(ביאור) ציון במשפט תפדה
מב(ביאור) ציון במשפט תפדה
להבין שורש הדברים הנ"ל ע"פ ציון במשפט תפדה, הנה צ"ל ענין ירידת הנשמות צורך עלייה, והנה בהנשמה יש ב' בחי' הא' כמו שהיא בחי' נברא דהיינו מאמר אתה בראתה שהבריאה היא בחי' יש וזהו ענין שהנשמה הי' בג"ע קודם ירידתה בגוף, אך עוד יש בה בחי' טהורה היא והוא שרשה מבחי' טהירו עילאה קודם שנמשך להיות בחי' נברא ובחי' יש, (ד"ה יונתי) ואז היתה כלולה בבחי' אין ממש שלמעלה מבחי' יש וכמאמר דע מאין באת, ולכן ארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים הרי שהיו קודם התהוות עולם הבריאה כדכתי' בראשית ברא כו', וכיון שכן צ"ל מהו העליי' עוד דבשלומא לגבי בחי' הנשמה כמו שהי' בחי' בריאה יש מאין שייך עליי' כי היש הוא הנברא שהוא בחי' בעל גבול ותכלית עלייתו ליכלל בבחי' אין שהוא בחי' אלהות משא"כ בחי' הנשמה כיון ששרשה תחלה ג"כ מבחי' אין כמאמר טהורה היא א"כ מהו העליי' עוד.
מגאך הענין שע"ז אמר ואתה משמרה בקרבי שזהו בחי' שלמעלה גם מבחינת ומדרגת טהורה היא, כי הנה מה שנק' הבריאה יש מאין, והלא באמת ממך הכל כתי' וא"כ מהו מאין, אך הפי' כי אין זהו בחי' הארה בעלמא דהיינו כמו אור וזיו המאיר מהשמש שאף שהוא זיו מהשמש ואינו דבר נפרד בפ"ע כמו שאנו רואים שמיד כששוקע השמש לתחת הארץ אז גם הזיו הי' כלא היה וזהו מפני שאינו דבר יש ונפרד מהשמש, ולא כמו גידול הפרי מכח הצומח שנעשה הפרי יש בפ"ע משא"כ הזיו כו'. ועד"ז יובן למעלה בחי' אור זהו גלוי הארה שהיא אלוהות ממש ואינו דבר נפרד בפ"ע כמו מלאך כו'.
ולכן יש בכח הארה זו להיות ממנה בריאה וחידוש יש מאין כיון שהיא אלוהות ממש משא"כ הנברא הוא יש ולא אלוהות, ועיין באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי בענין הקו המלובש בהכלים שהאור הוא מעין כו' ע"ש, רק מ"מ נק' בחי' הארה זו בשם אין שהיא כלא חשיבא לגבי מהותו ועצמותו כמו שאור וזיו השמש בטל לגמרי וכלא נחשב לגבי מאור השמש עצמו, וזהו שנק' הבריאה יש מאין שמקור התהוות היש הוא רק מבחי' אין היינו הארה בעלמא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים וזהו כי עמך מקור חיים, עמך היינו מה שהוא טפל כו', אבל ע"י תומ"צ כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך פי' אנכי מי שאנכי הוא מהו"ע ית' מצוך להיות עמך בבחי' צוותא והתקשרות ממש וכמ"ש ג"כ במ"א ע"פ וספרתם לכם ממחרת השבת כו', וזהו ענין עליית הנשמה דאע"פ ששרשה מבחי' טהירו עילאה וכמאמר מאין באת שזהו בחי' אלהות ממש ולמעלה מעלה מבחי' היש הנברא מאין, אך עכ"ז לא הי' מגעת רק בבחי' אין ולא לבחי' אנכי מהו"ע ממש, דבחי' אין הוא הארה וכלא חשיבא ממש לגבי מהו"ע, וזהו כי עמך כו' בחינה שהוא טפל ממש, וכמו המלך מה שנק' שמו על המדינה אינו נוגע למהו"ע כלל, ונק' הארה זו ג"כ שמו כמאמר בורא קדושי' ישתבח שמך כו' כי נשגב שמו לבדו כו'.
ולכן משם נסעה וירדה הנשמה להיות בחי' בראת יש מאין אע"פ שהוא ירידה עצומה ועוד אח"כ יצרתה בבחי' ירידה מבריאה ליצירה ומיצי' לעשי' עד שנפחת בי, וכל זה הירידה הוא להגיע לעליי' עצומה היא בחי' ואתה משמרה בקרבי פי' השמירה הוא מבחי' סוכ"ע שלמעלה מעלה מהקו וההארה כו' שבחי' זו אינה מאיר בגלוי כלל רק בבחי' מקיף (וכמו עד"מ מאור השמש עצמו הוא בחי' שומר להזיו המאיר ממנו לארץ ולדרים עליה שהרי מיד בשקיעת המאור תחת הארץ הי' הזיו כלא היה ובטל לגמרי וע"כ נק' המאור שומר שהרי ההארה לארץ הוא הזיו אך המאור הוא בחי' שומר, ועד"ז יובן למעלה כי ההארה באבי"ע הוא הקו וחוט, אך העיגול הגדול שלמעלה מן הקו זהו בחי' ואתה ממש משמרה בקרבי כו'), אבל בעוה"ז יוכלו להמשיך בחי' זו בגלוי ממש שזהו אשר אנכי מצוך כנ"ל והיינו ע"י ביטול היש לאין שע"י ביטול היש ממשיכים גלוי עצמות א"ס ב"ה הוא בחי' היש האמיתי להאיר ולהתגלות בבחי' אין, וזהו ענין השמירה הנז' בכל המצות כי נשמור לעשות כו' ושמרת ועשית כו' להמשיך מבחי' ואתה משמרה כו' ויסוד כל התומ"צ הוא ביטול היש לאין כמ"ש במ"א.
מדב והנה בחי' ביטול זה יש בו ג' בחי' כסדרן מלמטה למעלה והוא ענין הודאה זהו בחי' ראשונה ממטה למעלה, וע"ז אמר כל זמן שיש בחי' נשמה בקרבי אפילו בחי' נשמה היותר שפלה במדרגה אפילו נפש דנפש דעשיי' מ"מ יוכל לבוא לבחי' הודאה להיות מודה אני כו'. ואח"כ צריך לבוא לבחי' ואהבת שזהו בק"ש ע"י התבוננות באחד כו'. ואח"כ צ"ל בחי' ברכה והוא ענין שמו"ע ח"י ברכות.
והטעם שע"י בחי' אהבה דוקא יוכל לבוא מבחי' הודאה לבחינת ברכה יובן עפמ"ש במ"א באריכות בפ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת כו' דכמו שיש ג' שותפים באדם כמ"כ יש בנשמה עצמה בחי' ג' שותפים ונרמז זה ברע"מ פ' קדושים דפ"ג ע"א דהיינו שהתהוות ולידת הנשמות הוא מיחוד ז"א ונוקבא, ונפשות הגרים נמשך מיחוד נשמות הצדיקים, וזהו ענין אב מזריע לובן שממנו עצמות וגידים ואם מזריע אודם שממנו בשר כו' כי עצמות וגידים ובשר שיש בנשמה היינו ג' בחי' נשמה ורוח ונפש ונק' ג"כ חב"ד חג"ת נה"י ונק' ג"כ מוחודומ"ע, וג' בחי' אלו נתהוו מטפות מ"ן ומ"ד דזו"נ שהוא בחי' זיווג גופני ע"י הכלים דוקא שהם בחי' ע"ס דזו"נ, אך הקב"ה נותן בו נשמה זהו בחי' הנק' בכהאריז"ל ובזוהר נשמה לנשמה, ונק' ג"כ חיה יחידה, והענין כי בכל מקום שיש התחברות משפיע ומקבל שזהו ענין יחוד זו"נ נשפע תוספת ורבוי שפע והארה מלמעלה מעלה ממקום גבוה מאד נעלה יותר משל ב' הבחינות של המשפיע ושל המקבל וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם וכמ"ש בזהר לית ברכתא שריא אלא באתר דדכר ונוקבא, וזהו בחי' הקב"ה נותן נשמה בנר"נ הנמשכי' מיחוד זו"נ שהם בחי' ע"ס בחי' כלים שכל ומדות, וכן הם בחי' נר"נ הנמשכים מהם שזהו בחי' שכל ומדות שבנפש אלקית, אבל בחי' חי' יחידה הוא מבחי' האור שהוא למעלה מהשכל כי לאו מכל אינון מדות איהו כלל ונמשך מבחי' קדוש ברוך הוא קדוש ומובדל כו' ומזה נמשך הכח למס"נ שיש בכל אחד שהוא למעלה מהטעם והשכל, ובחי' עצמות וגידים ובשר זהו בחי' חב"ד חג"ת נה"י והיינו בחי' ברכה ובחי' אהבה ובחי' הודאה, והנה הגידים הם המחברים הבשר עם העצמות ומקשרין אותם זל"ז, כי עצמות שרשן מהאב שהוא חכמה ובשר מן האם זהו בינה, והגידים נמשכי' מהלב ובלב יש ב' חללים חלל הימני מלא רוח חיים שרשו מקבל מהחכמה שהוא מקור קו הימין חח"נ וחלל השמאלי מלא דם שרשו מקבל מהבינה שהיא מקור השמאל בג"ה נמצא יש בלב התחברות חו"ב ב' יסודות דאו"א שנמשכי' בחזה דז"א על כן יש בכח הגידים שהם נמשכי' מהלב לחבר ולקשר הבשר שהוא שרשו מהאם עם העצמות ששרשן מהאב, וזהו שכדי שיבוא מבחי' הודאה לבחי' ברכה ובינה עד הוד אתפשטת לכן בחי' הודאה נק' בשר הנמשך ממוח האם ועצמות ל' עצמיות זהו בחי' ברוך שהוא בחי' חכמה, שהיא בחי' ראיה מקרוב ל' ברכה והמשכה, התחברות זו הוא ע"י ואהבת בכל לבבך ב' חללי הלב כמבואר בפנים ששרשם מחו"ב לכן הם כמו בחי' גידים המחברים ומקשרים בחי' הבשר לבחי' העצמות.
ג ועתה יובן ג"כ בחי' ציון ובחי' ושביה, והנה ציון הוא מלשון סימן כמו ציון המצויינת, (ד"ה אלה פקודי בהביאור) כי הנה כתי' ששם עלו שבטים מהכו' עדות לישראל, וצ"ל מהו ענין עדות. והענין ע"ד שהמצות ג"כ נקראים עדות כמ"ש בדרך עדותיך, כי הנה העדות א"צ על דבר שנגלה ונראה לכל שע"ז אין צריך לעדות, ולאו דוקא על דבר הנגלה ממש כי אם אפילו מילתא דעבידא לגלויי מיד א"צ עדות גמור כידוע בגמ' דלכך האמינו חז"ל בעדות אשה עד אחד ועד מפי עד כו' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף ה' גירושין וז"ל שלא הצריכה התורה עדות כו'.
וכך עד"ז יובן בענין שהמצות נק' עדות כי הנה יש בחי' ממכ"ע ובחי' זו הוא הנק' בזהר עלמא דאתגלייא כי מבשרי אחזה אלוה כתי' כמ"ש במ"א באריכות בפ' אמור ע"פ ונקדשתי בתוך כו' אך בחי' סכ"ע אינו מושג ונק' סתימא דכל סתימין ולהיות גלוי והמשכת סכ"ע הוא ע"י המצות כמ"ש אשר אנכי מצוך ועל כן נק' עדות שהוא על דבר המופלא וסתום והמצות הם עדות להמשכה זו, אך בהעדות צ"ל עכ"פ הסיפור מעין המעשה וכך ממש בהמצות מרומז המשכה זו כמו ל"ב חוטי ציצי' רומזי' לל"ב המשכות מבחי' שער רישי' כעמר נקי וכן התפילין לד' מוחין וסכך הסוכה למקיפים כו' וע"כ הן הן עדות ממש להמשכת אור הסכ"ע.
והנה כמו שמעשה המצות שהן רמיזות להמשכות עליונות נק' עדות, כך עד"ז הוא ענין פי' ששם עלו שבטים כו' עדות לישראל, כי הי"ב שבטים הן מבחי' ו"ק דאצילות כמ"ש ששה משמותם כו' ואת שמות הששה הנותרים כו' והיינו ענין י"ב גבולי אלכסון, והנה המדות נמשכים מהשכל אך יש ג"כ שרש המדות בלמעלה מן השכל וזהו בחי' טורי חשוכא הנז' בזהר דהיינו המדות שבכתר וע"ז נאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם כמ"ש בפ' אם בחקתי, וזהו ששם עלו שבטים כו' והיינו ענין ישראל עלו במחשבה סתימאה דא"א, ומבחי' זו נמשך ג"כ בכל נפש והוא בחי' המס"נ שלמעלה מהשכל ששרשו ממדות דא"א שלמעלה מהחכמה ועל זה נאמר עדות לישראל שזהו עדות ורמיזא לבחי' הנסתר סתימא דכל סתימין שלמעלה מהשכל, וזהו בחי' שהקב"ה נותן נשמה בנר"נ, וזהו בחי' טהורה היא שהוא בחי' אין אך בחי' נר"נ זהו בחי' בראתה יצרתה נפחתה בי בחי' חב"ד חג"ת נה"י שהן בחי' בי"ע.
וזהו בחי' ציון ובחי' ושביה, כי ציון הוא לשון סימן דהיינו כמו שעושין רושם וציור מהבנין שיבנו דאע"פ שהרושם אינו מערך הבנין אך עכ"ז הוא רמיזא עליו ממש, ועד"ז הוא שמעשה המצות הן עדות ורמיזות להמשכת הסוכ"ע, וכן בחי' אהבה מסותרת שיש בכל א' למס"נ עק"ה זהו ציון ורמיזא לבחי' הכתר שלמעלה מהחכמה והוא בחי' אור שלמעלה מבחי' כלי, והוא הנק' נשמה לנשמה או חי' יחידה, אך בחי' נר"נ זהו בחי' ושביה, כי נגד בחי' אלו יש לעומת זה שכל ומדות דנה"ב ופעמי' ולאום מלאום יאמץ ע"י שמקשר שכלו ומדותיו בתאוות גשמיות אז נר"נ הם בשביה ממש משא"כ בחי' יחידה כמ"ש ומכפירים יחידתי, או כמשל שאינו דומה גלות השר לגלות ושבי' של הדיוט שהשר אף כשהוא בגלות ניכר שהוא שר ובתנועה א' יכול להתהפך מהגלות, כך בחי' יחידה שהוא אלקות מוממש מבחי' האורות אינו משתנה בכ"מ ולכן אף בגלות יוכל ליצא מהעלם אל הגלוי ע"י עסק התורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, המאור שבה היינו אור א"ס ממש המלובש בח"ע (ועיין מ"ש בד"ה ששה משמותם בפ' תצוה מענין המאור שבה, ובד"ה ענין העבודה ומצות תלמוד תורה, ומ"ש בפ' משפטים ע"פ אם לא יעדה והפדה וע"פ פדה בשלום נפשי שהוא פדיון הנה"א ע"י אותיות התורה) וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' לפנימיותם היינו בחי' ציון במשפט תפדה.
ד אך נר"נ שהם בבחי' גלות ע"י שהלביש שכלו ומדותיו בתאוות גשמיות הנה לפדותם מהשביה הוא ע"י צדקה, כמ"ש בפנים שעי"ז מעורר רחמים עליוני' על נר"נ שלו כמאמר ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' ע"ש.
ועוד זאת כמ"ש באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שכשנותן צדקה מיגיע כפו שבודאי עסק בזה בלב ונפש עד שהרוויח והלביש שכלו ומדותיו בעסק זה כו' והרי עתה הפעם כשמפזר מיגיעו ונותן בשמחה וטוב לב הנה פודה בזה נפשו משחת וזהו ושביה בצדקה. ועוד זאת כמש"ש ד"ה ויעש דוד שם, שהצדקה פעולתה להמשיך אור ה' בעולם העשייה לכן על ידה דוקא יוכל להיות פדות השכל ומדות שנשפלו בעשייה גשמיות, וביאור זה הוא עפמ"ש במ"א (ד"ה ושמתי כדכד) שהתורה היא בחי' לבוש הפנימי כמ"ש עוטה אור כשלמה וצדקה היא לבוש החיצון כדכתי' לבושו צדקה ועיין מזה ג"כ בפ' מטות ע"פ איש כי ידור נדר, ועל כן בחי' ציון ששרשה מאד נעלה למעלה מבחי' בי"ע תוכל לקבל גלוי האור ע"י התורה ולבוש הפנימי לבד, אך כדי שיגיע האור לבחי' ושביה הוא דוקא ע"י לבוש החיצון הוא בחי' מדת מלכותו ית' הנק' צדקה, וזהו וזרחה לכם יראי שמש צדקה ומרפא בכנפיה שהצדקה היא מרפא לבחי' כנפיה שהם אהוי"ר הנק' גדפין עמ"ש בזה ע"פ את שבתותי תשמרו, וזהו וצדקה תרומם גוי, כדפי' ע"פ השמים כסאי וע"פ ושמתי כדכד, וע"פ מי כד' אלקינו המגביהי לשבת ע"ש. ועוד זאת כמ"ש באגה"ק ע"פ ועבודת הצדקה השקט ובטח ע"ש, ועמ"ש ע"פ וארשתיך בצדקה.
ולתוספת ביאור בענין ציון במשפט תפדה דלכאורה ק' דאורייתא מחכמה נפקת והרי בחי' ציון זהו בחי' שרש כנ"י וע"ז נאמר אחת היא יונתי שהוא למעלה מבחי' ששים המה מלכות שהם ששים מסכתות, משום דשרש בחי' זו הוא למעלה מהחכמה, כמ"ש במ"א שהוא בחי' פרצוף הפנימי דמלכות כו' וזהו ענין עול מלכות שמים שקדמה לעול תורה ומצות, ועמ"ש ע"פ שאהבה נפשי כו', וא"כ איך בחי' ציון במשפט תפדה. אך הענין כמ"ש במ"א בפי' והחכמה תחיה בעליה שהמצות נק' בעליה דחכמה לפי ששרשן מבחי' ארחין דגלגלתא שלמעלה מהחכמה ואעפ"כ והחכמה תחיה בעליה ולכן ארז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכך הוא ממש בענין ציון במשפט תפדה.
ולתוספת באור בענין ושביה שהם ב' חללי הלב, עמ"ש במ"א ע"פ לבבתיני אחותי כלה כו'.
מזקיצור (א) בהנשמה יש ב' בחי' הא' טהורה היא מאין באת הב' בראתה יצרתה נפחתה בחי' בי"ע, והעלייה למעלה גם מבחי' אין כי הנה הבריאה נק' יש מאין פי' רק מבחי' מלכותך אבל ע"י ירידת הנשמה בגוף הוא עלייה בבחי' אשר אנכי מצוך וזהו ואתה משמרה בקרבי.
(ב) והנה העלייה ע"י ביטול היש לאין ויש בזה ג' מדרגות ההתחלה מודה אני ואח"כ ברכה בחי' שמו"ע והממוצע בין הודאה לברכה הוא בחי' ואהבת בכל לבבך שבק"ש כמו בחי' גידים המחברים בשר לעצמות, וג' בחי' אלו זהו ג' בחי' נפש רוח ונשמה.
(ג) והנה נר"נ נמשכים מיחוד זו"נ אך נמשך ג"כ מבחי' שלמעלה משניהם ע"ד כי על כל כבוד חופה והוא בחי' נשמה לנשמה והיא בחי' ציון כמ"ש ששם עלו שבטים עדות לישראל, ולכן ציון במשפט תפדה וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם המאור שבה כו' וגם ע"ד החכמה תחיה בעליה.
(ד) אך ושביה בצדקה הוא דוקא ע"י צדקה כי ברחמיך כו' וכמאמר אין נגאלין אלא בצדקה כי היא לבוש החיצון להמשיך האור גם בעשייה ותורה לבוש הפנימי, וזהו וצדקה תרומם גוי.