אלה הדברים

טאלה הדברים

נוסחא שני'

בס"ד, פ' דברים ה'תרך

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל כו', והקשה בכלי יקר לא מצינו בכל התורה שמשה ידבר אל כו', כ"א כאן ובפ' הקהל כו', וגם בכל התורה נאמר בנ"י, וכאן נאמר ישראל כו', הנה ברבות כאן זהו מ"ש מוכיח אדם אחרי חן ימצא, אמר הקב"ה משה הוכיחני אחרי ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה, ולהקב"ה אמר למה ה' יחרה שהקטין החטא, וצ"ל איך שייך לשון משה הוכיחני, אך כה"ג מצינו באברהם שאמר חלילה לך השופט כל יכו' ולכאורה חלילה לך הוא תיבה קשה.

אך הטעם כי אברהם הי' מרכבה למדת חסד דאצי' והשופט כל הארץ הוא בחי' מל' ובנין המל' מהגבורות ע"כ אמר חלילה לך.

ועד"ז הוא במשה, כי הנה במשה כתיב ויקרא הוי' הוי' ומבואר בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל שמשה הי' קורא וממשיך משם הוי' דלעילא דא"א לשם הוי' דז"א כו' (וכן פי' בזהר נשא דקל"ח כמה חילא דמשה דאחית מכילין דרחמי לתתא) והנה ז"א דאצי' נק' אדם כמו עד"מ באדם תרין עינין תרין אודנין כך שם בז"א יש ה"ח וה"ג, אבל בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא כי לא אדם הוא.

וזהו"ע הקב"ה מצלי יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי דהקב"ה הוא ז"א מצלי וממשיך הרצה"ע דא"א שימתיק הרחמים את הגבורות, וזהו"ע מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וזהו הוי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, פי' כי אף שעפ"י ההנהגה מבחי' חו"ב דאצי' הנק' אדם נתחייבו, עכ"ז לא אירא ע"י כי הוי' לי שיומשך ע"י התשו' האור מבחי' ע"ק שיכבשו רחמי, וכן מבואר ברבות באסתר ע"פ ויבז בעיניו כו' אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי כמ"ש ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ, והיינו ע"י שמשה המשיך יג"מ דעתיק בז"א, וזהו ולא יכולתי, ותיבת פרץ הוא כמו המלך פורץ לעשות כו', גם פרץ גימ' ש"ע והוא ש"ע נהורין עילאין, וזהו מה יעשה לי אדם (וכדפי' בזח"ג יאקל"ט מה יעשה לי אדם הכי הוא דתניא כל כתרין דמלכא אקרון אדם).

וזהו"ע מוכיח אדם אחרי משה הוכיחני אחרי ישראל, פי' שמשה אמר למה יחרה אפך, א"כ הוכיח את מדה"ד והיינו ע"י שהמשיך האור מבחי' ע"ק, וזהו מוכיח אדם ע"י שהמשיך מבחי' כי לא אדם הוא, ולשון מוכיח כמ"ש היא האשה אשר הוכיח ה' (ופירש"י הוכיח בירור והודיע כי שם אין שייך לשון תוכחה) וכן כל הוכחה שבמקרא בירור דבר, ועד"ז פי' משה הוכיחני ר"ל בירור דבר, והיינו כמ"ש קחו עמכם דברים דקאי על יג"מ הרחמים, וגם פי' בירור דבר כי אין הגבורות נמתקות אלא בשרשן שבשרשן הן אדרבה מקור החיות, והיינו בירור דבר שהמתיק הגבורות בשרשן, וכן בענין למה יחרה אפך כפשוטו בירור הדברים.

וזהו כמ"ש במד"ר כאן, אר"י בשעה שעשו ישראל את העגל בקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל, א"ל משה רבש"ע העגל הזה טוב הוא לסייע לך, א"ל הקב"ה מה סייע לי א"ל משה אם אתה מוריד גשמים הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות, והוא את הברקים, א"ל הקב"ה אף אתה טועה בעגל אמר לפניו רבש"ע אלא למה ה' יחרה אפך בעמך, ופי' במ"כ כיון שהעגל אין בו ממש אין לך לקנא עליו וא"כ למה יחרה אפך, והכח הזה במשה לפי ששרשו בחכ' אשר חכ' נק' אב הרחמן וממתיק הדינים דז"א כנודע מענין הציצית שמתלבנים שערות דז"א ע"י יסוד אבא (בפע"ח שער הציצית) ואף שמשה היה נברא וז"א בו מלובש אוא"ס הבורא, עכ"ז יבשרש נשמת משה מחכמה (ועמ"ש ע"פ משה ידבר והאלקים יעננו) וכה"ג נת' בענין שרפים עומדים ממעל לו.

יבוזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל פי' כי כמו שישראל נק' כן ע"ש כי שרית עם אלקים, כך כביכול הקב"ה נק' ישראל והוא בחי' שם הוי' שהוא משתרר על שם אלקים לכן נק' ישראל, וזהו כל הנקרא בשמי, וכן איתא בילקוט ביואל ע"פ והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וז"ל ומה מי ששמו כשם ב"ו כך ישראל ששמם כשם אלהיהם לא כש"כ עכ"ל.

ולכן ארז"ל ב"ב דע"ה ב' עתידים צדיקים שיהיו נקראים ע"ש הקב"ה, ופרש"י שיהי' שמם הוי', כי ישראל זהו הכלים דע"ס דז"א, אבל הפנימיות והאור הוא שם הוי' ועכשיו נקראו ישראל ששרשן מפנימיות הכלים וזהו נשמה שנתת בי טהורה היא, אך לע"ל יתעלו בבחי' האורות ממש שלמעלה מבחי' הכלים, וע"ז ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שלמעלה מבחי' טהורה היא, וזהו אל כל ישראל ר"ל שהוכיח לישראל שלמטה שהם עדת ישראל וגם כביכול הוכיח לישראל דלעילא באמרו למה יחרה כו' כנ"ל, ולכן אתי שפיר אומרו אל כל ישראל.

ועוי"ל ועיקר כי פי' מוכיח אדם אחרי שמחבר את בחי' ז"א הנק' אדם עם כנס"י הנק' אחרי, כמ"ש משכני אחריך וכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, לכתך אחרי במדבר, והוא ע"ד שכ' אותה הוכחת לעבדך ליצחק הרי מה שנתבררה רבקה להתחבר עם יצחק נק' אותה הוכחת, וכמ"כ חיבור כנס"י עם הקב"ה נק' כן וזהו מוכיח אדם אחרי, ופי' חן ימצא איתא בגמרא ספ"ק דתמיד שמושכין עליו חוט של חסד והוא לפי שגורם חיבור ויחוד הנ"ל שהוא המשכת הקו וחוט מאור א"ס ב"ה בכנס"י וכמו שהטפה נמשכת מהמוח דרך חוט השדרה כו' ומשה הי' שושבינא דמלכא ע"כ חיבר הקב"ה עם כנס"י, ובמא"א אות תי"ו סכ"ב וז"ל תוכחת נק' הגבורה והיא תוכחת מגולה כי הגבורות עומדות בא"א בגילוי יותר מן החסדים שהם אהבה מסותרת עכ"ל.

והנה כדי שתעשה כנ"י כלי לקבל האור מלמעלה זהו ג"כ ע"י ה"ג שהן העושין אותה כלי כנזכר במ"א ע"פ הנותן לשכוי בינה להבחין כו', ואפ"ל דלכן דבר משה התוכחות כשהיו מוכנים ליכנס לארץ שהוא ענין שכנס"י תהי' בבחי' יחוד פב"פ עם הקב"ה משא"כ כשהיו במדבר היו רק בבחי' לכתך אחרי במדבר כנ"ל וכמבואר בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק, וע"כ כדי שיבואו פב"פ ולהיות כלי קיבול צ"ל ע"י התוכחות העושין אותה כלי ועיין מזה בתו"א פ' משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה. וזהו ג"כ פי' מוכיח אדם אחרי^*, היינו ממה שהוא בבחי' אחרי להביאן לבחי' פב"פ כו'.

יגוזהו ג"כ מ"ש משלי סי' כ"ד כ"ה ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב כי פי' טוב הוא כמ"ש אמרו צדיק כי טוב שבחי' המשכה עליונה מסוכ"ע בממכ"ע נק' טוב, והמשכה זו תלויה ונמשכת ע"י התוכחה שהן עושין כנס"י לבחי' כלי לקבל טוב הנ"ל, והקב"ה נק' טוב, ועמ"ש ע"פ טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, לכן המוכיח אדם שזהו ענין יורה חטאים בדרך תבוא עליו ברכת טוב שהוא בחי' טוב וישר ה'.

להעיר מענין ואלה דברי דוד האחרונים כנז' בספרי ר"פ דברים והובא בילקוט ר"פ דברים.

עוי"ל בפי' אלה הדברים כו' אל כל ישראל, ויש להקדים מה שהקשה מהרמ"א וז"ל למה בחר בתוכחה מסותרת ויטמיננה ברמז כו' ואם מפני כבודן של ישראל מה היה שאח"כ לא חש על כבודן באמור להם ממרים הייתם כו' מקציפים הייתם כו' עכ"ל ומה שתירץ ע"ז אשר פיו פתח בחכמה לתהות בקנקניהן אם נכון לבם לקבל תוכחות כו' הוא דוחק עיין עליו, ולכן יש לתרץ כמ"ש הרמ"ז ר"פ האזינו ששני מיני תוכחות שהוכיח משה את ישראל א' בדרך נסתר וברמז בפסוק אלה הדברים שרמז להן שמות כל המקומות שחטאו בהם כמ"ש רש"י בחומש, הוא נמשך מגבורות דאו"א שהם נעלמים כי או"א נק' הנסתרות להוי' אלקינו בחי' עלמא דאתכסיא, והדרך הב' באומרו ממרים הייתם כו' שהיא תוכחת מגולה הוא לתיקון זו"נ שהם מגולים כו' כי ו"ה נק' והנגלות לנו.

וביאור ענין גבורות דאבא מבואר במ"א בענין תכלת שהוא גבורות דאבא כי ענין תכלת כמו נהורא תכלא שבא מכליון הפתילה היינו מה שהיש נכלל בבחי' ביטול, והמשכת הביטול בהיש נמשך מגבורות דאבא, כי זהו בחי' גבורה וצמצום להמשכה זו בבחי' יש שיהי' נמשך שם הביטול כו', וגם כי גבורה זהו כח כי דברים היוצאים מן הלב נכנסי' בלב ועמ"ש מזה בביאור ע"פ והי' לכם לציצית ובלק"ת פ' וירא ע"פ כי אש יצאה מחשבון, ועמ"ש עוד מענין גבורות דאבא ע"פ מאמר הזח"א ר"פ ויצא ע"פ וחסידיך ירננו כו', ומש"ע ההפרש בין גבורות דאו"א לגבורות דז"א בד"ה בהעלותך את הנרות חייך שלך גדול משלהם שזהו ההפרש בין העלאת הנרות דאהרן ובין קרבנות הנשיאים.

והנה בהנשמה יש ג"כ ב' בחי' כמ"ש בלק"ת בד"ה כי תצא דרוש השני בענין בצלמו בצלם אלקים שיש ב' בחי' בהנשמה הא' המלובשת בגוף בבחי' א"פ והוא בחי' נר"נ הב' בחי' חיה יחידה שהוא בחי' מקיף כו', וזהו ג"כ בחי' אתכסיא ובחי' אתגליא, וגם כמש"ש ע"פ ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם איך בכל א' יש שם הוי', מובן משם ענין חיה יחידה הנכללי' ביו"ד וקש"י ונר"נ שהם בחי' ה' ו' ה' כו' ע"ש, וע"כ כנגד ב' בחי' אלו שבישראל אמר משה ב' מיני תוכחות הנ"ל שכדי לעורר בחי' חיה יחידה די בתוכחה ברמז בעלמא כמארז"ל לחכימא ברמיזא, וכמ"ש במ"א בענין מטבע קצר ומטבע ארוך אשר מטבע קצר רמז לעלמא דאתכסיא, עיין בתו"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות, ולכן ידקש"י שרומז ליחידה הוא רק רמיזה בעלמא ואינו נתפס אפילו בשום אות כי שרשו נמשך מבחי' עליונה שאין בו שום השגה כו', וע"כ כמ"כ התוכחה לבחינה זו סגי ברמיזה בעלמא, אכן לבחי' נר"נ המלובשים בגוף צריך התוכחה לבוא בגילוי גמור, וזהו ב' מיני תוכחה הנ"ל לב' הבחי' שבנשמה, ומה גם לנה"ב הנה בדברים לא יוסר עבד וצריך להכותה בשבט כמ"ש בתו"א ס"פ וישב גבי תדין את ביתי כו'.

וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל פי' כל ישראל ר"ל ב' הבחינות שיש בישראל בחי' חי' יחידה המקיף ולבחי' נר"ן הפנימיים כו' לכל בחי' אמר דברים כבחינתו ומדרגתו.

וגם י"ל בעומק יותר ע"פ מ"ש הרמ"ז פ' אמור ע"פ כל הנקרא בשמי דף ק"ד ע"א וז"ל מלת כל צודקת באדם מפני שיש בו כללות כל העולמות שבכל אחד מהם יש ה' פרצופים וה' אורות יחנר"ן והיינו כל בכללות עשרה וידוע שבחי' יחידה חיה הן מיוחדות בין לפי שאינן מתלבשים בכלים ובין שרמוזות באות אחת שהיא י' וקוצה, משא"כ נר"ן שהם מתלבשות בשלשה כלים כו' וזהו מלת כל כ' בסוד יחידה חיה ואות למד כנגד נר"ן עכ"ל.

ומזה יובן פי' אל כל ישראל דהיינו יחידה חי' ונר"ן שהם נק' כל הנקרא בשמי והיינו בחי' ישראל וכמש"ל בשם הילקוט ביואל ססי' ג' ישראל ששמם כשם אלהיהם כו', ועמ"ש בסידור ע"פ נשמת כל חי תברך את שמך ומ"ש ע"פ לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ, ועיין מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי דרוש השני ספ"א, ובלק"ת פ' מטות בד"ה עיני כל אליך ישברו.

והנה בן בג בג בן הא הא מורה ג"כ על ה' בחי' יחנר"ן הבי"ת מורה על יחידה חיה הגימל על נר"ן, וענין שצריך תוכחה גם לבחי' המקיף י"ל ע"ד שנת' במ"א במ"ש ר' יוחנן ב"ז ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו', דלכאורה תמוה הרי עסק בתורה ולא פסיק פומיה מגירסיה, ועיין בפב"ת דסוכה דף^* וא"כ במה נסתפק, אלא כי הנשמה עצמה היא למעלה מהשכל וחב"ד והיא נק' ספירת כתר, ולכן אף שעסק בתורה התקשר חב"ד שבנפשו בתורה אבל לא ידע אם עבד ה' בבחי' הנשמה שלמעלה מהשכל, ובחי' עבודה שבבחי' זו זהו ענין יחידה ועומקא דליבא בבחי' בכל מאדך בלי גבול למס"נ באחד, וכמ"ש בד"ה ראה אנכי בענין משכיל לאיתן, וז"ש בע"ח ופע"ח שע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ, אבל להמשיך יחוד או"א זהו דווקא ע"י מס"נ בק"ש כו', וע"כ צריך תוכחות מוסר גם לבחי' עצם הנשמה.

ועד"ז יש לתרץ ג"כ מה שהוכיחן משה בסוף הארבעים שנה וכן עשו אחריו שמואל ודוד כי הנה כתיב נר מצוה ותורה אור ואח"כ ודרך חיים תוכחות טומוסר, כי ע"י נ"מ ותו"א ממשיכים יחוד ו"ה כנז' בד"ה אלה פקודי המשכן ואזי אח"כ ודר"ח תו"מ להמשיך יחוד או"א שהוא אור חדש מהא"ס.

וזהו במדבר בערבה מול סוף פי' במדבר בערבה שהתורה ניתנה במדבר ונתפרשה בערבות מואב כמ"ש בת"י וכ"ה בגמ' פ"ז דסוטה דל"ז ע"ב, אבל צ"ל מול סוף ע"ד בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ופי' בזח"ב קע"ו ב' מע"י לז"א כו', א"כ מול סוף היינו מול קצה העליונה שהיא ע"י ראשית הקו כו', וזהו דוקא ע"י עבודת הנשמה בבחי' בכל מאדך כו'.

א"נ י"ל מול סוף ע"ד מ"ש ברבות ס"פ עקב ע"פ ה' בסופה ובסערה יבוא בסופה זה משה כו' ע"ש והוא בחי' קץ הימין, וי"ל ב' הפירושים אמת כי הוא ענין ההמשכה מן הקצה העליונה עד הקצה התחתונה, ולכן זהו ענין ודרך חיים שצ"ל תוכחות מוסר, א"נ ע"י נר מצוה ממשיך בנין המל' כי המצות היא מצות המלך ותורה אור בחי' ז"א, וכ"ז בנין זו"נ, אבל להמשיך היחוד עליון ששרשו המשכה ממו"ס זהו ע"י ודרך חיים תוכחות מוסר לעשותה כלי כו' ועיין בתו"א פ' בראשית ע"פ כי כאשר השמים החדשים בהביאור שע"י התומ"צ ממשיכים גילוי אצי' בבי"ע אבל להיות המשכת אור א"ס ממש כו'.

א"נ ע"ד שהתורה נק' תרעא לדרתא לגבי יראה עילאה ועז"א אם אין חכמה אין יראה ויראה עילאה זו שרשה ממו"ס שבו גבורה דע"י ולכן דוקא אחר שזכו לתורה צ"ל תוכחות מוסר לבוא ליראה עילאה זו שממו"ס שהוא ע"י גילוי אור א"ס מבחי' סוכ"ע ע"ד ובמורא גדול זו גילוי שכינה כו' ועמ"ש בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה מענין אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה, וזהו ג"כ מול סוף ע"ד סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, ועמ"ש פ' תשא סד"ה שמאלו תחת לראשי שעי"ז שמאלו בחי' תוכחות מוסר נתעורר בחי' לראשי אותיות ישראל לי ראש דהיינו בחי' בכל מאדך הנמשך מבחי' המקיף של הנשמה בחי' מזליה שהוא יחידה חיה, אך הפסוק שמאלו תחת נאמר ב"פ בשה"ש ובפ"ב נאמר תחת ראשי, ואפ"ל זהו נגד ב' מיני תוכחות הנ"ל דבחי' כל יחידה חיה ונר"ן.