אחרי ה' אלקיכם תלכו

שיגאחרי ה' אלקיכם תלכו

שבת פ' ראה הנ"ל

אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון כו'. הנה כתיב כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם ובא אליך הנביא ויתן לך אות או מופת כו'. וצ"ל ענין הנסיון מלמעלה לדעת הישכם אוהבים והלא הכל גלוי וידוע לפניו כל תעלומות, דאין ספיקא קמי שמיא ויודע כל עבודת האדם בפרט במוח או בלב, ולמה צריך לנסיון שאח"כ ידע הישכם אוהבים כו'. וגם באמת אינו צריך לנסות כלל שבודאי יש בכל נפש מישראל בחי' בכל לבבכם ובכל נפשכם, וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים ימסור נפשו שלא להמיר דתו בפו"מ וכמו שנראה בבע"ת שנתעורר פתאום לה' במס"נ ממש כמו ראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' כו' ונתן צוציתא. אך ענין הנסיונות הוא מה שטבע האדם שאינו רואה חוב לעצמו וכל דרכי איש זך בעיניו והוא בעיניו כשר וישר, ואינו עושה חשבון עם נפשו כלל איך שויכל בהבל ימיו כו', וגם אם פעם מוצא איזה חוב עליו אזי מכביד לבו ומוצא קולות לעצמו עד שנעשה נקי בעיניו. והסבה זו היא מלמעלה כענין ואני הכבדתי את לב פרעה כו' ובלשון גמרא אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ובזוהר נק' נזיפא דמארי' היינו שגם באיזה פעם מתעורר בנפשו לעשות חשבון עם נפשו מכבידין לבו שאינם רוצים כלל עבודתו ומוחו ולבו כלל, ומזמינים לו הרבה מונעים ומנגדים. והסבה לזה הוא מלמעלה שכך הוא רצון ה' להיות נכבד לבו, אבל זולת זה הי' בא בקל בגילוי בחי' בכל לבבך כו'. והטעם לזה הוא כי כך עלה ברצונו להיות לו תענוג מזה דייקא שיהי' הסתר אלקות ומתוך ההסתר דייקא יאיר אור האלקי והוא כענין קליפה ופרי שא"א לבא להפרי כ"א ע"י שברון הקליפה, כמו"כ יובן בענין הנ"ל שא"א לבא לאור בחי' בכל לבבכם כו' שיש בכל נפש מישראל כ"א ע"י שברון הקליפה. והשברון הוא המרירות להיות נשבר לבו בקרבו מזה גופא על גודל ההסתר מה שלבו נכבד כו'.

שידוכמו"כ ג"כ כעת בענין המו"מ שנראה אדם שהוא המרויח והוא המצליח כחי ועוצם ידי כו' שאם מצליח הוא מצד חכמתו ואם לאו אזי הוא מצד שלא עשה כהוגן בענין העסק, ובאמת כתיב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך שהכל תלוי מצד אלקו', וכמו דהמע"ה שאמר כי ממך הכל ומידך ממש נתנו לך כו'. ולפעמים יכול להיות שלפי עשיית העסק הי' צריך להפסיד ומ"מ מרויח ונק' זה בשם גלות השכינה כמ"ש בכתבי האריז"ל דהיינו מה שמרויח בעסקיו הוא מחמת ברכת אלקות ששורה בו והוא מדמה שהוא בעצמו העושה כחי ועוצם ידי כו' זהו הנק' בשם גלות השכינה. והגם ששם שמים שגור בפי הכל ואומרי' יהי שם ה' מבורך כו' אין זה אלא בחי' חיצוני' כו', ולעתיד כתיב וישבו איש תחת גפנו כו' שהפרנסה שיגיע לכל אחד ידע וישיג שה' הוא הנותן לו זאת, ובחי' זו יהי' אצל כולם אפי' אצל הפח"ע שיהיו. אבל כעת הוא הסתר אלקות ונראה שהאדם עצמו עושה ולא ה' פעל כל זאת רק כשמבטשין אותו כמו בעסק המו"מ גופא שמפסיד פעם ושתים אז עולה ה' בזכרונו שיד ה' עשתה זאת כמו שיהי' לעתיד בלי שום ביטוש כלל, וכעת הוא דייקא ע"י ביטושי' והוא ג"כ כענין קליפה ופרי הנ"ל שא"א לבא להפרי כ"א ע"י שברון הקליפה, והשברון הוא ע"י מבטשי' הנ"ל.

וזהו ענין הנסיונות כי מנסה אתכם ה' כו' ובא הנביא שהי' מטעים לו בדברים בטוב טעם ומ"מ צריך שלא ישמע לו. וכמו"כ עכשיו ענין הנסיונות הוא טרדת הפרנסה שעי"ז אינו רואה חוב לעצמו כו' ככל הנ"ל, והתענוג שיש לה' מזה הוא יותר נעלה משיהי' בגילוי בחי' בכל לבבכם כו', אלא עיקר התענוג הוא דייקא כשיש מונעים ומנגדים המכבידי' לבו ומ"מ שב לה' ושובר הקליפה כו'. והטעם מה שבעבודת ה' הוא ע"ד זה ובמו"מ הוא מפני שבהשתלשלות העולמות הוא ג"כ עד"ז. והענין יובן ע"פ מ"ש כי אל דעות הוי', ב' דעות מיש לאין ומאין ליש. והוא ע"פ מ"ש כי עמך מקור חיים שהוא ית' מקורא דכולא, ופעם כתיב אתה אל מסתתר כו'. הענין הוא כי השפעת העולמות מאלקות שהוא בחי' א"ס נק' האלקות בשם יש אמיתי מקור כולם והוא בחי' מיש לאין שאלקות הוא היש אמיתי והעולמות נק' בשם אין כולא קמי' כלא חשיבי כמ"ש הן כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו כו'. ומ"ש שטואתה אל מסתתר הוא על השפעה אלקי' שבתוך העולמות כח הפועל בתוך הנפעל שאינו נראי' רק גוף העולמות והכח אלקי שבהם הוא מוסתר ונעלם ונק' בשם מאין ליש שהכח אלקי הוא בבחי' אין והעולם נראה ליש, כמו למשל הנפש שמחי' הגוף שאינו נראה רק הגוף וחיות הנפש הוא מוסתר ואינו נראה, ומפני שהשפעת אלקות לעולמות הוא עד"ז לכן גם בעבודת ה' הוא עד"ז.

והנה בחי' זו נק' אחרי ה' תלכו בחי' אחוריים לבד, שלעתיד יהי' התגלות פנימי' כמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ולא האדם לבד. ולכן יבוטלו טורפים ומזיקים כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו כו' ופרה ודוב תרעינה ומכש"כ באדם שיבוטל. ולא כמו עכשיו שיש טורפים ומזיקים בחיות ובהמות וגם במין האדם איש את רעהו חיים בלעו, אבל לעתיד לא יהי' רע כלל וכמ"ש ובאו במערות צורים ובנקרת הסלעים מפני פחד ה' כו'. ופחד הוא מקרוב כי מדבר הרחוק לא יפחד כלל, כי הפחד הוא דייקא מדבר הנראה לעין, וכעת הוא בחי' אחרי ה' תלכו בחי' אחוריים לבד.

ואותו תיראו הוא בפ' שני' דק"ש. הענין הוא כי יש ד' בחי', דחילו ורחימו רחימו ודחילו. ודחילו ראשונה שהוא בחי' יראה תתאה הוא בפסוקי דזמרה שהוא הסיפור בהתהוות העולמות כמ"ש הללוהו במרומים כו', וגם בשתים לפניה שהוא סיפור איך שהמלאכים משבחים ומפארים כו', כ"ז נק' בשם אחרי הוי' כו' שהוא ההתבוננות בבחי' אחוריים שהוא התהוות העולמות שהוא בחי' מאין ליש. וגם המלאכים הם בחי' יש גם שהם בבחי' ביטול כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים מ"מ הם בבחי' יש רק שהיש הוא בטל וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לשכינתי' שכח אלקי הוא בתוכם כו'. ומהתבוננות זו שהוא בחי' אחרי הוי' מזה מקבלים בנ"י יראה והוא בחי' יראה תתאה שהוא ההסכם על הפו"מ. ובפ' ראשונה דק"ש ואהבת כו' הוא ע"י ההכנה מאהבת עולם שטזאהבתנו שהוא האהבה שמאא"ס לנש"י כמו שכתוב בסיום הברכה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה, עי"ז נתפעל בלב ישראל אהבה לאא"ס וזהו ואהבת כו'. ובאהבה זו יש ב' אופנים הא' הוא אהבה אשר לפי שעה ואח"כ חולפת ועוברת, והב' הוא אהבה תמידית אשר לא יופסק כלל כי בואהבת יש ב' פי' הא' הוא לשון ציווי והוא נגד אהבה אשר יכולה לפסוק, והב' הוא ואהבת לשון להבא שבודאי תאהוב והוא בחי' אהבה שני' אהבה תמידי' והוא ענין ב' בחי' רחימו. ומ"ש ואותו תיראו הוא נגד דחילו הב', כי בתיראו יש ב' פי', הא' הוא לשון ראי' והב' לשון יראה והיא בחי' יראה עילאה, והכל הוא ענין א' כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה כו'. והוא הדוגמא דלעתיד שיהי' פחד ה' כו' והוא כמארז"ל אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פ' שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, כמשית"ל. וזהו ואותו תיראו, אותו בעצמו תיראו ולא אחרי הוי' כו' והוא הנק' ירא בושת, בושה מקמי קוב"ה וכמאמר כל נהוראן אתחשכאן קמי' אפי' אור צח ומצוחצח אוכם הוא לגבי עלת כל העלות כו', והבושה אינו אלא ע"י ראי' מקרוב משא"כ מרחוק לא יפול בושה כלל.

והנה ב' בחי' אלו הוא מלמטה למעלה. ואח"כ כתיב ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו שהוא מלמעלה למטה. וביאור הענין הוא כי הנה כתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע כו', כי ע"י עשיית האדם מצוה אזי נעשה שומר ומקיף לבלתי יפול ברע. וגם התועלת הוא שאם נפל באיזה רע שלא ישתקע שם ליקח אותו משם כו'. וזהו משארז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו שע"י עשיית רצונו שהוא מצות מעשיות כי המצות המה רצה"ע, עי"ז יעשה רצונך כרצונו שלא תפול ברצון והתקשרות זר כו'. ובטל רצונך הוא מצות ל"ת כו'. וזהו ואת מצותיו תשמרו.

ומ"ש ובקולו תשמעו הוא ת"ת שהוא השימור להמצוה. וצ"ל שהלא מצוה בעצמה היא בחי' שומר ולמה צריך להמצוה גופא שמירה. הענין הוא כי הנה כתיב נר מצוה ותורה אור שהמצוה נק' בשם נר והנר הוא שמן ופתילה שהוא ענין אחיזה באיזה דבר. ועבירה מכבה מצוה שע"י עבירה עושה שיזכלי אחר עד שמכבה מצוה. ותורה נק' בשם אור כמו למשל גוף האור שאינו נכבה רק הנר הוא נכבה. ולכן ארז"ל ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן כו' ות"ח נק' העוסקים בתורה כי התורה אור היא כו'. וזהו ובקולו תשמעו לקול דבר ה' שעי"ז יהי' נשמר המצוה שלא יכבה, וגם התועלת הוא שאם כבר נכבה המצוה ע"י איזה עבירה אזי התורה מאירה אותם כמ"ש ותורה אור כו'.

ואותו תעבודו ובו תדבקון. הנה ואותו תעבודו הוא בחי' עבד דהיינו שצריך לקיים המצות דייקא בבחי' עבד בבחי' עול, והוא היותר נעלה גם מאותו תיראו שהוא בחי' בן. והענין הוא כי יש מצות אשר בנ"י קבלו אותם בבחי' חביבות כמו מצות מילה ושבת וכו', ויש מצות אשר הם בבחי' עול כענין מארז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי, ועי"ז דייקא ובו תדבקון. וענין הדביקות הוא ענין התאחדות כמו הדבק שמחבר ב' דברים יחד. וצ"ל כי ענין דביקות לא שייך אלא בלב או במוח שנדבק לו זולתו במוחו (הנק' בל"א צו גיקלעפט) כמו אהבת דוד ויהונתן שאהבת נפשו אהבו, שהנפשות היו מקושרות ודבוקות יחד, אבל איך שייך ענין דביקות במעשה. אך הענין הוא כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כי כל זה נק' תחלה תלכו תיראו כו', אבל מצות בפו"מ הם נק' סוף וכתיב כי ז"ה כ"ל האד"ם כו'. וזהו ובו תדבקון בנו"ן פשוטה ולא כתיב תדבקו כמו תיראו תשמעו דלא כתיב תשמעון, כי ענין הנון פשוטה מורה על המשכת אלקות למטה מטה כמ"ש ימינך פשוטה לקבל שבים שגם המקושר בעמקי רע יתעורר בתשובה והוא ע"י ואותו תעבודו, שהוא קיום המצות בבחי' עבד ולא מצות אנשים מלומדה מצד הרגלו מאביו אלא בבחי' קבלת עול כענין אפשי בשר חזיר אבל אבי כו', עי"ז דייקא דייקא ובו תדבקון כו'.

אחר שבת פ' ראה נסע אדמו"ר שי' לראהאצאוו . . . עד קודם ר"ה.