להבין שרש ענין יוכ"פ

שמולהבין שרש ענין יוכ"פ

עי"כ תקע"ח לפ"ק

להבין שרש ענין יוכ"פ שנק' בשם שבת שבתון שבו מאיר הארה מיום שכולו שבת. להבין זה צ"ל מ"ש כי הוי' הוא האלקים וביוכ"פ אומרים ז"פ כי הוי' הוא האלקים כו'. הנה בהוי' הוא האלקי' יש ב' פי', הא' הוא שהוי' נמשך ונתגלה בשם אלקים, והב' הוא ששם אלקים עולה ונכלל בשם הוי'. ולפי ב' הפי' אלו שם אלקים הוא למטה משם הוי'. והנה באליהו כתיב וירא העם ויפלו על פניהם ויאמרו כי הוי' הוא האלקים כו' ב"פ, כי פעם ב' הוי' הוא האלקים פירושו ששם הוי' יש לו עלי' לבחי' אלקים שלמעלה גם משם הוי' כמ"ש והי' הוי' לי לאלקים כו'. והנה ב' פי' הנ"ל של הוי' הוא האלקים הוא ענין שילוב הוי' באדני או שילוב אדני בהוי', כי שילוב הוי' באדני הוא שהשם הוי' מאיר בשם אדני, ושם אדני הוא מה דאשתמודעא אדון על כולא כמ"ש אל אדון על כל המעשים כו'. והיו"ד הוא תחלה ואח"כ האלף ואח"כ ה' משם הוי' ודלית משם אדני כו'. וזהו הכלל שהאותיות ראשונים המה העיקר והבאים אחריהם המה טפלים. והוא פי' הא' של הוי' הוא האלקים שהוי' נמשך בשם אלקים ואינו נראה רק שם הוי' ושם אלקים הוא בטל וטפל לגבי שם הוי'. ושילוב אדני בהוי' הוא להיפך שהאלף תחלה ואח"כ היוד כו' ושם אדני הוא הנראה עיקר, והוא פי' הב' של הוי' הוא האלקים ששם אלקים עולה בשם הוי' כו' כמשי"ת.

שמזולביאור הענין צ"ל מ"ש ואתה מחי' את כולם, את"ה הוא א"ת וה' הוא ה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון כו', וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' אותיות ודבר ה', וצ"ל מפני מה לא נברא העולם מבחי' מחשבה עליונה. אך הענין הוא עפ"י משל מבשרי כשהדיבור הוא בא בהתחלקות כל אות מובדל בפ"ע ע"י שנצרף אות א' מאותיות אחע"ה כו' ואות א' מדטלנ"ת כו', כמו אותיות אדון עולם כו', הגם שבדיבור הוא ג"כ בהתאחדות אבל כל אות ניכר במבטא בפ"ע, משא"כ במח' שם נסקרים כל האותיות בסקירה א' מבלי קדימת ראש וסוף. והוא כמשל תערובות יבש ביבש שגם שנתערבו יחד אבל כל דבר הוא מובדל בפ"ע אבל מח' הוא כמו תערובות לח בלח. או כמשל עשרה חתיכות בצק שנילושו יחד שנעשו גוש א' כו'. והנה כמו"כ יובן למעלה הגם שבאמת אין לו גוף ולא דמות הגוף כי אא"ס הוא אחדות פשוט בתכלית הפשיטות אך מאחר שכתיב בדבר ה' שמים נעשו כו' הרי דברה תורה כלשון בנ"א וניתן רשות להבין מדוגמא שבאדם למעלה ג"כ. כי הנה נראה שבריאת העולמות הוא בהתחלקות, כמו שנראה בדצח"מ שאבנים הוא מיסוד המים כמ"ש אבנים שחקו מים, ומתכת הוא מיסוד האש הרי חלוק אבנים ממתכת. ובאבנים גופא שיסודם א' הוא ג"כ יש הרבה חלוקי' שאין אבן א' דומה לזולתו. וכמו"כ במתכת יש מיני מתכת טובים ויש מיני מתכת רעים. וכמו"כ בצומח יש עשבים ממיתים ויש עשבים טובים המחיי' לנפש. זהו ההפרש בכלל ובפרט יש בעשבי' רעים חילוקי מדרגות הרבה, וכמו"כ בעשבים טובים כו'. וכן בחיות ובהמות שיש טורפים ומזיקים ויש רחמנים. וכן בעופות העורב הוא אכזרי ונשר הוא רחמני. וכן במדבר שיש בנ"א טובים בעלי חסד ויש בנ"א רעים ואכזרים שחלוקי' מן הקצה לקצה. ובבנ"א טובים גופא יש התחלקות כו'. וכמו"כ בכוכבים שברקיע שאינם דומים הכוכבים שבצד א' ברקיע לכוכבים שבצד השני. וכמו"כ יובן למעלה במלאכים דכתיב פני ארי' אל הימין שהוא מחנה מיכאל שעבודתם הוא בחי' אהבה, ופני שור אל השמאל מחנה גבריאל בחי' יראה, הרי חלוקי' הם בכללם. ובמחנה שמחמיכאל גופא יש הרבה חלוקי מדרגות כידוע שבמחנה מיכאל יש תק"פ אלף מדרגות כו'. ולכן התהוות עולמות הוא דייקא מבחי' דיבור שהוא צירופי אותיות ויכול להיות התחלקות עד אין שיעור כמבואר בס"י בענין רל"א שערים המתגלגלות פנים ואחור כו' כמ"ש בלק"א. אבל מבחי' מחשבה אינו יכול להתהוות עולם הפירוד פי' שנתפרד לחלקים כי המח' הוא סוקר הכל בסקירה א' כמאמר במח' אחת צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' כו'. ועוד טעם שלא נתהוו העולמות מבחי' מח' מפני שהמח' מתאחדת עם העצם כמו כל הכוחות שכלולי' בנפש קודם בואה לגוף, ראי' שמיעה דיבור, כמו"כ המח' שבמוח גם אחר שנתלבשה במוח היא מתאחדת עם העצם כמו הדוגמא קודם ירידתה לגוף. והגם שהמח' יורדת בדיבור שהרי מה שמחשב זה הוא מדבר, הוא בבחי' ירידה כו'. ולכן א"א להיות התהוות העולמות מבחי' מח' כו'. וזהו ענין ב' הפי' הנ"ל של הוי' הוא האלקים, שפי' הא' שהוי' מתגלה בבחי' אלקים הוא שמח' מאיר בדיבור והוא ענין שילוב הוי' באד'. והפי' הב' ששם אלקים יש לו עלי' לשם הוי' והוא שילוב אד' בהוי' הוא שבחי' דיבור יש לו עלי' במח'.

והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' מיני ניסים, נס בתוך הטבע ונס אשר למעלה מן הטבע. נס אשר למעלה מן הטבע הוא כמו הפך ים ליבשה שטבע המים להיות ניידי כו' ונמצא שהטבע נהפכה. או כמו גבי רחב"ד שאמר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק שהוא התגלות שם הוי', כי עפ"י שם אלקים נטבע הטבע בשמן שידלק ולא בחומץ וכדי שהחומץ ידליק מוכרח להיות ההתגלות מבחי' מח' ששם נסקרים כל האותיות כא' מבלי קדימה ראש לסוף ויכול לשנות הצירופים. והוא ענין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. והוא ענין כ"ו כל"ח שהוא הארת שם הוי' בשם אלקים. וגם ענין הארת שם הוי' בשם אלקים יובן מהדוגמא דלעתיד שארז"ל עה"ב אין בו אכילה ושתי' אלא צדיקים יושבי' ונהנין מזיו השכינה. ומבואר ברמב"ן שעוה"ב יהיו הנשמות בגופים רק לא כמו שמטהגוף דעכשיו שמאב ואם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, אלא שבנין הגוף יהי' מעצם הנשאר הנק' גרמא והוא כדוגמא עצמות דיחזקאל. אבל עכ"פ גוף יהי' רק שיהי' מזוכך. ובאמת אם נשער ריחוק הערך שגוף יהנה וישבע מחיי אלקי כמו מאכילה ממש כמ"ש ישבעו ויתענגו כו' ישבעו ממש, או כמו ויחזו את האלקים ויאכלו כו' שאינו עפ"י טבע רק הוא היפך הטבע והוא הארת שם הוי' בשם אלקים שאינו נראה רק שם הוי' והוא ההיפך הטבע. וכבר הי' לעולמים דוגמא זה בימי משה דכתיב לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו בעלייתו להר מ"ם יום, ואחר ירידתו הי' צריך לאכילה גשמיו' ואם לא הי' אוכל לא הי' חי, ואותו הגוף עצמו בעלייתו לא אכל וחי מאלקות. זהו ג"כ הדוגמא דלעתיד והוא הארת שם הוי' כו'. וכמו שנראה באדם שמרגיש כל הקורות אותו בבת אחת הכאב שבצפורני רגליו הגם שהחיות מובדל בפ"ע בכל אבר ואבר לפי מזגו, מוכרח להיות שיש כח מנפש שמקיפם כולם כאחד. ועפ"ז ג"כ יובן ענין הארת שם הוי' בשם אלקים, כי אלקים הוא כח הפועל בנפעל וכל א' יש לו מדרגה בפ"ע וע"י הארת שם הוי' נתהפך הטבע כו'. ונס אשר בתוך הטבע הוא כמו הנס דאחשורוש והוא ענין עלי' דיבור במח' לקבל שם אור וירד למטה כמו שהוא ונק' שילוב אד' בהוי', ושם אד' הוא העיקר שהטבע נראית וד"ל. וע"פ קבלה נק' או שבריאה יש לה עלי' באצי' או שאצי' נמשך בבריאה.

וב' בחי' אלו ישנם ג"כ בענין הפרנסה, כי הנה ארז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה על כל השנה, וממה שקצוב לו בר"ה לא יפחת ולא יוסיף גם שיהי' מייגע עצמו מאד בכל מיני התחכמות כו'. והנה אם הפרנסה באה לו ע"י עסקו במו"מ באופן שדרך הטבע מחייב שצריך להרויח זה נק' בשם נס בתוך הטבע. ונס אשר למעלה מן הטבע הוא כמארז"ל אין אדם יודע במה משתכר, שלפעמים משתכר בדבר שעפ"י דרך הטבע הי' צריך להפסיד, והוא ענין נס אשר היפך הטבע, ובזמן הבית לא הי' הגשמיות מסתיר על הרוחני' כלל כמ"ש וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה כו'. ובכלל בזמן הגלות הוא בחי' שילוב אדני בהוי', כמאמר הזוהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא שנלעילא כו'. ולעתיד יהי' שילוב הוי' באדני כו'. ועפי"ז יובן ב' הפי' הנ"ל של כי הוי' הוא האלקים, או שמח' מאיר בדיבור, או שדיבור עולה במחשבה. והענין הוא כי עשרה ימי' שמר"ה עד יוכ"פ הוא בחי' עליות שם אלקים בשם הוי', ועשרה ימים שמיוכ"פ עד שמע"צ הוא המשכות הוי' באלקים, ועצרת הוא זמן הקליטה כו' כידוע.

ועתה י"ל פי' הב' של כי הוי' הוא האלקים ששם הוי' יש לו עלי' בשם אלקים. הענין הוא כי ע"ס נק' בזוהר רזא דשמא קדישא, בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שם לבד, כמו שם האדם עד"מ שאינו אלא לפנות לקוראו כשיקראוהו בשמו, אבל השם אינו עצמותו כו'. כמו"כ יובן למעלה שאא"ס הוא אחדות פשוט בתכלית הפשיטות וכדי שיתהוה בחי' הוי' שהוא ע"ס כי קוצו של יו"ד הוא בחי' כתר, ויו"ד חכמה, ה' בינה כו', צ"ל לזה צמצום עצמותו והוא בחי' שם אלקים שלמעלה משם הוי', דהיינו כדי שיתהוה בחי' הוי' שהוא גם בחי' מח' אחת הצופה ומביט כו' שמרומז באות יו"ד כו', צריך לזה צמצום והוא הנק' שם אלקים. וביו"כ הוא עליי' שם הוי' בשם אלקים הנ"ל. וזהו ענין אמירת ז"פ כי הוי' הוא האלקים בנעילה דיוכ"פ. ועתה יתפרש ענין כי הוי' הוא האלקים הנ"ל, שמר"ה עד יוכ"פ הוא עליו' שם אלקים בשם הוי', וביוהכ"פ ההוי' עולה לבחי' שם אלקים שלמעלה ממנו, ומיוכ"פ עד שמע"צ ההמשכה הוא משם אלקים לשם הוי' ומשם הוי' לשם אלקים שלמטה ממנו כו'.

והנה לעתיד נאמר והי' ביום ההוא יום א' הוא יודע לה', שמה שעכשיו הוא כ"א יום דהיינו מר"ה עד יוכ"פ יו"ד ימים עליות, ויו"ד ימים שמיוכ"פ עד שמע"צ הרי כ' יום ושמע"צ הרי כ"א ולעתיד יהי' מכ"ז יום א'. והענין יובן עפ"י משל הידוע, שני בנ"א א' עומד בהר גבוה והשני עומד בגיא עמוק שיש בזה שני אופנים שיתייחדו, או שהתחתון יעלה למעלה ושם יהי' מקום היחוד, או שהעליון ירד למטה. וכמו"כ יובן שעכשיו שיש בחי' מעלה ומטה שייך לומר עליות וירידות, אבל לעתיד יהי' אא"ס למטה כמו למעלה ואין שייך שנאלומר עליות וירידות כלל כידוע. ולכן יבוטלו טורפים ומזיקים לעתיד כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו כו' וכתיב וגר זאב עם כבש כו' מפני שיהי' גילוי אלקות.

והנה הארה מעין דלעתיד הוא ג"כ עכשיו ביוהכ"פ כי ביוה"כ העלי' הוא לבחי' אלקות שלמעלה משם הוי' אשר לגבי בחי' זו אין שייך לומר מעלה ומטה כלל, והוא ע"י בכי' ותשובה שישראל עושי' למטה ומעוררים רחמים על עצמם ע"י שמשפילים א"ע ואומרים אשמנו תעבנו כו'. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שהוי' יהי' לו עלי' לבחי' אלקים הנ"ל כמ"ש והי' הוי' לי לאלקים כו'. והענין הוא כי הרחמנות נק' בשם בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה העליון עד קצה התחתון, ותחלה צ"ל קצה התחתון דרחמנות, כי ענין רחמנות אינו נופל אלא על דבר אשר נעדר מאתו כל מעלה, כי על איש עשיר אינו נופל לשון רחמנות, או על בעל תורה ויר"ש אינו נופל שם רחמנות כו' רק רחמנות הוא דייקא על דבר המושפל בתכלית השפלות. וההפרש שבין רחמנות למדת חו"ג הוא, שמדת חסד ]הרי[ יש מדת הדין המנגד למדת החסד שגם שירצה להיטיב חסדו לזולתו יבא מדה"ד ויגבר על מדת החסד, וכמו"כ ]בהתג[בר מדה"ד יעמוד נגדו מדת החסד, משא"כ למדת הרחמים לא יסתור מדה"ד שהרי מדה"ר היא אחר מדה"ד שגם שחטא וראוי לעונש מ"מ מצד הרחמנות יכופר עון. ובמדת הרחמים גופא יש ב' מדרגות. יש רחמים אשר יש להם גבול כמו אם הורג נפש שלזה גם מדה"ר לא ירחם עליו, אבל יש רחמים הנק' ר"ר והוא כמו הרחמנות של אב לבן שגם אם יעשה הבן כל החטאים לא יכלו מדת הרחמים של אביו עליו, או כמו אדם לעצמו שכל מה שיעשה גם אם יהרוג נפש מ"מ יהי' לו רחמים על עצמו. וזהו מ"ש ובכה תבכה, ב' מיני בכיות כו'. והנה התעוררות רחמים שביוכ"פ הוא בחי' ר"ר, והתעוררות רחמים זו בא דייקא ע"י הריחוק כמשל בן שנתרחק מאביו שהרחמנות הוא ביתר שאת וכפליים. וכמו"כ יובן בעבודת ה' כמאמר מים תחתונים בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא, מים תחתונים קאי על נשמות שבגופים שנתרחקו מאד מאור פני מלך חיים, בוכי' אנן בעינן כו' מפני שקודם ירידתם בגוף היו שם כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' שנבונתרחקו לכן גדלה הרחמנות. וזהו ענין הבכי' דיוהכ"פ בשפלות עצומה אשמנו תעבנו כו' שאין בו שום מעלה כלל, שהוא בחי' קצה התחתון דרחמנות, עי"ז נתעורר קצה עליון שהוא בחי' ר"ר כמו הדוגמא דלעתיד דכתיב וברחמים גדולים אקבצך, והוא בחי' שם אלקים שלמעלה משם הוי', ובחי' זו נמשכת על כל השנה ומתלבשת בתומ"צ. ויש הפרש בין תורה למצות, שבמצות ארז"ל עבירה מכבה מצוה אבל אין עבירה מכבה תורה. והענין יובן עפ"י מה שמבואר במדרש ע"פ זמירות היו לי חוקיך כו' משל למלך שהי' לו עבד מיטב נגן והגם שחטא פעמים רבות מחל לו המלך על סרחונו מפני שאם יענשהו ויהרגהו לא יהי' לו מנגן, אחר זמן אירע שחתכו לו אצבעותיו והתחיל המלך לתבוע כל החטאים שעשה עד הנה, כי הטעם שמחל לו הוא רק מפני שהי' מנגן אבל עכשיו שבטל טעם הדבר תבע ממנו הכל כו'. והענין יובן ג"כ לעניננו כי התורה נק' בשם זמירות כמ"ש זמירות היו לי חוקיך כו', שיש ב' מיני זמירות, זמירות דתפלה וזמירות דתורה. והענין הוא כי התורה הוא בחי' פנימי' חכמה כמו שהחכמה היא בבחי' אין וידוע שיש בחי' יחידה בכל נפש מישראל שהוא ג"כ בחי' פנימי' כנ"ל, כי מ"ש כולם בחכמה עשית הוא חכמה חיצוני', והנה כשישראל שיש לו נשמה בגוף לומד התורה שהיא בחי' פנימי' חכמה ונתלבשה באותיות התורה אזי הוא עושה בחי' ממוצע להחיות העולמות כמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר שע"י לימוד בחי' פנימי' חכמה באותיות ונשמה שלומד היא ג"כ מלובשת בגוף עי"ז עושה בחי' ממוצע להיות העולם מתקיים. ולכן ארז"ל ע"פ על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, ויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על ביטול ת"ת, דמשמע שאם היו עוסקים בתורה גם שהיו עוברים על ע"ז כו' לא אבדה הארץ מאחר שלומדים התורה שהוא בחי' ממוצע כמשל המנגן הנ"ל, אבל אחר שעזבו את התורה שלא למדוה באותיות נמצא שאין הכלי כמשל הנ"ל, לכן אבדה הארץ וד"ל. ונמצא שאין עבירה מכבה תורה, אבל את המצות עבירה מכבה מאחר שהמצות מלובשים בפו"מ כו' לכן עבירה מכבה אותה כו'. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך שהוי' עולה לבחי' אלקים הנ"ל שלמעלה משם הוי', ואח"כ קחו עמכם דברים שבחי' זו נמשכת בתומ"צ כו' כנ"ל וד"ל.