כי המצוה

שיחכי המצוה

בעז"ה, ערב ר"ה

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים ולא מעבר לים כו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כי המצוה הזאת קאי על מצות התשובה. וצ"ל מפני מה בכל המצות לא נאמר בהן אנכי כ"א במצות התשובה. וגם להבין מ"ש דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשי"ת, ומבואר הקושיא בספרים דהלא בכל יום צריך לעשות תשובה ומהו דייקא עשי"ת. וגם להבין מ"ש זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כו'. וההקדמה להבין זאת הוא ממאמר הזוהר תלת קשרין מתקשראן, ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, שהן שלשה קשרים ישראל הם קשר התחתון וקוב"ה הוא קשר העליון ואורייתא הוא קשר האמצעי ומאחר שמקושרים זב"ז הרי הם כקשר א'. ופי' ישראל מתקשראן באורייתא קאי על נשמות כו'. וגם אמרו בזוהר אורייתא סתים וגליא, קוב"ה סתים וגליא, וידוע דגליא דקוב"ה הוא מה שהוא מחי' את כולם כח הפועל בנפעל בחי' עלמין דאתגליין, וסתים הוא מה שהוא סוכ"ע כמ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם. ואורייתא סתים וגליא ג"כ דהיינו תורה הנגלית לנו כמו אנכי ולא יהי' לך דכתיב וירד ה' על הר סיני נק' בשם גליא וסתים הוא התורה כמו שהיא בבחי' סתימות כמארז"ל תורה קדמה לעולם כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' כו' בחי' חכמתו העצמי'. והנה ממילא מובן שבנש"י יש ג"כ סתום וגליא מאחר שהן מקושרים אב"א כמאמר תלת קשרין כו', ומאחר שבתורה וקוב"ה יש סתים וגליא מוכרח להיות שבנשמות יש ג"כ סתים וגליא, ובנשמות נק' בחי' גליא הכח שיש להם להתפעל מהתבוננות בחי' ממכ"ע איך שאתה מחי' את כולם, וסתום הוא ההתבוננות בבחי' סוכ"ע.

שיטוהנה כתיב המחדש בטובו בכל יום מע"ב, מחדש מאין ליש, והחידוש הוא בב' בחי' הן בבחי' ממכ"ע שהוא בחי' גליא והן בבחי' סתום שהוא ע"ס דלא אתגליין, כי מאחר שנק' בשם סובב לעלמין הרי הוא ג"כ בכלל השפעה וצריך לחדשו תמיד בכל יום. וכן בתורה כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, וכמו שאנו מברכי' בא"י נותן התורה ולא נתן לשון עבר אלא נותן לשון הוה. והחידוש הוא ג"כ בבחי' סתום וגליא שבה וכמארז"ל שלש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה שניות יושב ודן שלישית יושב וזן כו', שיושב ודן וזן תלוי לפי שיושב ועוסק בתורה שהוא חכמתו העצמי', ומאחר שהחידוש הוא באורייתא וקוב"ה, יש חידוש ג"כ בנשמות כמ"ש חדשים לבקרים כו', וא"כ צ"ל מהו היתרון מעלה של ר"ה שנק' בשם זה היום תחלת מעשיך.

אך להבין כל זאת צריך להקדים מ"ש ראה נתתי לפניך את החיים והטוב ואת המות והרע ובחרת בחיים, שכעת הבחירה חפשית ביד האדם ויכול לבחור ברע כו' ולעתיד כתיב וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, כל פעול דייקא ולא האדם לבד, כמו הדוגמא שהי' קודם חטא אדה"ר שהי' גילוי אלקות על כל הברואים. כמו"כ לעתיד כתיב ונגלה כבוד הוי' וכמ"ש ובאו במערות צורים ובנקרות הסלעים מפני פחד ה' כו'. ועוד ראי' שיהי' גילוי אלקות שהרי יבוטלו טורפים ומזיקים כמ"ש וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן כו' וכמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו כו' מפני שיהי' גילוי אלקו' על כל הברואים, והוא מפני שלא יהי' רע כלל כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' ויהי' אז הגילוי אלקות כמו טבע בנפשו, כמו עד"מ שטבע האש לשרוף וטבע המים לכבות, כמו"כ יהי' לעתיד כמו טבעי' בנפש בחי' אלקו' כמו כעת ענין מילי דעלמא כו', ולא כמו הדעת דכעת שמצד התבוננות שאינו אלא לפי שעה לבד ואחר זמן חולפת ועוברת כו'.

שכוהדוגמא לזה כמו המלאכים דכתיב וצבא השמים לך משתחוים שביטולם הוא מחמת שמשיגים כח אלקי המהוה אותם, ולכן משתחוים ובטילים בהשתחואה תמידי' רגע לא יפסוקו כי אין בזה בחירה כלל שיהי' יכולים שלא ישתחוו כו'. זהו דוגמא להבין ענין דלעתיד, אבל עכשיו ניתנה הבחירה ביד האדם כי באמת צ"ל מצד הנשמה כמו טבע שיבחר בטוב וימאס ברע וכמ"ש בפסוק בלשון חיים וטוב ומות ורע, כמו עד"מ דבר האהוב וטוב לגופו שנמשך אחר זה בכל לב ונפש, ולהיפך דבר המזיק לנפשו הוא מתרחק מזה תכלית הרחקה בלי שום בחירה כלל, כמו עד"מ שילך באש כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שמ"ע הוא חיים וטוב להנשמה, ומל"ת שהוא תועבת ה' הוא מות ורע לנשמה, ולעתיד יהי' כמו"כ, אבל עכשיו כתיב ובחרת בחיים שהגוף מסתיר על נשמה האלקי' עד שיכול לבחור ברע ולמאוס בטוב כו', ולכן כתיב ובחרת בחיים. ובצד"ג יש ג"כ כעת שבחי' אלקות דהיינו ההתפעלות במוח או בלב או מעשה בפו"מ הוא כמו חיות לנפשם, וההיפך דהיינו הרהור רע במוח ותשוקה זרה וכש"כ מעשה בפו"מ הוא כמו מות כו'. והבחירה הוא מצד הדעת כמ"ש ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא עם כבד עון כו'.

אך הכח זה גופא שכעת שמצד הבחירה הוא הכח שמאיר בנשמה בכל בוקר כמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך, שבכל בוקר ובוקר נתחדש כח אמונה זו. והכח זה נק' בשם ממוצע כמו עד"מ הדם שבו מתלבש החיות כמ"ש כי הדם הוא הנפש שהוא בחי' ממוצע, כי הנפש היא בחי' רוחני' והגוף הוא גשמי וכדי שיחי' הנפש את הגוף צריך לזה ממוצע, והממוצע הוא הדם שע"י המאכל שאדם אוכל ונתברר הפסולת נדחה לחוץ ומהמובחר נעשה דם ועולה לכבד ומכבד ללב ומלב למוח כו'. כמו"כ יובן עד"מ למעלה כי הנה כתיב נשמה שנתת בי כו' אתה בראת שגם נשמות הם בחי' בריאה וא"כ אינם בחי' אלקות עצמו, וכדי שיתפעלו מאלקות צריך לזה ממוצע והממוצע הוא הכח שמאיר בכל בוקר ובוקר וכמ"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ואמרו בזוהר האי כוחא קדישא ולא קאי על כח הגוף, ולכן אין יום א' דומה לחבירו שפעם מתפעל במוח ופעם בלב דייקא ולא במוח, או במעשה לבד שאין לו לא התפעלות הלב ולא התפעלות המוח רק הביטול בבחי' מעשה שכאבסו"מ וע"ט כו', כי הוא תלוי לפי אופן כח הנשמה שמאיר בו, ופעם אינו מאיר כלל ונק' בשם יומא דפגרא בחי' מות ורע וכמ"ש ימים יוצרו ולא אחד בהם, כתי' לא באלף וקרינן לו בוי"ו, הענין הוא כי יש ימים שמאיר בהם הכח אלקי במוח או בלב או במעשה אזי ולו אחד בהם בויו שיש בהם הארת בחי' אחד. ואותם ימים שאין מאיר בהם כלל נק' ולא אחד בהם באלף. והטעם מבואר בס' הגלגולים. והנה חידוש זה שמאיר בנשמות הוא בב' בחי' כמ"ש רבה אמונתיך שהוא בחי' אמונה גדולה. כי יש ב' בחי' אמונה, פי' אמונה הוא ענין התפעלות אלקות ויש אמונה גדולה שהוא ע"י התבוננות דבחי' סוכ"ע ויש אמונה קטנה שהוא ע"י התבוננות דבחי' ממכ"ע ונק' בשם סתום וגליא. וא"כ לפי זה הדרא קושיין לדוכתי שהרי בכל יום יש התחדשות הנשמות.

וכמו"כ יובן בענין אורייתא סתום וגליא, דהנה כתיב זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, פי' בעניי הוא עני מן הדעת דהיינו אחר התפלה כל היום שאז נפסק ההתפעלות כי א"א לילך כל היום בהתפעלות אלקו' ונק' אז בעניי. ויכול ליפול בהבלי עוה"ז אך זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שהוא הדיבור בד"ת כי ישראל מתקשראן באורייתא דס"ר אותיות התורה הוא נגד ס"ר נשמות ולכן ע"י לימוד אדם בד"ת אפי' פרק א' שחרית ופרק א' ערבית או ב' וג' פסוקים ויש דעה לחד מ"ד בגמרא שק"ש נמי ד"ת הוא, אזי נעשה לו בחי' מקיף שהוא שמירה שלא יפול ברצונות זרים, וה"ז כמשל חומה הסובב את העיר שגם שמקיף כל העיר יחד מ"מ תלוי המקיף לפי ערך יישוב העיר כמ"ש פרזות תשב ירושלים, שיכול להיות למזרח עד אין שיעור וכן לכל ד' סטרין כו', כמ"ש בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. או שאם אירע ונפל באיזה רצון זר שלא ישתקע שם כו' כידוע. והחידוש באורייתא הוא ג"כ בסתום וגליא כנ"ל. וכמו"כ בהשתלשלות העולמות בבחי' סתום וגליא. אך ההפרש שבין ר"ה לכל השנה הוא, כי בכל השנה הוא אינו התחדשות חדשה אבל בר"ה הוא התחדשות חדשה לגמרי.

והענין יובן עפ"י משל הידוע ההפרש שבין אכילה לרפואה, כי האכילה הוא לחבר הנפש בגוף ולא להמשיך חיות חדש, דהיינו שאם לא שכביאכל ב' ימים אזי נסתלק החיות, והתועלת מהמאכל הוא לחבר חיות הנפש בגוף, אבל הרפואה הוא ענין סם חזק הממשיך חיות חדש לגמרי דהיינו שגם שיש איזה קלקול בדמים ע"י הרפואה יומשך חיות חדש. וכמו"כ יובן בין התחדשות החיות של כל השנה להתחדשות החיות שבר"ה, שבכל השנה ההתחדשות שבנשמות ובאורייתא ובקוב"ה אינו התחדשות מעיקרו כי כל המצות הוא לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' יחוד סובב בממלא כו', אבל בר"ה הוא התחדשות חדשה.

וביאור הענין כי בכל השנה ע"י אתעדל"ת אתעדל"ע וצריך לילך מדרגא לדרגא, תחלה בחי' ממכ"ע ואח"כ סוכ"ע, ומאחר שאתעדל"ע הוא מצד אתעדל"ת אינו נתעורר רק בחי' סוכ"ע כמ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם שהוא ההתנשאות אשר מימות עולם לבד, אבל בר"ה אתעדל"ע הוא מצד עצמו והוא מקום אשר אין אתעדל"ת מגעת שם כלל, ולכן יש בכוחו למלאות ולהשלים כל החסרונות והפגמים כי קמי' כחשיכא כאורה. וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, שיש ב' בחי' אנכי דהיינו בחי' אנכי שמתנשא מימות עולם לבד, ואנכי הב' הוא בחי' התנשאות בעצם, ואנכי זה דייקא הוא מוחה פשעיך כו'. והוא ענין מ"ש אשירה לה' כי גאה גאה, גאה על גיותניא כו' בחי' אנכי שבעצמותו, ובחי' אנכי זה הוא המתגלה בר"ה. וכידוע דבכ"ה באלול נברא העולם ואדה"ר נברא בר"ה ואמר ה' מלך גיאות לבש לבש, שלבש ב' מיני גיאות הנ"ל, ולכן נק' ר"ה דייקא בשם זכרון ליום ראשון שהוא המשכת חיות חדש לגמרי. והמשל לזה ידוע שהוא שני בנ"א א' עומד בהר גבוה והשני עומד במקום עמוק, שיש ב' אופנים באופן יחודם או שהתחתון יעלה למעלה או שהעליון ירד למטה, ובכל השנה אתעדל"ת מעורר אתעדל"ע הוא כמשל עליית התחתון לגבי העליון שתלוי לפי אופן ההכנה של התחתון, אבל בר"ה כתיב שכגהשיבנו ה' אליך מלמעלה כו' שהעליון יורד לגבי התחתון מצד עצמו בלי התעוררות המקבל כלל. וזהו מ"ש דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשי"ת שאז הוא בהמצאו ובהיותו קרוב.

ועתה יתפרש היטב ענין פי' הפסוק כי המצוה הזאת אשר אנכי כו' דקאי על מצות תשובה, אשר אנכי כו' הוא בחי' אנכי שבעצמותו, כי כח התשובה מגיע עד שרש הראשון מפני שהיא בחי' כלל ולא ענין פרטי להתפעל במוח לבד או בלב כו'. והתשובה היא לעצמותו דייקא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אש"ר נתנ"ה כו'. וזהו לא נפלאת ולא רחוקה לא בשמים כו', פלא ורחוק הוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע, כי פלא נק' דבר אשר מובן מעט עכ"פ כמו למשל רב המשפיע שכל לתלמיד אם התלמיד מבין קצת ומה שהוא למעלה מהשגת שכל התלמיד אינו מבין, זה נק' בשם פלא, משא"כ אם אינו משיג כלל לא שייך לקרות בשם פלא אלא בשם רחוקה שרחוק לגמרי כו'. והוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע. וזהו כי המצוה הזאת שהוא מצות התשובה אשר אנכי שבעצמותו כו' ולא כפלא ורחוק שגם רחוקה הוא בחי' סובב של עלמין לבד, אבל התשובה מגיע לעצמו'. ואח"כ מפרש הכתוב שלא תאמר מאחר שהוא מדרגה גבוה מאד א"א להגיע לזה כלל, לזה אומר הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו בחי' תשובה מטעם שכתוב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שהעליון יורד מצד עצמו כנ"ל. ולכן נק' יוכ"פ בשם יום כפורים שהיום בעצמו מכפר כמ"ש כי ביום הזה יכפר עליכם כו' שמטהר כל לכלוך וחטא ונק' בשם נהרא דאפרסמונא דכיא כו', והתשובה שמלמטה הוא הכנה שיתקבל במקבלים כו' וד"ל.