ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

פזציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

בס"ד פ' דברים דשנת תרכ"ב הועתק מכת"י מהרי"ל

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, פירש"י ציון ע"י שיהי' בה עושי משפט, ושביה קאי על בעלי תשובה, בצדקה יש ב' פירושים ע"י צדקה שיעשו ישראל, ופי' ב' ע"י צדקה שיעשה הקב"ה והוא כמ"ש צדקת פרזונו בישראל כו' וארז"ל צדקה עשה הקב"ה שפזרן לבין האומות כו'. וי"ל מהו ציון. והנה במד"ר פ' ויצא ע"פ והנה באר בשדה זו ציון, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' רגלים כו', ד"א אלו שלשה בתי דינים שהיו בלשכת הגזית בביהמ"ק כדתנן בפב"ת דסנהדדין, וי"ל מהו ג' עדרי צאן לג' רגלים. והנה בירושלמי פ"ד דתענית ע"פ ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנקראו ישראל ציון אלא בפסוק זה ולאמר לציון עמי אתה, ובירושלמי שם פרשו שבפסוק זה מבואר שלשה דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח, ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות, ולכן ע"י קיום ג' דברים אלו נק' כנס"י ציון שהם מצויינים בעולם שהעולם עומד עליהם, ולכן בפסוק זה נקראו ציון.

וביאור ענין ואשים דברי בפיך הוא כנודע מארז"ל בגמ' מפתחות החיצוניות ומפתחות הפנימיות, פי' מפתחות החיצוניות הוא דבר ה' בחי' מל' המהווה ומחי' כל העולמות מאין ליש כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו', שאמר והי' העולם, שהוא בחי' חצוניות והארה בעלמא מאור א"ס ב"ה, כמ"ש אתה הוי' לבדך ואת עשית את השמים כו' ואתה השני חסר ה' ל' נוקבא, שכדי להיות מקור לבחי' סוכ"ע וממכ"ע השמים ושמי השמים צ"ל צמצום באור א"ס ב"ה, ולכן נק' הבריאה יש מאין שמקור החיים של כל העולמות הוא בחי' אין והארה בעלמא מאור א"ס ב"ה, אבל מפתחות הפנימיות גלוי פנימיות אור א"ס ב"ה בחי' אתה הוא הוי' לבדך והוא ע"י התו' וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' אנכי מי שאנכי ולא שם והארה וזיו המהווה ומחי' העולמות אלא בחי' מהותו ועצמותו ית' והתורה נק' מפתחות הפנימיות, והו"ע מלכותך מלכות כל עולמים, מלכות כ"ע הוא בחי' מל' דאצי' מקור עולמות דבי"ע נק' מפתחות החיצוניות ובחי' מלכותך הוא בחי' מל' פחדא"ס אתה הוא הוי' לבדך הוא גילוי אור א"ס שבתורה שהתורה הוא המפתח לפנימיות אור א"ס, והו"ע מ"ש ודברי אשר שמתי בפיך משמע שיש ב' בחי' דיבור והיינו בחי' דיבור העליון מל' דאצי' בדבר ה' שמים נעשו, ודיבור של עצמות המאציל שבתורה, וזהו ואשים דברי בפיך שע"י דיבור שבתורה אשים דברי של עצמות המאציל בפיך, ובזה יובן ג"כ מארז"ל ע"פ אדם לעמל יולד כו' לעמל פה כו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה פי' שיחה הן עשרה מאמרות כמאמר הוא שח ויהי ועמל שיחה הוא עמל תפילה כי המכוון בבקשת דשמו"ע להמשיך ברכה ותוספות אורות בעולמות שנתהוו מעש"מ ברכת השנים ורפואה כו', ולכן נק' התפילה חיי שעה המשכת אור א"ס בבחי' מל' מקור עולמות דבי"ע בחי' מקום וזמן כו', אבל עמל תורה הן המשכת אור א"ס אשר אנכי מצוך כו' שלמעלה מעלה מבחי' השתל' העולמות שהתהוותן וחיותן מקבלים בעש"מ, ולכן בברכת התורה אומרים וחיי עולם נטע בתוכינו כו'. גם עוד יובן ב' בחי' דיבור הנ"ל ע"ד שנאמר בשבת ממצוא חפצך ודבר דבר דהיינו איסור דיבור דחול בשבת, משא"כ דיבור דתורה מותר בשבת ואדרבה מצוה, וכמארז"ל הכל מודים שהתורה ניתנה בשבת, כי שבת למע' כי בו שבת הוא מבחי' דיבור דעש"מ אבל במ"ת וידבר אלקים כו' אנכי הוי' כו', והענין כי בעש"מ נאמר ויאמר אלקים כו' ולא נז' שם הוי' בעש"מ, ומבחי' דיבור זה שבת בשבת, אבל במ"ת וידבר אלקים כו' אנכי הוי' כו' שהדבור נמשך מבחי' אנכי כו' גילוי עצמות אור א"ס שבתורה מפתחות הפנימיות וגילוי זה הי' בשבת כמארז"ל הכל מודים שניתנה התו' בשבת.

ופי' ואשים דברי שימה ל' עשיי' גשמית היינו שנמשך הדבור העליון הנ"ל בתורה שלפנינו בעשי' גשמיות דוקא כי מ"ת נק' ביום חתונתו כו', ועד"מ הנשואין הוא הזווג והיחוד המשכת הטפה מהמוח ויורדת דרך ח"י חוליות השדרה עד שנתגשמה כו' כך התו' היא בחי' חכמתו ורצונו ית' בחי' א"ס ב"ה חכים ולא בחכ' ידיעא ירדה ונתלבשה למטה בעשיי' גשמית דוקא, ולכן ע"י דיבור התו' בעשייה גשמית דוקא היא הממשכת בחי' דיבור עליון אנכי הוי' כו', וזהו ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, שם ל' שימה ועשייה גשמיות, כי ההפרש בין עדות לתורה, עד"מ עדות שמעידין על דבר הנעלם ונסתר שהוא גלוי הארה על עצמיות הדבר שלא ראו הב"ד ולמעלה הוא בחי' נובלות חכמה שלמע' תורה גלוי הארה בעלמא מבחי' ח"ע [ו]נק' עדות והגלוי הוא בבחי' יעקב בחי' מל', אבל תורה בחי' עצמיות ח"ע שם ל' עשייה שירדה ונתלבשה בתורה שלפנינו בעשי' גשמיות בבחי' ישראל שהוא פנימיות ז"א למע' מבחי' יעקב כי התו' הוא קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ויש ב' פי' שמבריח ומחבר ב' הפכים דחו"ג לאכללא שמאלא בימינא ובעבודת ה' הוא התהפכות המדות דנה"ב ויצה"ר שנמשכו מקו השמאל פני שור מהשמאל שיוכללו בביטול לנה"א ששרשם מבחי' ימינך כו', ופי' ב' מבריח מן קצה עליון בחי' כתר עליון עד קצה התחתון בחי' מל' ועפ"י הקבלה התחברות בחי' עתיקא קדישא וז"א, ולכן ע"י התורה הוא התחברות ב' בחי' דיבור הנ"ל מלכותך מל' דא"ס שמאיר בפנימיות הכתר בחי' עת"י בבחי' מל' כל עולמים מל' דאצי' מקור עולמות דבי"ע עד שנמשך בפיך והו"ע ואשים דברי בפיך כו'.

פטוזהו שארז"ל ע"פ הרחב פיך ואמלאהו בדברי תורה נאמר כי מקודם נאמר אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ הוא בחי' תפלה בעילוי אחר עילוי, עליות העולמות שבתפלה בברוך שאמר ופסוד"ז ואח"כ בברכת יוצר וק"ש ואח"כ שמו"ע הן הכל יצי"מ עליות מלמטה למעלה ואעפ"כ נאמר אנכי ה' אלקיך המעלך כו', כי הכח שיוכל לעלות הוא מלמעלה כמארז"ל אלמלא עוזרו כו' אך אחר התפלה הוא המשכת אוא"ס מלמעלה למטה בתורה וע"ז נאמר הרחב פיך ואמלאהו שנמשך בפיך ואשים דברי כו' הדיבור של עצמות המאציל והו"ע ואמלאהו כו'. ופי' ובצל ידי כסיתיך כו' הגם שבירושלמי מפרשו על גמ"ח מצות, יש לפרשו על התורה ג"כ והוא כנודע שמהבל הדבור נעשה אור מקיף ולכן מצות ת"ת בדיבור דוקא חיים הם למוצאיהם בפה דוקא, והו"ע פי' הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' כו' כמו [ש]הלחם הוא מזון פנימי כמ"כ השגת חכמת התורה בשכלו ומוחו נק' לחם בבחי' מזון פנימי לנה"א, אך לא על הלחם כו' כי על כל מוצא פי כו' הוא למוצאיהם בפה דוקא בבחי' דיבור כנודע שעשייה לעילא, וע"י הבל הדיבור ממשיך מקיפים עליונים וכמו למעלה שתחלה הי' צמצום באוא"ס ואח"כ נמשך הקו וחוט שהוא בחי' פנימי וממנו נמשך העיגול כו' וחוזר ומתעגל כו' כמ"ש בע"ח, ובאמת שרש העיגולים הוא מבחי' עיגול הגדול שלמעלה מהקו כו', כמ"כ יובן למטה שמהבל הדבור שהוא בחי' פנימי נמשך ונעשה אור מקיף להנשמה, או כמו שבני גרשון נשאו יריעות המשכן שהם מקיפים ובני קהת נשאו הארון והכלים שהם פנימים ובאמת בני קהת גבוהים במעלה מבני גרשון אלא ששרש אור פנימי גבוה מהמקיף, ועד"מ המחוגה (צירקעל) שעושה נקודה במרכז האמצעי ועפ"י הנקודה הולך וסובב העיגול נמצא הנקודה היא העיקרית וקדמה להעיגול, כמ"כ הארון הגם שהוא בחי' אור פנימי שרשו למעלה מהמקיפים דיריעות שעליו סובב והולך המקיפים והוא הנקודה העיקרית שעלה במחשבה הקדומה כו', ובכ"ז יובן פי' הפסוק ואשים דברי בפיך שע"י הבל הדיבור דתורה עי"ז ובצל ידי כיסיתך נעשה בחי' מקיפים שנק' צל כו'.

אך בירושלמי מפרש ובצל ידי על גמ"ח כי כן חסד דרועא ימינא כו' והוא עפמשנ"ת ע"פ במדבר סיני באהל מועד, פי' מועד מלשון ונועדתי לך שמה ודברתי אתך כו' שהוא המשכת אור א"ס בגילוי בפנימית צ"ל תחלה אהל בחי' מקיף כי כל המשכת אור א"ס צ"ל תחלה בבחי' מקיף ואח"כ נמשך בפנימית, והו"ע המצות בחי' מקיפי' כמ"ש וימינו תחבקני, ואח"כ כשנמשך שמחה של מצוה להתענג על ה' בבחי' פנימית כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' מרוב כל שהמצות הן המשכת אור א"ס שלמעלה מכל חיי העוה"ב כו' הו"ע אהל מועד מקיף ופנימי, והו"ע ובצל ידי כו' שהמצות עצמן הן צל ולא אורה נגלית רמ"ח אברים דמלכא שמלובש בהן אור א"ס שלמעלה מהשגה, וכשמאיר גלוי בנפש שמחה של מצוה בבחי' פנימית הו"ע מועד כו', וזהו ה' צלך על יד ימינך ששרש המצות הם בחי' צל ישת חשך סתרו כתר עליון כמ"ש יושב בסתר עליון בצל שדי כו' והגילוי הוא על יד ימינך בבחי' קו הימין גמ"ח מצות חסד דרועא ימינא, ובחי' זו בנפש היא האהבה מסותרת ותעלומת לב הגם שהיא מוסתר, אך שרשה נלקחה מבחי' ישת חשך סתרו לכן היא עד"מ הצל שהוא מגין להיות מחסה צומסתור מחום השמש ומזרם וממטר כך האהבה מסותרת שבנפ"א היא בחי' צל ושומר ומקיף להציל שלא יפול אחור ח"ו באהבה רעה או במחדו"מ אשר לא לה' המה, והנה אה"מ גימט' יוסף והוא כמ"ש ע"פ אלה תולדות יעקב יוסף כו' שבחי' יעקב בריח התיכון המבריח מן כו', אך תולדות יעקב שיהי' הגילוי בפנימית הוא ע"י בחי' יוסף יסוד צד"ע כו', וזהו ומתחת זרועות עולם שלכאורה מהו זרועות עולם, והוא עד"מ ע"י היד שהיא כפופה יכול להקיף הדבר, כך ע"י יד ימינך בחי' סוכ"ע מקיף כל העולמות מלמעלה ומלמטה והו"ע ומתחת זרועות עולם, והו"ע ובצל ידי כסיתיך שקאי על מצות שעל ידן ממשיך אוא"ס הסוכ"ע הנק' ובצל ידי כסיתיך כו'.

והגם שנאמר מקודם ואשים דברי בפיך שהוא המשכת וגילוי אלקות בפנימית ע"י תורה אעפי"כ צריך להיות ובצל ידי בחי' מקיפים ע"י המצות והוא כמארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, והטעם כי בתפילין כתוב אותן שתי פרשיות שמע והא"ש שקורין בק"ש רק בק"ש כשקוראין בכוונה ובדיבור הוא גילוי בפנימית, ובתפילין שכתובין על הקלף ומניחן ע"ג ראשו הוא בחי' מקיף וא"א להיות גילוי בפנימית עד שיומשכו מקודם בבחי' מקיף ומבחי' מקיף מאיר בפנימי וגם המקיף הוא שומר וקיום לאור הפנימי לכן הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר כו', ועד"ז הגם שע"י תורה ואשים דברי נמשך גילוי אא"ס בפנימי' אעפ"כ צ"ל ובצל ידי כסיתיך מצות שהן מקיפים וקיום ושומר לאור הפנימי כו'.

וזהו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, ופי' בזהר פיה דא כנס"י בחי' מל' דיבור העליון, שפתיחת פיה לדבר ולהתגלות בעולמות בי"ע הוא בחכמה עילאה כנודע ששרש אותיות הדיבור הוא מחכ' אבא יסד ברתא, והשראת אור א"ס ב"ה הוא בחכמה כמ"ש הוי' בחכמה יסד ארץ בחי' מל', והו"ע ודברי דיבור של עצמות המאציל שמאיר בכתר עליון ובח"ע אשים בפיך בחי' מל' ותורת חסד על לשונה, והו"ע ובצל ידי כסיתיך כנודע ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו שיש ב' בחי' חסד דלגאו הוא בחי' רב חסד דא"א שהוא בחי' צל מדות שבכתר בחי' מקיף, וחסד דלבר הוא בחי' חסד דאצי' דרועא ימינא והוא קו הימין בחי' גמ"ח מצות שהן כלים להשראת אוא"ס דרב חסד שבכתר, והו"ע ובצל ידי כו'.

לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו קרבנות כמארז"ל ע"פ סולם מוצב ארצה זהו הכבש כו' וראשו מגיע השמימה שריח הקרבנות עולה השמימה שע"י הקרבנות מתקיימים שמים וארץ כו', והו"ע יחוד עליון יחוד זו"נ דאצי' שנק' שמים וארץ, כי קרבן להוי' הוא לשון קירוב לקרב ולייחד השמות והמדות עליונות דאצי' לא"ס ב"ה דלאו מכל אלין מדות איהו כלל, וקרבן גימט' ארך אפיים בחי' א"א וכתר עליון להאיר בבחי' ע"ס דאצי', והו"ע קרבן להוי', וזהו והקטיר הכהן את הכל המזבחה שה' שבסוף התיבה מיותר ובא לרמז שהתחלת העליות ע"י הקרבן הוא מבחי' ה' אחרונה דשם הוי' בחי' מל' דאצי', והעליה עד בחי' מחשבה עילאה בחי' ח"ע כמ"ש בזהר ע"פ אם עולה קרבנו כו', והוא כמ"ש צאכי לא מחשבותי מחשבותיכם שממחשבת האדם הגם שיחשוב כל היום לא יהי' מזה שום התהוות וגם מחשבות האדם מלובשת בגשמיות עניני [העולם] צרכי הגוף כו', אבל למעלה מקור החיים של כל העולמות הוא ממחשבה עילאה כמ"ש בזהר שבמחשבה אחת נבראו כל העולמות כו' והעולה בא לכפר על הרהור הלב לקשר מחשבת האדם במחשבתו ית' שיהי' מחשבותי מחשבותיכם כו', היוצא מזה שע"י הקרבן הוא בחי' יחוד עליון המשכת הארת אא"ס בשמותיו ומדותיו ית'.

והנה נודע מארז"ל שקטן אינו ראוי להוליד, ולכן צ"ל תחלה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו' תומ"צ שע"י רמ"ח מ"ע הוא הגדלת רמ"ח אברים דז"א רמ"ח איברין דמלכא, וע"י עסק התו' ממשיכין מוחין לז"א מעצמות אור א"ס ב"ה, והו"ע לנטוע שמים שבכל יום ממשיכים מוחין חדשים לז"א ואח"כ הקרבנות הוא בחי' יחוד עליון כנ"ל, ועכשיו תפלה במקום תמידין תקנו, כנודע שח"י ברכאן דצלותא הן נגד ח"י חוליות שבשדרה שהן השליבות והמדריגות שבסולם זו צלותא והמשכת הטפה ממוח הדעת יורדת דרך ח"י חוליות שבשדרה, והו"ע שבשמו"ע ח"י ברכאן דצלותא ממשיכים גילוי אלקות בעולמות שהו"ע יחוד עליון כנ"ל.

וענין לנטוע שמים כו' הוא כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, כשההשקפה והבטה דאור א"ס הוא ע"י בחי' שמים שהוא בחי' תו' שם מים תורה שנמשלה למים, ומדות עליונות חו"ג נק' שמים אש ומים, שם נתראה עם בנ"י לדבר חשוב וגדול שע"י המצות הם ממשיכים תר"ך עמודי אור כתר עליון וע"י התורה גילוי ח"ע, וממילא וברך את עמך ישראל, משא"כ כד סליק הקב"ה בגלותא לעילא כו' שם כחשיכה כאורה כו' ואם צדקת מה תתן לו כו', לכן הבקשה השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו', הבט משמים כו', והו"ע לנטוע שמים כו'.

וענין לנטוע כו' כמ"ש במד"ר ע"פ כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל כו', מה הוא לא נתעסק אלא במטע תחלה שנאמר ויטע הוי' אלקים גן בעדן כו' אף אתם לא תתעסקו אלא במטע תחלה כו' כי בריאת העולמות הי' ע"י בחי' מל' מל' כל עולמים, ולכן בכל מע"ב לא נז' רק שם אלקים, אבל בנטיעת הג"ע נאמר שם מלא ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם כי נטיעת עץ החיים הוא כמ"ש כי האדם עץ השדה כו' בחי' כמראה אדם שעל הכסא כו' שהוא בחי' עולם האצי' ע"ס שלמעלה מעלה מעולמות הנבראים דבי"ע, והו"ע לנטוע שמים בחי' ז"א דאצי', והגם שאח"כ נאמר וליסוד ארץ שהמכוון להמשיך מבחי' שמים לבחי' ארץ מל' דאצי' מקור עולמות דבי"ע, אך זהו כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ שההמשכה מאוא"ס ב"ה נמשך בבחי' שמים ז"א דאצי' תחלה וממנו נמשך ליסוד ארץ. והנה ג' דברים שבפסוק ואשים דברי בפיך כו' תומ"צ וקרבנות הן ג' מדריגות שארה כסותה עונתה, תורה היא מזון ולחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי כו' זהו בחי' שארה מזון, מצות הן בחי' מקיפים ולבושים זהו בחי' כסותה, קרבנות הוא בחי' יחוד עליון זהו עונתה וכמארז"ל גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעסק צבבתורה כו' הרי ק"ש ותפלה נק' עונתה גימט' הוי' צבאות הוא בחי' יחוד עליון כנ"ל.

והנה כנס"י ע"י קיום ג' דברים שהעולם עומד תו' ועבודה וגמ"ח, נקראת ציון, כי התומ"צ שלמטה שנתלבשו בעשייה גשמית נק' ציון סימן ורמז להשיג בהן וע"י מצות שלמעלה טלית עוטה אור כשלמה לבושי' כתלג חיור והציצית הן בחי' ושער רישי' כעמר נקי כו' ל"ב חוטין ל"ב נתיבות ח"ע, ועד"ז כל המצות, וכן הלכות שבתורה שנתלבשו בענינים גשמיים הם ציון ורמז וסימן להלכות התורה שלומדים בג"ע כו', ועל ידן ממשיכים אור א"ס בתומ"צ שלמעלה, וכמ"ש בארוכה בת"א פ' מקץ ע"פ רני ושמחי בת ציון כו'.

וכנס"י נק' באר בשדה זו ציון עד"מ הבאר שנובעים בו מ"ח מלמטה למע' וגם יש בו מלמע' למטה שמקבל מהמעיינות כמ"ש מעיין גנים באר מים חיים כו', כמ"כ כנס"י הנביעה מלמטה למע' היא בחי' העלאת מ"ן דכנס"י אליך ה' נפשי אשא כו' ע"י ההתבוננות ששרש הנשמה טהורה היא וירדה בבחי' אתה בראתה ואתה יצרת כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו' ואינה נתונה לאדם אלא כדי שיעור ימי חייו לברר ולהפוך מדות הנה"ב באתכפיי' ואתהפכא חשוכא לנהורא ומזה נמשך ואהבת הוי' אלקיך כו' להכלל [ולהבטל] בביטול לאור א"ס והוא העלאת מ"ן דנש"י בחי' באר הנובע מלמטה למע', ועי"ז נמשך המשכת מ"ד גלוי אור א"ס מלמעלה למטה ע"י תומ"צ ותפלה שכנגד תמידין כו', וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה הן ג' רגלים שהן חג"ת נגד ג' דברים תו' ועבודה וגמ"ח, פסח נגד אברהם עוגות מצות כו' המשכות אור א"ס בקו הימין חסד כו' ושבועות נגד יצחק ושופר דמ"ת מאילו של יצחק ורז"ל אמרו אנכי ולא יהי' לך כו' מפי הגבורה שמענו, המשכת תוספת אור בבחי' גבורה, וסוכות נגד יעקב שנסע סוכתה בבחי' תפארת, ובשמ"ע הוא היחוד עליון כו'.

ד"א ג' עדרי צאן אלו ג' בתי דינים שהיו בבהמ"ק הוא כמ"ש כי מן הבאר ההיא ישקו כל העדרים הן ג' עולמות בי"ע שמקבלים מבחי' מל' דאצי' מקור עולמות דבי"ע, וראשית ההמשכה הוא שנתחלק החיות אלקות לד' חיות שבמרכבה כמ"ש ומשם יפרד והי' לד' ראשים, הן ד' מחנות שכינה, ואח"כ נתחלק החיות לרבוא רבבות נשמות ומלאכים דבי"ע, ובבי"ע יש זלעו"ז היכלות הקליפות ולכן בנין המל' מהגבורות כמ"ש ע"פ ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך כו' בחי' בן הוא בחי' חסד כי זכר חסדו כו' ובוניך בנין המל' מהגבורות בכדי שלא ינקו החיצונים צ"ל צמצומים וגבורות למנוע השפע שלא יומשך רק בעולמות דקדושה שהן בבחי' ביטול לאלקות, וכמ"ש ע"פ ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים כו' מפני שרש המשכת מים חיים מאוא"ס ב"ה מקור מים חיים את הוי' כו', הוא בחי' גבוה ששם כחשיכה כאורה כו' ולכן אומרים לנו המים כו' והו"ע בנין המל' שמתפשטת להחיות עולמות בי"ע צ"ל גבורות וצמצומים למנוע השפע מהקליפות, והו"ע ורב שלום בניך כו', שמבחי' ורב שלום טורא דפרודא שנפלו בשבה"כ מעולם התהו יהי' נעשה שלום שיכללו בביטול ויחוד אלקות, והו"ע ג' צגבתי דינים שהיו בבהמ"ק נגד ג' עולמות בי"ע שצ"ל בכל עולם דין ומשפט שיגיע ויומשך השפעת אלקות רק למקום הראוי בעולמות דקדושה, וזהו ג"כ על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום שנאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם שהן ג"כ נגד ג' עולמות בי"ע, וכן הוא ג"כ ג' עדרי צאן ששלח יעקב מנחה לעשו כו' הן העלאת מ"ן מג' עולמות בי"ע מקיף ופנימי וחיצוניות, העלאת מ"ן בעולם העשייה הוא בבחי' חיצוניות סומ"ר וע"ט והעלאת מ"ן מלאכים דעולם היצירה באהוי"ר הוא בחי' פנימיות והעלאת מ"ן דנשמות בלא גופים שבעולם הבריאה הוא העלאת מ"ן בבחי' מקיף כו' כמשנ"ת בדרוש שיניך כעדר הרחלים כו' בלק"ת בשה"ש.

אך יש עוד פי' במד"ר שם, והנה שלשה עדרי צאן הן ג' מלכיות הראשונות שקאי על הגלות, וע"ז נאמר ציון במשפט תפדה פי' המשפט אשר לאלקים הוא שלא יומשך חיות ויניקה אלא בסט' דקדושה, יאר ה' פניו אליך ישא ה' פניו אליך כו', אבל יניקת החיצונים וסט"א הוא ממותרות ציפרניים ושערות כו', והוא ע"י משפט באתעדל"ת שהאדם עושה משפט בנפשו על המותרות חיי גופו כי מה שארז"ל חייך קודמין חייך ממש כמשל הקיתון של מים שאם ישתו שניהם ימותו כו' כדאי' בגמ' משא"כ המותרות שלך אינן קודמין לחיי חבירך כו' וע"י משפט שעושה האדם בנפשו גורם למעלה בחי' משפט שלא יומשך חיות המותרות שהן החיצונים וסט"א, וזהו ציון שהן נשמות הגבוהות שיש בהן כל הג' דברים שהעולם עומד תו' ועבודה וגמ"ח, צ"ל בהן ג"כ משפט וע"י המשפט כפרש"י ש[י]הי' בה עושי משפט תפדה מהגלות, אך ושביה קאי על בע"ת בצדקה פי' כמ"ש צדקת פרזונו בישראל וארז"ל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות, והוא כמ"ש ונאספו כל העדרים כו' והשיבו את האבן למקומה כו' ויש פי' והשיבו היא תשובה שע"י הגלות יבואו ישראל לתשובה וכמו ופרעה הקריב וארז"ל שהקריב לבן של ישראל לאביהן שבשמים משל ליונה עם הנץ כו', ובזהר ע"פ הנ"ל כך ישראל הוה קריבין לימא והוה חמאין לימא קמייהו אזיל וסעיר וגלגלוהי זקפן לעילא הוה דחילין, זקפו עינייהו וחמ(א)[ו] לפרעה וחיילותיו ואבני גירין ובלסטראין כדין וייראו מאד ויצעקו בנ"י אל ה' כו', והביא בזהר ע"ז פסוק בישעי' ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, לא פקדין ישראל לקודב"ה בשעתא דנייחא אלא בשעתא דעקון להון וכדין פקדין לי' צקון לחש וכלהו צלאין בצלותא ובעותי ואריקו קמי' צלותין כו' פי' ואריקו כי פי' צקון ל' יציקה שפיכת נפש וריבוי תפילה כמו לפני ה' ישפוך שיחו, ועי"ז ממשיכים אתעדל"ע שלמעלה מעלה מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, וכמו שבעה ושבעה מוצקות לנרות שעל ראשה שהפי' ג"כ מוצקות ששופכין מעצמן והוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וכמארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו', והו"ע ונאספו כל העדרים כו' שקאי על גלות האחרון והשיבו כו' בחי' תשובה והו"ע ושביה בעלי תשובה בצדקה שעשה הקדב"ה שפזרן כו'.

והענין שבזמן חורבן בהמ"ק ראשון ושני שקלקלו מעשיהם מאד שבלתי אפשר הי' לתקן הפגמים שפגמו למעלה אם לא ע"י תשובה מעומקא דליבא צדלהמשיך מלמעלה מבחי' ממעמקים קראתיך הוי' שהן עשרה עומקים ע"ס הגנוזות במאצילן שהו"ע ב' שמות הוי' שלפני יגמדה"ר להמשיך משם שם הוי' מחדש בבחי' ע"ס דאצי' למלאות כל הפגמים, ולפי שאין ביכולתם הי' להגיע לבחי' תשובה כזו לכן צדקה גדולה וחסד גדול עשה עמהם שפיזר אותם בשעבוד מלכיות בכדי שיהי' להם מניעות ועיכובים ומנגדים לעבודת ה' כמו טרדת הפרנסה ודומיהן וע"י שיתעוררו במדת הנצח להתגבר ולעמוד [נגד] כל מונע לאכפייא לסט"א בזה יעוררו למעלה ג"כ לך הוי' כו' והנצח כו' והנצח זו בנין ירושלים כו' כי מדת הנצח שרשו ג"כ למעלה מעלה מבחי' כתר עליון כנודע, ועד"מ במלכותא דארעא מצד איזה נצוח שיש לו להשונא שכנגדו יוכל לבזבז כל אוצרותיו ואוצרות אבותיו היקרים מאד אצלו שקיבץ ואסף אוצרות רבות סגולות מלכים משך שנים רבות יוכל לבזבז אותם בשביל ניצוח מלחמה לגרש השונא מארצו ולכבוש מדינתו תחת ממשלתו כו', כמ"כ יובן במלכותא דרקיע שיעוררו למעלה והנצח זו בנין ירושלים שלנצח המלחמה ולאכפייא לסט"א מבזבז כל אוצרותיו של מלך מה"מ הקב"ה הן בחי' ע"ס הגנזות במאצילן סדכ"ס בכדי להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולכבוש תחת ממשלתו שיהי' דירה בתחתונים גילוי אלקות למטה, והו"ע הצדקה שקיבל מדת הנצח של ישראל שהוא בחי' אתכפייא סט"א שיגיע למע' מע' כמו תשובה מעומקא דליבא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, וכמ"ש בפע"ח בפי' והנורא אל עליון כו' ששרש הנצח הוא מבחי' כתר עליון כו' וכמ"ש ונצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא כו', וזהו צדקת פרזונו כו' צדקה עשה הקב"ה שפיזרן כו' והאתעדל"ת לצדקה זו הוא צדקה שישראל עושין למטה כפי' הפשוט ושביה בצדקה עי"ז ממשיכים צדקה עשה הקדב"ה כו'.

עוד יש לפרש ההפרש בין ציון במשפט תפדה לבין ושביה בצדקה כמארז"ל ספ"ב דברכות ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה אלו הצדיקי' הגדולים שכל העולם כולו ניזונין בצדקה והן ניזונין בזרוע כו', כי אבירי לב הוא כמ"ש אשר נדר לאביר יעקב כי יעקב פתח בנדר תחלה וידר יעקב נדר כו' אם יהי' אלקים כו' והי' הוי' לי לאלקים כו' כי הנדרים סייג לפרישות ופרישה מביאה לקדושה וענוה וחסידות כו', כי הפרישה שפורש עצמו גם מן דבר המותר ע"פ התורה מפני שמתיירא שהמאכל יגשם אותו וישפילנו ויורידנו כמ"ש שמנת עבית כשית כו' לכן פורש ממנו, והוא כענין קדש א"ע במותר לך, ומה כתיב בנדר דיעקב והי' הוי' לי לאלקים, פי' כי יש ב' שמות הוי' ואלקים בחי' סוכ"ע וממכ"ע וכל עבודת הצדיקים להמשיך גילוי אור שם הוי' בבחי' שם אלקים גילוי סוכ"ע בממכ"ע כמ"ש כי הוי' הוא האלקים וכמ"ש ביאור זה בארוכה בלק"א ח"ב, אך לגבי עצמות אור א"ס ב"ה גם שם הוי' כאלקים נחשב, והו"ע ז"א דאצי' בעלותו לגבי עתיקא כאלקים נחשב, והו"ע אביר יעקב כח וחוזק של מדת יעקב ועד"ז אבירי לב הן הצדיקים הגדולים שעבודתן לה' בפנימיות הלב הן הרחוקים מצדקה כי צדקה היא בבחי' מל' סיהרא דל"ל מגרמיה כלום ונק' דל ועני כמ"ש דהע"ה מרכבה לבחי' מל' כי עני ואביון אנכי כו', אבל אבירי לב הן רחוקים מצדקה וא"צ לצדקה נזונין בזרוע מבחי' רב חסד דא"א, ועד"ז ציון קדש הקדשים שיש בהם ג' קוין דתו' ועבודה וגמ"ח ועבודתן לה' בפנימיות ועומקא דליבא א"צ לצדקה כ"א צהבמשפט תפדה, אבל ושביה אלו בעלי תשובה וכמו שביקש דהע"ה ואל תבוא במשפט את עבדיך כי לא יצדק כו', לכן ושביה בצדקה הוא כמ"ש וזרחה לכם כו' שמש צדקה ומרפא כו' שיהי' גילוי אוא"ס וימלא כל הפגמים, והו"ע ומרפא כו'.