ויירא ויאמר מה נורא כו'

לדויירא ויאמר מה נורא כו'

בס"ד. (ש"פ ויצא, ט"ל).

חולין עטה"ק כו' אתר חול, הדיוט

ויצא

ויירא ויאמר מה נורא¹ המקום הזה, אין זה כ"א בית אלקים, ות"א לית דין אתר הדיוט, אלהן אתר דרעוא בי' מן קדם הוי', ויונתן תרגם לית דין אתר חול, ארום אלהן בית מקדש לשמי' דהוי'. וצ"ל אם חלוקים התרגומי' בפירושם או י"ל ששניהם לדבר אחד נתכוונו.

והענין הוא דבפי' חול יש בו שני פי', הא' כמש"פ בזח"ב פקודי דף רך"ז ב' בפי' הפסוק ולהבדיל בין הקדש ובין החול שזהו בין הקדושה ובין סט"א, ושם במק"מ בשם נ"ב (שהוא מהרח"ו ז"ל) בין הקדושה לק"נ, ונמצא פי' חול היינו ק"נ. ובזח"ג אמור דצ"ד ב' פי' שההבדלה שתיקנו חכמי' להבדיל במש"ק המבדיל בין קדש לחול, שחול קאי על ההנהגה שנמשך ע"י מט"ט וסנדל, שהם ו"ק דיצירה ודעשייה, וקדש הוא בחי' האצי', שהוא מה שמאיר בשבת, כי בשבת גם בחי' מט"ט שנק' נער כמ"ש נער הייתי שארז"ל שרו של עולם אמרו, הנה בשבת נא' עליו גם זקנתי שפי' בזהר דסליק לסיבא ואתהדר כמלקדמין, והיינו שבשבת עולה למקום הזקנה ומקבל הארה מאצי', וגם מבחי' ע"י שנק' סבא קדישא, או גם סבא דסבין כמ"ש מזה במ"א, וע' מענין סבא וסבא דסבין בהגהות לד"ה בך"ה בכסליו הארוכות קרוב לסופן², ואתהדר כמלקדמין שאחר השבת שב להיות כמדרגתו בחול, שהוא ו"ק דיצי', ולכן תקנו הבדלה במוש"ק המבדיל בין קדש שמאיר בשבת, לחול שהוא ההנהגה שע"י בחי' נער הנ"ל^*, ונמצא פי' חול הוא ההנהגה ע"י שלוחייהו היינו שרו של עולם.

להותחלה נבין לפי פי' הראשון דחול קאי על ק"נ כו', מהו בחי' ההבדלה שבין קדש לבחי' חול זה דק"נ, הנה נודע שבקטרת היו י"א סממנים כמארז"ל ואחד עשר סממנים היו כו' הצרי והצפורן כו' שנת' מזה במ"א טעם היותם י"א³ מפני שהחיות המחי' י"ס דנוגה הוא בבחי' מקיף עליהם, והוא בחי' מקיף דלבונה זכה שבעצם היא זכה עדיין. ונת' שם ששרש תי' זכה הוא זך, לרמז על ך"ז אותיות שבאלפא ביתא, שאותיות אלו נעשה בחי' מקיף להחיות י"ס דנוגה, ע"ד השבעת השמות שעם היותם רק בחי' מקיף עכ"ז פועלי' כו' ועד"ז מחי' המקיף דלבונה ג"כ את הי"ס דנוגה, ומ"מ אינו מעורב בהם כלל כ"א בבחי' מקיף⁴ לבד כו'.

והנה בחי' לבונה זכה⁵ הוא עצמו ההבדלה שבין קדש לחול, והיינו שכמו בקדושה שמל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה כנודע ממ"ש במ"א בענין מלך יחיד⁶ חי העולמי' שבחי' מלך שבאצי' נעשה יחיד בבריאה היינו בחי' עתיק דבריאה ומ"מ בחי' מל' דאצי' עצמה היא הפרוכת והפרסא שבין אצי' לבי"ע, כן ממל' דעשייה עצמה נעשה ההבדלה שבין העשייה לק"נ, שזהו הבדלה שבין קדש לחול, והוא ע"י שממל' דמל' דעשי' נעשית עתיק לק"נ, וי"ל שזהו המקיף דלבונה זכה שבי"א סממני הקטרת שיש פי' שזהו מה שמל' דעשיי' נעשית עתיק לק"נ, ולכן ע"י י"א סממני הקטרת שמבררי' בחי' אחד עשר כתרין דסט"א עי"ז נמשך תוס' אור בקדושה מבחי' חד ולא בחושבן בחי' עתיק יומין כתר דאצי' בבחי' עשר תיקונין שהם ע"ס דאצי' כמ"ש בהגהות לד"ה ראה ריח בני⁷, והגם כי משם מובן שעיקר הבירור הוא ממה שנבלע בפנימיותן שזהו מה שפנימיותן הוא רע, משא"כ מקיף דלבונה הוא מבחי' קדושה עדיין רק שמחבר ע"ס דעשיי' עם עשר כתרין דנוגה, מ"מ צ"ל שהבירור הוא ע"י המקיף דלבונה דוקא וכמו שרצה יצחק לפעול ע"י המקיף, ואם כי טעה בזה שמעצמו א"י להתברר כמש"ש, כ"א ע"י יעקב ז"א בעל עולם האצי' דוקא, מ"מ בירור דיעקב ז"א דאצי' ג"כ מברר ע"י המקיף דלבונה שהוא הנותן חיות בע"ס דנוגה וע"י מבררי' גם הניצוצות שנפלו בשה"כ בע"ס דנוגה בפנימיותן היינו מה שנבלע בהם להיות חיל בלע כו' ומבטנו יורישנו כו' לושזהו מה שנבלע בפנימיותן, רק מ"מ בירור זה הוא ע"י המקיף דלבונה שהוא החיות דע"ס שבנוגה שמחי' אותם בבחי' מקיף, וכשם שפועל להחיותן כן דרך בו פועלים שיתעלו הניצוצות שנבלעו בם שיתעלו ליכלל בבחי' הקדושה כו', ובאמת מוכרח להיות כן דוקא, שהרי אין המברר יכול לירד בפנימיות המתברר שלא יבלע ח"ו כו', וא"כ מוכרח להיות ע"י מקיף דלבונה דוקא כו', וא"כ לפ"ז פי' המבדיל בין קדש לקדש זהו אפי' ההבדלה שבין יצי' לעשיי' ג"כ, רק ההבדלה שבין עשייה לק"נ זהו ההבדלה שבין קדש לחול ולמעלה מבחי' הבדלה זו הכל הם בחי' ההבדלות שבין קדש לקדש כו', רק שיש חילוקי מדריגות בבחי' בין קדש לקדש ג"כ, שהרי י"ג פרוכת היו במקדש כו'.

ואמנם בזח"ג פ' אמור דף צ"ד ע"ב פי' פסוק כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת כו', נ"ב (והוא מהרח"ו) ו"ק דז"א דאצי', אי הכי אמאי אקרון ששת ימי החול אמאי חול, א"ר יוסי השתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו בגין כך ימי חול אקרון, ונ"ב שהוא מט"ט ו"ק דיצי' ששת ימי החול עכ"ל, וע' בפרד"ס שער אבי"ע פרק ה' ע"פ שער החצר הפנימיות הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה כו', ונמצא לפ"ז גם ו"ק דיצי' נק' ג"כ חול, וכנ"ל, וא"כ ענין בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש הוא להמשיך ו"ק דאצי' שיתלבשו במט"ט, כמ"ש מזה במ"א⁸. והגם שהמק"מ פי' שם על מ"ש בשם הרח"ו השתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו, שהוא מט"ט ו"ק דיצי', שזהו כמ"ש הרב שבששת ימי החול יום א' דאצי' מתלבש בחסד דבריאה, וחסד דבריאה בחסד דיצי' ומשפיע באח"פ⁹, ובחו"ל מתלבש חסד דיצי' בחסד דעשיי' ומשפיע לחו"ל, לפי שאח"פ יונקת מיצי' וחו"ל מעשיי' וז"ש ע"י דשלוחייהו ולכן נק' חול עכ"ל, כוונתו דשלוחייהו ל' רבים היינו מט"ט וסנדל שהם ו"ק דיצי' וו"ק דעשיי', א"כ כ' לשון שמתלבש על יומין דחול, והיינו שהגם שיום א' דאצי' מתלבש בבי"ע עכ"ז חול הוא, ולפי מה שנת"ל בפי' חולין שנעשו עטה"ק הוא כשממשיכין ו"ק דאצי' שיתלבשו במט"ט ו"ק דיצי' ה"ז חולין שנעשו ע"ט הקדש. אמנם באמת לא קשה מידי שי"ל שיש כמה מיני התלבשות, אם העלם גמור, או גילוי, או דרך מעביר, שאם ההתלבשות הוא דרך מעביר לבד הרי עיקר הגילוי הוא מאצי' רק שעובר דרך מעביר דבי"ע, וי"ל שמה שנמשך דרך התלבשות גמור דעשיי' ה"ז נק' העלם גמור, לפי שבעשי' השם המחי' הוא אל אד' בגימ' צ"ו ואין צו אלא כו', ולכן גזרו טומאה על אוירא ואגושא (בפ"ק דשבת דט"ו א') ונק' לבוש שק שהוא בחי' אלביש כו' ושק אשים כסותם, וכשההתלבשות הוא דרך ו"ק דיצי' לבד זהו הנק' גילוי כו' נגד ההתלבשות דלבוש שק שבעשי'. וזהו בכל אח"פ, ויעקב שאמר מה נורא המקום הזה הוא לפי שהרגיש שבחי' מקום זה חלוק מבאר שבע, לזוהיינו שבמקום זה האיר בחי' זה הוי' קוינו לו רק שהוא דרך מעביר הבריאה כו' ועיקר הגילוי הי' מאצי' כו', ולכן אמר שמקום זה הוא מקום בהמ"ק חלוק הוא מכל הארץ לפי שבבהמ"ק האיר ג' ראשונות וכבוד הוי' מלא וכמ"ש בסש"ב בח"א בסופו ע"ש בענין בית ראשון ובסידור בשער הת"ת בענין תלמוד בבריאה¹⁰ שהוא ביאור על הסש"ב הנ"ל.

ולהבין בתוס' ביאור ענין בחי' חולין שנעשו עטה"ק יש להעיר לענין חול וחולין ממ"ש גבי נדרים לא יחל דברו, ושרש ענין הנדרים בקצרה¹¹ שנדרים סייג לפרישות, והיינו מפני כי לא יכול להעלות הניצוץ שבדבר הנדור, ע"כ ההכרח לדחותו, ואוסר ע"ע הדבר הנדור בנדר, ונודע כי הנדרים הם מבינה ששם הו"ע הנדרים, וזהו שארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, מלך הוא ז"א וחיי המלך הוא מבינה, בחי' אלקי' חיים ומלך עולם כו' כמ"ש במ"א¹², וכשמקבל עליו בנדר, ע"ז בא האזהרה שלא יחל דברו הוא דבר הנדר, כי ע"י דבורו ממשיך על דבר הנדור מקיף דקדושה, דוגמת מקיף דלבונה זכה שאין קדש מתערב בחול, אמנם החכם שמתיר הנדר מיחל דברו שאסר ע"ע ומתיר לו נדרו, והיינו מפני כי בחכ' אתברירו, ויכול לברר ולהעלות הניצוץ, ולדחות הרע, ואז החולין הם חולין שנעשו על טהרת הקדש. נמצא להוסיף מחול על הקדש, היינו לברר ולהעלות הניצוץ שהי' בדבר הנדור, זהו ע"י בחכמה אתברירו, וזהו שא"ל שמואל לרב יהודה (בפ"ה דערובין דנ"ד ע"א) שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא כו' כהילולא דמי, פי' ר"ל שלא יאכל לתיאבון וישאר הניצוץ מקושר בק"נ כמקדם אלא יחטוף אותו מק"נ, והיינו ע"י היותו שיננא, ובחכמה אתברירו כנ"ל, ובערוך ערך שן הב' פי' שיננא מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון עכ"ל, ואפ"ל שלכן רב יהודה כולא תנויי בנזיקין הוה, בכדי לחטוף הניצוצות מד' אבות נזיקין, וכן דיני ממונות הם בסדר נזיקין שהרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות, וע"י היותו מחכים הנה בחכ' אתברירו להציל העשוק מיד עושקו שזהו עיקר ענין דיני ממונות, להיות עושה משפט לעשוקים כו', וכמ"ש במ"א בענין משפט וצדקה ביעקב אתה כו' ע' בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי'¹³, שזהו מה שנק' סדר נזיקין ישועות כמ"ש במ"א¹⁴, ולכן א"ל חטוף כו', משא"כ ע"ה אסור לאכול בשר לפי שאינו יכול לחוטפו מק"נ כו', ולכן על שבת ארז"ל במכילתא ע"פ זכור את יוה"ש, הובא בילקוט ע"פ הנ"ל זכור מלפניו ושמור מלאחריו משל לחלזאב שטורף מלפניו ומלאחריו, וטריפתו זהו שחוטף שה מהעדר, והיינו כי שבת הוא בחי' מוחין דאבא, ולכן צריכין להוסיף בו מחול על הקדש מלפניו ומלאחריו, כזאב שחוטף בשר הבהמה כן צריכי' לחטוף מן החול ולהוסיף בבחי' קדש דשבת, כי בחכמה דוקא אתברירו לחטוף מן החול שיוכלל בבחי' הקדש דשבת כו', וכמו החכם שמייחל הדבור ומתיר הנדר שהניצוץ שהי' בו יתעלה כו' מחול לקדש להיות בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש כו'. וגם י"ל חול, חולין הוא ע"ד דכתי' במשה ויחל משה, וארז"ל ברבות פ' תשא פמ"ג שעשה מהמר מתוק, כי ויחל פירושו ג"כ לשון מתיקות, והיינו שכאשר בחכמה אתברירו מתגלה המתיקות ותענוג עליון שנפל בשה"כ ויוצא מק"נ, וי"ל שבשבת ע"י זכור מלפניו ושמור מלאחריו עי"ז נמשך תוס' בחי' תענוג עליון בסעודות דשבת, בחי' אז תתענג כו', וקראת לשבת ענג, ע"י שחוטף מהחול כו'.

ובזה יובן מה שר' יהודה הוי' קארי לי' (לרבו רשב"י) שבת, וכי מה ענין זל"ז. ועפמש"נ כאן שהחכם מתיר הנדר שמעלה הניצוץ, וכן שבת חוטף מחול הניצוץ, נמצא ענין א' להם.

ואמנם לתרץ שני מאה"ז הנ"ל מה שלפעמים משמע שששת ימי החול הם במט"ט כמשנ"ת לעיל ממאמר הזהר פ' אמור דצ"ד ע"ב, ולפעמי' משמע שששת ימי החול הם מק"נ, כמשנ"ת לעיל שההבדלה שבין קדש לחול זהו בין עשייה לק"נ, והוא מהזהר פ' פקודי דרכ"ז הנ"ל, ולכאו' איך יתכן שניהם, ובאמת פי' שני מאמרי הזהר אלו הם בשם נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל. אך הענין יובן ע"פ מ"ש בר"ח שער הקדושה פ"ב, אשר ביאר ע"פ מאה"ז פ' ויקהל דף ר"ד ע"א, ת"ח אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר כו', ימי השבת דאינון ימי השבוע קיימין לישראל, וכוונתו שהם שלשה מיני ימים, האחד ימי חול דקיימין לבר, היינו שהם עומדים חוץ לקדושה (וזהו אלף ימי' דחול שנת' בזח"ב פקודי דרכ"ז ע"ב, והיינו כמו שפי' המק"מ שם בשם נ"ב שזהו ע"ס דנוגה), והשליט על ישראל הנהגת קדושה ע"י מט"ט כו' וששת ימי החול ההנהגה ע"י מט"ט כו' דאיהו עבד דשליט בשיתא סדרי משנה כו' (וזהו ששת ימי החול דאתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו שא' ר' יוסי בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב, שנת' לעיל שזהו בחי' ו"ק דיצי' וגם ו"ק דעשיי', שהם מט"ט וסנדל כנ"ל), אמנם בשבת שולט אור האצי' כו' והעוסקים בתומ"צ הם קושרים בימי החול ו"ק של שש היכלות (היינו היכלות דיצי', ואפשר גם דעשיי') בששה ספירות הבנין שבאצי' שהם ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שהם מחסד דאצי' עד יסוד שהם פעלו כל מעשה בראשית כדפי' בזהר פ' בראשית, כי ששת ימים עשה, בששת לא נאמר כו') והיינו ע"י כוונת התפלה, כמבואר בזהר פ' פקודי שע"י כוונת ברכת ק"ש ותפלת י"ח מתקשרים ומאירים ההיכלות מאור האצילות, ובזה אנו מפרידים הטוב מהרע, והטוב מתקדש באור הטוב שבאצי' ובזה הם נשמרים מהרע, ע"כ דברי הר"ח.

לטוביאור הענין ממ"ש במ"א שכל התומ"צ מתעלי' ע"י התפילה¹⁵ שהיא כנגד עולת התמיד שע"י מתעלי' התומ"צ שהם המלאכי אלקי' שעולים בסולם דתפילה, ובאמת גם התפילה דחול מתעלית ע"י התפילה דשבת, וכמ"ש עולת שבת כו' שהיא על עולת התמיד כו' כמ"ש במ"א¹⁶, וז"ע מה שמט"ט קושר כתרי' לקונו מתפלותי' ש"י, ופעם אמרו סנד"ל קושר כתרים שזהו לפי הבדל הנ"ל שנת' בחילוקי הארצות כו'. והענין הוא כמ"ש במ"א בענין לב מלכים אין חקר ובכדי שיפנה לבקשות ההדיוט זהו ע"י שמביאי' דבר חדש כו' והדבר חדש הוא ביטול היש¹⁷, כי משמי' מיהב יהבא משקל כו' כנ"ל, והוא ע"י היותו ניזון מדברי' גשמיי' וחייו חיי בשרי ועכ"ז יבא לבחי' הביטול ה"ז יקר מאד בעיני ה' כו' ולכן המלאכי' הנ"ל ע"י דגפיף להון כו' שמזככים האותיות עושי' כתרי' כו' וכמו שהכתר הוא מאבני' טובות המאירים כו' כן זהו דוקא מאותיות התפילה שנק' אבנים, וכשהם טובות פי' שמאירי' מאור האהוי"ר עושי' מזה כתרי' כו'. וגם ענין הכתרי' לפי שכל דברי' הגשמיי' מקבלי' חיותם מנוגה, וכשמתבררים מתברר הי"ס דנוגה שנק' כתרין ושרשם מתהו כו' לכן עושי' מזה כתרים בבחי' התיקון כו'. ונמצא מובן דברי הר"ח הנ"ל שהעוסקים בתומ"צ מ"מ עיקר יחודם הוא ע"י כוונת ק"ש ותפילה כו', ומתורץ ג"כ שני מאמה"ז הנ"ל, שהבירור שבנוגה זהו היומין דקיימין לבר, ומה שו"ק דיצי' נק' ג"כ חול זהו הכונה על שתא סדרי משנה, עבד דשלטא כו' שע"פ מה שנת' לעיל בענין מארז"ל כל שלמה¹⁸ כו' חוץ מזה דהאלף לך שלמה הוא חול, שזהו ע"ד שנת' באגה"ק סי' ך"ו בענין אילנא דטו"ר. ומ"מ מובן שא"א לדמות בחי' חול זה לבחי' חול שבי"ס דנוגה, ובשבת שולט מל' דאצי', ומקבלת מהבינה שהיא נק' שביעאה כו', והשראתה בהיכל קד"ק דבריאה שלמעלה מבחי' מט"ט ו"ק דיצי' כו', וקרוב להיות ע"ד השראת השכינה בב"ר כמ"ש בסש"ב בענין תלמוד בבריאה, וצ"ע.

ועפ"ז יובן דברי התרגומים הנ"ל, שיונתן תרגם לית דין אתר חול, צ"ל שכוונתו גם על בחי' חול דמט"ט שהוא בחי' ו"ק דיצי' הנ"ל, וכוונתו שבבחי' מקום זה שפגע יעקב וילן שם, אינו נמשך ע"י בחי' מט"ט שרו ש"ע כמו בבאר שבע עד"מ, אלא שזהו מקום המקדש ששם היתה השראת שכינה וגילוי ש' הוי', ולכן במקדש היו קורי' השם ככתבו, גם בלתי כינוי ש' אד' ג"כ, מפני עוצם הגילוי שהי' מאיר בבהמק"ד, ויעקב הרגיש זה כו'. והת"א מפרש עוד יותר, באמרו לית דין אתר הדיוט, שהכוונה שלא תטעה בפי' לשון חול, שיש חול שפי' י"ס דנוגה כנ"ל מהזח"ב מפקודי דרכ"ז, (והגם שא"א לומר כן שהרי בכל א"כ¹⁹ מאיר ע"י בחי' ו"ק דיצי', וא"כ א"א לפרש על בחי' חול די"ס דק"נ, מ"מ ביאר יותר) והוא במה שפי' לית דין אתר הדיוט, כנודע מאמרם ז"ל על מט"ט שש"ע הדיוט איהו לגבי מארי', וא"כ נתן סימן על איזהו חול כוונתו שלית דין אתר חול דבחי' מט"ט שנק' הדיוט לגבי מארי', והיינו כמו שנמשך ההנהגה בכל א"כ ע"י עבדו זקן ביתו, אלא דרעוא בי' מן קדם הוי', שיש לפרש כונתו על ענין עמוק מאד, שפי' קדם הוי' הוא ע"ד לפני הוי' שבסדר השתלשלות בחי' תורת הוי' מצות הוי', תטהרו היינו בחי' כתר כמ"ש במ"א שתטהרו בגימ' כתר²⁰, והיינו ש' הוי' שלפני ההשתלשלות כו', ולכן ביוהכ"פ כתי' וכפר על הקדש ג"כ, וכמ"ש במ"א בענין מקדש הקדש וקדש²¹ כו', והיינו שביוהכ"פ הי' נכנס הכה"ג לפני ולפנים הי' ממשיך לכפר גם על בחי' קדש, ועד"ז י"ל בפי' דרעוא פי' רצה"ע בי' מן בחי' קדם הוי' שבסדר ההשתלשלות כו', וי"ל שבבהמ"ק הוא בחי' מל' דאצי' בחי' שכינה שזהו בחי' המקום שפגע יעקב, ושרש בחי' המל' הוא מרדל"א כמ"ש במק"מ, וזהו דרעוי' בי' מן קדם הוי' כו', ולכן כשהרגיש יעקב זה אמר מה נורא המקום הזה, שבבחי' מקום זה מקום בהמק"ד הוא בחי' נורא מקור היראה ע"ד נורא תהילות, עד שעושה פלא פי' שגם בחי' פליאות חכ' לעשיי' נחשב לגבי בחי' זו שבכתר כו'.