אתה אחד ושמך כו' (א)

מאתה אחד ושמך כו' (א)

בס"ד. ש"פ וישלח, ט"ל.

שהעלו אבק כו' אחד יחיד כו' מלחמת הקליפות

וישלח

אתה אחד¹ ושמך אחד, ומי כעמך כו' אחד בארץ. וצ"ל שמשמע שבחי' זו שאתה אחד וגם מה ששמך אחד זהו ע"י שגוי אחד בארץ, וכמארז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנא' הוי' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנא' גוי אחד כו', ונמצא ממילא מובן שע"י גוי אחד בארץ ממשיכי' בחי' אתה אחד ושמך מאאחד, והלא הוא ית' הוא אחד ומיוחד ואתה הוא קודם שנברה"ע, ואתה הוא לאחר שנברה"ע בלי שום שינוי כלל כו'. וגם צ"ל הלא לע"ל נא' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, והקשו ע"ז בגמ' אטו האידנא כו', ותירצו כו'², וא"כ מהו שאתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, הלא עדיין לא נעשה בגילוי למטה שהרי ביום ההוא יהי' כו' וכפי מה שתירצו בגמ' כו' לא כעוה"ז העוה"ב כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל שרש ענין מלחמת יעקב³ שאבק איש עמו עד עלות השחר, וארז"ל (חולין פ' גיד הנשה) שהעלו אבק עד כסה"כ, ודרשו זה מדכתי' ויאבק, שלכאו' א"מ הלא ענין העלאת האבק זהו דבר הבא ממילא כששני בני אדם מתאבקים זא"ז, ולא זהו לכאו' עיקר מלחמתם, ומדוע עשו מזה עיקר⁴ לקרות כל המלחמה ע"ש האבק שהעלו, וכי מפני שהעלו אבק יקרא לכל המלחמה בשם אבק כו'. ורש"י פי' ויאבק לשון ויתקשר⁵ ולשון ארמי הוא בתר דאביקו בי' וכמשארז"ל במנחות גבי ציצית ואביק לי' מיבק כו' לשון עניבה, שכן דרך שני בנ"א שמתאמצים להפיל איש את רעהו שמחבקו ואובקו בזרועותיו כו' עכ"ל. והנה למעלה נק' מלחמה זו מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ולכאורה אינו מובן איך יתכן להיות הס"מ נלחם נגד הקדושה והלא כל עיקר חיות הקליפות הוא מהקדושה דהיינו מאחוריי' דקדושה וכמשי"ת ואיך יהי' יכולת בידו להלחם נגד הוי' כו'.

והענין הוא דהנה בגמ' בסנהדרין איתא ר' אליעזר רמי כתי' טוב ה' לכל וכתי' טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו ואו' ע"ז משל לאחד שהוא משקה שדהו הוא משקה לכל השדה אף במקום שאינו צריך (כי לא איכפת לי') וכשהוא עודר אינו עודר אלא כמה שצריך דהיינו סביבות האילנות כו'.

מבולהבין כ"ז צ"ל מארז"ל הנ"ל אתם עשיתוני חטיבה כו' שנא' שמע ישראל כו' ה' אחד, ולכאו' צ"ל למה לא כתי' ה' יחיד⁶ כי מלת יחיד מורה יותר על אחדות ממלת אחד, כי מלת אחד מלבד מה שיש אחד המנוי כמו שבטי ישראל הם שנים עשר שמ"מ נק' אחד מהם בשם אחד כמ"ש ויפתח האחד כו', או במע"ב יום אחד כו' שזה אינו שייך לומר ח"ו באלקות אלא כמ"ש יש אחד ואין שני לו שמה שהוא ית' נק' אחד אין שני לו כו' כמ"ש מזה במ"א⁷, הנה תיבת אחד יתכן לומר על דבר שהוא כלל מהרבה מדרגו' רק שבכללות הוא דבר שלם, וכמו האדם שיתכן לומר אדם אחד אף שהוא כלול מהרבה בחי' ומדרגו' שונות כמו יד ורגל כו', והנה הוא ית' הוא פשוט בתכלית הפשיטות ויתכן בו יותר לומר ה' יחיד שמורה על אחדותו יותר. אך הענין הוא דהנה ארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה תו לא צריך פי' אמליכתי' הוא, דהיינו להמשיך אלקות למטה בעולמות, ע"ד הבקשה גלה כבוד מלכותך, וזהו פי' אחד שהאל"ף מורה על אלופו ש"ע וכנודע שברה"ע לא הי' באל"ף מטעם שית' לקמן, ואם כי תמונת אל"ף הוא יו"ד בראש ויו"ד בסוף והקו הוא ו' באמצע כו' עכ"ז הנה בכללותו הוא אל"ף שרומז לבחי' אלופו של עולם, וח' הוא ז' רקיעים וארץ, ודלי"ת הוא ד' רוחות העולם, ופי' שצריך להמשיך גילוי אלקות בעולמות הנבראי' ונפרדים שגם בהם יאיר אלקותו ית' בגילוי כו'.

והנה ידוע שכדי שיוכל להיות להאיר גילוי אלקותו בעולמות הנבראי' ונפרדי' צ"ל צמצום מתחלה, כי עצמותו ית' אינו בגדר עלמין כלל וכמאמר לאו מכל אינון מדות איהו כלל, ולית מח' תפיסא בי' כלל, וכדי שיהי' גילוי אלקו' בעולמות זהו ע"י צמצום דוקא. ויובן זה ממשארז"ל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון⁸, ולכאורה אינו מובן הלא בין הבדים הי' עיקר גילוי אלקותו ית', מה שאינו כן בכל העולם אף שכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אעפ"כ אינו מאיר אלא בבחי' העלם, אבל בין הבדים הי' עיקר השראת גילוי אלקות שמשם קיבל משה נבואתו, וכמ"ש ונועדתי לך שמה ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, וא"כ למה א' צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון. אך לפי הנ"ל יובן זה היטב שהיא הנותנת לפי ששם הי' מאיר אלקות בבחי' גילוי ע"כ צריך להיות צמצום דוקא כדי שיוכלו לקבל את הגילוי, שאל"כ איך יכול להיות השראת שכינה בבית המקדש שהרי נא' איזה בית אשר תבנו לי כו', ע"כ כדי שיהי' מאיר אלקות בבחי' גילוי בבהמ"ק זהו ע"י צמצום כו'. וזהו ענין ששם הוי' מגמתחיל ביו"ד כי ענין ש' הוי' הוא בחי' חכ' וכמ"ש הוי' בחכ' כו' שהוא בחי' ראשית הגילוי מאא"ס לבחי' השתל' העולמות, וכדי שיהי' גילוי אפי' בבחי' חכ' שהרי לית מח' תפיסא בי' כלל שאפי' בחי' חכ' ג"כ אינו נתפס בך, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שהיא רק הארה בעלמא, זהו ע"י בחי' יו"ד שהיא נקודה חדא בחי' צמצום כו'.

וזהו ענין הוי' אחד שהוא בחי' המשכת אלקות בעולמות בבחי' גילוי, וזהו ע"י צמצום דוקא. ולכך נא' הוי' אחד ולא כתי' ה' יחיד, לפי שה' יחיד הוא בחי' אא"ס כמו שהוא למעלה מן הצמצום שאינו יכול להיות מאיר בבחי' גילוי למטה, אבל כדי שיהי' מאיר בבחי' גילוי למטה כו' זהו בחי' ה' אחד שהוא ע"י צמצום. וזהו מ"ש לע"ל ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, ומקשינן בגמ' אטו האידנא לאו אחד הוא, אלא האידנא לא כמו שנכתב נקרא, והיינו שהקרי הוא בחי' גילוי והכתיב הוא בחי' העלם לפי שאינו מאיר עתה בבחי' גילוי ע"כ לא כשאני נכתב כו', רק בבהמ"ק שהי' בחי' גילוי הי' נקרא ככתבו כו', וזהו ע"י צמצום יו"ד דש' הוי' וכנ"ל בענין צמצם שכינתו כו' כי ארון הוא אור נו"ן כמ"ש במ"א⁹, אבל לע"ל שיהי' מאיר אלקות בבחי' גילוי וכמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' יהי' נקרא כמו שנכתב, וע"כ נאמר ביום ההוא דוקא יהי' ה' כו' ושמו אחד לפי שאחד הוא בחי' גלוי אלקותו ית' שע"י בחי' צמצום כו'.

והנה ע"י מה ממשיכי' שיהי' הגילוי אלקות בעולמו' הוא ע"י הביטול כי השראת אא"ס הוא בבחי' חכ' ובה ראשית הגילוי, לפי שחכ' היא כח מ"ה בחי' ביטול וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה ואין אא"ס שורה אלא במי שבטל דוקא, וכמ"כ מובן שע"י הביטול ממשיכי' גילוי אלקות. והנה עיקר הביטול הוא בבחי' מוחין בחי' חב"ד שהם הם בחי' ביטול ממש, משא"כ במדת האהבה אף שיש לו אהבה לאלקות אעפ"כ הוא בחי' יש מי שאוהב, אבל במוחין חב"ד הביטול הוא אמיתי. ואעפ"כ צריך שיומשך הביטול מהמוחי' גם במדות שהם נמשכי' מחב"ד ע"י התבוננות שנתהווה בחי' התפעלות הלב באהוי"ר מפני שמתבונן בגדולת א"ס ב"ה, דהיינו שיהי' התכללו' המדות שיהיו כלולי' האהבה מיראה ויראה כלולה מאהבה וכמ"ש בק"ש ואהבת את¹⁰, שהאהבה כלולה מיראה שזהו ע"י התבוננות בפסוק שמע כו' וכשהאוי"ר כלולי' זמ"ז הרי זה הזזה מבחי' יש, שההתכללות הוא היפוך הישות וזה בא ע"י המשכת המוחין, ואעפ"כ אינו עצמות הביטול כמו חב"ד. ויש מי שהוא בבחי' נצח דהיינו אף שאין לו אוי"ר בפו"מ אעפ"כ הוא בבחי' נצח דהיינו שנעשה אצלו הסכם מדחזק¹¹ בבחי' נצח שלא יפרד מאלקות ויהי' בטל כו'. ויש מי שהוא רק בבחי' הודאה שאין לו אפי' בחי' נצחון רק שהוא בבחי' הודאה שמודה שצריך שיהי' אהוי"ר לאלקות וצריך ליבטל אליו, ויש הודאה מהודאה שז"ע בחי' הודאה דהודאה שנת' במ"א¹², וזהו מה שאנו אומרי' מודים אנחנו לך, הודו לה' קראו בשמו, והנה הודאה הוא בחי' מדרגה היותר אחרונה שהיא רק הודאה בעלמא לכן ארז"ל מאן דלא כרע במודים¹³ דהיינו שאין לו בחי' ביטול אף בהודאה בעלמא אינו קם בתחה"מ. וזהו גוי אחד בארץ שיומשך בחי' גלוי אלקות בארץ דוקא ע"י בחי' הביטול כ"א לפי מדרגתו.

ובזה יובן משארז"ל ר"א רמי כתי' טוב ה' לכל וכתי' טוב ה' לקויו ואמרו המשל כשמשקה משקה לכל השדה וכשהוא עודר כו', כי ענין טוב הוא השפעת חיות רוחני, ולכן נק' הצדיקי' טוב, וכמ"ש אמרו לצדיק כי טוב כו', כי צדיק בחי' יסוד עולם ויסוד הוא בחי' משפיע, ופי' טוב ה' לכל הוא ענין השפעת החיות הכרחי לצורך קיום העולמות וז"ש לכל אפילו כו', ומ"ש טוב ה' לקויו זהו ענין השפעת אלקות בבחי' גילוי, וזהו דוקא לקויו דהיינו למי שהוא בבחי' ביטול לעושי רצונו דוקא. ואפ"ל לקויו היינו המשכת אלקות בבחי' קוין שהיא ע"י צמצום כו', והמשכת בחי' צמצום זה הוא ע"י הצמצום שעושה בנפשו שזהו בחי' הביטול כו'.

והנה מסוף מדרגת הקדושה נמשך חיות גם לקליפות וסט"א אך ההשפעה שנשפע להם הוא בבחי' צמצום מאד וקבלתם הוא רק מאחורי העור דנוק' דהיינו בחי' צרופי אותיות¹⁴ דרך נקבי העור דהיינו בחלל ומקום ריוח שבין צרוף לצרוף כדי שיהי' להם חיות מעט כו'. והנה עיקר המלחמה הוא שהקליפות רוצים לקבל למעלה מן הצמצום אשר שם כחשכה כאורה שוין, שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, אשר שם יכולי' גם הקליפו' לקבל כי אינו תופס מקום כלל אם צדקת כו', וע"ז אמר הכתוב אם תגביהי כנשר¹⁵ כו', דרך הנשר בשמים, שהם מגביהי' א"ע בחוצפא וגסות הרוח כו', וענין חוצפא זו למעלה שרוצים לינק מאא"ס ב"ה שלא ע'י הקדושה שהיא המשכת הביטול הנמשך ע"י ישראל, כי מזה אין להם יניקה רק מאחורי העור דנוק', אלא רוצים שיושפע להם אא"ס ממש שלפניו כחשכה כאורה שאין בחי' הביטול תופס מקום כלל לפניו, ומשם יהי' להם יניקה שלא יצטרכו לקבל דרך הקדושה דרך נקבי העור בבחי' שערות וצפרני' כו'. רק עז"נ משם אורידך נאום הוי' דהיינו גם מהממקום אשר כחשיכה כאורה שוים יומשך ג"כ בבחי' הוי' דוקא יו"ד חכ' בחי' צמצום ה' התפשטות¹⁶, כי אני הוי' כתי' דהיינו דאפי' מבחי' אני שהוא אותיות אין בחי' עצמותו ומהותו נמשך דוקא לבחי' הוי' שהוא צמצום שכולא חד, לפי שכך עלה ברצונו דוקא שיהי' מאיר דוקא ע"י צמצום כו' רצון אותיות צנור כו'. וזהו מלחמה לה' בעמלק מדור דור דהיינו שהמלחמה הוא בבחי' שם הוי' דוקא, אבל למעלה משם הוי' יכולי' גם הם לקבל משם שפע יניקה. אבל כשנעשה רצון אותיות צנור דהיינו שאפי' מבחי' שלמעלה ששם כחשכה כאורה שוין אם צדקת כו' יומשך ג"כ בחכ' דוקא, וזה צנור בחי' צנור החכ' אבא יונק ממזלא, והוא בחי' הוי' יו"ד חכ' אז לא יוכלו הקליפות לקבל רק כו'. וזהו תוכן מלחמת הס"מ עם יעקב שרצה לקבל ממקום אשר כחשכה כאורה שוין.

ובזה יובן מ"ש במד"ר בראשית והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשה הרשעי', ויהי אור אלו מעשה הצדיקי', ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה הצדיקי' אם במעשה הרשעי', כיון דכתיב וירא אלקי' את האור כי טוב הוי חפץ במעשה הצדיקי'. ולכאו' אינו מובן מהו ענין ההתדמות מעשה הצדיקי' למעשה הרשעי' עד שנא' עדיין איני יודע באיזה מהן חפץ. אך הענין לפי שקמיה אשר לפני ההשתלשלות המדרגות חו"ב שם כחשכה כאורה אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו, ולכן אין ידוע באיזה מהן חפץ, מאחר ששם אינו תופס מקום כלל, כשהוא אומר וירא אלקי' את האור כי טוב הוי חפץ במעשה הצדיקי', והיינו שכאשר נתצמצם ונמשך בסדר השתלשלות המדרגות אזי הוא הבירור שיחפוץ במעשה הצדיקי' דוקא כנ"ל¹⁷.

ובזה יובן ענין אתה אחד¹⁸ ושמך אחד וענין אל"ף דאחד שבק"ש, דהנה ברה"ע הי' בבי"ת דוקא שקרא האל"ף תגר ך"ו דור, והוא מטעם שאל"ף הוא ר"ת ארור, משא"כ ב' ר"ת ברכה, בחכמה יבנה בית ב' כו' סימן ברכה, והקשו מדוע במ"ת התחיל באל"ף¹⁹ אנכי, ותירצו שכאשר כבר הי' ברה"ע בבי"ת סי' ברכה אזי גם מהאל"ף אינו נמשך ג"כ כ"א ע"פ החכ' דוקא, וזהו ע"ד ונפלינו אני ועמך כו' מוכמ"ש בלק"ת בד"ה מצה זו²⁰. ועד"ז יובן ענין אל"ף דאחד, הגם שאל"ף רומז לבחי' פלא עליון עכ"ז יומשך לבחי' ח' וד' שרומזי' לז' רקיעי' וארץ וד' רוחות העולם, והיינו ע"י הצמצום, כנ"ל שאחד רומז על הצמצום ע"ד צמצם שכינתו כו', והוא שיצומצם להיות נמשך ע"י החכמה שז"ע יו"ד בראש שבאל"ף ויש בו קוץ ג"כ. וכ"ז הוא ע"י התורה ומצות שישראל קיבלו שמתחלת באנכי כנ"ל. וק"ש היא מצוה כלליות שמרומז בה כל התומ"צ כנודע שרמ"ח תיבין דק"ש רומזי' לרמ"ח מ"ע וכמ"ש בכוונות ק"ש שז"ע שיעור קומה וכמ"ש בלק"ת שה"ש בד"ה צאינה וראינה²¹ הראשון ס"ג, ובירושלמי אמרו שבק"ש יש כל עשרת הדברות בפרט, שה' אלקינו היא קבלה על אנכי, ה' אחד על לא יהי' לך כמ"ש מזה במ"א²², וק"ש היא מצות היחוד שיומשך יחוד אלקותו ית' בעולמות, כי באמת בתיבות ה' אחד מרומז ב' הבחי' דה' אחד וגם שמו אחד שנא' בזכרי', שפי' הוי' אחד הוא שב' הויות יהיו אחד, והיינו מה שעכשיו נא' ויקרא ה' ה' ופסיק טעמא בינייהו שנת' מזה בכמה דוכתי²³ שש' הוי' דלתתא הוא ש' הוי' שבסדר השתלשלות שיש בו חו"ג כו', משא"כ ש' הוי' דלעילא הוא ש' הוי' שלמעלה מהשתלשלות שלית שמאלא, כ"א שניהם ימין כמ"ש ימינך ה' ב"פ כו', ועכשיו פסיק טעמא בינייהו, ולע"ל יהי' הוי' אחד שלא יפסיק הפסיק טעמא, ולכן תירצו בגמ' על אטו האידנא לאו אחד הוא, אלא שבעוה"ב יהי' כולא הטוב והמטיב מפני שיאיר בחי' שם הוי' דלעילא דלית שמאלא כו', ועל ושמו אחד תירצו שיהי' נקרא כמו שנכתב, וכנ"ל שכתי' וקרי הוא העלם וגילוי, והיינו כי זה שמי (ש' הוי') לעלם כתי' שצריכי' להעלימו בש' אד', ולכן סובר אבא שאול אף ההוגה את ה' באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא (בסוף משנה א' דפרק חלק בסנהדרין), אלא שצריכי' להעלימו בש' אד', אבל לע"ל יהי' שמו אחד שיקרא היינו שיהי' הגילוי כמו שנכתב שהוא ההעלם דעכשיו, וא"כ זה ששמו אחד זהו ג"כ נכלל במה שאומרי' בק"ש ה' אחד שהכוונה ששמו העצמי הוא ש' הוי' יהי' אחד היינו שב' הוויות יהי' אחד, וגם שמו ש' הוי' ואד' יהיו אחד, והוא שגם ביחו"ת יאיר כמו ביחו"ע, וא"כ יהי' הגילוי מש' הוי' וה"ז ה' אחד. וי"ל שזהו גילוי יותר מכמו שהי' בבהמק"ד שהרי בבהמק"ד שהיו קורי' את השם ככתבו היינו שהי' הגילוי בבהמק"ד מש' הוי', אבל מ"מ יש פסיק טעמא בין ב' ההוויות, אבל ע"י היחוד דק"ש יומשך שיהי' הגילוי מש' הוי' דלעילא ע"י בחי' ש' הוי' דלתתא, וזהו יאיר גם בכללות העולם (ולא בבהמ"ק לבד שגדול יהי' כבוד הבית כו'), וכ"ז הוא ע"י היחוד דק"ש שהכח ע"ז הוא מפני שהוי' אלקינו וכמו שפי' רש"י שמה שעכשיו ה' אלקינו יהי' לע"ל ה' אחד כו' ע"ש, וזהו ע"י ק"ש שהיא מצוה כלליות, מזוכ"ה ע"י כל המצות בפרט שהם לאתקנא רזא דשמי' כמ"ש בזהר, וע' בת"א בד"ה משה ידבר²⁴, ובד"ה ואלה שמות²⁵ בנ"י בענין שמו הגדול, רק שכ"ז הוא עכשיו להוסיף אורות באצי', ולע"ל יומשך בחי' זו בגילוי.

וזהו אתה אחד ושמך אחד גם עכשיו רק שזהו באצי' ע"י עבודתינו שממשיכי' להוסיף אורות באצי' (משא"כ אתה קודם שנברא ואתה הוא לאחר כו' הרי יש פסיק טעמא, וע"י העבודה י"ל שממשיכי' תוס' אורות שלא יפסיק הפסיק טעמא וע' בסידור בד"ה ברוך שאמר²⁶ בענין ג' בחי' אתה כו' ובענין רדל"א כו', ולכן י"ל אתה אחד זהו כענין ה' אחד שבזכרי' ושמך אחד זהו כענין ושמו אחד דלע"ל, וזהו ע"י העבודה להוסיף אור' באצי' ולכן גם עתה אתה אחד ושמך אחד שהרי זהו כמונח בקופסא כמ"ש במ"א²⁷) ולע"ל יתגלה זה כו'.

וכ"ז הוא ע"י ומי כו' גוי אחד בארץ שממשיכי' בחי' אחד גם בארץ בחי' טורי דפרודא שגם בה יומשך בחי' יחוד אלקותו, וזהו מה שאומרים ואספת דגנך כו' בפ' שני' דק"ש (שהיא ג"כ דבוקה לאחד שבפ' ראשונה שלכן נק' שני' כו'), שהגם שיש דרשי רז"ל על דגנך תירושך ויצהריך כו', שבאמת כן הוא, אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא דגנך כו' כפשוטו, והיינו שקאי על בעלי עסקים שגם הם יכולים להמשיך בחי' אחד בארץ כמו בעלי תורה יושבי אוהלים ואפשר ביתר שאת כו', והיינו ע"י שיאספו כל דברי' הגשמיים לאלקות²⁸, וכמ"ש מזה במ"א שיכוון שמפני מה הוא עוסק במו"מ²⁹ הוא בשביל שירויח, ועי"ז יוכל לפרנס בניו וב"ב שגם על זה אמרו בגמ' שזהו עושה צדקות בכל עת, וכ"ש בכדי שיוכל ליתן צדקה מיגיעו ויהדר במצות כו', שנמצא ע"י זה מקשר כל דבריו הגשמי' שעושה לאלקות, ועי"ז לא די שאינו נעשה נפרד אלא שהוא מקושר.

מח[לד"ה אתה אחד]

וזהו אתה אחד³⁰ ושמך אחד, אתה אחד זהו ע"ד הוי' אחד, כי ש' הוי' הוא שם העצם וכתי' הוי' בחכמה שנק' אתה כמ"ש כי אתה אבינו, וע' בסידור בד"ה ברוך שאמר, ושמך אחד היינו מה שיהי' נק' כמו שנכתב, וכל גילוי זה הוא ע"י שישראל קבלו התורה וע"י תומ"צ ויחוד דק"ש שהיא מצוה כלליות ממשיכי' שיהי' לע"ל גילוי בחי' אתה ושמך אחד, לא יהי' הגילוי ע"י בחי' הסתר דש' אד' כ"א גם שמך יהי' אחד היינו בחי' גילוי ש' הוי ע"ד כמו שהי' בבהמ"ק, וביתר שאת שהרי גם ההויות יהי' ג"כ אחד.

וכ"ז הוא ע"י התומ"צ דעכשיו, שעכשיו העבודה היא להוסיף אורות באצי', ולע"ל יתגלה למטה, וי"ל שבק"ש מרומז כל התרי"ג מצות רמ"ח תיבין רמ"ח מ"ע, תר"ך אותיות, ובירושלמי שכל עשה"ד יש בק"ש, ועיקר ענין יחוד דק"ש זהו הוי' אחד דוקא, והכח ע"ז הוא מפני שהוי' אלקינו אלקי' שלנו לכן נתן לנו הכח והעוז שגם בעולמות יהי' ביכלתינו להמשיך גילוי ש' הוי', והגם שזה שמי לעלם זהו עכשיו צריכי' להעלימו בש' אד', אבל לע"ל כשיהי' כולו הטוב והמטיב וגם שמו יהי' אחד יתגלה כ"ז, שע"י שעושי' עכשיו אחד בארץ, היינו ליחד כל הדברי' באלקות ע"ד ואספת דגנך שאומרי' בפ' שני' דק"ש, עי"ז נמשך גם עכשיו באצי' בחי' אתה אחד ושמך אחד, רק שלע"ל יתגלה גם למטה להיות ונגלה כבוד הוי' וראו כו'^*.