החודש הזה

רלההחודש הזה

בס"ד ש"פ ויק"פ, החודש, ט"ל לפ"ק

החודש הזה לכם¹ ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, וצ"ל ענין ראשון הוא לכם, דהנה כתיב גבי שלמה ויקהלו העם אל המלך שלמה² בירח האתנים בחג הוא החודש השביעי ותרגם דעתיקייא קראו לי' ירחא קדמאה וכען הוא ירחא שביעאה, דעתיקייא קראו לי' ירחא קדמאה דבך"ה באלול נברה"ע ותשרי הוא ראש וכמ"ש והיו לאותות ולמועדים לימים ולשנים, וכען הוא ירחא שביעאה דניסן הוא ראשון לחדשי השנה, וכדאי' במדרש משבחר הקב"ה בעולמו קבע להם ר"ח ושנים ומשבחר ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה בו נגאלו ובו עתידים להגאל כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והוא כר' יהושע שסובר בניסן עתידים להגאל.

והנה צ"ל תחילה ענין יצ"מ שצריכים להזכיר ערב ובוקר פעמים בכל יום, דהנה כתיב לכן אמור לבנ"י³ אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, דכשמאיר בחי' הוי' אז והוצאתי כו'. והענין דהנה כתיב מה יפית⁴ ומה נעמת אהבה בתענוגים, למעלה נק' כנס"י אהבה בתענוגים, ולמטה בעבודה הוא שמחה של מצוה. והענין דהנה כתיב תחת אשר לא עבדת⁵ את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל, כל הוא העמוד המחבר געה"ע וגעה"ת, כמ"ש כי כל בשמים וארץ, שמים וארץ הם געה"ע וגעה"ת ופי' בתרגום דאחיד בשמיא וארעא שהוא העמוד המחבר שמים וארץ, ואמרז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, כל שהוא חיי עוה"ב, עוה"ב הוא ג"ע, וזהו מרוב כל מריבוי המדריגות שיש בכל, הגם שהם רק ב' מדריגות געה"ע וגעה"ת אבל [בפרט] יש ריבוי מדריגות כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, דאברהם אבות ומשה שהם כ"כ שנים בג"ע הרי הם מתעלים ממדריגה למדריגה, וזהו מרוב כל מריבוי המדריגות. והענין דהנה כתיב כי נשגב שמו לבדו, כמו שם האדם⁶ שאינו נוגע לעצמותו כמו"כ למעלה השם אינו נוגע לעצמיות, וכתיב בי"ה הוי' צור עולמים שכללות ברה"ע הי' רק בב' אותיות, ומה תופסים ב' אותיות לגבי כללות הדיבור ומכ"ש לגבי עצמיות, ובאמת כי נשגב שמו רלושאפי' השם ג"כ נשגב ואינו מאיר ממנו רק הארה הודו על ארץ ושמים, שמים וארץ הם געה"ע וגעה"ת⁷ רק הודו וזיוו מאיר, אבל עצם השם הוא נשגב, אך מפני שהוא הארה משם לכן העונג הוא עונג נפלא עד אין קץ דכדאי כל יסורי גיהנום כו' מפני שהוא עונג נפלא, אבל מ"מ הוא רק הארה משם, אבל מצות הם מצותיו, דהקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, ושבת הוא שבת להוי', מועדי הוי', וגבי צדקה כתי' אני מדבר בצדקה, מדבר פי' מנהיגם כמו ידבר עמים, ונמשך מבחי' אני, ונק' מצות הוי' שממשיכים לש' הוי', הרי שהוא מדריגה גבוה שהם מצותיו, דג"ע הוא רק הארה משם ומצות הם מצותיו.

וע"י ההתבוננות זו יבוא לבחי' שמחה של מצוה שהוא פנימיות המצוה, דיש באברים חיצוניות האבר ופנימיות האבר שהוא חיות האבר, כמו"כ כשעושה המצוה בקרירות דרך מצות אנשים מלומדה הוא בחי' חיצוניות, אבל כשעושה אותה בשמחה הוא פנימיות. ושרש השמחה הוא מבינה דהוא אם הבנים⁸ שמחה, וכמ"ש כי אם לבנים תקרא, בנים הם ז"א ובינה נק' אם הבנים.

וזהו לכן אמור לבנ"י אני הוי', כשמאיר הוי' שהוא גילוי התורה אז והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. דהנה מצרים הוא מיצר הגרון שהוא מקום הדחוק שבאדם, דהנה הקנה הוא מחבר שיומשך ממוחין למדות, קנה חכ' קנה בינה, שממשיך ממוחין למדות, אך מיצר הגרון הוא שאינו נמשך ממוחין למדות, ושם ג' שרי פרעה קנה וושט ורידין⁹ הם שר הטבחים שר המשקין שר האופים והוא שנמשך אחר תענוגי עוה"ז ויש לו שמחה מזה. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שמאיר ממוחין למדות. וזהו שמצינו שמצרים [ויצ"מ] הם עיבור ולידה, דעיבור הוא העלם ולמעלה הוא משארז"ל בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה ואז דינים שורה, ולידה הוא גילוי, ובשעת יציאת הולד יוצא דם הוא שיוצאים הדינים.

והנה נת"ל דמצרים הוא מיצר הגרון¹⁰, וכתיב נחר גרוני שאינו מאיר הקול, דהקול ממשיך ממוחין למדות, אך נחר גרוני שאין הקול מאיר, וכתיב נאלמתי דומי' החשיתי שאין הדיבור מאיר, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שע"י הקול יומשך ממוחין למדות ולא יפסק, וכמ"ש קול גדול ולא יסף¹¹ ופי' בתרגום ולא פסק. דהנה כתיב קול דודי הנה זה בא מדלג, הנה זה בא שתמיד נמשך אך הוא בחי' מדלג, וזהו רלזכדי שיומשך ממוחין למדות זהו ע"י קול התורה. וענין קול גדול הוא כמ"ש גבי אברהם משתה גדול, גדול העולמים הי' שם, והוא בחי' גדול הוי' דע"י שם הוי' אזי והוצאתי אתכם כו'.

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וזה קאי על תושבע"פ שנק' ארץ הצבי¹², דעיקר רצה"ע הוא בתושבע"פ¹³, דכל המצות בתושב"כ הם בקיצור כמו תפילין בתושב"כ הוא בקיצור ובתושבע"פ הוא באריכות שיהיו מרובעים ותפורים בגידים וריבוי פרטי דינים, הרי עיקר רצה"ע הוא בתושבע"פ, וזהו אשר נשאתי את ידי כמו שנושאין היד למעלה מהראש. עוי"ל שנק' ארץ הצבי דהנה כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואמרז"ל ביקש הקב"ה¹⁴ לעשות את חזקיהו משיח כו' וצ"ל מהו"ע ביקש כו' (ר"ל מה שייך זה לצבי לצדיק). והענין דהנה גבי מ"ת כתי' כי תרכב על סוסיך¹⁵, דהגם שיש מרכבה דשרפים חיות ואופנים זה אינו מספיק אלא צריכים לזה מרכבה דסוסים כדי שיומשך למטה, וכדי שיומשך בתושבע"פ שצריך להמשיך למטה יותר, דצריכים לברר גם טענות שקרים, כמו שנים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי שא' בודאי טוען שקר, וכמו המחליף פרה בחמור, וצריך לברר את זה ג"כ, וצריכים מרכבה דצבי שרץ במהירות והוא א"א להיות מרכבה לאדם. וזהו צבי לצדיק דהנה אחשורוש הוא אחש ורוש¹⁶ שצ"ל מהירות וזהו לאגנאה עלייהו, וכדי שיהי' חזקי' משיח שהוא אחישנה צ"ל ע"י מרכבה דצבי דוקא.

ועפ"ז יובן המדרש משבחר הקב"ה בעולמו¹⁷ כו', דהנה כתיב אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וצ"ל למה אינו אומר אשר בראתי שמים וארץ¹⁸ שהוא יותר חדוש, דיצ"מ הוא יש מיש דממים נהפך לדם, ומים יבשה, שהוא יש מיש, אבל ברה"ע הוא דבר מלא דבר. אך הענין הוא דהנה ברה"ע הוא ע"י עשרה מאמרות וכמ"ש בי"ה הוי' צור עולמים, והלא במאמר אחד יכול להבראות, והוא כדי שיהי' בין הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה שהוא גבול רלח[ומיצר] דקדושה, אבל כדי שיצא מגבול זהו דוקא ע"י אנכי הוי' אלקיך שמאנכי יומשך שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אז הוצאתיך מארץ מצרים, הרי שזה רבותא יותר ולכן אמר אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא אשר בראתי כו'.

וכמו"כ יובן דעתיקייא קרו לי' ירחא קדמאה¹⁹, דבהנהגת העולמות בריאה יש מאין תשרי ראש, דמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה, וכען הוא ירחא שביעאה דניסן הוא ראשון לחדשי השנה. והענין דהנה י"ב חדשים מקבלים מי"ב בקר והם ד' מחנות שכינה, ושרשם מהים עומד עליהם מלמעלה שהוא בחי' שמו י"ב צרופי אד'²⁰, ולמעלה מהם יש בחי' י"ב צרופי הוי', ובתחילה מאיר שם הוי' ככתבו ואח"כ נתחלף ה' ליו"ד ועוד חילופים, ולכן בניסן שמאיר שם הוי' ככתבו²¹ הוא ראש לחדשי השנה, ובו נגאלו ממצרים כמ"ש מוציא אסירים בכושרות שקאי על יצ"מ, והוא חודש של גאולה, והוא מ"ש מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה, דהנה גלו לבבל שכינה עמהם וכמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה והוא גואל שמו.

ור"א אומר בניסן נגאלו ובתשרי עתידים להגאל, דניסן הוא ראשון וא"כ תשרי שביעי וכל השביעין חביבין, נמצא יש לתשרי ב' מעלות, הא' שבהנהגת העולמות תשרי ראש, הב' דהוא שביעי. ור"י אומר בו נגאלו ובו עתידים להגאל, כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ויש ע"ז ריבוי טעמים²², א' ע"פ פשוט דתשרי הוא חודש המשפט, ולכן אין אומרים מועדים לשמחה בר"ה מפני שהוא משפט²³, ולכן א"א להיות הגאולה בתשרי כ"א בניסן. ב' דמטעם ר"א דבתשרי עתידים להגאל מפני שהוא שביעי אומר ר"י דבניסן עתידים להגאל, דאף דכל השביעין חביבין מ"מ יש מעלה לראשון²⁴ וכמו משה שהוא דור שביעי לאברהם מ"מ יש מעלה באברהם, דכשרצה משה לדמות עצמו לאברהם ואמר הנני א"ל אל תקרב הלום שיש מעלה באברהם וא"ל במקום גדולים אל תעמוד, כמו"כ יש מעלה בניסן על תשרי. ג' דהנה יצ"מ הי' אתעדל"ע משל עצמו ולכן מצה נק' לחם עוני, והנה על משיח אמרז"ל עני ורוכב על החמור שהוא אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת לשם ובניסן רלטהוא ג"כ אתעדל"ע משל עצמו (כנ"ל) לכן בו עתידים להגאל. ד' דאמרז"ל לא זז מחבבה²⁵ עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי, נמצא יש ג' מדריגות בתי אחותי אמי, והם נגד ג' מועדים²⁶, בת הוא פסח, אחותי שבועות, אמי סוכות, ולכן א' ר"א דבתשרי עתידים להגאל כסדר המדריגות, ור"י אומר בניסן עתידים להגאל דסוכות הוא בעטרה שעטרה לו אמו שאמו עוטר העטרה, אבל העטרה היא מלמעלה יותר²⁷, וזהו נמשך דוקא בבחי' בת כמ"ש רני ושמחי בת דשרש המל' מכתר. וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ראשון הוא כמ"ש אני ראשון ואני אחרון שמבחי' זו מאיר, וזהו שניסן נק' ראשון שהוא אתדל"ע משל עצמו.