להבין כו' בלק"א פרק נ"ב

רצולהבין כו' בלק"א פרק נ"ב

בעז"ה יום ב' פ' ראה תקע"ז לפ"ק

יום ב' פ' ראה

להבין שרש הדברים מ"ש בלק"א פרק נ"ב בענין התלבשות מל' דאצי' בהיכל ק"ק דבריאה שהוא ענין חב"ד דבריאה וחב"ד הוא תלמוד כו' והוא ענין יחוד גאולה לתפלה כו'. להבין כ"ז צריך להקדים בכל השתלשלות עלה ועלול שאין העלול בערך עילתו ורק בחי' אחרונה שבעלה שהוא חלק עשירית ממנו לבד משפיע בהעלול, וא"כ צ"ל מי מכריח שישפיע העלה להעלול מאחר שאין ערוך העלול להעלה א"כ ה"ז ירידה וצמצום לגבי העלה, ובאמת הוטבע שהעלה יהי' רוצה להשפיע להעלול כו'. אך הענין הוא כי כל עו"ע הוטבע באופן שנעוץ תחב"ס וסב"ת (כי משפיע ומקבל נק' בשם תחלה וסוף כו'). הענין הוא כי יש כח אחר במקבל מה שאין במשפיע שהמשפיע מקבל חיות מזה, ולכן הוא רוצה להשפיע להעלול והוא כענין תלמיד המחכים את רבו, שבאמת שכל הרב גבוה למעלה מן שכל התלמיד וכשצריך להשפיע השכל להתלמיד אזי הוא מוכרח לצמצם עצמות שכלו ושישפיע לפי ערך תלמיד המקבל וא"כ מי מכריח אותו להשפיע, והוא מטעם הנ"ל כי במקבל יש כח עליון מה שאין במשפיע עד שהמשפיע הוא בחי' מקבל לגבי בחי' זו שבמקבל, וכנראה שע"י שאלות וקושיות של שכל התלמיד הוא מחכים לרבו. כמו"כ יובן למעלה בב' בחי' השפעות עיגולים ויושר שנעוץ תחב"ס וסב"ת שיש כח בתחתון מה שאין בעליון.

והענין יובן עד"מ מהלחם שאדם אוכל שעליו יחי' האדם שבאמת אינו מובן כלל שהרי האדם בחי' מדבר הוא גבוה למעלה מבחי' דצ"ח וכמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל לצוות לזה בשביל האדם שיהי' לו לאכול וללבוש כו', נמצא שהאדם הוא הפנימי' ואיך יקבל חיות מבחי' צומח וחי. אך הטעם הוא מחמת שמוצא פי ה' שבמאכל הוא למעלה ממאמר נעשה אדם כידוע, ששרש המאכל הוא מבחי' עולם התוהו והאדם הוא מבחי' תיקון, דהיינו שבבחי' השתלשלות האדם הוא למעלה אבל יש בו כח אחר מצד שרשו כו' לכן יש בכחו להחיות האדם כו', וכמו שנראה בטעם רצזהמאכל כי הנה כתיב וחיך יטעם אוכל כו'. ויש טעמים רוחני' וטעמים גשמיי', כמו שיש טעם ומתיקות בהשגת איזה שכל דבר מה עד שערב לנפשו וכמו בהתפעלות אלקות בתפלה בטוב טעם ותענוג כו', ויש טעם גשמי כמו טעם הפרי. והנה נראה שחיות האדם הוא דייקא ע"י טעם גשמי שע"י אכילת פרי אזי ישוב נפשו אליו, אבל כשלא יאכל ויטעם טעם רוחני שהוא טעם השכל לא יתקיים האדם, והוא מחמת שהטעם שבמאכל הוא הגבה למעלה מטעם השכל. והענין הוא כי יש למעלה עולם התענוג הנק' תענוג הפשוט והתענוג שבשכל הוא רק תענוג מורכב שהרי השכל אינו תענוג רק שהתענוג הוא בבחי' התלבשות בתוך השכל, אבל התענוג שבפרי הוא מהות של עצם התענוג רק שנתגשם ע"י שבה"כ כידוע, וכמ"ש ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל כו'. גן בעדן הוא בחי' זיוא עילאה בחי' עצמות התענוג הי' בבחי' כל עץ נחמד למראה כו', וכמו"כ עתה הטעם שבפרי הוא מבחי' עצמו' התענוג רק שנפל בשבירה ונתגשם כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה בב' בחי' השפעות שהוא השפעה בבחי' עיגולים והשפעה שבבחי' יושר שנעוץ תחב"ס כנ"ל. וענין עיגולים ויושר יובן עד"מ, הנה העיגול אין בו מעלה ומטה שהרי כשיתגלגל העיגול אזי יהי' העליון תחתון והתחתון עליון נמצא שמבלי ימצא ראש וסוף שהתחתון יכול להיות עליון והעליון יכול להיות תחתון כו'. ובחי' יושר הוא כמו פרצוף אדם שנראה בו מעלה ומטה והוא בחי' ראש ולב ורגל, שהראש הוא בחי' פנימי' והרגל הוא בחי' חיצוני' אבל יש בהעלם כח ברגל מה שאין בראש עד שהראש מקבל חיות מהרגל, וכמו שנראה שהרגל הוא מעמד ומצב של הראש. ומאחר שיש בכח הרגל להעמיד הראש מוכרח להיות שיש בו כח עליון מה שאין בראש שהראש מקבל חיות מהרגל, ונמצא שגם בבחי' יושר אין בו מעלה ומטה כלל מבלי שימצא ראש וסוף כו'. אך ההפרש שבין בחי' עיגולים ובחי' יושר הוא בענין העלם וגילוי, שבבחי' עיגולים הרי נראה בגילוי שהעליון יכול להיות תחתון והתחתון עליון, אבל בבחי' יושר הרי נראה שהראש הוא העליון והרגל הוא התחתון רק שיש כח בהעלם ברגל יותר מבראש. וזהו הטעם להשפעת עלה לעילתו תמיד בלי הפסק כו' וכמו שידוע שע"י העלאת מ"נ בבירורי' של מעשה התחתונים עי"ז ניתוספו אורות באצי' כו' וד"ל.

חצרוהנה יש עוד הקדמה לזה עפ"י מה שמבואר בע"ח בהיכל הז' בענין ד' עולמות אבי"ע הנרמזים בד' אותיות שם הוי', שהמשל לזה הוא מד' בחי' דצח"מ. והנה בחי' דצח"מ הרי הם בערך זה לזה, והנה לפ"ז כמו"כ בענין ד' עולמות אבי"ע שעולם עשי' שלנו נק' בשם דומם שגם החיות רוחני' של עולם העשי' נק' בשם גשמיו' אחר שהוא כח להחיו' הגשמי', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, מזל מחכים מזל מעשיר וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', לכן גם הכח רוחני של עולם העשי' בכללו נק' בשם דומם, וכמו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצי' ונדמה עצמו לבחי' עפר בחי' דומם. ועולם היצירה נק' בשם צומח שהוא אינו בחי' כח להחיות גשמיו' הנבראים. ועולם הבריאה נק' בשם חי שהוא ענין נשמות יושבין ונהנין מזיו השכינה. ועולם האצי' נק' בשם מדבר כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו'. ולפי משל הנ"ל מדצח"מ שהם בערך זה לזה שיש שייכות האדם עם הדומם אחר שהם נלקחים זמ"ז בערך ושייכות, וא"כ לפ"ז גם ד' עולמות אבי"ע הרי הם בערך וכמו מל' דאצי' נעשה כתר לבריאה ומל' דבריאה כו' שהוא בחי' אחרונה שבאצי' נעשה כתר וראש לעולם הבריאה ועכ"פ יש איזה ערך ושייכות זל"ז, וידוע מאמר הזהר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי'. אך הענין הוא שיש למעלה ב' מיני השפעות ואמיתי' המשל להשפעה הב' אשר לית מאן דתפיס בי' הוא ממחשבה דו"מ וכידוע שבי"ע נק' בשם מדו"מ. והענין הוא שיש ב' בחי' במחשבה ודיבור, היינו שיש דיבור אשר כל המח' נתפסת בהדיבור והוא הנק' התפעלות המח' מהדיבור, וכמו"כ בשכל ומח' שיש מחשבת שכל אשר השכל נתפעל מהמח' עד שבעת שהוא מחשב שכל זה או מדבר מח' זאת לא יוכל להשכיל ולחשוב דבר אחר. ויש מח' ודיבור אשר המח' אינה מתפעלת כלל מהדיבור כמו דברים בטילים הנק' דברים של מה בכך שיכול לדבר והמח' יהי' מטורדת בענין אחר, וכמו שנראה שבעת העמקת האדם באיזה שכל מופלג ובא אחר ומדבר לו איזה ענין רצטקטן בערכו אזי הוא שומע דיבורו וזוכר הדבר ולא נתבטל כלל מהעמקת מח' שכלו ונק' בחי' מתעסק בעלמא. וכמו"כ יובן בד' עולמות אבי"ע שבאמת לית מאן דתפיס בי' שהשפעת אצי' בבריאה הוא כמו עד"מ מתעסק הנ"ל ולא מהות אצי' נתפס בבחי' בריאה. וכן מבריאה ליצי' שיצי' לא תפיס לעולם הבריאה וכו'. והנה לפ"ז מאחר שאין ערוך מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' מפני מה משפיע העלה להעלול, אך הוא מטעם הנ"ל שנעוץ תחב"ס שיש כח בתחתון מה שאין בעליון.

ועפ"י הקדמה זאת יובן למעלה ענין התלבשות מל' דאצי' בהיכל ק"ק דבריאה שהוא חב"ד דבריאה, כי בחי' מל' הרי גם שהיא בחי' אחרונה שבאצי' מ"מ הרי היא עדיין בחי' אצי' ומי מכריח לה להתלבשות בעולם הבריאה בחב"ד דבריאה, הוא ע"י שיש כח בבחי' חב"ד דבריאה מה שאין בבחי' אצי', כי שרש חב"ד דבריאה הוא בחב"ד דאצי', והגם שבחי' מל' מקבל ג"כ מחב"ד כי הרי הוא בחי' השתלשלות בע"ס דאצי' עד מל' כו', אך ההשפעה שבבחי' מל' הוא רק הארה בעלמא אבל בבחי' חב"ד דבריאה הוא מהות של חב"ד דאצי' ולכן מתפשטת מל' בבחי' חב"ד דבריאה כדי לקבל חיות ואור חדש מה שאין בה מצד עצמה, והוא ענין תלמוד בבריאה שהוא תורה הנגלית לנו דייקא, כי אורייתא סתום וגליא ותורה הנגלית יש בה כח עליון יותר מבחי' תורה נסתר וכמארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שבג"ע הוא לימוד הנשמות בסודות התורה בבחי' סתום תורה והוא דייקא ע"י לימוד התורה נגלית וכמו אין מגלין רזי תורה אלא למי שעסק בתורה לשמה שהוא תורה הנגלית דייקא, וכמו רשב"י שע"י צער מערה זכה לתורה הנגלית בכ"ד קושיות ופירוקי כו'. ויובן זה בתוס' ביאור ע"פ מ"ש שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך, שזבולון עסק בפרקמטיא ויששכר עסק בתורה וכתיב יששכר יודעי בינה כו' לדעת מה יעשה ישראל, ומ"מ הקדים זבולון ליששכר שמח זבולון בצאתך להיות שמח בעסקו שיצליח כו' ואח"כ ויששכר באהליך אהל תורה, מפני שזבולון הוא מפרנס ליששכר שיוכל לעסוק בתורה ונק' בשם שתמכי אורייתא והוא בחי' נו"ה בחי' רגל ויש כח בתחתון מה שאין בעליון כו' כנ"ל, וכמאמר הזוהר אי לאו עלין לא אתקיים אתכלי' כו', וכמאמר בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו'.

ובזה יובן ג"כ ענין היכל ק"ק שהי' בבהמ"ק בגשמיות ולוחות גשמיי', שלכאורה אינו מובן היתרון מעלה בזה, שהרי מכה"כ ויש היכל ק"ק דבריאה כו' וק"ק דעשי' ברוחני'. אך הוא כנ"ל מפני שדייקא ע"י בהמ"ק גשמי' בלוחות גשמיי' שם הי' התגלות מהותו כמו בבחי' אצי' ממש בבחי' דילוג הערך ולא בסדר השתלשלות כמו ק"ק הרוחני', ומשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. הקב"ה בעולמו הוא בחי' התגלות עצמו' אלקו' בעולמות הוא ע"י ד' אמות של הלכה שהוא תורה הנגלית כו' וד"ל. וזהו ענין יחוד גאולה ותפלה. ורב ברונא דסמיך גאולה לתפלה לא פסיק חוכא מפומי' כולא יומא כו' כי יחוד גאולה ותפלה הוא ענין יסוד ומל' והיחוד הוא ע"י הכח שבמקבל מה שאין במשפיע, כי מי נתן לו הכח הזאת מאחר שהמשפיע הוא בחי' מקבל לגביו מוכרח להיות שהוא ממקום הגבוה גם מהמשפיע כו' כנ"ל.