זה היום תחלת מעשיך
שכדזה היום תחלת מעשיך
ר"ה תקע"ח לפ"ק, תורת אדמו"ר
ר"ה תקע"ח לפ"ק, תורת אדמו"ר
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, וצ"ל מפני מה נק' ר"ה בשם תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון והלא בכל השנה הוא התחדשות החיות הן בנשמות כמ"ש חדשים לבקרים כו' שנתחדש ב' בחי' אמונה כנ"ל, וכן באורייתא ובהשתלשלות העולמות כמאמר תלת קשרין כמבואר לעיל באריכות. וגם להבין משארז"ל ע"פ דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשי"ת, והלא ב"ק מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים כו'.
להבין זאת צריך להקדים מ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, הענין הוא כי מה שלמטה הוא אלף שנה למעלה הוא יום א' כי כל שית אלפי שני דהוי עלמא הוא למעלה רק ששת ימים, דהיינו אלף ראשון הוא מבחי' חסדו של הקב"ה כמארז"ל דורו של אנוש היו ניזונין בחסדו של הקב"ה הגם שהיו עע"ז היו מושפעים כל טוב מפני שאלף שנה היו מבחי' חסד, וכל מה שיש באלף שנה עבר הוה עתיד למעלה הוא נכלל ביום א' שהוא מדת החסד. והוא יובן עפ"י משל כמו מח' ודיבור שמה שבמח' הוא מחשב בסקירה א' איזה דבר כשבא הדבר לידי דיבור יש בה שיהוי זמן, כמו למשל כשרוצה לבנות בנין ומחשב שצריך לעשות הגג על אופן זה וחלונות על אופן זה. והנה במחשבה כשמחשב אופן הגג הוא נסקר בסקירה א' וכשצריך לומר בדיבור יש בזה התחלקות רבי'. וכמו"כ יובן למעלה שכל האלף שנה של חסד במח' הם בסקירה א'. וכן האלף שנה של גבורה בחי' מלך מלך ימלוך במח' הוא בסקירה א' וכו'. ונק' בשם הוי' ואלקים, שבחי' מח' נק' בשם הוי' והדיבור נק' בשם אלקים שהוא בחי' כח הפועל בנפעל בדבר ה' שמים נעשו כו', וכל מה שיש שכהבבחי' שם אלקים בחי' עש"נ, עולם הוא בחי' מהות הדבר ונפש הוא החיות כו' ושנה הוא זמן, קיומו בשם הוי' הם נסקרים בסקירה א'. והנה מח' זו נק' בשם מח' מיוחדת כמו במשל הבנין הנ"ל שיש מח' מיוחדת להגג ויש מח' מיוחדת להחלונות, כמו"כ למעלה יש ששה בחי' הוי' לשית אלפי שני כו'. ויש מח' כללי' הכולל כל הששה מחשבות ביחד כמו למשל בבנין שיש מח' כללית הכוללת כל הפרטי' הגג והחלונות יחד והוא המח' שרוצה לבנות בנין כזה. וכמו"כ עד"מ למעלה יש מח' כללית כמ"ש צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' שתחלת אלף שנה של חסד וסוף אלף הששי שהוא בחי' יסוד נסקרים שם בסקירה א', ובחי' זו נק' בשם סובב הכללי כי מחשבה הכוללת אלף שנה לבד נק' בשם סובב פרטי ומח' זו הכוללת כל השית אלפי שני נק' בשם סובב כללי כו'.
והנה לפ"ז ההפרש שבין התחדשות של כל יום ויום להתחדשות דר"ה הוא, שבכל יום ההתחדשות הוא מכלל לפרט דהיינו שבשנה יש שס"ה יום וכל יום מתחדש החיות מהחיות כללי שנמשך בר"ה לכל השנה, והשנה מתחלק' לי"ב חדשים והחודש לשלשים יום, וכל יום ויום מתחלק לכ"ד שעות י"ב שעות היום י"ב צירופי הוי' ויב"ש הלילה י"ב צירופי אד', וא"כ צ"ל שהלא גם השנה הוא חלק פרטי לבד מאלף שנה כמו שכל יום הוא חלק פרטי מהשנה וא"כ ההתחדשות דר"ה הוא מהכלל הכולל כל האלף שנה ומפני מה נק' תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי הלא אין זה התחדשות גמורה. ואם יתפרש שהחידוש הוא מבחי' מח' כללית הכולל כל השית אלפי שני, הרי ג"כ אין זה התחדשות חדשה לגמרי.
אך הענין הוא שהחידוש דר"ה הוא מעצמותו אשר אין שייך לקרוא גם בשם סובב הכללי. והענין יובן עפ"י הידוע דר"ה נק' יום הדין כמבואר בפע"ח שיום א' דר"ה הוא דינא קשיא כו', ולכאורה אינו מובן שהלא ר"ה הוא בחי' חסד כמאמר כל מזונותיו של אדם קצובים מר"ה, שבר"ה הוא המשפט על כל השנה כמה ירויח, וכמו"כ ברוחני' כמ"ש משפט לאלקי יעקב שיש משפט כמה שכויומשך אלקות ליעקב. ומה שארז"ל אדם נידון בכל יום וכמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך, המשפט של כל יום הוא בהכלי במה יתלבש החסד גשמי ובאיזה אופן יגיע לו הריוח אם בקלות ואם ביגיעה שנק' חיי צער וחיי ריוח, אבל מה שנמדד לו בר"ה שכזאת ירויח לא יוסיף ולא יגרע מזה גם אם יתייגע א"ע מאד רק אם יש באדם איזה התחדשות במעשיו כו'. וכמו"כ יובן ברוחני' שהמשכת גילוי אלקות קצוב לו מר"ה אך במה יתלבש אם במוח או בלב או במעשה לבד והוא בחי' הממוצע והכלי שע"י יומשך גילוי אלקות, ועל הממוצע הוא המשפט בכל יום.
וביאור הענין הוא כי כל מה שמשיג ומתבונן במוחו בהתבוננות והסבירים לקרב אל השכל איך שמחי' מאין ליש, הרי אין זה ערך כלל לבחי' אמיתי' מאין ליש, רק מחמת שהנשמה מלובשת בנפש הטבעי' וצריך לקרב אל השכל באותו השכל עצמו של נפש הטבעי' אשר מאב ואם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, צריך להסבירי' אבל כמו שהנשמה מצד עצמה אינה צריכה להסבר כלל, כי בה נקבע הדבר כמו שהוא וד"ל. וההסבר זה נק' בשם ממוצע והוא בחי' לבוש דנוג"ה הממוצע, כענין כי הדם הוא הנפש, שהנפש בעצמה היא בחי' רוחני' והגוף הוא גשמי וכדי שהגוף יחי' מהנפש צריך לזה ממוצע והוא הדם שהמאכל שאדם אוכל נתעכל ונהפך לדם המובחר של המאכל, והפסולת נדחה לחוץ, והדם הוא הממוצע שבו מתלבש חיות הנפש. וכמו"כ יובן עד"מ שהלבוש דנוגה הוא הממוצע שע"י יתפעל מאלקות. וכמו"כ יובן בהתפעלות הלב אוי"ר שאינו ערך לבחי' אמיתי' אלקו'. וכמו"כ במעשה המצות שהטלית הוא מצמר גשמי ותפילין קלף גשמי כו' והם ממוצעים שע"י יתלבש אלקות כו', ועל זה הוא המשפט בכל יום. כי בר"ה הוא המשפט כמה יומשך אלקות אבל ע"י איזה כלי יהי' ההמשכה ע"ז ארז"ל אדם נידון בכל יום. ולכן אין יום א' דומה לחבירו שהיום הזה נתפעל במוח ולא בלב וזולתו בלב ולא במוח, ופעם אינו מתפעל לא במוח ולא בלב אלא הביטול בבחי' מעשה בפו"מ כי תלוי לפי המשפט שנשפט למעלה. וא"כ ר"ה הוא בחי' חסד ומפני מה נק' בשם יום הדין. אך הענין הוא כי בר"ה הוא בחי' העלאה כי הרי נק' בשם יום הזכרון וכמ"ש מי לא נפקד כהיום הזה, שהחיות של כל הברואים דצח"מ וגם החיות של הע' שרים וכל התומ"צ הם בבחי' העלאה שכזוההעלאה הוא לעצמותו ולכן נק' בשם יום הדין שהרי לא נודע עדיין איך יהי' ההמשכה, וחסד נק' על שם ההמשכה שהרי באמת נמשך חיות לכל הברואים כמ"ש החותך חיים לכל חי, וכמארז"ל הנ"ל מזונותיו של אדם כו' הן ברוחני' הן בגשמיות כנ"ל. והנה עפי"ז יובן ענין הנ"ל, שמאחר שההעלאה היא לעצמותו לכן המשכת החיות הוא ג"כ מאותו בחי' ששם הי' ההעלאה, ונמצא שההתחדשות דר"ה הוא חידוש מעיקרו. וזהו זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון לעצמותו ממש כו' וד"ל.
ועתה י"ל ההפרש שבין תשובה של כל השנה שב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' ובין תשובה דעי"ת שע"ז אמר הכתוב דרשו ה' בהמצאו כו'. להבין זה צ"ל שיש בחי' או"פ ואו"מ כמ"ש בס' הקבלה ובזוהר נק' בשם ממכ"ע וסוכ"ע, ובכל השנה צריך לילך מדרגא לדרגא מתחלה או"פ ואח"כ או"מ. והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' בחי' אהבה, אהבת עולם ואהבה רבה. אהבת עולם הוא בחי' או"פ שהאהבה מתיישבת בכלי המוח והלב והוא הנק' אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, ואהבה כזו נתהוה ע"י התבוננות בבחי' ממכ"ע שהוא מבחי' אלקות שבתוך נבראים, ואתה מחי' את כולם כח הפועל בנפעל. ואהבה רבה הוא אשר למעלה מהגבלת כלי המוח והלב והוא ע"י התבוננות איך שהוא מופלא בערך בחי' סוכ"ע, וע"י התבוננות זו נעשה בחי' תשוקה בלב כמ"ש ולדבקה בו, אבל אינה נכנסת בתוכו ונק' בשם או"מ, וצריך לילך בהדרגה מתחלה או"פ ואח"כ או"מ שא"א להגיע למדרגת אה"ר שהוא בחי' בכל מאדך כ"א ע"י אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך. וכמו"כ יובן בענין תומ"צ שידוע שהתורה נק' בשם מזון לנפש כמ"ש ותורתך בתוך מעי, כמשל המאכל שאדם אוכל שנכנס בתוכו ונעשה לו לחיות הגם שלא נודע איכותו ואופנו איך שהמאכל מחי', מ"מ זה נראה ודאי שהוא מחי'. וכמו"כ בתורה כתיב זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כי ע"י לימוד התורה נעשה תועלת לנשמה דהיינו שאם יתבונן בהתבוננות אלקו' יתפעל או בלב כו' או במעשה להשמר אותו מל"ת כמ"ש בשכבך תשמור עליך כו' ולתת לו חיזוק לקיים מ"ע, רק אם הוא מתעצל בדבר ואינו עוסק כלל בזה, אבל אם רוצה לעסוק התורה שעסק נותנת לו חיות וחיזוק כמ"ש כי אמרתך חייתני, ולכן נק' בשם מזון שהוא בחי' שכחאו"פ. והמצות נק' בשם לבושים כמ"ש ימים יוצרו כו' כמ"ש ואברהם זקן בא בימים באינון לבושי' כו'. והלבוש הוא בחי' מקיף, שע"י עשיית המצוה אין זה תועלת לו להיות לו לחיו' כמו ע"י תורה, והגם שכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, קאי על לעתיד כו' אבל לא עתה, וצריך לילך בהדרגה ג"כ מתחלה תורה ואח"כ מצות. וכמו"כ יובן בענין התשובה דכל השנה שיש ב' בחי' תשובה, תשובה תתאה ותש"ע. תשובה תתאה הוא מצד הטעם והדעת מפני היותו ממארי דחושבנא איך שויכל בהבל ימיו ועי"ז נשבר ונדכה לבו, ואח"כ מגיע לתש"ע שהוא למעלה מן הדעת כו' כידוע. אבל בעשי"ת ארז"ל דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שהוא עצמ"ו נעשה קרוב בלי קדימת אתעדל"ת כלל. וההפרש הוא שבכל השנה מאחר שאתעדל"ע תלוי מצד אתעדל"ת הרי א"א להתעורר כ"א בחי' המתנשא מימות עולם לבד כנ"ל, אבל בר"ה ועי"ת שהתעוררו' הוא מצד עצמו הוא בחי' אשר אין אתעדל"ת מגעת לשם כלל, בחי' התנשאות עצמיו' וכמ"ש ישוב ירחמינו ואמרו בזוהר מאן אתר ישוב, מההוא אתר עתיקא סתימאה וה"ז כמשל ב' בנ"א כו' כנ"ל. וראי' לדבר שהרי בעי"ת נתעורר בחי' פנימי' נקודה בלב כל א' מישראל כמ"ש בקשו פני את פניך ה' אבקש כו', משא"כ בכל השנה, והוא מצד שנתגלה בחי' עצמיות ולכן נתעורר ג"כ למטה בחי' עצמיות, וכל הוידויים שאומרים אשמנו כו' הוא רק הכנה שיתקבל בתוכ"ם כו' אבל הגילוי הוא מצד עצמו, והגם שב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' אין זה אלא התעוררו' לבד ולא גילוי כו', משא"כ בעי"ת וכמ"ש השיבנו ה' אליך מלמעלה ואז ממילא ונשובה כו' כידוע וד"ל.