ר"י פתח ואמר כי ישרים

קצט[זוהר פרשה וישלח דף קע"ה ב]

ר' יהודה פתח ואמר כי ישרים דרכי ה' וגומר כולהו ישרים וארחוי קשוט כו' וע"ד צדיקים ילכו בם בגין דאינון ידעין אורחי' דקוב"ה ומשתדלי באורייתא וכו' דלא סטי לימינא ולשמאל' ופושעים יכשלו בם כו' אינון כשלי בהו באינון אורחי בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ת"ח כל בר נש דאשתדל באורייתא כד נפיק מהאי עלמא נשמתי' סלקא באינון ארחי' ושבילין דאורייתא כו' ואינון דידעי ארחוי דאורייתא בהאי עלמא יהכון בהו בההוא עלמא כד יפקון מהאי עלמא כו', וצ"ל מאי סמיכות הפרשה היא זו דמאי שלמד תורה הגשמיות בהאי עלמא כו' כמו שנים אוחזין בטלית כו' יהי' זה דרך ושביל לנשמה לילך בה בההוא עלמא. גם צ"ל איך שייך בחי' אורח למעלה כי הנה באדם שייך בחי' אורח שמתחלה הוא במקום זה ואינו במקום אחר ואח"כ הולך באורח ונעשה במקום אחר ואינו במקום הראשון, אבל אצל הקב"ה איך שייך בחי' דרך הלא כתיב מכה"כ ולית אתר פנוי מני' שאין בו בחי' מעלה ומטה כלל ואיך אפשר לומר אורחי' דקוב"ה משמע שזה אורח שיבוא בו אבל מקודם לא הי' כו' הלא מכה"כ. גם צ"ל כי הנה כתיב גבי תורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים משמע שאין לה בחי' מדה כלל, ובאמת הרי היא ניתנה לנו בקו המדה שהרי כתוב בזוהר דלא סטי לימינא ולשמאלא, אך הענין שהתורה הנתנה לנו למטה הרי היא בקו המדה אבל כמו שהיא למעלה בשרשה היא ארוכה מארץ מדה כו', והענין כי הנה כתיב בראשית ברא אלקים ות"א בקדמין וי"ת בחוכמתא והיינו חכמה דאורייתא כמ"ש בחכמה יבנה בית וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו וכמ"ש בזוהר אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכמאמר כולם בחכמה עשית שבכל דבר השתלשלות יש בחי' חכ' והכל הוא הארה בעלמא דחכ' דאורייתא כנ"ל.

והנה צריך להקדים מ"ש בע"ח בתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל מקום החלל כמ"ש אתה ה' לבדיך דהיינו כמו שהוא בעצמותו בחי' אא"ס פשוט בתכלית הפשיטות כך בחי' אורו היינו התגלות עצמותו הוא ג"כ בבחי' א"ס ולא רהי' בחי' התחלקות ד' עולמות אבי"ע וכמ"ש חז"ל קודם שנה"ע הי' הוא ושמו בלבד ואתה אחד ושמך א' אתה קדוש ושמך קדוש הוא קיים ושמו קיים, ואח"כ כשעלה ברצונו לברוא העולם נעשה צמצום מקו"פ היינו שהאור נכלל במאור ומאמצעות החלל נעשה ד' עולמות אבי"ע, ואין בחי' זאת כמ"ש ישת חושך סתרו אלא האור נכלל במאור ונעשה מקו"פ כמשל כח הראי' שבעין אם עוצם עיניו שאינו רוצה לראות הרי גילוי כח הראי' נכלל בעצם הראי' וכמו אדם העוסק באיזה חכמה אזי מתפשט מעצם כח החכמה להשכיל, וכשפוסק מלעסוק בחכמה אזי נכלל כח התפשטות החכמה בעצם כח החכ', וכמו כח התנועה שביד שבשעה שעוסק באיזה מלאכה אזי מתפשט כח הפועל בנפעל וכששובת ונח ממלאכתו אזי חוזר ההתפשטות לעצם כח התנועה שביד, וכמשל מחיות הנפש בגוף וכשהנפש מחי' את הגוף אזי נק' חיי בשר אבל הנפש קודם בואה לגוף הרי יש בה כח החיות להחיות אך שהוא כלול בעצם הנפש, וכך יובן הנמשל למעלה שהאור נכלל במאור היינו שבחי' גילוי אוא"ס נכלל במאור ונעשה בחי' מקו"פ ואח"כ נעשה בחי' קו להיות מקור לאבי"ע בלשון הע"ח ובלשון הפרדס נק' בשם צינור כמ"ש בשער הצינורות, עד"מ נהר גדול מאוד שכשרוצה למלאות כלים קטנים מן הנהר והם לא יוכלו לקבל מחמת גודל ריבוי שפע הנהר אזי מעכב את הנהר מלצא[ת] בהתפשטות רב ועושה צינור שימשך בו מי הנהר ומצינור זה עושה צינורות לצדדים כדי שיוכלו לקבל את מי הנהר כלים קטנים ג"כ , וכל מה שהצינור נתרחק מן הנהר יותר אזי יתקבל בכלים קטנים יותר ונק' הצינור הנמשך מן הנהר צינור כללי ומה שעושים צינורות לצדדי הצינור נק' צינורות פרטי'. וכך יובן הנמשל למשכיל למעלה שהנה יש ג' קווין חח"נ [מימין] ובג"ה משמאל ודת"י באמצע וקו האמצעי נק' צינור כללי וחח"נ בג"ה נקראו צינורות פרטים כמ"ש עבד מאני רברבי וקרא בי' גרמי' חכם עבד מאני רברבי וקרא בי' גרמי' בינה וכן חסד גבורה נצח והוד כו', וכל הצינורות פרטים כולם נמשכו מבחי' צינור הכללי כי כל ספירה היא כלולה מיו"ד ולכולם יש להם שרש בצינור הכללי וגם בחי' כלים של כל ספירה וספירה כמ"ש איהו וחיוהי וגרמוהי כולא חד עד ראבחי' מל' שבמל' דעשי' שנק' בחי' התנשאות כמ"ש ה' מלך גאות לבש ופעם נק' בשם מדה איך שנק' הכל יש לו שרש בצינור הכללי הנ"ל וד"ל, וזהו משל גשמי ומשל היותר רוחני הוא מנפש כי הנפש מושלל מכל בחי' עשר כוחות רצון ושכל כי א"א לומר שהנפש היא בחי' רצון כי הנה אינו רוצה בכל עת כי יש עת שאינו רוצה כלום ואם הי' הנפש רצון הי' צריך שיהי' לו רצון בכל עת בלי הפסק כלל וכלל אלא הנפש הוא בחי' היול"י רק שנמשך אח"כ בחי' רצון קודם ואח"כ בחי' שכל ולהמציא השכלות ואח"כ בחי' בינה היינו ההשגה וההבנה לאורך ורוחב ואח"כ מדות ומדו"מ, וכ"ז הוא כשהוא בבחי' התפשטות חוץ ממנו אזי מתחלה צ"ל רצון ואח"כ בחי' שכל ומדות ואח"כ בחי' סוף מעשה, אבל כשהוא בפ"ע יכול לידע תחלת הרצון עד סוף המעשה בסקירה אחת בלי קדימת רצון למעשה.

והנמשל מזה יובן למעלה שכשנעשה בחי' קו אזי יש בחי' התחלקות ראשית הקו שהוא מקור עולם האצי' וסוף הקו שהוא בחי' עשי' אבל קודם שנמשך בבחי' קו כתיב צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת בלי שום התחלקות עולם האצי' ועולם העשי', ובחי' זו נקרא שיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל היינו שכשהוא בכח קודם שבא לבחי' התפשטות בפועל אזי סוקר הכל בסקירה א' כנ"ל וכמ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו יודע את כל הנבראים, וצ"ל איך שייך לומר בידיעת עצמו שהוא בחי' א"ס ובלתי בע"ג ואין לו דבר חוץ ממנו יודע את הנבראים שהוא בחי' בע"ג דבר שחוץ ממנו, אך הענין הוא שאף אחר התהוות כל הנבראים אין הם חוץ מעצמותו כי גם אחר שנתהוו הרי לכולם יש להם שורש מיוחד למעלה כי כל עיקר התהוותם הוא מבחי' אלקות כנ"ל במשל הצינורות שגם צינור היותר אחרון נמשך מצינור הכללי כנ"ל, ובתיבת עצמו כו' יש ב' פירושים הא' הוא שעצמו היינו כמו שהוא בעצמותו ממש כמשל הנפש כמו שהוא בבחי' היול"י שמושלל מכל בחי' עשר כחות, והב' היינו הארה פשוטה מהנפש קודם שנמשך להיות בבחי' התחלקות פרטים לעשר כחות שכלולים בו כל היו"ד כוחות ביחד בלי קדימת רצון למעשה, ובבחי' זה יכול לידע תחלת רצונו עם סוף מעשה ביחד בסקירה א' מאחר שכלולים בה כל הכוחות ביחד מפני שהיא הארה פשוטה הנעשה מן הנפש והיא דומה ממש לעצמות הנפש שהיא מושללת מכל עשר כחות וקמי' כולא שוין בחי' רצון וסוף מעשה כנ"ל.

ובזה יובן מ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו כו' היינו הפי' הב' של עצמו כנ"ל, ובחי' זו נקרא למעלה שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל, ובלשון הזוהר רבגליף גליפו בטה"ע ולכן יודע את כל הנבראים בסקירה אחת כי הרי בבחי' זו כלולים כל הכחות ביחד בלי התחלקות כלל מפני שנמשכת מבחי' עצמות אא"ס ולכן הוא בדומה לעצם. והנה יש להבין ענין כל ההשתלשלות מפני מה נעשה באופן זה ולא באופן אחר כמאמר כי הוא ציוה ונבראו כו' חק נתן ולא יעבור כו', כמו במלאכים שיש שש כנפים לאחד אמאי ששה ולא חמישה וגם צורת אדם מפני מה באופן זה ולא באופן אחר וגם לבהמות יש ד' רגלים אמאי לא יותר או פחות. אך הענין כי שיער עצמו בכח בזה האופן ולכך נמשך הפעולה ג"כ בזה האופן כמשל באדם כמו שמצייר איזה ציור בכח אזי כמו"כ עושה הפעולה, אך עדיין י"ל מפני מה שיער עצמו בכח ע"ז האופן שהנה אמת הוא שאם שיער עצמו בכח אזי יהי' הפעולה דווקא לפי האופן שהוא בכח כנ"ל במשל, אך מפני מה הי' הכח ע"ז האופן דווקא ולא באופן אחר והי' אז הפעולה ג"כ באופן אחר, אך הענין הוא כמ"ש בזוהר אסתכל באורייתא וברא עלמא וכמ"ש ואהי' אצלו אמון כמו למשל אומן הבונה בנין נאה ומפואר שמסתכל בלוח נייר שמצייר שם כל אופני הבנין וכמ"כ הוא עושה בבנין ג"כ וצ"ל הבנין דייקא עפ"י אופן שצייר בלוח, אך למה לא צייר באופן אחר בלוח ויהי' הבנין באופן אחר ג"כ, אך הענין מפני שעפ"י חכמה עמוקה השכיל שדייקא ע"ז האופן יהי' נאה הבנין ולא באופן אחר מפני שאסתכל באורייתא כו' שהוא בחי' חכמה עמוקה שדייקא ע"ז האופן צ"ל אופן ההשתלשלו' ולא באופן אחר כנ"ל במשל.

וזהו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ארץ וים היינו בחי' עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא והתורה ארוכה מהם מפני שהכל נעשה עפ"י חכמה דאורייתא כנ"ל, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כו', שאם לא החכ' דאורייתא חוקות שמים וארץ לא שמתי היינו שלא הי' החקיקה הוא בחי' שיער עצמו בכח ע"ז האופן כנ"ל, אך עדיין י"ל כי הנה האמת הוא שהתורה היא בחי' חכמה עמוקה ואם הי' נתונה לנו ברוחניות צריך שיהי' אורח כו' אך הלא היא נתונה לנו בגשמיות כמו שנים אוחזין כו' המחליף פרה בחמור כו' שגם תינוק יכול להבין אותו ואיך שייך שיהי' זה אורח להנשמה כנ"ל, והענין כי הנה שית סדרי משנה, הם ו"ק דיצירה זרעים בחי' חסד ומועד בחי' גבורה כו', וצ"ל כי הלא כבר הי' עולם היצירה קודם שניתנה לנו תורה בעשי' וכן תלמוד רגבבריאה ומקרא ומצות מעשיות בעשי' ג"כ אינו מובן דהלא כבר הי' עולם הבריאה כו'. אך הענין כי הנה זרעים הוא בחי' חסד כי כל ענינו הוא רק להחיות רוח שפלים כמו לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות עשירי יהי' קודש כו' וחמשה לא יתרמו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ומוץ ותבן פטורים מן המעשר, הרי שהמשנה היא הוראה שבאופן זה יהי' חסד דיצירה ואם לאו לא יהי' חסד דיצירה כמו חמשה לא יתרמו ואם תרמו כו' מפני שלא נעשה בזה בחי' חסד כלל וכמו מוץ ותבן פטורים מן המעשר היינו מפני שאין להם עלי'. וזהו ששאל עשו לאביו אם מעשרין את התבן היינו ששאל אותו אם אפשרי להיות לו עלי' שמדריגתו הוא בחי' קש ותבן בחי' פסולת וקליפות והשיב לו שתבן פטור ממעשר שאין להם עלי' כי חטה הוא בחי' פנימיות כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ואפשר לו ליכלל בקדושה אבל תבן הוא פסולת וא"א לו ליכלל בקדושה. וסדר מועד הוא בחי' גבורה כמו שבת ועירובין כי הנה בשבת מאירין בו מוחין דאבא אבל אם הוא מחלל שבת ועושה מל"ט מלאכות כנ"ל אינו מאיר ממוחין דאבא וכמו סוכה אם הוא עושה כהלכתה אזי מאיר בחי' מקיפי' ואם לאו אינו מאיר מבחי' מקיפים כל זה הוא בחי' גבורות. והגם שתורה היא מלובשת בגשמיות ואיך יש בה כח להורות שאם עושה כן אזי הוא חסד כו' אך מפני ששרשה הוא בבחי' חכ' עמוקה וכמו למשל אדם החכם ביותר יכול להלביש השכל במשל וחידה יותר גשמיי' ולכן התורה היא הוראה שאם עשה כן הוא בחי' חסד מחמת שהוא בחי' חכ' עמוקה ונעשה כך בכח ואח"כ בפועל כנ"ל וזהו שאמר דוד בחוקותיך אשיחה ואביטה אורחותיך אשיחה הוא ענין שיחה בעלמא כי התורה הוא רק גשמיות כנ"ל כמו ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה כו' אעפי"כ עי"ז אביטה אורחותיך בחי' אורחות הוי'.

וזהו כי ישרים דרכי הוי' כל ארחוי דקב"ה כו' עד"מ דרך שהוא מעיר גדול לעיר גדול כדי שיוכלו להתחבר יחד, ולא שבני עיר זאת יוכלו לעבור לעיר אחרת ושל אותה העיר לא יוכלו לבוא לעיר שלהם כי אין זה נקרא חיבור אך המכוון של הדרך הוא שבני עיר זאת יוכלו להביא סחורה שלהם לעיר אחרת אשר אין להם סחורה זאת ושל אותה העיר יוכלו להביא הסחורה שלהם לשם שאינו רדבאותה העיר זהו דייקא הנקרא התחברות וגם יש עוד דרכים קטנים לכרכים קטנים שיכולו להתחבר כולם ביחד וכמו בנ"א שאוהבים זא"ז אין נק' חיבור רק שילכו זה אצל זה ולא שא' ילך לחברו והשני לא ילך אצלו. וכמ"כ יובן למעלה שהתורה נקרא בחי' דרך כי כשנברא עולם הבריאה ועולם היצירה הי' נשאר כך ואין זה נקרא חיבור כי החיבור הוא דייקא שיהי' הליכה והחזרה כנ"ל. וע"י לימוד התורה הוא מעלה אותם לשרשם בחי' חכ' העמוקה וזהו שאמר דוד בחוקותיך אשיחה ואביטה אורחותיך כנ"ל וזהו וצדיקים ילכו בם באינון אורחין כו' שע"י לימוד התורה בהאי עלמא נעשה דרך וילכו באינון אורחין בההוא עלמא. ופושעים יכשלו בם אינון כשלי באינון ארחין בהאי עלמא ובעלמא דאתי כי הנה ארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו בין לשמה ובין שלא לשמה כי הנה מבואר בכהאריז"ל שיש ג' בחי' לשמה ושלא לשמה ומיצוע. המיצוע היינו שלומד מחמת טבעו ויש לו מזה תענוג כמו שיש לו תענוג בבגד נאה ואכילה טובה והגם שאחר הלימוד מתפאר בזה שיודע הדין לאמיתו ויכול להורו' כראוי מ"מ אין זה נקרא רע גמור רק דברים המותרים שמקליפת נוגה כמו קדש עצמך במותר לך ולפיכך בשבת מותר לאכול אכילה לתאבון דאעפ"י שהוא מקליפת נוגה אך הם דברים המותרים שמנוגה ובשבת יוכל להכלל בקדושה. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אפילו לימוד כזאת מפני שכד נפיק מהאי עלמא הולך אחריו הדבר ה' שהרי גם כל המחשבות והרהורים הולכים אחריו וכש"כ הדבר ה' הגם שהי' לו איזה פני' כנ"ל מ"מ נזדכך ע"י נהר דינור וגהינם שאש גדול שואב אש קטן ממנו והתועלת מלימוד התורה הוא שנעשית ע"י לבוש להנשמה שתוכל להנות מזיו השכינה בג"ע.

ומ"ש ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי קאי על לימוד התורה שלא לשמה לגמרי דהיינו שעיקר נקודת כוונתו הוא רק להתייהר ע"מ שיקראנו רבי ואם לאו לא הי' לומד כלל ואין בו בחי' טוב כלל והוא עושה עצמו כע"ז כמ"ש לי יאורי כו' ידינו רמה כו' ע"ז אמר הכתוב מה לך לספר חוקי כי עי"ז נותן תוספות יניקה לחיצונים וז"ש בזוהר לאתערא דינין ומ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה רהעושר וכבוד וארז"ל למיימינים בה היינו שעוסקים לשמה אורך ימים ולמשמאילים היינו שעוסקים שלא לשמה, עושר וכבוד כו' וכן מה שארז"ל רשע שעה משחקת לו כי הלא העוסקים שלא לשמה נותנים תוספות יניקה לחיצונים כמארז"ל יורד ומסטין עולה ומקטרג ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכל חיותם של החיצונים הוא רק לפעול רע כמארז"ל למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא ואיך משפיעים לו עושר וכבוד ואיך שעה משחקת לו שהוא בחי' חסד. אך הענין הוא שטובתם שנותנים לרשעים זהו גופא הוא רע כדי להאבידם וכמשל אדם שהוא שונא לחבירו ורוצה להאבידו ועושה סעודה גדולה וקורא אותו על הסעודה ונותן לו כל מעדנים טובים ואח"כ הורג אותו. ונמצא שכל הטובות שעשה לו באמת הוא רע גמור כדי להאבידו כי אם לא הטובות לא הי' יכול להורגו וכך הוא ברשעים שכל טובתם שנותנים להם בעוה"ז אינו רק כדי להאבידם בעוה"ב ונמצא שהטובה היא רע גמור. וזהו ופושעים יכשלו בם בם דייקא שכד נפיק מהאי עלמא מוליכין אותו להיכלות החיצונים והולך אחריו גם דבר ה' שניתוסף עי"ז יניקה לחיצונים וזהו יכשלו בהו כו'. ולכן בעוסקים לשמה כתיב אדם כי ימות באוהל וארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וכמו שארז"ל הלומד את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר היינו מפני שהוא מעורב בתערובות הגוף אעפ"י שעוסק לשמה מ"מ א"א שיהי' בלא תערובות הגוף לכן ע"י לימוד התורה מעוני ודוחק הוא מברר לאיזה תערובות הגוף שיש כו' כנ"ל וד"ל.