יסובבהו יבוננהו

שלהיסובבהו יבוננהו

בעז"ה, שבת שובה הנ"ל

יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, וארז"ל כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו כו'. הנה אישון עין הוא השחור שבעין, כי בעין יש ב' גוונין חיורא ואוכמא ועיקר ההסתכלות הוא מהשחור שבעין הגם שלכאורה הי' צ"ל הראי' מהלבנונית שבעין אך נקוד' השחור שבעין הוא המצמצם ומכווץ כח הראי' בנקודה א', כמו למשל הרואה דרך נקב קטן או בכלי הבטה שיכול להביט מרחוק יותר, והטעם הוא כי נתצמצם כח הראי', כמו"כ יובן בענין נקודה שחורה שבעין. וזהו כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו כו' כמו למשל באדם כשנוגעים לו בשחור שבעין נוגע זה אל עצמיותו כו'.

ולהבין ענין ראי' למעלה הנה כתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ וכתי' משוטטים כו'. וכתיב ממכון שבתו השגיח ה' על כל יושבי הארץ השגחה בפרט על כל הברואים הן על מלאכים ואפי' על דצח"מ ועל חיצוני' ומזיקים, והוא יודע כל תעלומות הן מחשבת בנ"א ולבם ומעשיהם וכמ"ש אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע כו', וכמשארז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת כו', וכמו כי אתה שומע תפלת כל פה שאפי' אדם המתפלל ביחיד אם מתפלל בבחי' נקודת הלב שומע ה'. והנה יש ב' בחי' ראי' למעלה, הא' הוא מ"ש עיני ה' משוטטות בכל הארץ כו', והב' הוא מ"ש עין ה' אל יראיו וכמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים דייקא. והענין יובן מבשרי, כי אמת הוא שאוא"ס הוא אחדות פשוט ואין לו גוף ולא דמות הגוף כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה, אך דברה תורה כלשון בנ"א כמ"ש עין ה'.

שלוולכן יובן זאת מכח הראי' שבאדם שיש ב' בחי', הא' הוא בחי' כח הראי' שמתלבש בכלי העין, כי כח הראי' עצמו הוא רוחני וכלי העין הוא גשמי רק שכח הראי' מתלבש בו, וה"ז כמשל הרואה דרך זכוכית שבחי' הראי' מתלבש דרך מעביר לבד בתוך הזכוכית ולא שהזכוכית עצמה היא הרואה. והראי' שאם יש עכרורית בזכוכית אין מזה השתנות בכח הראי' עצמה. כמו"כ יובן התלבשות כח הראי' בכלי העין. רק שמ"מ אין המשל דומה לנמשל, כי הכלי זכוכית אינו כלל מעין כח הראי' אבל חומר כלי העין החומר הוא מעין הצורה ולכן מתלבש בו דייקא בחי' כח הראי' ונק' בשם אור מקבל שאינו אור בעצם והראי' שהרי אינו רואה כ"א ביום ולא בלילה ואלו הי' בחי' אור בעצם הי' רואה גם בלילה כו'. והב' הוא בחי' ראי' רוחני' שבעצמו' הנפש שאינו שייך שם לומר בחי' ראי' על דבר גשמי, או כמו כח הראי' שבעין שא"א לראות רק ס' מילין כו'. וכמו"כ יובן למעלה שמ"ש ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ או עיני ה' משוטטו' בכל הארץ הוא בחי' התלבשות כח הראי', כמו למשל באדם שכח הראי' רוחני' מתלבשת בכלי העין. כמו"כ למעלה יש מלאכים ממוצעים הנק' מארי דעיינין מארי דאשגחותא אשר על ידם השגיח על כל יושבי הארץ. ומ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים הוא ראי' והבטה רוחני' כמו מה שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת. וגם יתפרש בחי' ב' ראי' הללו על נש"י, כי נש"י עלו במח' הוא בחי' ראי' רוחני', אך הנשמות שבגופי' מה שמתפעלים מאלקות שאינו ערך לפי השגת הנשמה למעלה ונק' בשם השתנות ממהות למהות, בחי' זו נק' בשם ראי' גשמי'.

והנה מבחי' ראי' רוחני' נתהוה אח"כ בחי' ראי' גשמי' שהוא הראי' שע"י מלאכים, ונמצא לפ"ז שנשמות גבוהים ממלאכים. וצ"ל כי הנה כתיב וכל קרבי את שם קדשו שיש מלאכים הנקראים בשם קרביים כמו למשל המאכל שאדם אוכל שנתברר בתוך מעיו והפסולת נדחה לחוץ ומהמובחר נעשה דם ועולה ללב ולמוח ולכל איברים, כמו"כ למעלה מלאכים הם המבררים ומבדילים חיצוני' מפנימי', וחיצוני' השפעה נמשכת לע' שרים כמו שלזר"ע שראה כרך גדול של רומי שחק ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, כי כל התענוגים שלהם אינו רק מחיצוני' ומותרות כו' ופנימי' השפעה נמשכת לנשמות שמתענגין ונהנין מזיו השכינה בג"ע העליון ובג"ע התחתון, או לנשמות שבגופים שיתפעלו מאלקות שמקבלים ממלאכים, וכמו פסד"ז ושתים לפניה שהוא הסיפור איך שהמלאכים משבחים ומפארים כו' ועי"ז מקבלים נשמות שבגופי' בחי' התפעלות. וזהו מ"ש אכלתי יערי עם דבשי פי' כי יש הפרש בין עץ עושה פרי לעץ אשר מאתו זבת דבש, כי הפרי הוא נבדל מן העץ אבל הדבש שזב מן העץ מוכרח להיות שבעץ גופא יש מתיקות רק ששם הוא בהגשמה. וכמו"כ יובן בענין מלאכים ונשמות שיערי נק' מלאכים והוא בחי' יוצר אור שהוא האהבה שמקבלים ע"י מלאכים שנק' בשם יערי שהתענוג הוא בהגשמה מאחר שע"י נתפעל עם דבשי בשביל דבשי שהוא שמע ישראל בחי' תענוג הנשמה בעצם כו'. ולכן אין ההתפעלות בתפלה של יום א' דומה לחבירו כי הוא תלוי לפי אופן המלאכים כמו מיכאל וגבריאל שר של אש ושר של מים בחי' חו"ג הם המשפיעים אוי"ר לנש"י. ולכן כל יום ההתפעלות הוא באופן אחר שתלוי לפי אופן השפעת המלאכים כו'. וא"כ לפ"ז הנשמות הם נמוכים מהמלאכים מאחר שהם מקבלים ממלאכים. אך הענין הוא כנ"ל כי בנשמות יש ב' בחי' והוא חלק הנשמה שבגוף כמ"ש נשמה שנתת בי כו' ושרש הנשמה שלמעלה מן הגוף. ושרש הנשמה היא למעלה ממלאכים כו' אך הנשמות שבגופים שמלובשים בגוף ונפש הטבעי' הנמשך ע"י תאוה כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי וההתפעלות הוא ע"י מוח ולב של נפש הטבעי' ששרשה מפני בהמה חי' ועוף שבמרכבה כמו שנראה שיש בנפש הטבעי' בחי' אלו ונפש האלקי' מבררת בחי' אלו לאלקות, כי נפש האלקי' ג"כ כלול מכל בחי' אלו כמ"ש ופני אדם לארבעתם ושרש הנפש אלקי' הוא מבחי' פני אדם שבמרכבה, ונמצא שנפש האלקי' היא מלובשת בתוך נפש הטבעי', ולכן ההתפעלות שיש לנפש אלקי' ע"י שכל ולב של נפש הטבעי' מקבלת ממלאכים. ולפ"ז יתפרש יצרנהו כאישון עינו על נשמות שבגופי' שהוא תכלית ההסתר שהגוף מסתיר על נפש האלקי' בתכלית.

שלחועתה יובן מ"ש לעיל מיני' ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל כו' דקאי על ר"ה ויוכ"פ. כי הנה נשמות שבגופי' נק' בשם ימצאהו בארץ מדבר, שהתפעלות הנשמה הוא ע"י נפש הטבעי' כנ"ל. ובתוהו ילל הוא בחי' השפלות שע"י וידויים בר"ה ויוכ"פ תעבנו תעינו כו'. והנה כתיב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה', כי הנה מעי הוא בחי' פנימי יותר גם מבחי' נקודת הלב ורחם ארחמנו הוא בחי' ר"ר. והטעם שהמו מעי כו' הוא מפני שהוא ילד שעשועי'. והענין יובן עד"מ מבן לאביו שבן גדול תלוי האהבה לפי אופן כשרון מעשיו כמ"ש בן חכם ישמח אב כו', משא"כ בן קטן שאין בו חכמה כלל רק האב משעשע בשחוק של התינוק, ובחי' זו היא מצד בחי' עצמיות כי מאחר שאין בו בחי' חכמה כלל שימלא רצון אביו וכדומה רק שקורא אבא ומפני זה משעשע בשחוק של התינוק אשר אין זה ערך כלל לגבי אב רק הוא מצד בחי' עצמיותו וה"ז כמו אותו התענוג עצמו שמשעשע עם בנו הגדול כשהולך בדרך הישר שזה ג"כ מצד עצמיותו. וראי' לדבר שהרי מאחר שאינו בנו שהולך בדרך ישר כזה אינו משתעשע כלל נמצא ששוה השעשועי' של תכלית הקטנות עם תכלית הגדלות שהכל הוא מצד בחי' עצמיות. והנה כמו"כ יובן בעבודת ה' שאם אכשור דרי ונק' ישראל אשר בך אתפאר וכמ"ש רק עם חכם ונבון כו', אזי השעשועי' הוא מצד מעשיהם כו', אבל בר"ה ויו"כ שאומרים אשמנו תעבנו כו' בחי' שפלות בתכלית וכל אדם יכול לומר הוידוי אשמנו ועל חטא הגם שאין בו חטא זה, כי כל ישראל ערבים זה בזה בחי' ציור אדם ראש ורגל, וכמו למשל כאב הרגל שמרגיש הראש דייקא, כמו"כ יוסיף דעת יוסיף מכאוב על חטא שברגל ולכן אומרים כולם וידוי א', הוא בחי' ילד שעשועים. ובכלל כולם נק' בשם ילד שעשועי' הגם שיש צדיקים מופלגים בדור שיש להם התפעלות אלקות לאמיתו, כ"ז נק' בשם ילד שעשועי' כי אין זה ערך כלל לגבי שרש הנשמה כמו שהיא קודם ירידתה לגוף כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' והעיקר הוא בר"ה ויו"כ שאז משפילים א"ע עד קצה האחרון. וע"ז כתיב כי בך ירוחם יתום, שלטולכאורה אינו מובן מפני מה לא כתיב כי אתה תרחם יתום. אך הענין הוא כי יתום בגשמיות נק' שאין לו אב ואם ובעבודת ה' הוא בחי' הסתלקות אור אבא כי גילוי אא"ס הוא בחכמה כו', אך בך ירוחם יתום שהרחמנות הוא בך בעצמותך בחי' ר"ר, ומבחי' זו יומשך בחי' ר"ר להיות נק' בשם אבינו כמ"ש כי אתה אבינו. וזהו שאומרים בר"ה ויו"כ אבינו מלכנו כו'. וזהו הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועי' שהוא בר"ה ויוכ"פ ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו בחי' ר"ר. וזהו ג"כ ענין ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל. ואח"כ כתיב יסובבנהו זהו חג הסוכות שנק' בשם צילא דמהימנותא שמבחי' ר"ר הנ"ל נמשך בחי' מקיפים לכל או"א שהוא הכח שיהי' יכול להתפעל מאלקות, אך בסוכות הוא עדיין בבחי' מקיף כמ"ש וימינו תחבקני ואח"כ נעשה יבוננהו. וביבוננהו יש ב' פי', הא' הוא לשון בנין, והב' הוא לשון בינה והוא בחי' בן י"ה דהיינו שיהי' נמשך מבחי' מקיפי' לידי גילוי והוא בחי' הולדת המדות כו'. והוא ענין שמיני עצרת כי עצרת הוא לשון קליטה שיהא נקלט בחי' גילוי אלקות לכל חד וחד לפום שיעורא דילי'. ואח"כ כתיב יצרנהו כאישון עינו שגם בנשמות שבגופים שהוא בחי' חושך ואפילה ומתוך החושך מאיר האור שם יהי' נמשך בחי' לא ינום ולא יישן שומר ישראל לית גביני דמכסיין על הני עיינין, כי השינה לא שייך רק בבחי' ראי' המלובש בכלי העין אבל בבחי' ראי' רוחני' לא שייך בחי' שינה. וזהו מ"ש פקח עיניך פקיחא דעיינין, וכמארז"ל וכי יש שינה לפני המקום. וזהו יצרנהו כאישון עינו שבתוך אישון עינו שם דייקא יאיר מבחי' לא ינום ולא יישן, כי הנה כתיב ויאכלו את ישראל בכל פה כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, וכשרוצים לכלות אותם לגמרי שם דייקא נתעורר בחי' נקודת אהבה עצמי'. וזהו יצרנהו כאישון עינו כו' וד"ל.