ראה ריח בני כו'

כוראה ריח בני כו'

בס"ד. (ש"פ תולדות, ט"ל).

רישא דעשו בעטפוי דיצחק כו' יו"ד י"א כו' טעם בריאת הקליפות כו' ברכות עשו כו' ריח

תולדות

ראה ריח בני¹ כריח שדה אשר ברכו ה', ויתן לך האלקי' מטל השמים כו', הנה יש כאן עשרה ברכות, כנגד עשרה מאמרות, וזהו שהברכות אלו הוא מעין עש"מ מטל השמים ומשמני הארץ שהוא ענין יהי רקיע ותדשא הארץ כו', ובזה יובן מה שנא' ויתן לך האלקי' ולא נא' שם הוי', כי כל הברכות נמשך משם הוי' וכמ"ש יברכך ה' מציון, יברכך ה' וישמרך, אלא לפי שהברכות אלו הוא כנגד עש"מ, ובעש"מ נא' שם אלקים וכמ"ש בראשית ברא אלקי', ולזה נא' כאן שם אלקים, והנה בעש"מ נא' אח"כ ש' הוי' וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים, ששיתף שם הוי' בשם אלקים, לכך גם בברכות אלו נא' ג"כ שם הוי' וכמ"ש כריח שדה אשר ברכו ה'.

והנה להבין ענין הברכות אלו² י"ל מתחלה מה שיצחק הי' סבור שהוא עשו ורצה לברך את עשו דוקא, וגם י"ל מה שפעם משמע שעשו הי' מרמה את יצחק כזויצחק הי' סבור שהוא צדיק וכמ"ש כי ציד בפיו ופרש"י שהי' צד ומרמה אותו והי' שואל איך מעשרין את המלח ואת התבן והי' סבור יצחק שהוא מדקדק במצות, ופעם משמע להיפך שיצחק הי' יודע שאין ש"ש שגור בפיו, וכמו שפרש"י ע"פ גשה נא ואמושך אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות ש"ש שגור בפיו, נמצא שיצחק ידע כו'. אך הענין הוא דהנה איתא בזהר שרישי' דעשו בעטפי' דיצחק דהנה יצחק הוא בחי' ומדרגת מעלת הזהב על הכסף, כסף הוא בחי' אהבה מלשון נכסוף נכספתי כו' שהוא מדריגת אברהם שהוא בחי' חסד גוון לבן, ויצחק הוא בחי' זהב בחי' גבורות קדושות שמעלת הזהב על הכסף, ועשו הוא סוספיתא דדהבא פסולת הגבורות דיצחק שמפסולת שלו יצא עשו ורישא דעשו בעטפי' דיצחק.

ולהבין ענין רישא, הנה המשכן הי' מעשר יריעות, ועל המשכן הי' אחד עשר יריעות עיזים וכן הי' י"א סממני הקטרת וכמשארז"ל ואחד עשר סממנים היו בה, שהם כנגד י"א כתרין דמסאבותא, ולכאורה אינו מובן שהרי בקדושה אינו כ"א ע"ס וכמ"ש בת"ז אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וכן איתא בס"י ע"ס בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר שהם עשר דוקא, וזהו שבתורה נמצא הכל על חשבון עשר, עש"מ, עשה"ד, עשרה עשרה הכף שהם כנגד ע"ס כו'³, ולמה בקטרת וביריעו' עיזים הם אחד עשר.

אך הענין הוא דהנה איתא בת"ז אנת הוא חד ולא בחושבן⁴ ופי' ולא בחושבן היינו שאינו בגדר חשבון כלל, כי חשבון הוא כמו למשל שא' לגבי אלף הוא כמו אלף לגבי אלף אלפי' שזהו הכל בגדר חשבון אבל אנת הוא חד ולא בחושבן שאין ערוך אליו כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, והנה איתא בזהר הובא בעה"ק ח"א פ"ד שהוא אינון ואינון הוא שכלא חד, ולכאורה אינו מובן א"כ האיך הם במנין עשר שהרי אא"ס אחד ומיוחד. אך הענין הוא דהנה אא"ס הוא בחי' בלי גבול ותכלית וכמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן, וכדי שיהי' מקור לעולמות בע"ג הוצרך לצמצם בעצמו שיהי' מקור לעולמות בע"ג שזהו הכח של אא"ס לצמצם בעצמו שיהי' מקור לגבול לפי שהוא כל יכול ואנת שלימותא דכלא, וכמו שהוא בלי גבול, כמ"כ יכול לצמצם א"ע שיהי' מקור לגבול, והנה ענין הצמצום הזה זהו ענין מה שנמשך בחי' ע"ס שהם בחי' שרש ומקור להיות אח"כ בחי' עולמות בע"ג ותכלית. והנה לפי שהם מקור לעולמות שהם בחי' ציור אדם ובאדם יש עשר בחי' ג' מוחין וז' מדות, לכך גם שרשן ומקורן נק' ג"כ בחי' אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם שהוא ענין ע"ס, ומ"מ הוא אינון ואינון הוא לפי שבאמת הוא כולא חד לפי שזהו הכח מאא"ס עצמו שצמצם א"ע בבחי' כמראה אדם כו', והנה בחי' זו נק' בחי' שם וכמ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד, שמו הוא בחי' הכח שיש באא"ס להתצמצם להיות כחמקור לעולמות בע"ג, וזהו שיש עשר שמות הגם שרק ז' שמות שאינן נמחקי' אעפ"כ יש עשר שמות שהם בחי' ע"ס⁵ כו'.

והנה כמו שיש ע"ס בקדושה כמ"כ יש בלעו"ז בקליפה אהבה רעה וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם כו' אשר אתם זונים אחריהם, וכן יש חכ' בלעו"ז וכמ"ש חכמים המה להרע כו', וכן בתענוג יש ג"כ בלעו"ז תענוג מדברים האסורי', שזהו ענין חלב שחלב הוא בחי' תענוג רק שהוא בחי' תענוג מדברים האסורים, ולכן על חלב חייב כרת שכרת הוא לעו"ז נגד בחי' כתר ענג העליון, וזהו שברך יצחק ומשמני הארץ שהמ"ם מקטין הענין דהיינו רק מקצת שמני ארץ ששומן הוא ג"כ בחי' תענוג רק שהוא בחי' תענוג מדברי' המותרי' ולזה אמר משמני הארץ ולא כל השמני דהיינו למעט את בחי' חלב שהוא ג"כ שומן לפי שהוא תענוג מדברים האסורי' אלא משמני דהיינו רק בחי' תענוג מדברי' המותרים יתענג להיות אז תתענג על הוי' וקראת לשבת ענג כו'.

אך בקדושה הם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ובקליפה הם י"א סממני הקטרת⁶, והענין כי ע"י החיות שנמשך בקדושה הנה כתי' וצבא השמים לך משתחוי' שהם בטלי' מחמת שמשיגי' החיות שנמשך עליהם מקדושתו ית' משא"כ הקליפות הם מגביהי' א"ע כנשר בחוצפא, והיינו לפי שהחיות הנמשך אצלם הוא בסוד גלות, לפיכך הגם שנמשך עליהם חיות מקדושה אינם בטלים ואדרבה מגביהי' א"ע כנשר כו', והחיות הנמשך להם הוא נבלע בתוכם.

אך כיצד הם חיים וקיימים מהקדושה מאחר שהחיות נבלע בתוכם הנה זהו ענין לבונה שבי"א סממני הקטרת שהוא אור המקיף עליהם מלמעלה ואינו נבלע בתוכם, וזהו לבונה זכה, זכה הוא בחי' ך"ז אותיות⁷ דהיינו שיש בחי' אותיות שהם מחיים רק בבחי' מקיף ע"ד השבעת השמות כו', ולפי שהוא אור המקיף עליהם מלמעלה הם מתגאי' ומגביהי' א"ע בחוצפא, ובחי' לבונה היא המחבר י"ס דקדושה להאיר לע"ס דמסאבותא והוא רישא דעשו דהיינו בחי' המקיף מלמעלה הוא נכלל בעטפי דיצחק ממש, ולכן מצד בחי' המקיף עשו שואל איך מעשרין את התבן ומצד הפנימי' אין ש"ש שגור בפיו. והנה ע"י סממני הקטרת מבררין את בחי' י"א כתרין דמסאבותא, ועי"ז שמבררי' אותם עי"ז ממשיכי' שיהי' נמשך בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן בבחי' ע"ס כו'.

כטאך לכאורה י"ל מאחר שהקליפות פנימיותם רע והעבודה לברר אותם למה נבראו כלל ויותר הי' טוב שלא לבראותם כלל ולא הי' צריכין לברר אותם כו', ועד"ז י"ל מארז"ל שהמלאכי' בקשו את התורה תנה הודך על השמים, והשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם, שמשמע מזה שעיקר התורה הוא כדי לברר את יצה"ר דוקא, וגם זה אינו מובן למה נברא היצה"ר.

אך הענין הוא דהנה כתי' לויתן זה יצרת לשחק בו⁸ וארז"ל ג' שעות ראשונות הקדב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן שלישית יושב וזן רביעית יושב ומשחק עם לויתן, שזהו בזמן תפלת המנחה, ויצחק תקן תפלת המנחה, וי"ל מהו ענין השחוק שמשחק כו'. אך הענין הוא דהנה כתי' צחוק עשה לי אלקי', שם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק וכמ"ש שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקי' הוא בחי' העלם והסתר שמעלים ומסתיר על גילוי ש' הוי' עד שנעשה בחי' יש ודבר נפרד לגמרי בחי' אלקי' אחרי', אך אעפ"כ עיקר הצחוק והתענוג נמשך דוקא מבחי' שם אלקי' שנעשה בחי' יש ודבר נפרד ואעפ"כ נעשה בחי' ביטול היש לאין ומזה נמשך בחי' גילוי הצחוק והתענוג לפי שזהו דבר חדש שיהי' בחי' ביטול היש לאין כי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי, מיהב הוא בחי' השתלשלות מאין ליש שאין זה דבר חדש, משקל לא שקלי שזהו ענין בחי' ביטול היש לאין, שזהו דבר חדש למעלה, ולפי שהוא דבר חדש לכן עי"ז נמשך בחי' הצחוק והתענוג, וכמו שאנו רואי' למטה שהמשכת התענוג נמשך דוקא מהתחדשות איזו דבר כמו למשל הקניגיא שעושין לפני המלכים שהוא דבר חדש עי"ז נמשך הצחוק והתענוג, וגם כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, וזהו לויתן זה כו', כי לויתן הוא מל' הפעם ילוה אישי אלי שהוא ל' התחברות, אשה היא בחי' כנס"י וכמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל, ואיש זה הקוב"ה וכמ"ש ה' איש מלחמה, ביום ההוא תקראי לי אישי, וע"י לויתן נעשה התחברו' אלקי' עם ישראל דהיינו ע"י בחי' ביטול ממטה למעלה ומלמעלה למטה, כי בחי' ביטול היש לאין שהוא ממטלמ"ע עי"ז נמשך אח"כ בחי' השחוק ותענוג מלמעלמ"ט ע"כ לויתן כפל הלשון מורה על בחי' ב' ההתחברות מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, וזהו שג' שעות רביעית יושב ומשחק עם לויתן כי בשעות ראשונות עוסק בתורה ודן וזן שהוא הכל המשכה מלמעלמ"ט ואח"כ יושב ומשחק שנמשך מבחי' ביטול היש לאין שמלמטלמ"ע.

וזהו שארז"ל לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים⁹ ולכאורה אינו מובן שהרי בזמן הזה אינו בנמצא כלל גרים, וגם מה המעלה של גרים כ"כ והרי ארז"ל קשין גרים לישראל כספחת, אך הענין הוא דהנה פי' גרים קאי על בירורי לנצוצות הנשמות שנפלו בשבירה וכשמבררי' אותם ונתעלו לקדושה נק' גרים כמו למשל הגר שהוא מארץ מרחק והי' רחוק מהקדושה ואח"כ נתקרב לקדושה, כך הוא ענין נצוצי הנשמות שנפלו בשבירה והי' רחוקי' מהקדושה וכשמבררי' אותם מהקליפות נק' גרים, והנה ע"י בירורי נצוצי הנשמות מהקליפה דוקא עי"ז נמשך תוס' אורות יותר, וזהו כדי להוסיף עליהם גרים שעי"ז נמשך תוס' אורות כו'.

ובזה יתורץ הקושיא הנ"ל למה הי' צריך לברוא את הקליפות ושיהי' צריכין לבררן יותר הי' טוב אם לא הי' נבראים כלל, ולפמ"ש יתורץ היטב לפי שעי"ז שנתבררו מהקליפה עי"ז נמשך תוס' אורות לפי שזהו עיקר השחוק ותענוג עליון למעלה כשמבררין הקליפות, וכד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.

ולזה יובן מה שרצה יצחק לברך את עשו¹⁰, והיינו לפי שראה שבעשו מלובש נצוצי נשמות קדושות ונפלו למטה בעשו וצריכי' להתברר ע"כ רצה לברך את עשו שיוכל להתברר מצד עצמו שלא ע"י יעקב דוקא, והיינו שרצה להמשיך בו תוס' אורות, וזהו שבירך אותו מטל השמים שהוא בחי' טלא דנטיף מע"י, טל תחי', טל דעתיד בו להחיות את המתים, מתים הוא בחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה שנק' מתים ע"ש שנא' וימלוך וימת, וע"י טל דנטיף מע"י עי"ז יחי' המתים, וזהו שאנו אומרי' ברכת הטל בברכת אתה גבור, כי ענין גבורה אינו פי' גבורות וצמצומים אלא פי' גבורה היינו בחי' תגבורת החיות ע"ד גבור כארי וע"ד מ"ש אל יתהלל כו' גבור בגבורתו כו' וכמו גבורות גשמים¹¹ שיורדין בגבורה שזה"ע תגבורת החסד, וכן כי הדם הוא הנפש שהדם הוא חם בחי' גבורה, וזהו עיקר החיות כי המת הוא קר, ולכך לפי שטל עתיד להחיות בו את המתים לכך אומרי' אותו באתה גבור כו' לפי שזה"ע תגבורת החיות כו', ולכן יצחק שהוא ג"כ בחי' גבורו' בחי' שרש קו המדה בוצינא דקרדוניתא בחי' זהב, כמעלת הזהב על הכסף, כי כסף הוא בחי' אהבה וזהב הוא בחי' יראה בחי' גבורה תגבורת החיות ולכן זהב הוא ביוקר מהכסף ואעפ"כ כסף הוא טבעא וזהב קונה את הכסף והיינו שהנהגת העולמות צ"ל דוקא ע"י בחי' חסדים כי באמת בתורה כתי' הנחמדים מזהב ומפז, ותורה היא בחי' יעקב וכמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל שהוא בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה כו', ולכן הנהגת העולמות צ"ל דוקא ע"י בחי' כסף בחי' חסדים מדריגת התורה שהיא בחי' חסד וכמ"ש ותורת חסד על לשונה, ורצה יצחק להמשיך בעשו בחי' טל כדי שיוכלו נצוצי הנשמות שנבלעו בו להתעלות לקדושה שלא ע"י יעקב אחיו, והגם שעשו אין ש"ש שגור בפיו והי' יודע מזה, אך זהו מצד פנימיות שבפנימיותו הוא רע אבל מצד המקיף שלו שז"ע רישא דעשו הוא בעטפי דיצחק לאשיש לו התחברות עם הקדושה שזה"ע לבונה זכה, ולזה מצד המקיף שלו רצה להמשיך לו תוס' אורות כו' עד שאפי' הפנימית שלו יתבררו ג"כ. אכן באמת טעה בזה כי אין עשו כדאי בבחי' זו כ"א ע"י יעקב דוקא, שלפי שאם הי' החיות נמשך על עשו יבלע ח"ו כמקדם, או שלא יהי' מבחי' עשו כלום שיהי' בטל במציאות ממש ע"ד הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן, אבל שיהי' חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שיהי' יש ואעפ"כ יהי' בחי' ביטול היש לאין א"א כ"א ע"י יעקב ז"א דקדושה שע"י יתברר מעשו ויוכלל בקדושה, לכן הסכים יצחק ג"כ לברכת יעקב אח"כ ולעשו אמר הנה משמני הארץ כו' מקצת שמני (וליעקב אמר ומשמני בתוס' ואו) דהיינו מתמצית הנשאר משמן שנמשך אל הארץ שם יהי' מושביך בחי' פנימי', ומטל השמים של יעקב יומשך ג"כ לך אבל אינו אלא מעל דהיינו בחי' מקיף בלבד, משא"כ ביעקב ויתן לך, ובתנאי ואת אחיך תעבוד שתהי' בטל אל בחי' יעקב שע"י יהי' עלי' דוקא כנ"ל.

אך לכאורה אינו מובן למה הי' צריך יעקב לברכת יצחק שהרי יעקב איש תם. אך הענין הוא דהנה האבות היו מרכבה והיו מקיימין את התורה ברוחניות, אבל כדי שיומשך התורה למטה בגשמיות וע"י תו"מ גשמי' יומשך המשכת עליונות למטה זה דוקא ע"י הברכות שבירך אותו שיומשך ג"כ למטה בתו"מ גשמיים, וזשארז"ל שמטל השמים הוא מקרא ומשמני הארץ זו משנה¹² ורוב דגן ותירוש זו הלכות ואגדות, והיינו שהברכה הי' כדי שיומשך בחי' תו"מ בגשמיות ואעפ"כ ע"י מצוה גשמי' יומשך ג"כ גילוי אא"ס למטה כו'.

ועתה יבואר הכתוב ראה ריח בני כו' כי ענין הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו¹³ ולא הגוף, ולכאורה אינו מובן הלא ממאכל נהנית הנשמה ג"כ שע"י המאכל נעשה התחברו' הנשמה עם הגוף, וכמ"כ מהריח נהנה הגוף ג"כ, אמנם הענין הוא שיש ב' בחי' בנשמה א' המאירה בגוף והוא בחי' שכל ומדות, והב' מה שמאיר רק בבחי' מקיף לבד, והנה התחברות עשר בחי' הנפש עם הגוף הוא ע"י המאכל כו', אכן כדי שיהי' התחברו' והמשכו' המקיף של הנשמה כמו כאשר האדם נתעלף ר"ל או בשינה שאז הסתלקות המוחין מן הגוף, וצריך להמשיך מבחי' המקיף כו', אז לא יפעול המאכל חיבור הנפש עם הגוף, כי להמשכת מ"ד של מקיף צריך להיות העלאת מ"ן ג"כ בבחי' מקיף, וזהו ענין הריח כי הריח משיב את הנפש דהיינו מה שהי' בתחלה בבחי' הסתלקות המוחי' חוזר ומאיר כאדם שהוא נרדם, וע"י הריח חוזר ומקיץ¹⁴, דהיינו ע"י שינה הי' השכל בהעלם ואח"כ כשנעור לבמשנתו הנה השכל מאיר בו בגילוי והכל נעשה ע"י הריח שהוא אור החוזר ממטה למעלה, וז"ע בחי' הריח שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף דהיינו שהריח מגיע לבחי' עצמו' הנפש כו'.

ועד"ז יובן ענין ריח בני כריח שדה דהנה בעבודה יש ג"כ ב' בחי' העלאת מ"ן, דהנה פעם אמרו מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו וארז"ל אליו ולא למדותיו, ופעם אמרו ובו תדבקון וארז"ל וכי אפשר להדבק בהקב"ה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו', וארז"ל מפני מה ישראל צועקין ואין נענין¹⁵ מפני שאין יודעין לכוין בשם, ולע"ל כתי' כי ידע שמי יקראני ואענהו שמשמע מזה שצריך שיכון בשם דוקא, אך הענין הוא דהנה איתא אנת הוא חד ולא בחושבן כו' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין והיינו כי יש ב' בחי' אהבה ומס"נ, לאהבה את ה' כי הוא חייך הוא בחי' העלאה לבחי' ע"ס, לפי שע"ס הוא בחי' מקור החיות לכל העולמות שע"י נמשך החיות מאא"ס כו', אך אהבה דכל מאדך שהיא בחי' ק"ש למסור נפשו באחד ע"י בחי' אליו ולא למדותיו כו' ואח"כ בשמ"ע שהוא בחי' המשכה שנמשך ע"י בחי' עשר תיקונין ע"ס לכן צריך לכוין בשם דוקא. וזהו ראה ריח בני הוא בחי' העבודה שבבחי' מקיף שהוא בחי' ק"ש כי ק"ש נק' ריח וכמ"ש בזהר חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתו ק"ש, היא בחי' העלאה אליו ולא למדותיו, בחי' אנת חד כו', וזהו כריח שדה, דהנה כתי' מלך לשדה נעבד, כעבד שהשדה צריך שיהי' נעבד, וענין העבודה הוא כמ"ש לעבדה ולשמרה רמ"ח מ"ע ומל"ת, והנה ע"י מ"ע ממשיכי' אורו' בכלים שהוא בחי' המשכת או"פ, אבל ע"י מל"ת ממשיכי' מבחי' המקיף כי שרש מל"ת גבוהים ממ"ע לפי שמל"ת הוא בחי' אתכפיא, וכד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין כו', וזהו ראה ריח בני שהוא בחי' המקיף הוא כריח שדה דהיינו כריח שיש בבחי' עבודה שבשדה, מלך לשדה נעבד, שהריח הוא מל"ת שמגיע בבחי' מקיף כו' ועי"ז ממשיכי' אשר ברכו הוי' כו'.

והנה כ"ז הוא הבנת הפסוק לפי דעתו של יצחק¹⁶ שהי' סבור שעשו הי' לפניו, אך באמת הי' זה יעקב ואיך יבואר בחי' זו על יעקב. הנה איתא במדרש וירח את ריח בגדיו בוגדיו¹⁷, דיש ג' בחי' לבושי' כתנות אור בא' ואח"כ כתנות עור בע', ואח"כ לבושי' דלע"ל. והענין הוא דהנה בחי' ריח בוגדיו הוא בחי' בע"ת שהוא בחי' מקיף דמשכין לי' בחילא יתיר, שבזהר אמר ע"פ ואברהם זקן בא בימים זכאין אינון מארי דתיובתא דמשכין לי' בחילא יתיר פי' למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת שאין לו בחי' כלי להכיל וכמעשה דר"א בן דורדיא משא"כ באברהם כתי' בא לגבימים בחי' כלי ולבוש, ולכן מה שהי' אברהם בא בימים בבחי' העבודה כל ימיו הנה ע"י התשובה נמשך בשעתא חדא וברגעא חדא כו' והיינו כי יתרון האור הוא מתוך החשך, וזה"ע ריח בוגדיו שהוא בחי' תשובה כו', ואין פי' תשובה על העבירות דוקא, כי כל ימיו צריך להיות בתשובה ואפי' בבחי' צדיקי', אלא פי' תשובה שהיא בחי' צעקה על הפירוד כו'. וזהו משארז"ל ראה ריח בני בזמן שבהמ"ק קיים, כריח שדה בזמן הגלות, וכמ"ש ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' לע"ל כמ"ש גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון, והיינו כי בזמן הבית היו בחי' צדיקים, וזהו בחי' ריח בני, ובחורבן הוא בחי' שדה שהיא בחי' תפלה שכנגד קרבנות, והנה ארז"ל גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, ולכן ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' כו' לע"ל.

וזהו ג"כ ענין ג' בחי' לבושים כתנות אור בא' היא בחי' גילוי אלקי', וע"י חטא עה"ד נעשה כתנות עור בע', בחי' משכא דחויא שהוא מעלים ומסתיר, אך הנה נא' מה יפו פעמיך בנעלים, והיינו ע"י בחי' עובד אלקי' שהוא ע"ד בחי' עורות עבודים, והיינו ע"י שונה פרקו מאה פעמים וא' שהוא יותר מרגילותו עי"ז נעשה עובד אלקי', וזהו מה יפו פעמייך בנעלים שע"י נעלים שהיא בחי' כתנות עור בע', וכשהוא מעבד את הנעל בחי' עובד אלקי' עי"ז נעשה מה יפו פעמייך כו' ועי"ז נמשך לע"ל אשר ברכו ה' כו' לבושי' דלע"ל כו' שהוא בחי' לבושי' אחרים שהם באופן אחר ממש.

וזהו ויתן לך האלקי' היינו שברכו שיהי' במדריגת אלקי' ע"ד מ"ש אני אמרתי אלקים אתם, רק ע"י חטא העגל נא' אכן כאדם תמותון, ויצחק ברכו שיהי' במדרגת אלקים שמקבל מכל ע"ס, וגם מה אלקי' קיים לעולם כך ישראל חיים וקיימים לעולם, מטל השמים בחי' טלא דנטיף מע"י שהוא בחי' אתעדל"ע, ויתן פרש"י יתן ויחזור ויתן והיינו כי יש ב' בחי' אתדל"ע, בחי' אתדל"ע שמעורר אתעדל"ת, ואתעדל"ע שנמשך אח"כ [ע"י] אתעדל"ת כו' וזהו ב' בחי' טל כו' טל הוא בחי' אתדל"ע וכמ"ש כטל השמים כו' אשר לא יקוה לאיש, וזהו ויתן לך יתן ויחזור ויתן שהוא ב' בחי' אתדל"ע כנ"ל וד"ל.