(ביאור) ציון במשפט תפדה
מז(ביאור) ציון במשפט תפדה
ביאור על ציון במשפט תפדה
א באדר"ז דרצ"ו א' ב' משמע דציון הוא יסוד דנוק', והוא רחמי, וכ"כ שם דרצ"ג סע"ב. וביאור ענין זה הנה בחי' יסוד דדכורא הוא כח ההשפעה וההתקשרות שמקשר האב שכלו בשכל בנו בשעת לימודו עמו באהבה וברצון כו' כמשנ"ת באגה"ק בד"ה להבין משל ומליצה, ועד"ז יסוד דנוק' הוא ההתקשרות לקבל ההשפעה ושיהי' בחי' כלי לקלוט האור והשפע בפנימיותו ותוך תוכו וההפך מזה הוא בחי' עקרה כמארז"ל ע"פ אין לה ולד אפילו בית ולד אין לה, ועד"ז הנה יש באדם ג"כ בחי' זו לעבודת ה' שאינו תופס במוחו ושכלו האמת כאשר הוא מחמת שאין לו כלי מחזיק והיינו לפי שהוא בחי' יש, וצריך לעשות כלי ריקן לב נשבר ונדכה כו' כמשנ"ת ענין זה בד"ה לא תהיה משכלה ועקרה, ועמ"ש ע"פ באר חפרוה שרים, ושם נתבאר שזהו ע"י התורה וזהו שבמשפט תפדה, ועמ"ש ע"פ הנותן לשכוי בינה ומ"ש ע"פ וגם אתה תכין את ביתי, ועמ"ש גבי שמע"צ בד"ה ה' לי בעוזרי מענין בחי' קליטה וזהו כל עיקר בחי' ומעלת שמיני עצרת, ועוד יובן בחי' זו ממ"ש ע"פ שימני כחותם בענין בחי' חותם שוקע שמלמטה שהוא בחי' ביטול ונודע דחותם שוקע זהו בחי' יסוד דנוק', והטעם שנקרא ציון מבואר במ"א בביאור ע"פ רני ושמחי בת ציון כי ציון מלשון סימן וחותם לפי שאז היא מקבלת כל האורות שלמעלה ממש הנמשכים בז"א בבחי' מחיסוד דילה כו' ולכן היא בחינת ציון וחותם שנחקקים בה כל האורות עליונים כו' וזהו ענין בצלמנו כדמותנו כו' ע"ש.
וזהו ענין כד קבילת דכר בזהר בא דל"ח ב' דהיינו שזרח בה אור האהבה רבה העליונה ועמ"ש בפ' עקב בפי' ועל בריתך שחתמת בבשרינו כו' ע"ש ולכן ציון היא רחמי כי עי"ז נמתקו הגבורות דנוק' כמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ב סע"ב גבי וילדה זכר לית לה בפומא כו' ובפי' הרמ"ז שם. ובזהר בשלח דנ"ה ע"ב ע"פ בשוב ה' ציון משמע דציון הוא יסוד ז"א, וע' בזהר במדבר דקי"ח א' ע"פ מציון מכלל יופי ובמק"מ שם, והרמ"ז בפי' הזהר בשלח שם פי' שהוא מצויין כו' וזהו כנ"ל שנחקקים בה כו', ועמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין בחי' המשכה זו שהיא מעצמיות ח"ע שלמעלה מבחי' הארה שע"י הדבור כו' וגם שהיסוד נמשך ע"י הכתר כמ"ש בפע"ח בכוונת וקונה הכל וכמ"ש במ"א בפ' עקב שם.
ועד"ז יתפרש מ"ש בזהר שלח דקע"א לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה, שהוא מה שמקבלת מבחי' כתר ולכן נק' בת מלך פנימה ועיין בזהר ויחי דרל"ז א'. וגם כתר דמל' שרשו ממל' שבכתר כו' וכתר דמל' היינו בחי' בכל מאדך כמ"ש בביאור דמקושש, ועמ"ש בד"ה לא תהיה משכלה גבי ותתפלל חנה על כו'.
ב ועוד יש לבאר ענין פי' שהוא מצויין כו' עפמ"ש בביאור ע"פ כי תצא בענין בצלמו בצלם אלקים שהוא ב' בחי' א"פ וא"מ צדיק דצלם הוא א"פ והוא בבחי' מל' אשת יפת תואר ול' ומ' הם בחי' מקיפי' והל' הוא בז"א כו' וכן באדם בחי' הנשמה המלובשת בגוף נק' אשת יפ"ת ובחי' מזלי' זהו בחי' המקיף כו' ע"ש, והנה ציון היינו התחברות הל' עם הצ' דהיינו יחוד זו"נ והיינו התגלות בחי' רעותא דליבא ע"ש הטיב בענין לך אמר לבי בקשו פני כו', ולכן נק' ציון ל' חותם דהיינו בחי' בצלמו בצלם אלקים כנ"ל.
וזהו ג"כ דציון הוא לשון זכר ולשון נקבה שהוא בחי' דכר ונוק' ועיין בזהר פ' צו דל"א א' כי היא כלולה מבחי' אה"ר שהוא בחי' דכר ועמ"ש בפי' למען תזכרו שתהיו בבחי' זכרים כו' ועמ"ש בד"ה שוש תשיש בפ' תזריע מענין אה"ר שבבחי' דכר.
ג עוי"ל בפי' ציון עפמ"ש האריז"ל בפי' הספד"צ פ"ק והוא בזהר הרקיע דקכ"ב ע"א ע"פ מ"ש בזהר פ' וילך דרפ"ה ע"א בגין כך בעא בר נש לסדרא שבחא דמאריה כו' דעמיקא דבירא נגיד ונפיק כו' וכ"ה באריכות יותר בזהר פ' בשלח דס"ג ע"ב תאנא כל בר נש דבעא בעותיה כו' בעי לכוונא דעתא ורעותא כו' לאמשכא ברכאן מעמיקא דבירא כו' ודא אקרי ממעמקים עמקא דכולא, עמיקא דבירא כו' עד כד עתיקא סתימאה דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה כו' ע"ש וע"ז כ' האריז"ל הכוונה כי האדם בתפלתו צריך שיעלה מחשבתו עד מקום השקאת עמיקא דבירא שהוא נגיד ונפיק מטלז"א וזהו ע"י שביל העליון הנכנס בעומק הבינה והוא נקודת ציון העליונה שבבינה ושביל זה הוא קוץ התחתון של היו"ד (עמ"ש מענין קוץ התחתון של היו"ד ר"פ לך לך בד"ה הנה אברם) כו' והוא דעת העליון הנכנס בנקודת ציון שבה, ונקודת ציון נקרא נתיב לא ידעו עיט והשביל הנכנס שם נקרא דעת כו' ע"ש באריכות גדול, ועיין מענין נתיב לא ידעו עיט בזהר פ' אחרי דס"א סע"ב והמשכה זו הוא מא"ס ב"ה ממש כנ"ל בזהר כד עתיקה סתימאה כו'.
נמצא נקודת ציון העליונה זהו בחי' ממעמקים, וענין בחי' זו בנפש בעבודת ה' היינו ג"כ בחי' ממעמקים שהוא עומקא דליבא וכמ"ש במ"א שהיא בחי' תעלומות הלב ופנימית הלב שמתאחדת עם המוח בבחינת תרין רעין דלא מתפרשין, כי חיצונית הלב אינה מתאחדת עם המוח שהמוח ברשותו להשכיל ולהתבונן בגדולת א"ס ב"ה ואעפ"כ חיצונית הלב אינה ברשותו אבל פנימית הלב היא מתאחדת ממש עם המוח, וזהו ענין ממעמקים ב' עומקים כו' ועמ"ש מזה ע"פ כי המצוה הזאת בפ' נצבים ועמ"ש מענין תעלומות לב ע"פ ביום השמיני שלח והנה עי"ז ממשיך ג"כ למעלה מבחי' ממעמקים וכנ"ל. והנה מבואר שם בדברי האריז"ל דבחינה זו דנקודת ציון העליונה שבבינה נק' כנסת ישראל שהיא מקבלת השפע מישראל העליון שעלה במחשבה כו' וז"ש בזהר פ' יתרו דף פ"ה ע"א מאן כנס"י דא בינה כו' ואין הכוונה בינה ממש אלא נשמת המל' שהיא מבחי' בינה כו' ע"ש והיינו פרצוף הפנימי דמלכות המבואר בזהר הרקיע ר"פ בראשית גבי כשושנה בין החוחים שהיא מל' דאצי' המתלבשת בבי"ע כן רעייתי שהיא פנימי' המל' שהיא דוגמת אימא עילאה כו' והיא הנק' שכינתא עילאה, ומל' החיצונה נק' שכינתא תתאה, ומבואר ב' בחי' אלו בעבודת ה' באדם בד"ה שיר השירים ע"ש, ובמ"ש בענין פרצוף הפנימי דמל' ע"פ אחת היא יונתי כו'. וזהו ענין אחד עם המבואר לעיל בפי' ממעמקים דהיינו תעלומות הלב כו'.
וזהו דציון הוא ל' זכר ולשון נקבה וע"ד מ"ש האריז"ל בפי' הספד"צ שם בז"ה דקכ"ד ע"ב דבינה אע"ג דנוק' איהי קרינן לה דכורא כו' ועד"ז ג"כ במל' הפנימית שהיא כאמה בתה וכמ"ש בזהר בראשית דף ב' ע"א ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא כו' ואתקשטת במאני דכורא ועיין במק"מ שם ועיין בזהר ח"א דל"ג סע"ב ל"ד א' נ"ט ב', וזה קרוב לפי' הרמ"ז בפ' בשלח דנ"ה שהוא מצויין כו'.
ועפ"ז יובן ענין ציון כו' ושביה כו' כי ושביה זהו ענין שושנה שבין החוחים, משא"כ ציון הוא בחי' רעייתי שאינה יורדת למטה במקום הקליפות. ואע"פ שאינה בין החוחים והקליפות ממש מ"מ כ' האריז"ל ר"פ בראשית ע"פ הנצנים נראו בארץ שאם העון גורם פגם ומיעוט במ' החיצונה גם ימשך ממנו פגם במל' הפנימית הביאו הרמ"ז פ' כי תצא ד"ה ואיהו גדיל לה, וכן בנפש א"א שיהי' גילוי בחי' פנימית הלב ותעלומות הלב אלא בהקדים תחלה גילוי המדות הנמשכים מהשכל וההתבוננות כו' וכמ"ש לקמן בד"ה כי תשמע בקול בענין מפתחות החיצונית ומפתחות הפנימית ובד"ה כי תצא בענין מ"ש בזהר מאן דקטיל לחויא ניהבין ליה ברתא דמלכא כו', ועיין עוד מ"ש בד"ה ביום השמיני שלח בענין אחור וקדם צרתני.
ד והנה כתיב ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו, וההפרש בין שמחה לגילה היינו שבחי' גילה הוא וגילו ברעדה התכללות אהוי"ר יחד כענין וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך כמבואר בד"ה וידעת היום ובד"ה שוש אשיש כו' ותגל כו' ומבואר שם שלהיות התכלללות אהוי"ר נמשך ע"י והנורא אל עליון ולכן בחי' בני ציון שהם הנשמות שמבחי' פנימיות יגילו כו' שלמעלה מבחי' השמחה, ומבואר בד"ה שוש אשיש בהוי' היינו ע"י ההמשכה מגולגלתא דא"א שבו מלובש חסד דעתיק וימינו תחבקני והוא ההמשכה שע"י המצות, אכן להיות ותגל נפשי זהו מהמשכה שנמשך מבחי' עתיק בפנימיות ולא בבחי' מקיף לבד זהו ע"י גבורה דעתיק המלובש במו"ס וזהו באלקי, וזהו שבחי ירושלים את הוי' הללי אלקיך ציון, דקשה הרי ציון פנימיות דירושלים ולמה הזכיר בציון ש' אלקים, אלא דפי' אלקיך היינו ע"ד והיה הוי' לי לאלקים שבחי' הוי' בעלותו לעתיקא הוא נעשה בבחי' אלקים ובו ועל ידו נמשך שפע הפנימית מעתיק שצ"ל ע"י בחי' גבורה כו' והיינו ש' הוי' כשנעשה בבחי' אלקים.
וזהו דציון במשפט תפדה, כי משפט הוא ההמשכה בפנימיות כמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דהיינו לפנימיותם. ובמאורי אור אות מם סעיף ק"ה כ' משפט גימ' ה' פעמים אלקים ה"ג וגם הז"א נק' משפט בבחי' גבורות דאבא וכן הם נקראים משפטים עכ"ל והיינו לפי שההמשכה בפנימי' צ"ל ע"י גבורה דוקא ששרשו מגבורה דע"י שבמו"ס בחי' יצחק שעי"ז יהי' גלוי הצחוק והתענוג עליון שלע"ל.
והוא ג"כ ענין יראה עילאה יראה גימ' גבורה ששרשה למעלה מאהבה רבה, והוא מה שהאדם יעשה ג"כ בחי' משפט וצמצום בעצמו בבחי' חותם שוקע וביטול ע"ד שנתבאר בד"ה אשירה להוי' גבי ושמרו כו' לעשות צדקה ומשפט כו' ע"ש.
ובזה יובן המדרש רבה פ' משפטים פרשה למ"ד דקמ"א ע"ד ד"א ואלה המשפטים דוד אמר יראת ה' טהורה כו' עד והנביא צווח ציון במשפט כו' תפדה, ולכאורה אין זה ענין לזה, והידי משה נדחק שם, אבל הענין נראה ע"ד מ"ש לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא, נמצא המשפט הוא תלוי ביראת אלקים ולבטל יראת בשר ודם מפני יראת ה', וכן כתיב ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים כו' ושפטו את העם, והיראה שרשה מגבורה דעתיק וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו שהיא יראה עילאה, ועי"ז דוקא נמשך ההמשכה הפנימיות כו' ומה"ט מצות ל"ת ששרשן מה"ג גבוהי' ממצות עשה ששרשן מה"ח וכמ"ש במ"א ע"פ שימני כחותם וע"פ שחורה אני. ושביה בצדקה זהו בחי' וימינו תחבקני שהוא בחי' אור מקיף שנמשך ומתפשט גם לבחי' חיצוניות וה"ע גלגלתא ומו"ס ועמ"ש בד"ה אשירה הנ"ל בענין ושמרו דרך כו' לעשות צדקה ומשפט. א"נ נאי"ל ע"ד המבואר בד"ה ועתה יגדל נא שע"י המצות נמשך ההמשכה למטה יותר מה שלא נמשך כ"כ למטה ע"י התורה וכמ"ש ג"כ בד"ה ויעש דוד שם, ולכן ע"י צדקה שהיא המצות נמשך ג"כ לבחי' ושביה. גם אפ"ל משפט וצדקה זהו כענין תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם, כי משפט דין אמת לאמתו ועי"ז מעורר גלוי אמת ה' לעולם דיעה עליונה והוא בחי' ח"ס פנימי' עתיק כנ"ל ואברהם חסד וצדקה מעורר גלוי רב חסד כו' וע' [בד"ה] ביום השע"צ וזהו מימי קדם.
ועיין עוד במדרש רבה פ' עקב ושמר ה' אלקיך לך את כו' שנים אריסין שהם משפט וצדקה והקב"ה זקף להם כנגדם שנים אריסים חסד ורחמים כו' ציון במשפט כו' ע"ש, ובעל העקידה שער צ"ח פי' שיעלם ממדותיהם האנושיות לאלהית. ואפ"ל ע"ד מה שפי' סד"ה בהעלותך בענין שיורד ע"פ מדותיו ממעלה למטה. וע"פ מ"ש בד"ה אני דפ' ציצית דחסד דאצי' הוא כלי לרב חסד. וזש"ש במדרש שע"י ציון במשפט ובצדקה יומשך מ"ש וחסדי מאתך כו' אמר מרחמך כו' שהן גלוי חסד דלגאו ויג"מ הרחמים. והנה יג"מ רחמי' ע"י משפט כי משפט חו"ג וכך רחמי' נכמרו רחמיו ולכן יג"מ נמשכי' ממו"ס שבו גבורה דע"י. בעקידה פי' חסד נמשך ע"י צדקה והנה צדקה צדיק וחסד חסיד דעדיף מצדיק י"ל חסיד לפנים משוה"ד אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ויג"מ רחמי' ע"י משפט י"ל אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת כמ"ש סד"ה האזינו בענין גשם וטל. לכן ע"י צדקה נמשך גם לשביה שירדו מטה מטה כענין טל שעתיד להחיות כו'. א"נ ב' אריסין הנ"ל ע"ד ושמתי כד כד כדין וכדין ששרשן ג"כ מחו"ג דע"י שבגלגלתא מו"ס היינו מלמעלה למטה ע"י חסד ומלמטה למעלה ע"י יג"מ רחמי' והיינו ענין שמחה וגילה הנ"ל. א"נ משפט הוא דבר שמהפך הרע לטוב שמוציא הגזילה מהעושק ומחזיר להעשוק וגורם אתהפכא חשוכא לנהורא וא"כ הוא כמו תשובה ועדיף מצדקה שהוא כמו צדיק ולכן אמרו במדרש רבה משפטי' ס"פ למד שהוא מקרב את הישועה כו' וע"ש דקמ"ז ע"ג ועוז מלך משפט כו' הה"ד ציון במשפט תפדה. וע' בסידור גבי מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.