ועתה ישראל

רפטועתה ישראל

בעז"ה פ' הנ"ל תקע"ז

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה ואח"כ כתיב לאהבה ולעבדו ללכת בכל דרכיו כו'. הנה כתיב לך ה' הגדולה, לגדולתו אין חקר וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. הענין הוא כי כל פסד"ז והללויה מדבר רק בדברים תחתונים הנראים כמו הללוהו שמש וירח כו' תנינים וכל תהומות כו' וכן כל ספר תהלים מדבר בדברים הנמוכים ואינו מדבר בענין הפלאת ערכו סדכ"ס כו'. הענין הוא כי הנה כתיב אתה הראת לדעת שצריך שיקבע בנפשו כאלו רואה בראי' חושית, וזה א"א כ"א דייקא בדברים הנראים, וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אלה הוא עולמות הנראים וכמו דצח"מ או ארמ"ע שזהו דבר הנראה וצריך להעמיק בזה איך שאין הדבר עושה א"ע ולא לילך אחר הבלי עוה"ז בגשמיות להתאוות תאוה רק להסתכל ולראות מאין נבראו מאחר שאין הדבר עושה א"ע מוכרח להיות שכח אלקי הוא המהוה ומחי' אותם כמ"ש אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה ואומר לו גדל, ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים כו', וכן מזל מחכים מזל מעשיר. וכמו"כ בדומם כמאמר גדא דהר שפי' מזל ההר, וכמו שנראה שאין אקלים א' דומה לחבירו, ובאקלים א' גופא יש שינויים מזמן לזמן כמ"ש חלקה אחת תמטר כו' שזה תלוי מחמת כ]ח א[לקי כו', ולכן כל הצמיחות גדילים ביושר ואינם גדילים באלכסון כי כולם גדילים נגד המזל והפילוסופי' נלאו זאת להבין ואין מביני' כו'. וזה כל האדם להיות נקבע בנפשו רצכאלו רואה, ולכן נקבע ההתבוננו' בפסד"ז ובכל ס' תהילים בדברים נמוכים הנראים כי מאחר שרואה גוף העולמות אז יקבע בנפשו גם על כח אלקי כאלו רואה, אבל אם יהי' ההתבוננות במזל גופא שהרי המזל הוא ג"כ נברא ומחודש, לא יתפעל בנפשו בבחי' ראי' רק בבחי' שמיעה דהיינו חוש השמיעה ולא שמיעה בעלמא רק הוא ענין (דער הער כידוע), וכמ"ש שמעתי שמעך יראתי, שהרי אינו רואה המזל להיות נקבע בנפשו בבחי' ראי' על אלקו' המחי' אותו כו', ואינו דומה שמיעה לראי' כמו למשל השמיעה מעוצם הדר מלכות באופני כלי יקר מאד הגם שמספרים לו כל אריכות בכל אופניו לא יחסר דבר, לא יתפעל כ"כ כמו ע"י ראי' כי התפעלות הראי' גם בדבר קטן הוא יותר גדול מהתפעלות השמיעה בדבר גדול. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיותר טוב בחי' ראי', וזהו דייקא מהתבוננות בדברים נמוכים. והענין הוא כי אא"ס הוא למעלה בעלוי אחר עלוי עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, וכשיתבונן בבחי' הפלאת ערכו למעלה בעלוי אחר עלוי כמו שיתחיל מהמזל רוחני ויש גבוה על גבוה עד אצי' ולמעלה מאצי' סדכ"ס לית מחשבה תפיסא בי', הרי לא יתפעל בנפשו כ"א בבחי' שמיעה. אבל מהתבוננות של אא"ס למטה כו' יהי' בחי' ראי'. ובאמת הוא כח אחד שאותו הכח אלקות עצמו שלמעלה מעלה עד אין קץ הוא עצמו הכח של התפשטות למטה עד אין תכלית.

והענין כי בכל דבר ודבר יש ג' בחי', עולם שנה נפש, כמו בעץ יש ג' בחי' אלו, עולם הוא מהות העץ ושנה הוא הרכבה רוחני' של ד' יסודות ונק' בשם חומר וצורה, ונפש הוא כח אלקי המחי' אותם. וכמו"כ בשמים יש עולם שנה נפש, עולם הוא מהות השמים כו'. והנה החומר וצורה הם הוה ונפסד אבל בחי' נפש שהוא הכח אלקי כמ"ש ואתה מחי' את כולם זאת היא בחי' נצחי', הגם שהוא בחי' השתלשלות מעלה לעלול ברבוא רבבות השתלשלות עד שנתהוה דצח"מ גשמיי', אבל מ"מ הכח אלקי הוא נצחי' כמו אלקות שבעולם האצי' כנ"ל. וזהו ענין לך ה' הגדולה, לגדולתו אין חקר, שהגדולה הוא התפשטות אלקות למטה מטה כו' כנ"ל. ובזה יובן ג"כ מה שאמר דהע"ה מה רבו מעשיך ה' כו'. הענין הוא כי אחר שיקבע בנפשו ההתבוננות מדברים הנראי' כמו הרכבת ד' יסודות דצח"מ כנ"ל איך שואתה מחי' את כולם רצאכו', אזי ממילא יבא ויגיע לההתבוננות בדברים המופלאים ונעלמים שאין נראים, כי ידוע בבחי' השתלשלות עו"ע שחלק האחרון שהוא חלק עשיראה לבד של המשפיע, משפיע במקבל. כמו למשל רב המשפיע שכל לתלמיד שא"א למקבל לקבל עצמו' שכל הרב לכן מוכרח הרב לצמצם עצמו' שכלו ולא יגלה לו רק אפס קצהו וכו'. ולכן אחר התבוננות בריבוי מדרגות בדברים הנראים בדצח"מ וכדומה ואין זה אלא חלק עשירית מהמזל מזל מחכים אין לך עשב כו', כולם אינם רק בחי' עשירית מהמזל ונמצא שהמזל הוא עשר פעמים כמוהו, והמזל מקבל מלמעלה וכן גבוה על גבוה שכל הגבוה יותר שם הוא מספר היותר גדול, וכן בלשון רז"ל מרקיע לרקיע ת"ק שנה כו' רגלי החיות כנגד כולן, שוקי החיות כנגד כולן, קרסולי החיות כו' שכל היותר גבוה שם הוא עוצם רבה המספר. וזהו שאמר דהע"ה מה רבו מעשיך כו' שאין ערך כלל מה שאנו רואים לגבי למעלה מזה, כי הלא הם רק חלק עשירית, וכן גבוה על גבוה כו' כנ"ל.

והנה כתיב שמע ישראל, שמ"ע שם ע', ישראל א' מע' באומות. ואין זה מובן כלל לפי הנ"ל כי ידוע שנשמות הם יותר ממלאכים, שהרי הנשמות הם בחי' פנימי' ומלאכים הם בחי' חיצוני' כמ"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו כו', וכל היותר פנימי' הוא היותר במספר, והמלאכים לגבי נשמות הם רק חלק א' מאלפי אלפים ורבוא רבבות לגבי הנשמות כי נשמות שירדו בגופי' שהיו בימי משה ת"ר אלף ובכל דור ודור ניתוספו נשמות בגופי' אינם ערך כלל לגבי הנשמות שלמעלה שלא ירדו בגופי' כמ"ש וקדושים בכל יום יהללוך סלה, וכל החיים יודוך סלה, וכל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק כו', וא"כ לפ"ז הי' צ"ל גם למטה נשמות יותר מכולם מאחר שהם למעלה יותר במספר מכל הדברים וחלק עשירית מתגלה כו'. אך הוא כי למטה הישראל הם בחי' פנימי' ואוה"ע בחי' חיצוני' וצריך שיהי' ישראל מועט מאוה"ע. והנה הנשמה כמו שהיא בשרשה למעלה נק' בשם אור, כי יש ב' בחי' אור ושפע. שפע הוא כמו מים הנירוק מכלי לכלי שמהות הדבר נשפע. ואור רצבהוא רק בחי' זיו. וכמו"כ יובן למעלה שמ"ש בדבר ה' שמים נעשו הוא בחי' כח הפועל בנפעל נק' בשם שפע שההשפעה היא בבחי' מהות כו', ונש"י בשרשם נק' בחי' אור כמ"ש נר ה' נשמת אדם, והגם שאור הוא רק בחי' זיו אבל יש יתרון מעלה ]ב[אור מבשפע, שבשפע הגם שהוא מהות אבל אינו כ"א בחי' חיצוני', אבל אור הוא דומה לעצם, כמשל זיו השמש שמחמת שמאור השמש הוא עצם בהיר לכן הזיו ג"כ מאיר. וכמו"כ יובן למעלה שא"ס נק' בשם מאור ונשמות נק' בשם אור כו'. וצ"ל למה ירדה הנשמה לגוף מאחר ששרשה הוא בבחי' אא"ס למעלה עד אין קץ בחי' אור, וא"כ למה זה ירדה לגוף הגשמי. אך הענין הוא כי ירידה צורך עלי'. וז"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה ולאהבה ללכת בכל דרכיו כו'.

והענין יובן עפ"י משל שיש ב' מיני עבדים, עבד עני ועבד עשיר. עבד עני הוא המשרת לאדון בעניני הבית לכבד הבית ולתקן המאכל שלא יהי' מר ושלא יתקלקל צרכי הבית ואינו מביא שום ריוח לאדון, רק אדרבה נותנין לו מעות על הוצאות הבית ועבודתו הוא לתקן הבית מכל מיאוס וטינוף או במאכלים ולראות דבר היש בבית שלא יתקלקל ולא שיגיע ריוח, דבר שמאוס לאדון לעשותו בעצמו כו', ונק' עבד עני הבא בשכרו שנותנין לו שכירות קצוב בעד זה. ויש עבד עשיר כמו אליעזר עבד אברהם שנק' עבדו זקן ביתו. וכמו יוסף שכתי' ויברך ה' כו' בגלל יוסף והוא עבד שהבעה"ב נותן לו כל ממונו ורכושו והוא עוסק בהן במשא ומתן ומעשיר לאדון וכמו עבד הנוקב מרגליות כו'. ויובן הענין בעבודת ה' שיש ב' מיני עבד, כי נש"י אחר שירדו בגופים נק' בשם עבדים כמ"ש כי לי בנ"י עבדים ואפי' נשמת משה אחר שירדה בגוף נק' עבד הוי', אבל כמו שהנשמות הם למעלה קודם ירידתם בגוף אין נופל עליהם שם עבד. ויש ב' מיני עבדים כנ"ל, עבד עני הוא ענין לאהפכא חשוכא לנהורא והוא בחי' תשובה ומרירות, וכל מרירות אינה בחנם רק הוא מחמת הפגם שפגם במוח או בלב כו' ויש לו מרירות מזה ומקבל על עצמו להיות סומ"ר והוא בחי' עבד עני שאינו מרויח לאדון רק הוא מתקן הדירה שלא יהי' פגום, וכח זה גופא נותנין לו מלמעלה כמו למשל העבד שנותנין לו מעות על הוצאות תיקון הבית והוא בא בשכרו ששכרו הוא שנותנין לו גילוי אלקות שיתפעל במוח ולב כו'. וע"ז כתיב ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' ונק' בשם מילתא זוטרתא עבד עני כנ"ל.

רצגומ"ש ללכת בכל דרכיו כו' הוא בחי' עבד עשיר והוא ענין התורה וקיום המצות, כי התורה נק' בשם הליכות עולם, כמו למשל הדרך שהמלכות עצמו הולך בה. כי ע"י עסק התורה למטה הגם שנתלבשה בענינים גשמיים מ"מ נמשך ע"י בחי' עצמו' אא"ס, כי שרשה הוא כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' בחי' שעשועי' עצמיים. וכמו"כ ע"י מצות שמקיימים למטה בגשמיות כי המצות בשרשם המה תרי"ג ארחי' דגלגלתא בחי' פנימי' רצונותיו. וזהו מה שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו, ומשיבים מכה"כ וכמ"ש והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא תורה. כבוד בגי' ל"ב נתיבות והוא ל"ב נתיבות החכמה. וענין הנתיב הוא הדרך שעצמו' אא"ס הולך ע"י תורה ומצות להיות אא"ס למטה כמו למעלה, והמלאכים אין בהם בחי' זאת ענין המשכת אלקות למטה, כי אין להם תומ"צ, רק בחי' ביטול למעלה כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים כו'. ולכן משיבים מכה"כ. ובחי' זאת נק' עבד עשיר שמעשיר לאדון כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דייקא כו', שכמו שהנשמות הם בשרשם נק' בחי' אור וע"י ירידתם בגופים ע"י תומ"צ שנק' בשם אור כמ"ש נר מצוה ותורה אור נמשך למטה להיות כמו למעלה כו'. ועבד עני הוא מ"ש הושע ה' אתה עבדך כו'. ועבד עשיר הוא מ"ש שמח נפש עבדך כו'.

והנה בענין יראה שהוא בחי' עבד עני יש בזה ב' בחי' דהיינו הא' הוא בחי' מרירות שקודם התפלה שהוא על ח"נ. והב' הוא המרירות שבתוך התפלה שהוא ע"י התפעלות מאלקות איך שאתה מחי' את כולם ולא כמו שנראה העולם ליש גשמי והאין אלקי מוסתר ונעלם, אלא שמעמיק בזה הרבה איך שאלקות הוא העיקר ונתפעל בבחי' צעקה על שנראה העולם ליש שהוא היפך האמת, או בזוכרו שאחר התפלה יפול בהבלי עוה"ז בטרדת עסק הפרנסה, והוא כמו למשל אדם שמשכיל איזה שכל אמת ובא אחר ואמר לו שקר היפך האמת ונתמלא כעס ורוגז על המדבר שקר. וכמו"כ יובן בתפלה שע"י שמתפעל מאין אלקי אזי תגבר הרוגז על היש המסתיר. והנה אם אין לו רצדמרירות כלל מהיש המסתיר על כח אלקי, אזי מזה הוראה שהוא מקושר בעומק רע. כי ידוע שיש עומק טוב ועומק רע והוא בחי' מקיף דרע כמ"ש אתה ידעת את העם כי ברע הוא שהוא מוקף בתוך הרע והרע מקיפו. והענין הוא כי יש ברע ב' בחי' א"פ ואו"מ דהיינו אם עושה העבירה ע"י שנתפעל בהתאוה בחי' א"פ ואח"כ חוזר בתשובה ויש לו מרירות מאד מזה ונק' צעקה מדבר חדש וחוזר ונופל, ולכן אנו מתפללי' בכל יום. אבל אם אין לו מרירות מצד שאין לו התפעלות מהאין אלקי, מזה הוראה שהוא מקושר בעומק רע עד שאינו שומע כלל שעושה רע. והוא כמשל אדם שעומד בהר גבוה ורואה גיא עמוק שמכיר גבהותו והתנשאותו, אבל אם שטח ההר הוא רחב מאד אינו מכיר כלל שהוא עומד בהר. או אדם עני שנעשה עשיר שיש בזה התפעלות יען כי דבר חדש הוא אבל מי שהוא עשיר מנעוריו אינו נתפעל כלל כי הרי זהו עצמותו. וכמו למשל עסק הפרנסה שחיי נפשו הוא שאינו ניכר בו התפעלות כלל. וכמו"כ יובן בבחי' עומק רע שהוא מקושר בתכלית עד שאין מרגיש כלל כענין מארז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כו' שנדמה כבהמה כו', ולכן אינו נתפעל מאין אלקי, וממילא אין לו מרירות מהיש המנגד לאין אלקי. אך עצתו הוא שתהי' עבודתו בבחי' שפלות והוא הנק' קבלת עומ"ש, וכמ"ש נאום הגבר הקים על כו' היפך של פריקת עול, דהיינו שיאמר לנפשו אחר שאין לי התפעלות מאלקו' ומרירות מן המנגד אזי מ"מ זאת תהי' עבודתי בבחי' שפלות דהיינו שלא לצאת חוץ מגדר עכ"פ בבחי' סו"מ וע"ט בפו"מ, והוא כענין מאמרז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי שהוא ענין קבלת עול לבד ואינו בחי' מואס ברע כו'. ובחי' זו נק' ג"כ עבד עני. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה דקאי על ב' בחי' יראה שהוא עבד עני, הן המרירות על היש והן בחי' שפלות והוא הגורם למ"ש סיפא דקרא לטוב לך כו'.

והענין יובן ע"פ מ"ש שמח נפש עבדך כו' דקאי על עבד עשיר, וצ"ל דבשלמא לעבד עני שעבודתו הוא בבחי' מרירות צריך לשמחה, אבל עבד עשיר שהוא בחי' עסק תומ"צ המשכו' אא"ס למטה כו' למה צריך עדיין הבקשה להיות שמחה כו'. אך הענין הוא לרצויי למרי' דהיינו שתהי' רצהבחי' שמחה עליונה מקיום התומ"צ, כי יכול להיות גם שמקיים תומ"צ אבל אין מזה שמחה למעלה כמ"ש ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע כו', וכמ"ש ברצות ה' דרכי איש כו' שיכול להיות שאינו רוצה בו, וכמ"ש בחזקיהו שאמר זכור את אשר התהלכתי לפניך באמת ובתמים, והשיב לו ה' וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, אבל האמת והתמים שלו אינו נתקבל. והוא כמשל המלך ב"ו גם שעושין לו פנימי' רצונותיו וממלאין תאוותו ורצונו האהוב לו, מ"מ לפעמים אינו מקבל תענוג מזה. וזהו ענין הבקשה שמח כו' שיהי' שש ושמח במעשה התחתונים. וענין לטוב לך, הוא שהשמחה עליונה שהוא טוב העליון בחי' שמחה ותענוג עצמי יתקבל בתוך נש"י כענין חדאי נפשאי כו'. וזהו לטוב לך שהטוב העליון יתקבל בך, וכ"ז הוא ע"י ליראה דכתב ברישא דקרא כו' כמ"ש במ"א וד"ל.