קיצור מן אלה הדברים
חקיצור מן אלה הדברים
קיצור מן אלה הדברים אשר דבר משה
א) התורה היא חכמתו ית', ושרשה נמשך מחכה"ק, והנה פי' וידבר ה' אל משה, הוי' הוא חכ' דאצי' אל משה יסוד אבא או בינה, לאמר אל מל' דאצי' מקור דבי"ע, דבר אל בנ"י נו"ה, ומי הוא המספר זה הוא עצמות המאציל, ע"ד אני הוי', אני היינו עצמות המאציל, הוי' חכ', לכן אין מבטלין ת"ת למצוה שאפשר לעשותה ע"י שליח, כיון ששרשה גבוה מאד נעלה בעצמו' המאציל, אלה מועדי הוי', אלה הם מועדי.
טב) אך במשנה תורה נאמר הל' שמשה מדבר, מל', יש להעיר מענין שיסוד ומל' הם בחי' חותם כו'.
ג) כדי שהא"ס יאיר באצי' מתלבש עצמותו תוך החכ', והיינו חכ' דא"ק, וכדי שיאיר בבריאה מתלבש התלבשות גמור תוך הבינה, וז"ס המסך שבין אצילות לבריאה, ולכן מוחין דאבא נק' למעלה מהשתל' ומוחין דאימא נק' סדר ההשתל' (וצ"ע דהבינה כמו שהיא באצי' מקבלת ג"כ ע"י החכ', מחכמה דא"ק), וזהו ומעיין מבית ה' יצא והשקה כו' משא"כ בנהר כו', ומזה יובן שהמספר ענין וידבר ה' אל משה הוא חכ' הקדומה היינו חכ' דא"ק כו', אבל משנה תורה הוא נמשך אחר מסך הבינה דאצי', וזהו משה מדבר בעד עצמו כי משה בינה, וזהו אנהגך אביאך אל בית אמי, על תורתך שלימדתנו גם משנה תורה י"ל לשון שינוי, שנשתנה ע"י המסך כדי שיוכל להאיר בבי"ע, וזה קרוב לההפרש בין השפעת חו"ב להחיות העולמות ובין השפעת חו"ב בתורה שבאה ונמשך מלמעלה מעלה מהחכ', כמ"כ ההפרש בין משה מפי עצמו אמרה ברוה"ק ובין וידבר ה' אל משה, ע' מזה בלק"ת בשה"ש בהביאור השני ע"פ יונתי בחגוי הסלע ספ"ג.
והנה אף שמשנה תורה היא במל' ושרשה מהבינה שנעשי' מסך, הרי המסך שרשו גבוה יותר מזו"נ עצמן, וכמו שם צבאות נמשך ע"י ותתפלל חנה על הוי', וכמו ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של ש"ת שהתורה נק' ספר וד"ס נמשך מבחי' סופר, א"כ כמ"כ משנה תורה שהיא שרש א' עם ד"ס נמשכו מבחי' סופר כו'.
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, בכלי יקר הקשה לא מצינו בכל התורה שמשה ידבר אל כל ישראל כו' כ"א כאן ובפ' הקהל כו', וגם מ"ש בכל התורה אל בנ"י וכאן נאמר ישראל וכי אל ישראל דבר והלא אל בנ"י דבר כל דבריו עכ"ד.
ואפשר לומר עפמ"ש ברבות כאן זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא במשלי סי' כ"ח כ"ג, אמר ר' יהודה בר סימון מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחרי ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה, להקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך.
יולכאורה תמוה איך שייך לשון משה הוכיחני כו', ועיין בילקוט בתילים סי' יו"ד ע"פ למה ה' תעמוד ברחוק חשב ד' נביאים שקראו תגר נגד מדה"ד ע"ש שכולם קראו בלשון למה, ומשה לא חשב שאמר ג"כ למה ה' יחרה, וצ"ל שמשה לא קרא תגר ועיין במד"ר פמ"ג בענין מהו למה ה' יחרה הרבה פירושים וטעמים על ענין למה, אך במד"ר פ' וירא ס"פ מ"ט גבי לא אחריש בדיו קא חשיב למה ה' יחרה שאמר משה עם למה ה' תעמוד ברחוק שאמר דוד יעו"ש, אך י"ל דכה"ג מצינו באברהם שאמר להקב"ה חלילה לך כו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט, בפ' וירא י"ח כ"ה, ומבואר הטעם כי אברהם הי' מרכבה לחסד דאצי' וזש"ש ויגש אברהם כו' וע"כ אמר לבחי' מלכות חלילה לך כו'.
והנה במשה כתיב ויקרא הוי' הוי' ומבואר בתו"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל שמשה הי' קורא וממשיך משם הוי' דלעילא דא"א לשם הוי' דז"א כו' ע"ש, וכן פי' בזח"ג נשא קל"ח א' כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא כו', והנה ז"א דאצי' נק' אדם כמו עד"מ באדם תרין עיינין תרין אודנין כך שם בז"א יש ה"ח וה"ג כו', אבל בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא כו' כי לא אדם הוא כו'.
וזהו ענין הקב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ואתנהג כו', דר"ל הקב"ה הוא ז"א מצלי וממשיך הרצון עליון מא"א שימתקו הרחמים את הגבורות כו', וזהו ג"כ ענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וזהו ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם פי' כי אף שע"פ ההנהגה מבחי' חו"ג יאדאצי' הנק' אדם נתחייבו שונאי ישראל, עכ"ז לא אירא ע"י כי ה' לי שיומשך ע"י התשובה האור מבחי' ע"ק שיכבשו רחמי כו' כנ"ל.
וכן מבואר ברבות באסתר ע"פ ויבז בעיניו לשלוח יד קכ"ו ב' אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו כו', והיינו ע"י שמשה המשיך יג"מ דעתיק בז"א וזהו לא יכולתי כו' וזהו מה יעשה לי אדם וכדפי' בזח"ג נשא קל"ט ב' מה יעשה לי אדם הכי הוא דתניא כל כתרין דמלכא כו' אתקרון אדם, וזהו ענין מוכיח אדם אחרי כביכול משה הוכיחני אחרי ישראל. פי' שמשה אמר למה יחרה אפך, א"כ הוכיח את מדה"ד והיינו ע"י שהמשיך האור מבחי' ע"ק. וזהו מוכיח אדם, ע"י שהמשיך מבחי' כי לא אדם הוא, ולשון מוכיח הוא כמ"ש היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני בפ' חיי שרה כ"ד מ"ד, ופירש"י הוכיח בירר והודיע וכן כל הוכחה שבמקרא בירור דבר.
ועד"ז פי' משה הוכיחני ר"ל בירור דבר, והיינו כמ"ש קחו עמכם דברים דקאי על יג"מ הרחמים, וגם פי' בירור דבר כי אין הגבורות נמתקין אלא בשרשן, שבשרשן הן אדרבה מקור החיות, והיינו בירור דבר שהמתיק הגבורות בשרשן כו', וכן בענין למה יחרה כפשוטו בירור הדברים כיון שהעגל אין בו ממש א"כ למה יחרה כו', והכח הזה במשה לפי ששרשו מחכמה אשר חכמה נק' אב הרחמן וממתיק הדינין דז"א כנודע מענין הציצית שמתלבני' שערות דז"א ע"י יסוד אבא בפע"ח שער הציצית, ואף שמשה הי' נברא וז"א בו מלובש אור א"ס הבורא יבעכ"ז שרש נשמת משה מחכמה כו' ועמ"ש ע"פ משה ידבר והאלקים יעננו וכה"ג נת' בענין שרפים עומדים ממעל לו כו'.