שמע ישראל

שאשמע ישראל

אור ליום ה' פ' ראה תקע"ז

אור ליום ה' פ' ראה

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וארז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו כו' ועיקר האריכות הוא בד' רבתי דאחד. וצ"ל מה שכתוב ב"פ מס"נ דידוע דבפסוק שמע ישראל ה' אחד הוא למסור נפשו באחד ואח"כ כתיב ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך כו' עוד פעם מס"נ. אך הענין הוא דשמע ישראל קאי על שרש הנשמה ומ"ש ואהבת קאי על הנשמה שבגוף שגם היא תמסור נפשה, ולכן ואהבת הוא בגי' ב"פ אור ואור בגי' רז וב"פ רז בגי' יתד כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן כו', והוא ענין יחוד של שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף, ונק' בשם ישראל ויעקב דהיינו שרש הנשמה נק' בשם ישראל. וזהו שמע ישראל, והנשמה שבגוף נק' בשם יעקב, ובואהבת הוא יחוד ישראל ויעקב. וזהו ענין יפה את רעייתי כתרצה שהוא חיבור הב' רצונות רצון שרש הנשמה ורצון הנשמה שבגוף כו'.

והענין יובן ע"פ מה שמבואר בתורה דמי מנה עפר יעקב כו' כי הנה כתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דמשמע שבכל נשמה בפרט יש ג' בחי' אלו בי"ע וכמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי כו', ולפ"ז א"א לחלק כלל ולומר שזה יש לו נפש דעשי' לבד וזה יש לו נשמה דבריאה כי מהפסוק בראתיו כו' או מענין המאמר נשמה שנתת בי כו' משמע שבכל נשמה בפרט יש ג' בחי' אלו, דלא כמלאכים שחלוקים זה מזה שיש מלאכים דבריאה שאינם שייכים לעולם העשי' כו'. ובאמת נמצא בס' קבלה מבואר שיש חילוקי מדרגות, שיש שיש לו נשמה שבנמוכה בחי' נפש דעשי' לבד וזולתו יש לו נשמה דבריאה, וכמו שמצינו בכל דור ודור שיש ת"ח ראשי הדור בחי' מוח, ויש בחי' רגל לבד, בחי' מעשה, כי בי"ע נק' בשם מדו"מ. וכן מדורו של משה עד עכשיו שדורו של משה הוא דור דעה כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים ודור הזה הוא בחי' עקבי משיחא בחי' רגל, והגם שבדורו של משה היו ג"כ בחי' רגל וכעת יש ג"כ בחי' ראשי אלפי ישראל, מ"מ נפקותא גדולה בין רגל שבראש לראש שברגל.

אך הענין יובן ע"פ מ"ש בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, וצלם ודמות הוא ענין ב' בחי' הנ"ל. בחי' צלם נק' שרש הנשמה כמו שהיא למעלה ודמות הוא הנשמה שבגוף והוא כמשל צורת האדם שמציירין אותה על הלוח בכל פרטי אופני', שצורת האדם עצמו נק' בשם צלם בחי' צורה העצמי' והצורה שעל הלוח הוא הדמות מצורה העצמית. וכמו"כ יובן בענין הנשמות שהנשמה בשרשה נק' בשם צלם וחלק הנשמה שבגוף נק' בשם דמות. והנה ידוע דחטאים ועונות אינם פוגמים רק בנשמה שבגוף הנק' דמות כמ"ש ואם פגמתי באות יו"ד פגמתי באות ה', כי נר הוי' נשמת אדם שבנשמה יש שם הוי' וע"י חטא ועון נפגם כמ"ש נפש כי תחטא תווהא הוא דקאי רק על הנשמה שבגוף וכידוע דהנשמה שבגוף נק' בשם טהורה, טהרה מכלל דאיכא טומאה. והנשמה שלמעלה נק' בשם קדושה בעצם ששם אינו מגיע טומאה ופגם כלל. וזהו ענין הפלוגתא דב"ש וב"ה, דב"ה אומר אפי' חגרת או סומא מ"מ כלה נאה וחסודה כמ"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ופעם כתיב מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אך הוא כנ"ל שמצד שרש הנשמה כולך יפה רעייתי ומ"ש מכף רגל ועד ראש אין בו מתום הוא מצד התלבשות נשמות בגופים שיכול להיות בחי' חיגרת שאין לו בחי' רגל שהוא שגההילוך אחרי הוי' תלכו בחי' פו"מ, וראש הוא בחי' חכמה כו' וסומא שאין לו חוש השמיעה וחוש הראי' באלקות כו'.

והנה מ"ש בצלם אלקים עשה את האדם קאי גם על הנשמה שבגוף והוא כמארז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא, והוא ענין הזהירות בסו"מ וע"ט גם שעובר על כמה עבירות מ"מ יש שארי מצות אשר בלתי אפשר לו לעבור כמו לחלל שבת ולאכול חמץ בפסח וכדומה, נמצא שבבחי' זו שוין כמעט צדיק ורשע (והוא הנק' בל"א עצמיות יהודעשקעט שבכל נפש מישראל כו'), ועיקר הראי' הוא ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים מוסר נפשו על קדה"ש ומבואר בתניא שהוא מצד בחי' חכמה שבנפש בחי' כח מ"ה, וכידוע מענין בע"ת שפתאום נתעורר בנפשו בחי' תשובה בחרטה גדולה רק לה' לבדו כו'. ויש בחי' צדיקים נמוכי' מבע"ת כי בע"ת מגביהים תפלת צדיקים, כי פעם יש שאין יכולים לעלות מצד שאין הדור זכאי לכך או מצד מקטרגים וכמ"ש ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע כו', וע"י שנמצאו בדור בע"ת אמיתי' נגבהים ועולים לרצון תפלות הצדיקים אשר בלעדם היו נשארים למטה. ולכן קינא רבי לראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' גם שרבי הי' יחיד בדורו בתורה ומצות ומס"נ בתכלית וראב"ד הי' משוקע בעמקי רע, רק ששב בתשובה במרירות מעומקא דלבא עד שיצאה נשמתו, כי רבי ראה שע"י בע"ת דייקא יוכלו לעלות כל תפלות הצדיקים.

לפ"ז יתורצו ב' דברים הנראי' כסותרים זא"ז, שמה שמבואר בס' קבלה חילוקי מדרגות הוא בענין הגילוי היינו שמי שיש לו נשמה דעשי' לבד הביטול שלו הוא רק בבחי' מעשה ובחי' מוח ולב אינם בגילוי אבל בהעלם ישנם אצלו, והראי' היא ממס"נ שנתעורר בנפשו בחי' פנימי'. ומי שיש לו רוח דיצי' הביטול שלו הוא בלב. ומי שיש לו נשמה דבריאה הביטול שלו הוא במוח ורוח ונפש שהוא בחי' לב ומעשה נכללים בו, והוא כמשל מי שרואה את המלך שממילא יהי' נתפעל בלב ובמעשה לרוץ אחריו ולעשות רצונו. וז"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', או נשמה שנתת בי טהורה היא אתה דשבראת אתה יצרת כו' קאי על בחי' ההעלם ששוה בזה דורו של משה שהיו מבחי' חכמה לדור דעתה דעקבי משיחא בחי' רגל ועקביי' כו'.

ועתה צ"ל ההפרש שבין נשמות למלאכים כי הלא גם במלאכים יש ג' בחי' אלו כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ויש מלאכים בעולם המחשבה ונקראים מלכי שלם, ויש מלאכים בעולם העשי', וידוע שא"א להיות דיבור בלא מח' ועשי' בלי דיבור וא"כ מהו ההפרש בין נשמות למלאכים. אך הענין יובן ע"פ מ"ש תשורי מראש אמנה והוא בחי' קול ודיבור, וצ"ל שהלא הקול נמשך מהבל הלב ושרש הדיבור הוא השכל שהרי נראה שהתינוק שאין בו שכל אין יכול לדבר ונמצא שהדיבור שרשו מלמעלה והקול מלמטה ואיך מתייחדי' כא'. אך הענין הוא כי שרש מח' ודיבור הוא בעצמות הנפש, כי ידוע שבנפש עצמה יש ג"כ בחי' אותיות כמ"ש בלק"א והוא בחי' כ"ב תנועות הנפש רק ששם הם בתכלית הרוחני וכשבאים במבטא גשמי נתגשמו, ולא הדיבור הוא מחמת מבטא הגשמי רק הוא מחמת שבעצמות הנפש יש ג"כ בחי' אותיות כו' וכמו שתי רוחות מספרות זו עם זו וכמו נפש המדברת גם בלא גוף יש בחי' דיבור רוחני. ונמצא ששרש המח' הוא הרצון שבפנימי' הנפש כי מח' ורצון הם ענין א' כמו אשר חשב לעשות אשר רצה כו', ונמצא שמח' זאת היא בחי' עצמיות אחר ששרשה מרצון הנפש, הגם שהנפש הוא למעלה מרצון אבל התגלות פנימי' הנפש הוא ברצון. ולכן לפעמים נק' הנפש בשם רצון כמ"ש היש את נפשך שפירושו רצונך כו', ופעם משמע ששרש המח' הוא מלמטה כמו ענין הרהורי לבא שדבר הנחמד בלב אזי עולה במחשבתו להרהר זאת, ושניהם אמת כי אינם סותרים זל"ז כלל רק שניהם באים כא', רצון הלב ורצון פנימי' הנפש והוא הנק' יחוד ישראל סבא ולאה או יחוד יעקב ולאה שהרצון שבפנימי' הנפש נק' בשם יש"ס כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שרצון הנשמה שלמעלה בשרשה ונקודת הרצון שבנשמה שבגוף מתייחדי' כא'. וזהו בצלם אלקים עשה את האדם, ואדם הוא אלף דם, אלף הוא שרש הנשמה ודם הוא הנשמה שבגוף מתייחדי' כאחד, כי הנשמה שהבשרשה היא בחי' אלקות דהיינו שאינה אלקות עצמו רק הוא בחי' אלקות שהביטול שלה לאלקות היא בבחי' עצמיות אחר שנלקחה מאלקות, ונשמות הם הממוצעים בין אלקו' לעולמות בע"ג כו'. והנה שרש הנשמה נק' בשם מים עליונים ונשמה שבגוף נק' בשם מים תחתונים, והוא ענין חכמה בראש וחכמה בסוף כו', ומים תחתונים בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא והוא בחי' נקודת הרצון ונשמה שבגוף כו'. וכדוגמא זו יהי' לעתיד דכתיב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים כו', אבות נק' הנשמות שלמעלה ובנים הם הנשמות שבגופים כו' וכמ"ש בזוהר זכה ב"נ יהבין לי נשמתי' דהיינו גילוי שרש הנשמה שלו, וכידוע שאם הי' לאדם גילוי שרש נשמתו זהו יותר טוב מגילוי אליהו ורוה"ק כו'. ולכן נק' הנשמות מהלכים והמלאכים נק' עומדים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהמלאכים הם עומדים תמיד במדרגה א' ואין שייך בחי' היחוד עם מה שלמעלה כנ"ל בנשמות, אבל הנשמות נק' מהלכים וכמו נשמת משה שירדה בגוף והגוף לא הסתיר כלל, ונשמת אליהו עלה למעלה כמ"ש ויעל אליהו בסערה השמים, וכמו חנוך דכתיב ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כו' מחמת שהם בחי' עצמיו' ולכן יש בכוחם לעלות ולירד כו', אבל המלאכים גם שכתיב בהם עלי' וירידה אינו אלא באותו עולם שהם שם כמ"ש עולים ויורדים בו דייקא, וראי' מנפילים שירדו למטה ונתגשמו עד שחטאו בחטא גמור. וזהו ענין שמע ישראל ואהבת הנ"ל ב"פ מס"נ כנ"ל, ואהבת הוא ב"פ אור בגי' רז וב"פ רז בגי' יתד כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן, שעיקר היחוד הוא באמת ויציב היכל הרצון כו'. והנה הגורם להיות יחוד ב' רצונות אלו ישראל ויעקב הוא ע"י הארת אור עליון הגבוה משניהם יחד כו' כמ"ש במ"א וד"ל.