ששים המה מלכות

רפדששים המה מלכות

בס"ד פ' צו, שנת תרל"ט לפ"ק

ששים המה מלכות¹ ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר, הנה בכלל הפסוק הזה קאי על תושבע"פ שאי' במד"ר ששים המה מלכות היינו ס' מסכתות ושמונים פלגשים קאי על ברייתות ועלמות אין מספר קאי על מימרות והלכות שבגמרא אחת היא יונתי קאי על כנס"י, משמע מזה שכנס"י הם גדולים ממדריגת התורה שנק' בש' אחת וצ"ל הלא אי' תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באוריי' ואוריי' בקוב"ה. אלא לפי האמת שניהם הם אמת. ולהבין זה צ"ל תחילה מ"ש וארא אל אברהם ואל יצחק באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי, ונת' שמה שכתי' לא נודעתי קאי על הוי' דלעילא ולכן נא' לא נודעתי ולא כתי' לא הודעתי, אבל לאחר מ"ת כתי' לכן אמור לבנ"י אני הוי' שנתגלה אז הוי' דלעילא. וצ"ל מה זו תשובה על הטענה שטען משה אד' למה הרעותה לעם הזה, ואי' במד"ר שכך היתה טענת משה נטלתי ספר בראשית וראיתי בו שמעשה דור הפלגה דין היתה פי' דין אמת אבל אלו מה חטאו, ומה השיב לו וארא אל אברהם כו' מהו תשובה על מה שטען. אך הענין הוא שלא יכלו ישראל לקבל את התורה ושיתגלה הוי' דלעילא אלא ע"י אבן בוחן דמצרים, שע"י שעבוד מצרים יכלו לקבל את התורה. והוא ע"ד מ"ש במד"ר על פסוק זית רענן יפה פרי תואר קרא הוי' שמך, ואמרו מפני מה נמשל לזית הלא יש אילנות משובחים ובאמת נמשלו ישראל להם. הענין הוא כי מה זית אינו מוציא שמנו עד שמגרגרין אותו וכותשין אותו ובותשין אותו אז מוציא שמנו, כך ישראל אינם יכולים לבוא לידי תשובה עד שכותשין אותם וכופתין אותם אז באים לידי תשובה כמ"ש ויאנחו בנ"י מן העבודה ותעל שועתם אל האלקים, בצר לך ומצאוך ושבת עד הוי' אלקיך, וגם זה הי' השעבוד דמצרים כדי שיוכלו ישראל לקבל את התורה, אך צ"ל אלו מה חטאו מפני מה דור הזה דוקא.

רפהאך הנה אי' בפע"ח שנשמות שהי' בשעבוד מצרים הי' גלגול דור הפלגה וע"י השעבוד נזדכך החטא שלהם, לכן מה הי' החטא שלהם של דור הפלגה הוא כמ"ש ותהי להם הלבינה לאבן לכן השעבוד שלהם הי' ג"כ בחומר ובלבינים, ולכן אמר פרעה ואת תוכן הלבינים תתנו לא תגרעו, היינו שכמספר האבנים שעשו במגדל בעת החטא כך נעשה ג"כ במצרים בעת הזיכוך, וע"י הזיכוך נזדכך החטא.

אך יש להקשות על פע"ח ממשנה דסנהדרין שאי' שם שדור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב כמ"ש ויפץ הוי' אותם ומשם הפיצם, פי' משם הפיצם מעוה"ב. והכא משמע שנזדככו ע"י השעבוד של מצרים. אך יש לתרץ שמה שאמר שאין להם חלק לעוה"ב היינו עולם התחי' שיתלבשו נשמות בגופים זה אין להם, אבל הנשמה עצמה נתקן בשעבוד מצרים, כי הנשמה בעצמה נמשכה ממקום גבוה ע"ד מ"ש וירד הוי' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, אמר ר' ברכי' וכי בני חמרייא או בני גמלייא הוה ומאי כתי' בני אדם, אלא בני אדם קדמאה, שנשמתן הי' משרש גבוה רק שנפלו בשבה"כ ובאו לבנות עיר ומגדל, כי דבר שניטל משרש גבוה נופל בשבה"כ למקום נמוך דוקא, ע"ד ופני ארי' אל הימין שהוא למעלה משרש גבוה ולמטה ע"י שבה"כ נעשה חיה טמאה, מפני זה יכול להיות שהנשמה שלהם יזדכך שזהו ע"י השעבוד דמצרים נזדככו. וצ"ל מה הי' החטא שלהם. הנה החטא שלהם הי' שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל.

ולהבין ענין מגדל דלעו"ז צ"ל תחילה מהו"ע עיר ומגדל דקדושה שענין מגדל בקדושה הוא כמו שאי' בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים ושלש אבנים בונות ששה בתים, וענין אבנים הו"ע אותיות כמו עד"מ מריבוי אבנים נעשה בית ומריבוי בתים נעשה עיר, כמו"כ מריבוי אותיות נעשה תיבה ומריבוי תיבות נעשה כללות עולם הדיבור שהו"ע עיר אלקינו. וזהו מ"ש כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים, דבר הוי' שהוא מקור כל ההויות זהו מירושלם שהוא כללות עולם הדיבור ומציון שהוא פנימי' ירושלים תצא תורה שתורה הוא פנימי' האותיות. וזהו"ע מגדל ע"ד מ"ש מגדל עוז ש' הוי'. וזהו שנא' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו ובכלל עיר קאי על ש' אלקים ומגדל נק' ש' הוי', וזהו"ע עיר ומגדל דקדושה. ובכדי שיוכלו להמשיך מבחי' זו צריך להיות תחילה יראה וביטול כמ"ש את אלקים ירא, אמנם הנה דור הפלגה באמת ידעו שההשפעה צריך להיות דוקא מבחי' עיר ומגדל דקדושה ולזה צריכים יראה וביטול אך הם לא רצו לקבל בבחי' יראה וביטול אלא הי' רוצים שיהי' השפעה גשמי' בלא יראה וביטול, ע"ד מ"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך פי' הגם שבשרירות לבי אלך מ"מ שלום יהי' לי. מה עשו, עשו עיר ומגדל דלעו"ז כמ"ש ותהי להם הלבינה לאבן, אבן הוא א' ב"ן שש' הוי' במילוי אלפין בגימט' מ"ה ומ"ה הוא מברר ב"ן, ומ"ה הו"ע ביטול, והם לא רצו לקבל בבחי' ביטול, מה עשו ותהי להם הלבינה, לבינה הוא מל' דנוגה שמחי' ע"ד מקיף כך הם רצו שיהי' להם השפעה בלא ביטול אלא ע"ד מקיף והוא כמו השבעות השמות וקבלה מעשיות שמשביע את הש' הגם רפושאינו יודע מהו"ע של הש' מ"מ פועל בבחי' מקיף ועי"ז עשו עיר ומגדל בלעו"ז שהו"ע שפחה כי תירש גבירתה, ומפני זה גדול החטא שלהם שאין להם חלק לעוה"ב. ועד"מ עיר הנידחת ג"כ אי' במשנה שאין לה חלק לעוה"ב ופליגו בה שני תנאים ח"א עיר הנידחת לא היתה ולא תהי' אלא דרוש וקבל שכר וח"א אני ראיתיה וישבתי על תילה, הגם שכתי' לא ידח ממנו נידח אלא מאחר שעיר עושים הסכם הוא ע"ד דור הפלגה.

וזהו החטא של דור הפלגה, וע"י השעבוד וביטוש במצרים נזדככו וזכו למ"ת. וראי' לזה שע"י ביטוש וביטול יכולים להזדכך הוא כמו שאי' בזהר בריש מתיבתא אעא דלא שליט בי' נהורא מבטשין לי', גופא דלא סליק בו נהורא דנשמתא מבטשין לי' וסליק בו נהורא דנשמתא, ואף סט"א בעית למעבד הכי ולא יכלית, לפי שבקדושה הנשמה היא משרש גבוה מתהו שקדמה לתיקון רק שנפלה בשה"כ וע"י ביטוש וביטול היש לאין יכול להחזירה למקורה ויכולה לקבל אורות דתהו, וזהו ג"כ אבן בוחן דמצרים, והוא ע"ד הוי' צדיק יבחן שדוקא צדיק אז הוא יבחין לפי שבקדושה ע"י שמאלו תחת לראשי נעשה התקרבות אבל סט"א בעית למעבד הכי ולא יכלית לפי שבסט"א אדרבא ע"י ביטוש וביטול הוא בועט ומחרף ומגדף. וזהו"ע השעבוד של מצרים כדי לזכך החטא של דור הפלגה.

ועתה מתורץ מה שהוצרך השעבוד ומ"מ דוקא בדור הזה. ועיקר כונת השעבוד הוא הבכי' כמ"ש ויאנחו בנ"י מן העבודה ותעל צעקתם אל האלקים, בצר לך ומצאוך, ושבת עד הוי' אלקיך, מן המיצר קראתי י"ה, וע"י הבכי' נתגלה להם הוי' דלעילא. והוא ע"ד מ"ש מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, ומהו הבכי' שלהם הוא ע"ד מ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל שיש פרסא המבדיל כמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו לכן בכו אנן בעינן למהוי קדם מלכא שיתגלה לנו הוי' דלעילא, וע"י הבכי' נתגלה להם הוי' דלעילא, כך ע"י ויאנחו בנ"י מן העבודה עי"ז נתגלה להם ש' הוי' דלעילא, שבכי' הוא התעוררות רחמים רבים, שיש ב' בחי' רחמים, רחמים בסדר השתל' שחסד משפיע לרחמים שיש מדת דין כנגדו וזהו הוי' רחום וחנון שהוי' משפיע לרחום, ויש רחמים שלמעלה מסדר השתל' וזהו כמ"ש חנון ורחום הוי' והוא בחי' ואתה ברחמיך הרבים לא עשיתם כלה, וזהו"ע העלאה והמשכה, בכי' הו"ע העלאה ועי"ז נמשך הוי' דלעילא, ע"ד חתן וכלה חתן הוא המשכה מלמעלמ"ט וכלה הוא העלאה מלמטלמ"ע, ועד"ז תורה ותפלה שזהו"ע אתוון נוקבין ואתוון דוכרין. ובלעו"ז מצינו ג"כ ענין העלאה והמשכה, הרהורי עבירה קשה מעבירה עצמה, אדם מטמא עצמו מעט מלמטה מטמאין אותו מלמעלה הרבה.

ועל לע"ל כתי' ג"כ בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ומה הוא הבכי' שלהם. אלא הענין הוא כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שמשמע כמו שביצי"מ הי' התחדשות בגילוי כמו"כ לע"ל יהי' ג"כ התחדשות, וצ"ל מהו רפזההתחדשות. הענין הוא הנה כתי' ובלילה שירה עמי שיש מדרגה באורייתא שנק' בש' שירה ורננה דאורייתא, שמצינו בדוד שאמר זמירות היו לי חוקיך אמר לו הקב"ה זמירות קרית לי' ונענש ע"ז משום שיש בחי' שהיא גבוה מזמירות. כי בתורה יש ד' בחי' טנת"א שהם כנגד דצח"מ, אותיות הם בחי' דומם, ותגין הו"ע צומח, ונקודות הם ענין חיה, טעמים הו"ע מדבר. הנה אותיות הם מחג"ת שהם כלים שע"י נמשך השכל לידי גילוי כי בלא אותיות אינו יכול להמשיך השכל לידי גילוי ע"ד כמו שמצינו באדם אף שהוא חכם גדול הרי צפון ונעלם אצלו השכל אלא ע"י אותיות ממשיך השכל לידי גילוי, ואפי' כשיש אצלו אותיות מ"מ צריך ג"כ צמצום, כי עצם השכל כמו שהוא אינו יכול לימשך באותיות אלא ע"י צמצום דוקא, והוא עד"מ חבית גדולה של יין אין יכולים לשתות ממנה כ"א כשמצמצם בכלים קטנים, כך השכל אין יכול להמשיך כ"א ע"י צמצום דוקא שצ"ל צמצום התפשטות והמשכה ובחג"ת צ"ל ג"כ צמצום התפשטות והמשכה, ופעם נת' שהם כנגד ג' ידות, וזהו"ע אותיות. ותגין הם גבוהים מאותיות שתגין הוא בחי' כתר כמ"ש דאשתמש בתגא חלף, וכשעלה משה למרום מצא להקב"ה שקושר כתרים לאותיות, ות"ת דאימא נעשה כתר לז"א נמצא שתגין הוא מבינה. ונקודות הוא מחכ' שנקודה הוא יו"ד ויו"ד הו"ע חכ', וכמו שחכ' הוא מנהיג למדות כך נקודות מנהיגים אות האותיות כמו אב או אם, אם הוא נקוד בפתח אז הוא אב ובאם הוא בנקודה אחרת נושא פי' אחר, ואֵם אם הוא בצירי אזי הוא אֵם, ואם הוא בחיריק הלא אז הוא תיבת אִם, ובכלל הוא ע"ד נקודה בהיכלא שההיכל הולך אחר הנקודה, וזהו"ע נקודות.

וענין טעמים הוא למעלה מחכ', שהוא בחי' כתר שהו"ע תענוג שלמעלה מחכ' כמ"ש אז תתענג על הוי' שהוי' הו"ע חכ', הוי' בחכ', ועונג הוא למעלה מחכ' כמ"ש ואהי' אצלו שעשועים יום יום, שעשועי המלך בעצמותו. ומהו"ע תענוג הוא כמו שמצינו באדם שבא לו איזה השכלה הנה הוא מתמלא תענוג וזהו דוקא שהשכל הוא חדש אצלו אז הוא קרוב למקורו לכן יש לו תענוג, אבל לאחר שנתיישן ה"ה רחוק ממקורו אז אין לו תענוג, וזהו ע"ד מים חיים שמיד שהם נובעים מהמקור אז נק' בש' מ"ח אבל כשהם רחוקים מהמקור כמו נהר אז אינן נק' מ"ח, נמצא מזה שטעמים הוא בכתר. והגם שנת' במ"א שטעמים הוא בחכ', אלא לפי האמת שניהם אמת, שבשעה שאנו אומרים שהאותיות הם ממל' שיש ב' מיני אותיות שיש אותיות שבדבר הוי' שמים נעשו שהוא ממל' אז טעמים הוא בחכ', אבל בשעה שמדברים אותיות שהם אותיות התורה שהוא מחג"ת אז טעמים הוא בכתר, שיש טעם גלוי וטעם שאינו גלוי ע"ד שתוק כך עלה במח' וכי אין בה טעם אלא שהוא טעם שאינו גלוי, וטעם שאינו גלוי הוא בכתר וטעם גלוי הוא מחכמה.

והנה עכשיו לא נתגלה כ"א אותיות תגין נקודות, אותיות ע"ד מ"ט א"ק, מנלן א"ק, תגין כמארז"ל ר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילי של הלכות, ונקודות רפחיש אם למקרא יש אם למסורה, אבל טעמי תורה לא נתגלה אלא דוקא לע"ל ע"י בבכי יבואו ובתחנונים אובילם יתגלה טעמי תורה שלמעלה מחכ', כי כדי להשיג למעלה מהחכ' צריך לזה דוקא ע"י בכי', ע"ד שמצינו בחנה שנא' ותתפלל חנה על הוי' ועל מה היתה תפילתה על בנים ובנים לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלא ובחי' מזל הוא למעלה מחכ' שאבא יונק ממזלא ואבא הוא חכ' ויונק ממזלא, וע"י בכה תבכה באתה למד' זה, וכך לע"ל ע"י בבכי יבואו ובתחנונים אובילם יתגלה להם טעמי תורה. וזהו בלילה, ע"י בכה תבכה בלילה, שירה עמי יתגלה שירה ורננה דאורייתא שזהו טעמי תורה.

ועתה יובן מה שנא' ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי, אחת פי' שנמשך מאחד היינו למסור נפשו באחד, שמס"נ הוא למעלה מטו"ד, שיש אהבה עפ"י טו"ד דהיינו לאהבה את הוי' כי הוא חייך ומה שאדם אוהב חיי נפשו וזה שהוא חיי החיים כש"כ שהוא אוהב אבל מס"נ הוא למעלה מטו"ד. וכשישראל הם במדריגת אחד אז ישראל במדריגה גבוה שהם למעלה מחכ' ואורייתא מחכ' נפקת אז ישראל משפיעים באוריי' ונק' אז התורה בשם מאורסה, וזהו דוקא שישראל הם בבחי' אחד אבל אם אינם במד' זו אז אורייתא משפיע בישראל שנשמות ישראל הם מקושרי' בז"א ואורייתא מחכ' נפקת. וזהו שארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו בתפילותיהם של ישראל, שתפילה הו"ע יהי רצון שיומשך רצון חדש שלמעלה מהחכ', כי ע"פ חכ' יוכל להיות גזר דין כמארז"ל אין יסורים בלא עון אבל ע"י תפלה שתפילה הו"ע רעוא דכל רעוין מקור כל הרצונות יומשך רצון חדש שיכבשו רחמי את כעסי, שעל ידי תפילה יוכל להמשיך מדריגה שלמעלה מבחי' חכ' כמו על ידי מסירות נפש. ולע"ל על ידי בבכי יבואו יתגלה הוי' דלעילא. הגם שלאחר מ"ת גם כן נתגלה הוי' דלעילא, אך זה שנתגלה זהו רק ההוי' שבחכמה אבל לע"ל יתגלה טעמי תורה שלמעלה מהחכמה. וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כמו שקודם מתן תורה אינו נתגלה רק הוי' תתאה ולאחר מתן תורה נתגלה להם הוי' דלעילא אך איזהו שבבחי' חכמה, אבל לע"ל יתגלה הוי' דלעילא שלמעלה מחכ'.