שובה ישראל

שכטשובה ישראל

בעז"ה שבת שובה פ' האזינו, תקע"ח לפ"ק

שבת שובה פ' האזינו

שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. להבין ענין זאת צריך להקדים הקדמה א' בעיקר התחלת עבודת ה' שהוא מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים, ואין המכוון של וידעת או לדעת בחי' ידיעה בעלמא רק פי' דעת הוא הנק' (בל"א דער הער כו'). וידיעה זאת צ"ל בב' בחי' הוי' ואלקים, בחי' סוכ"ע וממכ"ע, וז"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. שמים ממעל הוא בחי' סוכ"ע בחי' שם הוי' ועל הארץ כו' הוא בחי' ממכ"ע, והוא ענין ב' פסוקי שמע ישראל ובשכמל"ו. שמע ישראל הוא יח"ע ובשכמל"ו הוא בחי' יח"ת כו'.

והענין הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דהיינו שבכל בוקר ובוקר קודם נפילתו בטרדת העסק צריך להיות נותן לב מי ברא אלה, איך שואתה מחי' את כולם כי הוא ית' מקורא דכולא ולא כמו שנראה העולם ליש בפ"ע. ולעתיד יהי' בחי' ידיעה זו בשלימות כמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ולא האדם בלבד אלא כל פעול כו'. אך עכשיו הוא בחי' הסתר אלקות עד שנראה העולם ליש וע"ז כתיב השמר לך פן תשכח את הוי' אלקיך שהוא בחי' שכחה והיסח הדעת. וז"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו' שגם עכשיו צריך להעמיק בזה הענין עד שיהי' נקבע בלב, וידיעה זאת צ"ל בב' בחי' הוי' ואלקים. ובלשון רז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, פי' לו היינו לעצמותו כמו שהוא למעלה כמו"כ יהי' התגלות למטה. ובזוהר אמרו מאן דלא מהפך חשוכא לנהורא שלומרירו למתקא בהאי עלמא לית לי' חולקא בההוא עלמא, והוא ענין א' עם מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים.

והענין הוא כי ההתבוננות איך שהוא מחי' את כולם כח הפועל בנפעל הוא בחי' אלקים, וההתבוננות בבחי' סוכ"ע הוא בחי' הוי'. ובנפש האדם יש ג"כ ב' בחי' אלו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בחי' סובב ובחי' ממלא. והענין הוא כי יש ד' בחי', שכל ומחשבה דיבור ומעשה, והוא מ"ש בק"ש שמע ישראל ואהבת הוא בחי' שכל ומח', ומ"ש והיו הדברים האלה ודברת בם ואספת דגנך הוא בחי' דיבור ומעשה. וביאור הענין הוא כי שכל ומח' הוא בחי' ההשכלה באלקות, וענין ההשכלה הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו כו' כמו איזהו חכם הרואה כו' והמכוון הוא לאהפכא חשוכא לנהורא, והוא ההסכם שנשאר אצלו על כל היום שלא להשכיל ולחשוב בעניני העולם והוא בחי' בשמים ממעל שבנפש. וענין דיבור ומעשה הוא הדיבור בת"ת ומעשה הצדקה בפו"מ והוא ג"כ לאהפכא חשוכא לנהורא, ]ד[היינו שלא להיות עוסק בעניני מו"מ בהתלהבות כחי ועוצם ידי כו' והוא בחי' על הארץ מתחת שבנפש כו'. והנה כתיב ב"פ כי הוי' הוא האלקים גבי אליהו דכתיב וירונו ויפלו על פניהם ויאמרו הוי' הוא האלקים הוי' הוא האלקים, ב"פ כי הם היו עע"ז דהיינו שהי' בהם התאוה לע"ז ולא שכפרו לגמרי כי הרי היו מקריבים קרבנות לה' ג"כ, וע"י אליהו שגילה להם בחי' אלקות נפלו על פניהם ויאמרו ב"פ כי הוי' כו' כמשי"ת לקמן.

והנה אמרו בזוהר כי הוי' הוא האלקים כולא חד, כי עיקר ההתבוננות צריך להיות איך שכולא חד דהיינו ששמע ישראל שהוא בחי' יח"ע ע"ס דאצי' בחי' שמים ממעל. כמו"כ בשכמל"ו שהוא בחי' יח"ת על הארץ מתחת שוה ממש. והענין הוא כמ"ש אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שמים הוא בחי' יח"ע ואציעה שאול שהוא אשר מתחת לארץ, הנך ממש אותו אלקות עצמו שבשמים כו', וכמו שאמר יונה מבטן שאול שועתי כו', וכמ"ש ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו שהוא כרצונו הפשוט כו', שלאוכמ"ש ויאמר הוי' אל בלעם כו' שלגבי' כחשיכא כאורה, ואין הפי' סוכ"ע שהוא סובב למעלה ואינו נמצא למטה, אלא פי' שהוא שוה למטה כמו למעלה ממש. וכמו שמצינו בבהמ"ק שהי' גילוי אלקות בהיכל ק"ק ארון ושולחן ששם אלקים לא הסתיר כלל מפני שהי' התגלות שם הוי'. וכענין הנסים שהוא לשנות הטבע כמו גבי רחב"ד שאמר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק שעפ"י שם אלקים צריך דייקא השמן להדליק ולא החומץ, אך שהאיר מבחי' שם הוי' שהוא מעלמא דאתכסיא כו'. וזהו ענין כ"ו כל"ח שהוא ענין התגלות שם הוי' בשם אלקים. והענין יובן עד"מ מסך המסתיר את השמש שהאור הנראה מתוך המסך אינו כמו אור העצמי, אבל כשנלקח המסך או שעושים נקבים בהמסך אזי מאיר האור עצמי כמו שהוא. וכמו"כ יובן בענין הוי' ואלקים ששם אלקים הוא מסתיר על שם הוי', כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור בחי' הארה דהארה כו'. אבל כשנלקח ההסתר דשם אלקים אזי נתגלה שם הוי'. או כמו מה שנראה שמי שהוא נוטה למות יוכל להתרפאות לפעמים והוא ע"י התגלות שם הוי'. או כמו גבי חזקיהו שהוסיפו לו על שנותיו חמשה עשר שנה. וכמו"כ יובן ]הענ[ין בפרנסה. כי הנה ארז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה וכמ"ש החותך חיים לכל חי, הן בגשמיו' הן ברוחניו', ולפעמים יכול להיות שיצליח וירויח יותר מכפי המדה שנמדד לו בר"ה. וכמו"כ יכול להיות ברוחני' בחיי אלקו'. כי הנה כתיב משפט לאלקי יעקב שבכל ר"ה נשפט האדם כמה יומשך אלקות כו', אך ע"י תשובה נתגלה מבחי' שם הוי' כו'.

והנה עפ"י כל זה יובן מ"ש בזוהר כי הוי' הוא האלקים כולא חד, שאלקי' אינו מסתיר באמת על שם הוי'. וז"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, פי' מתחת לארץ בשניהם בשוה אין עוד כו'. וענין מה שאמרו פעם ב' כי הוי' הוא האלקים כו' כי יש שם אלקים אשר למעלה משם הוי' ג"כ, כי בחי' הוי' זה שלבהוא בחי' סוכ"ע כמ"ש המרומם והמתנשא מימות עולם כו'. ולהיות בחי' סובב לעלמין לזה צ"ל ג"כ בחי' צמצום והוא בחי' שם אלקים שהוא למעלה משם הוי'. וזהו כי הוי' הוא האלקים שהוי' זה הוא בטל ונכלל לגבי שם אלקים שלמעלה ממנו כו'. ועיקר התחלת עבודת ה' הוא ב' בחי' אלו הנ"ל הוי' ואלקים. אלקים הוא ההתבוננות ואתה מחי' את כולם כו' ונק' בשם יעקב כו'. והוי' הוא בחי' סוכ"ע. ובנפש הוא ד' בחי', שכל מח' דיבור ומעשה הנחשבים לשתים, שכל ומח' הוא ענין א', ודיבור ומעשה הוא ענין א', ואז נק' צלם אלקים בשלימות.

והנה כ"ז הוא כשהצלם אלקים בשלימות, אבל כשנפגם הצלם אלקי' כמ"ש אם פגמתי באות יו"ד פגמתי באות ה' כו', כי הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם שבכל נשמה יש שם הוי' וכשנפגם אות יו"ד אזי הוא חייב סקילה ובאות ה' שריפה כו'. והענין הוא כי הנה יו"ד הוא בחי' חכמה לאסתכלא ביקרא דמלכא כמו איזהו חכם הרואה, וכשנפגם והפגם הוא ע"י התחכמותו במשא ומתן ואומר כחי ועוצם ידי, כי באמת הותרה עסק הפרנסה כמ"ש ואספת דגנך אך בתנאי שכתוב לעיל מיני' בכל לבבך ובכל נפשך בחי' מס"נ בתכלית לה', רק שצריך לעשות כלי במה שהברכה ישרה בו כמ"ש וברכך ה' בכל אשר תעשה וכמ"ש השלך על ה' יהבך כו'. וזהו הנק' בשם גלות השכינה, שהשכינה היא בבחי' גלות שאומר כחי ועוצם ידי ולא ה' כו'. ובאמת הכל הוא מצד ה' הן אם מרויח או להיפך שמפסיד, הכל הוא השגחה אלקי' על כל פרט ופרט. ולעתיד יהי' בחי' זאת גם אצל הפח"ע שכולם ידעו איך שהברכה היא מאלקות ולא האדם הוא העושה כו', אבל עתה הוא להיפך שגם אצל הגדול שבדור יוכל להיות שבעת שעושה העסק מדמה בנפשו כחי כו', הגם שכל א' יש לו בחי' יהדותו ואחר ההצלחה והריוח אומר ברוך ה' שהוא עשה זאת. וכן להיפך כשמפסיד ניכר אח"כ ואומר ה' עשה זאת אבל בעת העסק אומר כחי ועוצם ידי כו', שמצד חכמתו הוא מרויח, ואם אינו מרויח הוא מצד טפשותו בדבר כו'.

שלגוהנה עי"ז נעשה פגם ביו"ד וחייב סקילה כמו על ע"ז גשמיות שמשתחוה לעץ ואבן שחייב סקילה באבנים גשמיי' כמ"ש סקל יסקל כו', כמו"כ יש סקילה רוחני' לע"ז רוחני', וע"ז רוחני' הוא מה שארז"ל ישראל שבח"ל עע"ז בטהרה הם, וענין עע"ז בטהרה הוא ענין התחכמות הנ"ל ועי"ז חייב סקילה רוחני', והוא עונש החמור מכולם דהיינו סקילה באבנים רוחני' והוא בחי' טמטום המוח כמו ענין לבו כלב האבן כו' שלא יהי' בו בחי' ראי' כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו כו'. ואם פגמתי באות ה' כו' הוא בחי' התפעלות הלב שבעסק הפרנסה וחייב שריפה לשרוף נפש]ו במחשבות[ זרות. ואם פגמתי באות וי"ו ונתחייבתי הרג הנה הרג הוא מיתת סייף שחותכין ראשו מלבו והרג רוחני הוא מה שנבדל מוח מלב שגם שנתפעל במוח אינו נמשך בלב כו'. ואם פגמתי באות ה' אחרונה ונתחייבתי חנק הוא שאין בו בחי' והרוח תשוב כו'. וכשנפגם שם הוי' אזי א"א להיות בו וידעת כי הוי' הוא האלקים כו', ע"ז כתיב שובה ישראל עד ה' כו' דהיינו שיומשך הוי' מחדש.

והענין יובן ע"פ מ"ש בכתבי האריז"ל כל מי שאינו בוכה בר"ה ויוה"כ כו' וכמ"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע כו', כי הנשמה נמשכה מאור זרוע לצדיק כו' וכמ"ש בית ישראל ברכו את הוי' שצ"ל התקשרות תמידי', אך כשנפגם שם הוי' כמ"ש אם פגמתי כו' וא"א להיות בו בחי' וידעת כו', ע"ז כתיב ובכה, כי הבכי' הוא מצד עצמיות כו' והוא בחי' יחידה שבכל נפש מישראל וכמ"ש מיד כלב יחידתי שלשם אינו מגיע פגם של חטא ועון כלל, כי הפגם אינו רק ביו"ד וה' כו', אבל בבחי' יחידה לשם אינו מגיע פגם דחטאי' כו'. ומפני שיש בבני ישראל בחי' יחידה זו לכן מתגלה בחי' י"ג מדה"ר להמשיך מחדש שם הוי' על כל השנה להיות בחי' וידעת כי הוי' כו'. וזהו שובה ישראל עד הוי' דהיינו עד שיומשך הוי' חדש וד"ל. כי כשלת בעוניך כמ"ש כשל בעוני כחי, וכחי הוא כח הנשמה שמאיר בכל יום כמ"ש חדשים לבקרים כו' שכל מה שנתפעל בשכל ומח' או המעשה ודיבור בפו"מ, שלדהכל הוא ע"י הכח שמאיר בו, אך כשל בעוני כחי, ולכן שובה ישראל עד הוי' כו' כנ"ל וד"ל.

קחו עמכם דברים ושובו אל ה', הנה דברים הוא כמ"ש ודברת בם כו' והוא ענין תורה ומצות של השנה שעברה ועי"ז שובו כו'. כי הנה כל בע"ת שנתעורר בתשובה אלו לא הי' מקיים איזה מצוה או לימוד בד"ת לא הי' מתעורר כלל לשוב, רק התעוררות תשובה הוא ע"י שקיים מצוה פעם אחת או שלמד בד"ת, עי"ז דייקא מתעורר לשוב. כמו"כ יובן בענין זה שהתשובה הוא דייקא ע"י תומ"צ שקיימו עכ"פ בשנה שעברה ועי"ז דייקא ושובו אל ה'. וכמו ענין תפלה של כל יום ויום שארז"ל יפה שעה אחת בתשובה כו' והשעה אחת הוא שעת צלותא, כי התפלה נק' בשם תשובה שענינה הוא כלות הנפש והרוח תשוב כו', וכל תפלה תלוי' לפי ערך התומ"צ שקיים ולמד ביום העבר כו' ועפ"י אופן זה יובן גם כאן קחו עמכם דברים ושובו כו' כנ"ל.