית מלח עולם, הנה מלח אנו רואים שהוא דבר שלא נפסד לעולם ואף מקיים שארי דברים שלא יאבדו. וכן כהונה לעולם ומל' בית דוד לעולם כמ"ש ודוד עבדי נשא עליהם היינו מלך עליהם לעולם. ושם הקטנה רחל שקטנה במתנותיה, כי יוסף לפי שעה ושאול לפי שעה ומשכן שילה לפי שעה. ומהו"ע ש' הגדולה לאה, כי ה' גדולה הוא בחי' בינה והתגלות עתיק הוא בבינה ששם אינו שייך שינוים כלל. ובזה יובן מה שאי' בגמ' כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו, היינו לא עלתה לו לרעה, היינו מפני כי מל' שאול הי' ע"פ חכ' כמ"ש משכמו ולמעלה הי' גבוה מכל העם פי' שכמו היינו כתפי ואחוריים שהם מדות, שהמדות שלו הי' גבוה מראש ומוחין של כלל ישראל, הלכך גזר חכמתו שיהי' מלך, ואח"כ מיד שחטא גזר חכמתו שלא יהי' עוד מלך. ע"ד שאי' שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תכופר אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמרה נפש החוטאת תמות, ולכאורה צ"ל הלא חכ' סתם הוא חכ' תתאה ונבואה מדריגה גבוה מחכ' ולמה החמירה הלא כל שמדריגתו גבוה ה"ה מקיל, כמו שאי' שאלו לתורה במה תכפר יביא אשם, שאלו להקב"ה אמר יעשו תשובה, הרי כל שמדריגתו גבוה מקיל ביותר ולמה החמירה הנבואה, אך הענין הוא שזהו ע"ד חכם עדיף מנביא שידיעת המציאות ממד' גבוה טובה מהשגת המהות של מד' הנמוכה ולכן החכ' הקילה מהנבואה. ועוי"ל שהנבואה שרשה בינ"ה אבל חכ' הגם שהיא חכ' תתאה מ"מ שרשה היא בחכ' עילאה כמ"ש הוי' בחכ' יסד ארץ פי' ארץ היא חכ' תתאה ושרשה היא בחכ' עילאה, אבא יסד ברתא, ולכן ה"ה במד' גבוה יותר מנבואה ולכן הקילה. ועד"ז כאן שמל' שאול הי' ע"פ חכ' ומאי קאמר חכ' חטאים תרדף רעה לכן כשחטא נענש שרוח רעה מבעתיה, אבל דוד בשתים ולא עלתה לו לרעה כי בדוד כתי' רמה קרני וארז"ל רמה קרני ולא רמי פכי שאול שנמשח בפך לא נמשך מל' אבל דוד שנמשח בקרן נמשך מל', כי דוד רצבהי' מד' רוממות היינו בחי' כתר כמ"ש ואתה מרום לעולם הוי' כמו שמצינו בתפילה בלאל ברוך שחשיב שם כל הע"ס כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות כו', כי הוא לבדו קאי על א"ס עצומ"ה, מרום הוא כתר, קדוש הוא בחי' חכ', פועל גבורות הוא בחי' בינה, עושה חדשות הו"ע חסד, בעל מלחמות הו"ע גבור כו' חושב שם ע"ס נמצא שמרום הו"ע כתר, וכן בדוד כתי' רמה קרני הו"ע כתר ובכתר לית שמאלא בהאי עתיקא ששם אין שייך שינוים ולכן נמשך מל'.

וע"י מה זכה דוד לזה זהו דוקא ע"י קרן, כי פי' קרן הוא ע"ד קרן זוית שהוא מחבר ב' דפנות מזרחית צפונית, הלא כל הכותל של מזרח הוא מזרח וכל הכותל של צפון הוא צפון ומהו הקרן, קרן אין לו שום מהות מחמת שכל מה שנמשך למזרח כולו מזרח וכל מה שנמשך לצפון כולו צפון ומהו"ע קרן, קרן הוא ביטול, כמו"כ דוד שהי' תמיד בביטול כמ"ש ואנכי תולעת ולא איש כי עני ואביון אני לכן זכה לבחי' רוממות היינו בחי' כתר ששם ליכא שינוים ולכן נמשך מל'. ובזהר אי' שרוממות הקרן הוא מבחי' עה"ח דקראו אתר דלא משתנה, ולכן כתי' ועתה פן ישלח אדם את ידו ולקח מעה"ח ואכל וחי לעולם ולכאו' מאי איכפת שיחי' לעולם, אך הנה כיון שיאכל מעה"ח יתקיים הרע לעולם, כי מאחר שאכל עה"ד נתערב רע בטוב רק אעפ"כ הרי הרע יוכל להתברר כמ"ש ובערת הרע מקרבך אבל כשיאכל גם מעה"ח הרי הרע הי' ח"ו קיים לעולם לכן ויגרש את האדם, שעה"ח הו"ע כתר אתר דלא משתנה. ואף שבכמה מקומות נת' שבחי' עה"ח הוא ת"ת, הרי ידוע שת"ת עולה עד הכתר וה"ז דבר אחד. ולכן מצינו בילקוט שדוד רצה לבנות הבהמ"ק אמר לו הקב"ה אתה לא תבנה הבית, מפני מה השיב לו הקב"ה מפני שאם אתה תבנה אותו יהי' קיים לעולם, ולכאורה מאי איכפת להקב"ה, השיב לו הקב"ה שגלוי וידוע לפני שעתידין ישראל לחטוא מוטב שאכלה חמתי על עצים ואבנים ואל אכלה חמתי על ישראל. נמצא שדוד שנמשך מעה"ח גם מעשה ידיו הי' קיים לעולם, אבל עה"ד קראו בזהר אתר דמשתנה שעה"ד הוא בחי' מל', ומל' הוא יחוד ו"ה שזווגייהו לפרקים ששייך שם שינוים, ולא מל' בעצם הוא עה"ד שבמל' אין שייך רע, אלא מפני שמתלבש בעה"ד לברר הרע נק' מל' עה"ד. ולכן משה ואהרן שגם הם לא נמלטו מהחטא, שגם אלו שמתו בעטיו של נחש לא נמלטו מהחטא שהרי מתו, ולכן גאולת משה לא הי' נצחי', ולכן מצינו שמשה הי' מסרב לילך בשליחותו של הקב"ה וטען לא איש בעל דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי, והיינו מפני שרצה שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו ויהי' גאולה שלימה. וכן אי' במד"ר ע"פ מי אנכי שמשה טען וכי אני הוא האנכי שאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, לכן שאל אם אני הוא האנכי שרצה שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו כדי שיהי' גאולה שלימה.

ומעתה יובן מה שהי' לשעבר אני וב"ד היינו ע"י ש' אלקים ששייך שם שינוים, לכן הי' הגאולה ע"י משה ואהרן ולא הי' גאולה שלימה, אבל לע"ל שיהי' אני לבדי ונסו יגון ואנחה ושמחת עולם על ראשם, יהי' גאולה שלימה. וצ"ל הלא רצגקודם הי' ג"כ ע"י ש' הוי' שהי' הוא וב"ד, אני וב"ד כמ"ש בתורה חומש וידעתם כי אני הוי', לכן אמור לבנ"י אני הוי', ויושע הוי' ביום ההוא, אך עכ"ז הי' נמשך ע"י בחי' ש' אלקי' ששם שייך שינוים. וכמו שמצינו שאמר הקב"ה למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' השיב לו משה אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה, ואף שמלאך הו"ע שליח ואין לו רק כח המשלחו ולא מוסיף ולא גורע רק כגרזן ביד החוצב בו ומצינו שיהושע קבלו עתה באתי רק מ"מ מאחר שהוא ע"י שליח יוכל להיות שינוים. וכמו"כ ביצ"מ שהי' הגאולה ע"י ש' אלקים לכן לא הי' גאולה שלימה, ואף שהי' שם גילוי ש' הוי' לא כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים שהמגן מכסה את השמש רק הי' גילוי ש' הוי' שהי' ניסים היוצאים מדרכי הטבע לגמרי ואלקים הוא בגימט' הטבע, ואף שבש' אלקים יש ג"כ ניסים וגם נסים תכופים אך עכ"פ מוסתר בדרך הטבע ושם הי' נסים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי שהי' גילוי ש' הוי, אך עכ"ז הי' ע"י ש' אלקים ע"ד שילוב הוי' באדני שהי' גילוי ש' הוי' אבל התגברות הוא מש' אד' ששם שייך שינוים, אבל לע"ל שיהי' אני לבדי, ע"י ש' הוי' לבדו שאני הוי' לא שניתי ששם לא שייך שום שינוי ויהי' גאולה שלימה. והגם שיש כמה שמות הוי' ג"כ יש הוי' הנראה והוי' שאינו נראה שהו"ע הוי' דסוכ"ע והוי' ממכ"ע ויקרא הוי' הוי', אך מ"מ הכל הוא ש' הוי', ולע"ל יהי' גילוי ש' הוי' ע"ד שאמר יעקב והי' הוי' לי לאלקים שיתגלה ש' הוי' כמו ש' אלקים.

ולכאורה צ"ל הלא ש' אלקים הוא מחולק משאר שמות שאלקי' יכולים לומר אלקינו אבל ש' הוי' לא שייך לומר כך ואיך שייך לומר שיהי' גילוי ש' הוי' כמו אלקים. אך הענין הוא שהגילוי יהי' ע"י ש' אלקים רק שיהי' ע"ד שילוב אד' בהוי' שיהי' התגברות מש' הוי' רק שיהי' נמשך בהתלבשות ע"י ש' אלקים. ועוי"ל כמארז"ל עתידין צדיקים שיקראו ע"ש של הקב"ה ופרש"י שיהי' שמם הוי', א"כ לפ"ז יוכלו לקבל הגילוי של ש' הוי' בלא שם אלקים מחמת שיקראו שמם הוי'. וזהו"ע לשעבר אני וב"ד שהי' יחוד ע"י ש' אלקים שהו"ע אתר דמשתנה ולכן הי' בחפזון וגם נס בלילה ונס עובר ונמשל לאור הנר כמארז"ל אור לארבעה עשר² בודקין את החמץ לאור הנר שלא הי' גאולה שלימה, אבל לעתיד לבוא שיהי' בחי' גילוי ש' הוי' יהי' גאולה שלימה שנמשך מבחי' אתר דלאו משתנה.