והנה משנ"ת כו' שהחומש זהו בחי' חמישית (ג)

כוהנה משנ"ת כו' שהחומש זהו בחי' חמישית (ג)

חומש מלבר או מלגו כו' לבונה זכה כו' חולין עטה"ק כו' ג' מיני ימים דק"נ דמט"ט דאצי'

והנה משנ"ת¹ לעיל שהחומש זהו בחי' חמישית שהיא מכפרת על בחי' קדש ישראל שבחי' ישראל הוא ד' בחי', מחדו"מ ורצון העליון, אבל החמישי' זהו רעדכ"ר כנ"ל, הנה זהו לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל כר' יאשי' בהזהב (ב"מ דנ"ד א'), אבל רש"י פי' בפסוק זה ומאתים לנוטרי' את פריו, שמאתים הם חומשו של אלף, ולכן נראה שמפרש כר' יונתן, שר' יונתן אומר חומשו של קרן, והיינו חומש מלגאו, שעל אלף כאצ"ל ההוספה מאתים, דאילו לר' יאשי' צ"ל ההוספה ר"ן, ויש לפרש דעת רש"י שסובר כת"ק שבגמ' שבועות ששלמה זה חול, והוא ע"ש שמברר ק"נ דכתי' את זלע"ז עשה האלקי' דכמו בקדושה יש ד' עולמות אבי"ע כן גם בלעו"ז יש ד' בחי' ק"נ וג"ק, וק"נ היא כמו אצי' בקדושה, כ"ה בלעו"ז, ונודע כי בקדושה הוא עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, אבל בסט"א הם י"א כתרין, והיינו מפני כי בקדושה החיות שמחי' הע"ס הוא בפנימיותן, וכמ"ש בת"ז וההיא נביעא איהי כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא, אבל בסט"א אם הי' נמשך ג"כ באופן זה הי' נבלע כמ"ש בפ' תולדות בד"ה ראה ריח בני ובהגהות לשם², ולכן הם י"א כתרין שבחי' המקיף דלבונה הוא נותן חיות בעשר כתרין, ועכ"ז הנה הוא בבחי' מקיף על העשר כתרין די"ס שלהן ואינו מתערב עמהן כו', ונודע כי בקדושה הי"ס נחלקי' לחמשה פרצופים, א"כ גם בלעו"ז בי"ס דנוגה ג"כ צ"ל שכן הוא, ומוסיף עליהם מקיף דלבונה זהו החומש מלגאו שהוא חלק ששית מלבר, והוא חומש כדברי ר' יונתן, חומשו של קרן.

והנה בחי' לבונה זכה³ היא ההבדלה שבין קדש לחול, והיינו שכמו בקדושה שמל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה כנודע ממ"ש במ"א בענין מלך יחיד חי העולמי'⁴ שבחי' מלך שבאצי' נעשה יחיד היינו בחי' עתיק בבריאה, ומ"מ בחי' מל' דאצי' עצמה היא הפרוכת והפרסא שבין אצי' לבי"ע, כן ממל' דעשייה נעשה ההבדלה שבין העשייה לק"נ, שזהו הבדלה שבין קדש לחול, וזהו שנעשית עתיק לק"נ⁵, וי"ל שזהו המקיף דלבונה זכה שבי"א סממני הקטרת שיש פי' שזהו מה שמל' דעשייה נעשית עתיק לק"נ, ולכן ע"י י"א סממני הקטרת שמבררי' בחי' אחד עשר כתרין דסט"א עי"ז נמשך תוס' אור בקדושה מבחי' חד ולא בחושבן בחי' עתיק יומין כתר דאצי' בבחי' עשר תיקונין שהם ע"ס דאצי' כמ"ש בהגהות לד"ה ראה ריח בני, והגם כי שם מובן שהבירור הוא⁶ ממה שנבלע בפנימיותן שזהו מה שפנימיותן הוא רע, משא"כ מקיף דלבונה הוא מבחי' קדושה עדיין רק שמחבר ע"ס דעשיי' עם עשר כתרין דנוגה, מ"מ י"ל שהבירור הוא ע"י המקיף דלבונה דוקא וכמו שרצה יצחק לפעול ע"י המקיף, ואם כי טעה בזה שמעצמו א"י להתברר כמש"ש, כ"א ע"י יעקב ז"א דאצי' דוקא מ"מ בירור דיעקב ז"א דאצי' ג"כ מברר ע"י המקיף דלבונה שהוא הנותן חיות בע"ס דנוגה וע"י מבררי' גם הנצוצות שנפלו בשה"כ בע"ס דנוגה בפנימיותן היינו מה שנבלע בהם להיות חיל בלע כו' ומבטנו יורישנו כו' היינו מה שנבלע בפנימיותן, רק כ"ז הוא ע"י המקיף דלבונה שהוא החיות דע"ס.

כבוהנה לפ"ז המבדיל בין קדש לקדש זהו אפי' ההבדלה שבין יצירה לעשייה ג"כ, רק ההבדלה שבין עשייה לק"נ זהו ההבדלה שבין קדש לחול ולמעלה מבחי' הבדלה זו הכל הם בחי' ההבדלות שבין קדש לקדש כו'.

והנה בזח"ג פ' אמור⁷ דף צ"ד ע"ב פי' פסוק כי ששת ימים עשה ה' את השמי' ואת כו', נ"ב (והוא מהרח"ו), ו"ק דז"א דאצי', אי הכי אמאי אקרון ששת ימי החול אמאי חול, א"ר יוסי השתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו בגין כך ימי חול אקרון, ונ"ב שהוא מט"ט ו"ק דיצי' ששת ימי החול, עכ"ל, וע' בפרד"ס שער אבי"ע פרק ה ע"פ שער חצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה כו', חולין שנעשו על טהרת הקדש להמשיך ו"ק דאצי' שיתלבשו במט"ט⁸, והגם שהמק"מ פי' שם על מ"ש בשם הרח"ו השתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו, שהוא מט"ט ו"ק דיצי', שזהו כמ"ש הרב שבששת ימי החול יום א' דאצי' מתלבש בחסד דבריאה, וחסד דבריאה בחסד דיצירה ומשפיע באח"פ⁹, ובח"ל מתלבש חסד דיצי' בחסד דעשייה ומשפיע לח"ל, לפי שאח"פ יונקת מיצי' וח"ל מעשייה וז"ש ע"י דשלוחייהו ולכן נק' חול עכ"ל. כוונתו דשלוחייהו ל' רבי' היינו מט"ט וסנדל שהם ו"ק דיצי' וו"ק דעשייה, א"כ כ' לשון שמתלבש על יומין דחול, והיינו שהגם שיום א' דאצי' מתלבש בבי"ע עכ"ז חול הוא, ולפי פי' הפרדס כשממשיכין ו"ק דאצי' שיתלבשו במט"ט ו"ק דיצי' ה"ז חולין שנעשו ע"ט הקדש, אמנם באמת י"ל שיש כמה מיני התלבשות, אם העלם גמור, או גילוי, או דרך מעביר.

ויש להעיר לענין חול, וחולין, ממ"ש גבי נדרים לא יחל דברו, ושרש ענין הנדרים בקצרה¹⁰ שנדרים סיג לפרישות, והיינו מפני כי לא יכול להעלות הניצוץ שבדבר הנדור, ע"כ ההכרח לדחותן, ואוסר ע"ע הדבר הנדור בנדר, ונודע כי הנדרים הם מבינה ששם הו"ע הנדרים, וזהו שארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, מלך הוא ז"א וחיי המלך הוא מבינה, בחי' אלקי' חיים ומלך עולם כו' כמ"ש במ"א¹¹, וכשמקבל עליו בנדר, ע"ז בא האזהרה שלא יחל דברו הוא דבר הנדר, כי ע"י דבורו ממשיך על דבר הנדור מקיף דקדושה, דוגמת מקיף דלבונה זכה שאין קדש מתערב בחול, אמנם החכם שמתיר הנדר מיחל דברו שאסר ע"ע ומתיר לו נדרו, והיינו מפני כי בחכ' אתברירו, ויכול לברר ולהעלות הניצוץ, ולדחות הרע, ואז החולין הם חולין שנעשו על טהרת הקדש, נמצא להוסיף מחול על הקדש, היינו לברר ולהעלות הניצוץ שהי' בדבר הנדור, זהו ע"י בחכמה אתברירו, וזהו שא"ל שמואל לרב יהודה (בפ"ה דערובין דנ"ד ע"א) שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא כו' כהילולא דמי, פי' כגר"ל שלא יאכל לתיאבון וישאר הניצוץ מקושר בק"נ כמקדם אלא יחטוף אותו מק"נ, והיינו ע"י היותו שיננא, ובחכמה אתברירו כנ"ל, ובערוך ערך שן הב' פי' שיננא מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון עכ"ל, ואפ"ל שלכן רב יהודה כולא תנויי בנזקין הוה, בכדי לחטוף הנצוצות מד' אבות נזיקין, וכן ד"מ הם בסדר נזיקין שהרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות, וע"י היותו מחכים הנה בחכמה אתברירו להציל העשוק מיד עושקו שזהו עיקר ענין דיני ממונות, שזהו מה שנק' סדר נזיקין ישועות כמ"ש במ"א¹², ולכן א"ל חטוף כו', משא"כ ע"ה אסור לאכול בשר לפי שאינו יכול לחוטפו מק"נ כו', ולכן על שבת ארז"ל במכילתא ע"פ זכור את יוה"ש, הובא בילקוט ע"פ הנ"ל זכור מלפניו ושמור מלאחריו משל לזאב שטורף מלפניו ומלאחריו, וטריפתו זהו שחוטף שה מהעדר, והיינו כי שבת הוא בחי' מוחין דאבא, ולכן צריכין להוסיף בו מחול על הקדש מלפניו ומלאחריו, כזאב שחוטף בשר הבהמה כן צריכי' לחטוף מן החול ולהוסיף בבחי' קדש דשבת, כי בחכמה דוקא אתברירו לחטוף מן החול שיוכלל בבחי' הקדש דשבת כו', וכמו החכם שמיחל הדבור ומתיר הנדר שהניצוץ שהי' בו יתעלה כו' מחול לקדש להיות בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש כו'. וגם י"ל חול, חולין הוא ע"ד דכתי' במשה ויחל משה, וארז"ל ברבות פ' תשא פמ"ג שעשה מהמר מתוק, כי ויחל פירושו ג"כ לשון מתיקות, והיינו שכאשר בחכמה אתברירו מתגלה המתיקות ותענוג עליון שנפל בשבה"כ ויוצא מק"נ, וי"ל שבשבת ע"י זכור מלפניו ושמור מלאחריו עי"ז נמשך תוס' בחי' תענוג עליון בסעודות דשבת, בחי' אז תתענג כו', וקראת לשבת ענג, ע"י שחוטף מהחול כו'.

ועדיין צ"ל מה שלפעמי' משמע שששת ימי החול הם במט"ט כמשנ"ת לעיל ממאמר הזהר פ' אמור דצ"ד ע"ב, ולפעמים משמע שששת ימי החול הם מק"נ, כמשנ"ת לעיל שההבדלה שבין קדש לחול זהו בין עשייה לק"נ, והוא מהזהר פ' פקודי דרכ"ז הנ"ל ולכאו' איך יתכן שניהם, ובאמת פי' שני מאמרי הזהר אלו הם בשם נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל. אך הענין יובן ע"פ מ"ש בר"ח שער הקדושה פ"ב, אשר ביאר ע"פ מאה"ז פ' ויקהל דף ר"ד ע"א, ת"ח אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר כו', ימי השבת דאינון ימי השבוע קיימין לישראל, וכוונתו שהם שלשה מיני ימים, האחד ימי חול דקיימין לבר, היינו שהם עומדים חוץ לקדושה, (וזהו אלף ימי' דחול שנת' בזח"ב פקודי דרכ"ז ע"ב, והיינו כמו שפי' המק"מ שם בשם נ"ב שזהו ע"ס דנוגה), והשליט על ישראל הנהגת קדושה ע"י מט"ט כו' וששת ימי החול ההנהגה ע"י מט"ט כו' דאיהו עבד דשליט בשיתא סדרי משנה כו', (וזהו ששת ימי החול דאתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו שא' ר' יוסי בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב, שנת' לעיל שזהו בחי' ו"ק דיצי' וגם ו"ק דעשיי', שהם מט"ט וסנדל כנ"ל), אמנם בשבת שולט אור האצי' כו' והעוסקים בתומ"צ הם קושרים בימי החול ו"ק של שש היכלות (היינו היכלות דיצי', ואפשר גם דעשיי') בששה ספירות הבנין שבאצי' כדשהם ששת ימי' עשה ה' את השמים ואת הארץ (שהם מחסד דאצי' עד יסוד שהם פעלו כל מעשה בראשית כדפי' בזהר פ' בראשית, כי ששת ימי' עשה בששה לא נאמר כו'), והיינו ע"י כוונת התפילה, כמבואר בזהר פ' פקודי שע"י כוונת ברכת ק"ש ותפלת י"ח מתקשרים ומאירים ההיכלות מאור האצילות, ובזה אנו מפרידים הטוב מהרע, והטוב מתקדש באור הטוב שבאצי' ובזה הם נשמרים מהרע, ע"כ דברי הר"ח.

ועפ"ז יובן מארז"ל מט"ט קושר כתרים¹³ לקונו מתפילותיהם של ישראל, ופעם אמרו סנדל קושר כתרים (ע' בלק"ת שה"ש בד"ה מה יפו¹⁴ פעמי' בנעלים), שההפרש בין מט"ט ובין סנדל זהו אם ההעלאה הוא ע"י ההנהגה הנמשך מיצי', או אם ההעלאה הוא ע"י שבח"ל נמשך ההנהגה ע"י ו"ק דעשייה כנ"ל, והם מעלים התפילות, שהוא הטוב הנז' לעיל שנפרד מהרע, והיינו כי האדם ניזן ממאכלים הגשמי' שגידולם וצמיחתם הוא מנוגה, שבה מעורב טו"ר, וכאשר בכח האכילה לומד תורה ומקיים מצות, ומתפלל ק"ש ושמ"ע, ונודע כי עליית תומ"צ של האדם מתעלים ע"י התפילה, והמלאכי' הנ"ל שמעלים התפילות הם קושרי' כתרים לקונו מאבנים טובות שהם האותיות שבתפילה שמאירים מאור ההתבוננות כו'. וענין קושר כתרים, לפי שמה שנפל בשה"כ זהו מה שצריכי' לברר מיו"ד כתרין דנוגה, וכנז' בתחילת הקונטרס¹⁵ שמקבלים מאלף כו' כתר כו', לכן הטוב שמתעלה עושי' מזה כתרים כו'.

ונחזור לעניננו, שז"ע ג' מיני ימים היינו ימי החול דק"נ, וימי החול דמט"ט, וששת ימים דאצי', ובשבת שולט מל' דאצי' ומקבלת מהבינה שהיא נק' שביעאה כו', והשראתה בהיכל ק"ק דבריאה שלמעלה ממט"ט כו', וי"ל התקשרות ו"ק דמט"ט בו"ק דאצי' הוא ע"י שיתא סדרי משנה, וזהו ששת ימים תעבוד כו'. ומכ"ז יובן המכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפין מחול על הקדש, כמו הזאב (שטורף) שחוטף מלפניו ומאחריו, היינו שחוטף מגבול ימי החול דק"נ כי מברר ק"נ ומפריד בין טוב לרע ע"י עסק התורה, ואז מתקשר ומתעלה עד ו"ק דאצי' כו', וע' במק"מ ויקהל דר"ד א' ג"כ מזה, אך פי' הר"ח מכוון יותר^*.