ציון במשפט תפדה

לציון במשפט תפדה

ציון במשפט תפדה^* ושביה בצדקה. (ע' רבות משפטים פ"ל ובפ' עקב גבי ושמר כו' החסד) הנה כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום פי' קאי על כל יום כי בכל יום^* יהיו בעיניך כחדשים אך איך יבא לזה שיהי' כן ויובן בהקדים כי הנה תכלית ירידת הנשמות מלמעלה שהיו שם מקודם שי"ב כי המלאכים שנתהוו במעשה בראשית ברוח פיו ית' י"א^* בשני וי"א בחמישי ועוף יעופף כו' לאועוף זה מיכאל כו', אבל הנשמות שנמשכו מבחי' מחשבה היו קודם שימ"ב [כי בהדבור יש עת לחשות כמו שיש עת לדבר משא"כ המחשבה היא תמידית והשכל^* והמחשבה הם תרדל"מ] וכמארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים [ובמד"ר פ' בראשית פ"ח עם המלך במלאכתו ישבו שם עם ממ"ה הקב"ה ישבו הנשמות של הצדיקים שבהן נמלך הקב"ה וברא את העולם] ולא צדיקים לבד אלא כדכתיב ועמך כולם צדיקים וירידתן בגוף הוא צורך עלי'.

(קיצור , היום כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הנשמות עלו במח' ולכן היו גם קודם שימ"ב והמלאכים שהם מבחי' דיבור נתהוו בשימ"ב וירידת הנשמה בגוף צורך עלי').

ולהבין ענין העלי' מאחר שגם בלא"ה עלו במחשבה [בד"ה ושמתי כדכד פ"א פי' כי העלי' היא למעלה מהמח' שהמח' הוא לבוש אבל השכל הוא עצמי' ויש ג"כ בחי' שלמעלה מהשכל ובד"ה שחורה אני דרוש השני פ"א פי' כי ע"י הירידה דוקא נעשו הנשמות בבחי' כלה ומקבלי' שפע מעצמות ח"ע כמארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת ואפשר שני הפירושים ענין א' ועמ"ש מזה בהגהות^* לד"ה וישב יעקב].

הנה י"ל פי' נשמה שנתת בי טהורה היא כו' והוא תחלת התפלה גם קודם לאשר יצר^* כמ"ש בגמרא פרק בתרא דברכות ד"ס ע"ב [וצ"ע דשם לא נזכר^* ענין אתה בראת רק מתחיל אתה יצרת] כי מתער משנתי' אומר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו' פי' טהורה היא מבחי' טהירו עילאה [הג"ה, במאו"א אות ט' סי"ז כ' טהירו נק' כלי הראשון והוא אויר הקדמון ובלקו"ת פ' חוקת בהביאור ע"פ זאת חוקת התורה פ"ה פי' גליף גליפו בטה"ע היינו כשנאצל מאוא"ס ב"ה פרצופי ע"י וא"א שהוא כתר דאצי' נק' גליף גליפו בטה"ע א"כ צ"ל טה"ע זהו בחי' שלמעלה מהכתר וא"כ כיון שטהורה היא הפי' ששרש הנשמות מטה"ע מהו העלי' עוד יותר וצ"ע ואפ"ל לפ"ז כיון טהירו נק' כלי הראשון א"כ העלי' הוא בבחי' אור שלמעלה מהכלי וע' בהביאור ע"פ אם בחוקותי תלכו פ"ד עכ"ה].

ואחר כך אתה בראתה פי' בריאה היינו יש מאין עד נפחתה בי התלבשות הנשמה בתוכיות הגוף להחיותו ואתה משמרה שלא תצא מהגוף והוא בחי' מקיף, וכך אוא"ס סוכ"ע וממכ"ע ולא שסובב מלמעלה רק שבכל אתר ופנה הוא ממלא כהתלבשות החיות בהנברא וסובב מלמעלה בבחי' שמירה שלא יפסוק החיות ויצא כו' ועמ"ש בביאור ע"פ לבבתני אחותי. והנה כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני שכאו"א יכול להודות לה' אבל אח"כ צ"ל ברוך אתה ה' הוא מדרנה לבגבוה יותר מבחי' ההודאה. ולהבין זה ומהו הודאה כי מודים חכמים לר"מ לפי שמחולקים תחלה ואיך שייך לומר כן נגדו ית'.

אך כי אנו שוכני מטה אומרים שהבריאה הוא יש מאין ששמים וארץ ושמי השמים דבר היש הנראה לעינינו ומה שלמעלה הוא האין, אבל אצלו ית' הוא בהיפך מן מה שנראה לעינינו כי כולא קמיה כלא ממש חשיב וכל מה שלמטה הוא יותר כלא וכאין והוא ית' הוא היש האמיתי (ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה וסד"ה כי תשמע בקול), וע"ז אנו אומרים מודים אנחנו שאנו מודים שהאמת הוא כמו שהוא בידיעתו ית' [הג"ה, ולכן מודים גימט' מאה^* דהיינו מאה ברכות כי הבחי' ברכות^* שיומשך מזה בגילוי ממש איך דכולא קמי' כל"ח ובפרט כי מאה ברכות מורה על בחי' כתר כמ"ש בזהר פ' חיי דקכ"ג א' ושם הוא דכולא קמי' כל"ח והודאה היינו שמודים שבאמת כמו שהוא בבחי' כתר כמ"ש בסידור בדרוש ל"ג בעומר שבחי' ע"ק אינו מושג ומובן רק בבחי' הודאה ע"כ מודים גימ' מאה ברכות שמודים שהאמת הוא כמו שנמשך מבחי' מאה ברכות עכ"ה] וכאו"א מישראל יש בו בחי' הודאה זו.

אך עכ"ז ההודאה הוא מרחוק דהיינו שבעצמו אינו אצל וסמוך לזה שמודה אלא בחי' אמונה שהיא בחי' עטרה ומקיף ולכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא הרי שמאמין ביכולת רבוש"ע כו', אבל ברכה הוא גילוי וכמו ישמעאל בני ברכני [דודאי המכוון הוא שיהי' גילוי אא"ס הסוכ"ע בבחי' ממכ"ע שנתגלה^* לר' ישמעאל דהיינו מאצילות לבריאה] וכך ברוך ה' מן העולם ועד העולם שנמשך מן העולם דאתכסיא עד העולם דאתגלייא, והיינו ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' שעל ידי מצות ותורה ממשיכים גילוי בנפש (וכמ"ש בספרי שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם, ועיין מ"ש בד"ה וידעת היום והשבות מענין באמונתו יחיה), ומתחלה צ"ל ואהבת כו' שעי"ז אח"כ בש"ע ברכות והמשכות בא"י כו' היינו שבין בחי' הודאה לבחי' ברכה הוא בחי' אהבה כו' (ועמ"ש בענין ברכה בד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה שהוא בחי' ראי' בחי' ביטול כו' ע"ש ועמ"ש בד"ה ביום השמיני עצרת בענין לבא מבחי' כריעה לבחי' השתחואה והשתחוואה הוא בחי' ביטול והוא בחי' שמו"ע כמ"ש סד"ה השמים כסאי ולכן הממוצע ביניהם הוא בחי' אהבה).

ב) והנה כדי שיבא לבחי' ואהבת הוא ע"י התבוננות שמע ישראל ובשכמל"ו פי' כי הנה הבריאה הוא יש מאין [נ"ב, ע' בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפ' ראה סעי' א' בענין כי עמך מקו"ח ובהביאור]. פי' כמ"ש בשכמל"ו שבחי' מלכותו מה שנק' מלך עליהם שאינו בחי' עצמיות הוא המחי' כל עולמות עליונים וממשלתך הוא למטה מבחי' המלוכה [נ"ב, וכמ"ש בזוהר פ' מקץ ע"פ שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו דבחי' מלך שלח את בחי' מושל כו'], שהוא מושל לגבעל כרחן שלא בטובתן והוא חיצוניות מדת מלכותו ית' הוא בכל דור ודור שיש דורות שהיו רשעים כמו דור המבול כו' שלא קבלו עול מלכותו ברצון, ואעפ"כ נמשך להם חיות רב מבחי' מממשלתך כו'.

והנה כל העולמות עליונים ג"ע תחתון שהוא תענוג נפלא מעוה"ז עד שארז"ל מוטב דלידייני' כו' וג"ע עליון ויש עוד עליות לאין קץ כולם נתהוו רק מבחי' מלכותו ית' [וכענין אל תקרא^* שמות אלא שמות], ולכן נקרא הבריאה יש מאין כי התהוות הנבראים הוא מבחי' שהוא כאין ואפס שאינו רק בחי' זיו והארה ממנו ית' והוא בחי' ומדת מלכותו ית' וע' בפ' ראה ע"פ אחרי וגם זאת אינה מתלבשת בתוכיותם רק עומד עליהם מלמעלה בבחי' מקיף ע' בפ' בלק ע"פ מי מנה [נ"ב, וההארה המאיר מבחי' מל' בבחי' פנימי' זהו הארה לבד מבחי' מל' וכענין פרעה שאמר ליוסף רק הכסא^* אגדל ממך שהוא עד"מ כתר שבמל' כו'] וכמשל המלך אשר שמו נקרא עליהם.

אך הנה כ"ז הוא מצד סדר השתלשלות והתהוות העולמות עליונים, אבל בעוה"ז ע"י תשובה ומע"ט יוכל להמשיך גילוי עצמות א"ס ב"ה ממש [נ"ב, נשמע מזה^* שגם בבחי' וחד חרוב שהוא אלף השביעי יש שני בחי' הא' המאיר להחיות הנבראים שיהיו אז זהו רק מבחי' שם והארה המאיר בבחי' שמות וחד חרוב הב' מה שמאיר ע"י קיום תומ"צ שזהו בחי' גילוי עצמות אוא"ס ממש, וצ"ע בתו"א ד"ה ובבואה לפני המלך שם פי' ג"כ בענין זה אבל לא נזכר שם שיהי' הגילוי ממש מבחי' שלמעלה מן שמות כי אם משמע שהגילוי יהי' רק מבחי' שמות אלא דוקא בבחי' עבודה בעוה"ז הוא מגיע בבחי' עצמותו ומהותו ממש, וזהו יפה שעה א' בתשו' ומע"ט בעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב וע' בלק"ת בד"ה במדבר סיני באוהל מועד וע' בד"ה אני דפ' ציצית דרוש הראשון בסופו משמע בתחה"מ יהי' הגילוי ממש מעצמות התענוג העליון וכן משמע בד"ה אני דרוש השני פ"ד ומ"מ שם נזכר שיהי' הגילוי ממהו"ע, א"כ י"ל ב' הענינים אמת דודאי בתחה"מ יהי' גילוי עצום עד שהגילוי שבג"ע אין ערוך אליו וכל הגילוי שמצד העולמות בעצם שלא מחמת התומ"צ דאין לו ערך לגבי הגילוי שע"י התומ"צ אבל מ"מ יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז ממש דוקא כי גם בתחה"מ הגילוי רק מבחי' שמות אלא שהוא מבחי' שמו הגדול אבל ע"י תומ"צ בעוה"ז נמשך בחי' אשר אנכי מצוך אלא שהוא בחי' מקיף ואפ"ל שזהו משארז"ל בשבת פכ"ג דקנ"א ע"ב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימוהמ"ש שאין בהם לא זכות ולא חובה ופליגא אדשמואל והנה ר"ח ב"א דפליג אדשמואל מבואר בפ' במה אשה דס"ד א' דס"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימוהמ"ש א"כ הרי בדברי הנביאים מבואר הרבה גילוי אלקות וכמו ענין וכל בנייך לימודי הוי' שיהיו לימודי הוי' ממש ע"ד והיו לדעיניך רואות את מוריך במד"ר פ' בשלח פכ"א ובפ' תצוה תוך פל"ח וא"כ האיך הם שנים אשר כו' אלא ודאי משום דבחי' יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא כו' וכמארז"ל^* ע"פ במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כי שכר מצותיו זהו רק מבחי' שמו אלא שהוא שמו הגדול אבל אשר אנכי מי שאנכי מצוך לשון צוותא וחיבור זהו דוקא בעוה"ז].

ועוד זאת ישים אל לבו שבעוה"ב א"א לעלות רק בהדרגה [נ"ב, ע' בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון פ"א ובהביאור שם פ' א"ב בענין מ"ה וב"ן ששם מ"ה מאיר דוקא בעוה"ז ושם מ"ה זהו מש"כ הארת הסובב כי האר' ממצחא דא"ק מה שבו מאיר רצה"ע כמ"ש והי' על מצחו לרצון]. כף הקלע וגיהנם גן עדן תחתון נהר דינור גן עדן עליון כו' כמשפט הראוי לפי שהוא מבחי' ממלא אבל בעוה"ז יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה מיד כרגע עד שלדינא המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור מקודשת אפילו הוא רשע גמור שמא הרהר תשובה כו' והיינו מפני שיש הארת הסובב ומטעם זה ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז כו' וזהו מרב כל פי' למעלה מעוה"ב הנק' כל (עמ"ש בד"ה מנורת זהב) ולכן יהי' ואהבת בכל נפשך במס"נ ולא מסירת הגוף בלבד והתכלית להמשיך א"ס ב"ה הסובב למטה והיינו ע"י תורה ומצות.

וז"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מי שאנכי עצמותו ית' מצוך לשון התקשרות ולא מבחי' שם כבוד מלכותו ית', היום דוקא ולא מחר בעוה"ב שאינו רק לקבל שכרם, ובהתבוננו בזה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ממש כיון שהיום בעוה"ז הוא שיוכל להמשיך מבחי' עצמותו ומהותו ית' משא"כ למחר בעוה"ב כו' וע' בפ' פנחס ע"פ צו את כו' ולכן נק' המצות רמ"ח אברים רמ"ח המשכות החיות מהרצון העליון כמשל האבר שיש בו גיד מהמוח שמתלבש בו הרצון להטותו כפי שרוצה כו' וזהו ואהבת להיות הוי' אלקיך גילוי אלקות בשני חללי לבך חלל השמאלי מרירות על שהוא משוקע בעניני עוה"ז וריחוקו מה' וחלל הימיני שמחה של מצוה כו' ישמח ישראל בעושיו הן המצות שנתלבשו בעשי' וע' בסש"ב ס"פ ל"ד וכל שתהי' המרירות יותר מההעדר אזי יהיה אח"כ יתרון השמחה מהגילוי אור א"ס שע"י המצות (וע' בפ' ויחי בד"ה אסרי לגפן ובד"ה בהעלותך ובד"ה מנורת זהב הנ"ל) ואף שאין הגילוי עתה לעתיד יהי' הגילוי וז"ש זורע צדקות ומצמיח ישועות וישע ה' שע"ה נהורין וה"ז כמו אדם שיש לו תיבה מליאה אבנים טובות ומרגליות שהוא שמח מאד בהם אף שאינו רואה אותם כי הם סגורים בתיבה.

ג) אך כל זה הוא כפי שצריך להיות אבל כשאינו כן והמרירות הוא מעניני עוה"ז בהעדרו בבני חיי מזוני וכן השמחה היא משלימותו בהם זהו בחי' גלות הניצוץ אלקי בתוך נה"ב כרחל לפני גוזזיה כו' (ע' לעיל ע"פ אלה מסעי) ע"ז כתיב ציון במשפט תפדה ציון לשון סימן אנא סימנא כו' והיינו בחינת פנימית הלב ואהבה הטבעיות ואהבה פנימיות המסותרת בלב איש ישראל (וע' בד"ה כי תצא להובפ' מקץ ע"פ רני ושמחי בת ציון כו'). [הג"ה ע' בלק"ת בד"ה כי תצא דרוש השני רפ"ב כו' אך בחי' פנימי' הלב הוא רעותא דלבא ותעלומות לבו אשר למעלה מעלה מן הטעם ודעת המושג ומושכל בכח השגת הנפש והשכלתה הוא בחי' אלקות שבנפש המתגלה בבחי' יחידה שבה להשתפך אל חיק אביה ממש בבחי' ביטול כו' ובתו"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני כו' וז"ל אך גשמי' המצות כו' הם רק בחי' ציון מלשון סימן כו' עכ"ל וא"כ עד"ז י"ל בחי' פנימי' הלב נק' ציון כו' כי בכל מאדך ורעו"ד לגבי רצה"ע שלמעלה מהטעם הוא רק רמיזא וסימן כו', והנה ציון גימ' יוסף י"ל כמ"ש בתו"א פ' ויגש ד"ה וילקט יוסף כו' וז"ל והנה בחי' ומדרגת יוסף הצ"ע הוא בחי' אה"ר המסותרת שיש בכל נפש מישראל ששרשה גבוה מאד נעלה שזהו בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד דהיינו בחי' י' סוד כו' וזהו פי' אור זרוע לצדיק שהוא בחי' אור קדמאה שגנזו לצדיקים עכ"ל עכ"ה] וגם היא בגלות ותפדה במשפט היינו הלכות כתרגומו ע"פ כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא והיינו כמשארז"ל אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות שנאמר גם כי יתנו בגוים כו' [הג"ה בהושע סי' ח' אם כולם יתנו בגוים עתה אקבצם ואמרו שאין הגלות מתכנסת אלא בזכות המשניות במד"ר פ' צו ובתד"א פ' ה' י"ל ע"י ששה סדרי משנה ממשיך הוא"ו בה"א תתאה ובחי' וא"ו זה הוא וא"ו והנורא שהוא בחי' יעקב וא"כ עי"ז יוציא פנימי' הלב מהגלות כו', ועמ"ש בענין וא"ו דגחון שהוא באמצע אותיות התורה והוא המפסיק כח יניקת הנחש שנאמר בו על גחונך תלך כי יניקתו מקו השמאל והוא"ו גורם שיהי' שמאלא אתכליל בימינא ואזי גורם שלא יהי' לו יניקה מקו השמאל בד"ה כל הולך^* על גחון ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל לפנימיותם שע"י עסק התורה יתגלה פנימי' הלב. עוי"ל לפניהם פני אדם שבמרכבה וע"י התורה שהוא ועל הכסא דמותת כמראה אדם אזי מתעורר בחי' כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

עוי"ל כי הנה המשפט הוא דוקא בשלשה ומבואר בסידור בדרוש בהמ"ז שכשהם שלשה דהיינו חג"ת אזי דוקא ממשיכים מבחי' עליונה יותר מכולם דהיינו מהבינה וידוע דבבינה הוא התגלות ע"ק וכן ע"י קיבוץ ג' בחי' יחד כהנים בעבודתם לוים בדוכנם ישראל במעמדם עי"ז נמשך תוס' האור בבהמ"ק כמ"ש ע"פ הזהר^* ויצא ע"פ קומה ה' למנוחתיך כך יובן מעלת המשפט שצ"ל בשלשה דוקא כדי שיאיר עי"ז ממקום עליון ביותר מבהוראות או"ה שא"צ שלשה והיינו לפי שבמשפט א' יוצא זכאי וא' יוצא חייב א"כ זהו נמשך מבחי' חו"ג וכדי שיתכלל יחד חו"ג ע"כ צ"ל ע"י תפארת המחבר חו"ג ובחי' ת"ת עולה עד הכתר וממשיך משם שיתחברו חו"ג הרי יש במשפט בחי' עליונה מאד ועמ"ש ע"פ ועוז^* מלך משפט אהב.

לועוי"ל יען כי המשפט הוא בין א' לחבירו וכיון שהוא בין שני בנ"א לכן צ"ל ע"י שלשה דוקא גם כי בין אדם לחבירו י"ל בין היצ"ט ובין היצה"ר ויש לפעמים שהיצה"ר שולט עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, ע' מזה בזהר ר"פ משפטים לכן צ"ל שלשה דוקא כדי שיהי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה וממשיך מבחי' כי לא אדם הוא שהוא ע"ק שע"י יוצא דוקא הדין הנ"ל לאמיתו וזהו מארז"ל במד"ר באסתר ע"פ הוא אחשורוש כו' חמשה הוא לטובה כו' עד אית לן חד הוא דעדיף מכולהו הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו לעולם והיינו כי הוא דא עתיקא ומשם מקור הרחמים והמשפט להעביר היצה"ר או לאכפיא זהו רחמים גדולים על העולם כו' גם כי הנה בדור המבול נאמר לא ידין רוחי באדם ופי' בזח"א דל"ז סע"ב ורנ"ח ע"א דהיינו שלא יאיר בהם בחי' א"א להאיר בז"א כמו קודם שלכן מקודם האריכו ימים מאוד כשהאיר בחי' א"א] כי התורה אור (וע' ע"פ ואלה המשפטים כו' לפניהם לבחי' פנימיותם כו' ע"ש), ושביה ב' חללי הלב שהם שבוים ממש כי המרירות שהיתה ראויה להיות על ריחוקו מה' עתה נהפוך הוא על חסרוני העוה"ז וכן השמחה שהיתה ראויה להיות מן המצוה היא מתאוות עוה"ז וה"ז כשבוים ממש משא"כ בחי' ציון שאין בחינה זו בלעומת זה (ועיין בפ' ויחי ע"פ חכלילי) והמה יפדו בצדקה רחמנות על העני ומדה כנגד מדה רחם עלינו ותן בלבנו בינה ובינה לבא כו' וע' באגה"ק ע"פ זורע צדקות וע"פ והי' מעשה הצדקה שלום.

והנה בבחי' ציון כתיב כי שם צוה ה' את הברכה (בתלים סי' קל"ג) וכמ"ש באדר"ז (דרצ"ו ב' ודרצ"ג סע"ב) ובפ' צו (דל"א א') הרי שבחי' ומדרגת ברכה הנ"ל והוא פנימית הלב שלמעלה מבחי' אהבה זהו בחי' ציון. ועמ"ש בענין פנימית הלב בד"ה ביום השמיני שלח שע"ז נאמר וקדם צרתני ועמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין בכל מאדך וכן פי' האריז"ל הובא בספר זהר הרקיע (דקכ"ב א') שבחי' ציון הוא בחי' ממעמקים קראתיך כו'. והובא דבריו בסה"מ סי' קנ"ו ועמ"ש בד"ה לבבתני בפי' ברוך שיש בו שני פירושים כו' וב' פירושים ההם זהו ענין ברוך וענין ברכה והנה אורייתא מחכמה נפקת הוא בחי' ברוך לכן ציון שהוא בחי' ברכה במשפט תפדה דהיינו ע"י הלכות התורה כו' ועמ"ש בד"ה רני ושמחי בענין מ"ש גבי יוסף ויקראו לפניו אברך שהוא ג"כ בחי' ברוך וברכה ומבואר בלק"ת פ' ויצא ציון גימטריא יוסף כו' וע' פ' בשלח (דנ"ה ע"ב) ע"פ בשוב ה' ציון ובפי' הרמ"ז שם ובפרשה במדבר (דקי"ח א') ע"פ יברכך ה' מציון.

וענין ושביה בצדקה י"ל עפמ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין וצדקה תרומם גוי ועפמ"ש סד"ה ועתה יגדל נא כח כו' גבי בחסד ואמת יכופר עון כו' ע"ש ועמ"ש סד"ה ויעש דוד שם באג"ה ועמ"ש סד"ה מי מנה בענין מעלת המשכה שע"י עסק התורה ומשם יובן ג"כ ענין ציון במשפט דוקא תפדה שהוא עסק התורה. ושבי' בצדקה יעו"ש. ועיין מה שכתוב בד"ה מה טובו גבי והתשובה השלישית והוא ע"י התורה כו'.