ולהבין כו' ג' בחי' ימים כו' (ד)

כהולהבין כו' ג' בחי' ימים כו' (ד)

בס"ד.

ולהבין בתוס' ביאור¹ שרש ענין ההפרש בין ג' בחי' ימי' שנת' בדברי הר"ח ז"ל בביאור מאה"ז ויקהל דר"ד הנ"ל, דאית ימים דקיימין לבר ואית ימים שהם ימי השבת דאינון ימי השבוע דקיימין כו', ז"ל הר"ח הנ"ל בדף קמ"ט ע"א, הכוונה כי לאומות עע"א להם נתן ל"ט מלאכות שהם כנגד ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה ונחש והארץ כדפי' ז"ל, והאדם אלו לא חטא לא הי' צריך לרדת אל הפחיתות הזה שהוא בו שיצטרך לחרוש ולזרוע, והי' בג"ע מקיים לעבדה ולשמרה בקיום המצות עשה ול"ת בדרך רוחני, כמו שיהי' לעתיד אחר התחייה שהתורה היא ומצוותיה אחד לעולם, וכאשר ירד אדם בחטאו אל הקליפה (י"ל ע"ד שנת' בת"א בשם האריז"ל שאדה"ר² הי' הולך בהיכלות כי בחי' אדם הוא למעלה כו' שהי' בערך אחר ממש שהרי הי' יציר כפיו של הקב"ה, ובהיכלות הטומאה לא רצה להביט כלל, והשיאו הנחש שעכ"פ יביט מה יש בהם, ועי"ז נכשל ונפל בתאוה אליהן עכ"ל), הוכרח אל המלאכות האלו, והקב"ה לטהרנו ולקדשנו כדי שנהי' דבוקים בו העלנו מששה ימים החיצונים והשליט על ישראל הנהגת קדושה ע"י מט"ט שהוא שר העולם, (וע' בפרד"ס שער אבי"ע מענין מט"ט שר הפנים, שהוא חנוך שנא' בו ויתהלך חנוך את האלקי' כו'), וכמו שנא' ליהושע (יהושע ה' י"ד) אני שר צבא ה' עתה באתי, שאע"פ שמרע"ה דחהו הוא הוכרח לקבלו, וכ"ש עתה כו' שההנהגה ע"י, כדפי' בתיקוני' דצ"ג וברע"מ פנחס דרמ"ג ע"ב, עכ"ל.

והנה לפ"ז צ"ל³ מארז"ל במשנה דאבות שמעי' אומר אהוב את המלאכה כו', וכן ארז"ל (ברכות דף ח' ע"א) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי יר"ש כתי' אשרי איש ירא את ה' (תילי' קי"ב) ואלו גבי נהנה מיגיעו כתי' יגיע כפיך כו' אשריך וטוב לך (שם קך"ח) אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ולגבי יר"ש וטוב לך לא כתי' ביה, וכן ארז"ל ברבות ויצא פע"ד ע"פ את עניי ואת יגיע כפי, ר' ירמי' א' חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות כו', וצ"ל מהו מעלת המלאכה כ"כ עד שחביבה כ"כ יותר מזכות אבות, וגדול מיר"ש, שזהו לכאו' פלא, וכ"ש לפי משנ"ת לעיל בענין ל"ט מלאכות, יגדל הפלא ופלא יותר.

אך הענין הוא דכתי' ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל הילדי' עד כו' ופי' בזח"א דקע"ב א' ולרגל הילדים דא הוא רזא דכרובים, ופי' המק"מ רזא דכרובי' פי' מט"ט וסנדל, והנה באמת לא מצינו שהלך יעקב לשעיר, אלא דקאי על מ"ש כוועלו מושיעי' כו', וא"כ לפ"ז מובן שמה שאמר לו לרגל המלאכה קאי על כל אריכות זה"ג שנק' בשם מלאכה, שלכאו' צ"ל מפני מה יקרא בשם מלאכה, והענין הוא דמצינו בדרז"ל במד"ר ס"פ י"א ע"פ כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, ומביא מקראות ששניהם קרוים מלאכה, ולכאו' גם בזה צ"ל מהו המלאכה, וגם מה שייך מלאכה זו לשבת, ואם מלאכה היא זו איך הותרה לעשות בשבת, הלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות כמ"ש ברבות פ' משפטים ע"פ מגיד דבריו ליעקב, וכשאסר עלינו בתורה כל המלאכות הנה השבת היא שביתה גמורה, ואיך עושה זאת בשבת (אם לא שנא' שמלאכה כזו אם הי' בחיק הנברא לפעול כזאת ג"כ לא הי' נאסרת⁴).