אז ישיר ישראל
תתלטאז ישיר ישראל
חקת כא, יז.
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, ופרש"י השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים מה ראה ליכתב כאן אלא הענין הזה נדרש למעלה.
פ"ד דר"ה דל"א ע"א במנחה דשבתא מה היו אומרים, אז ישיר, ומי כמוכה, ואז ישיר, ופרש"י אז ישיר שירת הים, עד מי כמוכה, ומי כמוכה עד סוף השירה, ואז ישיר ישראל עלי באר, והיינו שכל שבת היו אומרים השיר אחד מפרשיות הנ"ל, נשמע בשבת אחד משלשה שבתים היו אומרים אז ישיר דעלי באר במנחה בשיר של תמיד של בין הערבים.
וא"ש לפמ"ש בתולע"י גבי מנחה דשבת וז"ל ומתפללים אתה אחד ושמך אחד וזה תשלום התפלות ואז מתייחדים כל המאורות בסוד ארבע תפלות כי תפלת ערבית לכלה הכלולה שמתקדשת לחתן, ותפלת שחרית ישמח משה סוד החתן שמח במתנת חלקו שעולה להתחבר עמו, והוא כולל זרועותיו, ותפלת מוסף סוד צדיקו של עולם (וכמ"ש בפרדס ערך יוסף, וז"ל מוסף נק' יסוד, והטעם כי בו תלוי כל תוספת כמו קרבן מוסף כו' בסוד הקדושה הנתוספת בו, דהיינו ענין היחוד שמתייחדים כו' עכ"ל, והנה היסוד נמשך ע"י התגלות מבחי' כתר כמ"ש אל עליון כו' קונה הכל, והנה יוסף נק' ע"ש יוסיף ה' שנית ידו, ברבות ר"פ שמות וזהו בן פורת יוסף כו') כולל שני העמודים יכין ובועז (הם נצח והוד כמ"ש בפרדס ערך עמודי) שהבית נכון עליהם והרי השבעה מדרגות ממתיקים סוד יחד ועתה הוא ושמו אחד עכ"ל, ולכן אז אומרים עלי באר, שהוא האתעדל"ת והעלאת מ"ן של כנס"י שהיא הנק' כלה כו', ועמ"ש ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון שאומרים זה במנחה דשבת, ובמוסף היו אומרים שירה דהאזינו, שהוא השירה דמשה צדיקו של עולם, ולכן ג"כ הסימן הזיו לך, כי זיו בחי' יסוד, שלכן ר"ח אייר נק' חדש זיו כמ"ש במק"מ ר"פ במדבר שהוא ע"ש ויהי יוסף יפה תואר, וע"ש במהרש"א פ"ד דר"ה דבחול היו אומרים שירה דתלים שאמר דוד, ובשבת שירה שבתורה האזינו אז ישיר כו'. ועפ"ז יש ליתן טעם תתממה שבפסוד"ז אומרים תחלה מקפיטלן דתלים ואח"כ שירה שבתורה אז ישיר כו', והקשה בתולע"י וז"ל ויש לתמוה אחר שתשב"כ קודמת במעלה לנביאים וכתובים איך תקנוה באחרונה ומן הראוי היה להקדימה לתהלותיו של דוד והשיב רשב"י ע"ה כי סוד תשבע"פ (שהיא המל' הנק' כלה) אינה מתתקנת אלא מתשב"כ כו' לפיכך תקנוה סמוך לתפלה כו' ועוד לזה אנו עולים ממטה למעלה עכ"ל, והוא ע"ד שצ"ל תחלה מפתחות החיצוניות ואח"כ מפתחות הפנימיות, גם להעיר ע"ד שיש שיר דמלאכים הנק' זמרא במאנא ושיר דנשמות הנק' שיר שמבחי' פנימית כו' וזהו מזמור שיר ליום השבת כו' וצ"ל מלמטה למעלה כו'.
רבות וירא פמ"ח נ"ג ב', ס"פ נ"ד ס"א א', חיי שרה פ"ס ס"ו ג' בשלח פכ"ה קמ"א ג' קמ"ב א', ר"פ במדבר ר"ט ב', שלח לך ר"פ י"ז רס"ח ב', חקת ער"ה ג', וס"פ הנ"ל רע"ו ג', עקב רצ"ב ג', בקהלת ס"פ שלח לחמך ע"פ המים קי"ג א' כמ"ש בוירא פמ"ח הנ"ל.
זח"ב בשלח נ"ד א' אז ישיר, ס"פ וילך רפו"א עלי באר, ובע"ח של"א פ"ז, וע' פ' שלח קע"א א' ע"פ יצאו מים חיים כו'.
בחיי פ' חיי לה"א פ' בשלח פ"ה ד' קע"ו ג', בפ' חקת במקומו קפ"ה ב' קפ"ו ד', אז ישיר, השירה כמו התפלה ממשיך הכוונה במחשבתו מלמעלה למטה (ע' בפרדס שער ל"ב הוא שער הכוונה ספ"א ורפ"ג) כך היחיד או הרבים האומרים שירה ממשיכים מלמעלה למטה ודע כי שירה בגימט' תפלה (ועמ"ש בענין רגליהם רגל ישרה, אותיות שירה בד"ה מהלכים בין העומדים) וכתיב יומם כו' ובלילה שירה עמי כו', הזאת כבר ידעת מה זאת כו', ועמ"ש ע"פ כ"א בזאת יתהלל כו' ובמד"ר ע"פ בזאת יבא אהרן ובזח"ב תרומה קנ"ח, עלי באר יתחיל ממטה למעלה כדי להעלות המדה העשירית אל מקום מוצאה כו'.
רבות וירא פמ"ח ר"א בשם ר' סימאי אמר אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולע"ל, הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, הרי במדבר, והנראה ע"פ מ"ש בשל"ה פ' וירא דר"פ סע"ב דמים הוא בחי' חסד ואהבה שזהו מדרגת אברהם, ואמר יוקח נא מעט מים לרוחצם מהאבק דק"נ כו', כנז' בזח"א פ' וישלח ע"פ ויאבק איש מה בין אבק כו', והנה מים הנ"ל זהו אהבת עולם חסד דאצי', אבל הקב"ה פרע לו בחי' באר מים חיים שהם למעלה ממדרגת סתם מים, כמו ששנינו במקוואות למעלה מהם מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין כו' למעלה מהם מים חיים כו' כי סתם מים מכונסים הם החסד שכבר נמשך בסדר השתלשלות, אבל מים חיים הם חסד דלגאו ואהבה רבה הנמשך מלמעלה מסדר תתמאההשתלשלות כו', ולכן תמיד נובעים מים חדשים שמשם מקור ההתחדשות כו', או מים חיים כענין ונהר יוצא מעדן כו' שלמעלה מזו"נ כו'.
ס"פ נ"ד מה את כיון שראו המים את צאנך מיד עלו אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה הה"ד אז ישיר כו' עלי באר. עמש"ל בפי' עלי באר בשם הבחיי, ועלייה זו צ"ל ע"י המשכה מלמעלה כענין אהרן שודמ"ט שמעלה את כנס"י כו' לכן ע"י שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה שהם ממשיכים לה כח שתהא עולה.
בשלח ר"פ כ"ה קמ"ג א' ד"א וה' אלקי הצבאות שהוא עושה צביונו (רצונו וחפצו) בעולם, כשבקש הוציא לחם מן הארץ שנאמר להוציא לחם מן הארץ תלים סי' ק"ד, והוריד מים מן השמים שנאמר למטר השמים תשתה מים ס"פ עקב י"א, וכשבקש העלה מים מן הארץ שנאמר עלי באר ענו לה, והוריד מן לישראל מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים עכ"ל, ויש להקדים המד"ר בפ' תולדות פס"ו מטל השמים זה המן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ומשמני הארץ זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר מדאי עכ"ל עמ"ש מענין שמנים בענין השלו, והענין כי ענין לחם מן הארץ הוא שנתהווה ע"י הזריעה והחרישה ואח"כ ע"י המטר שהם מ"ן ומ"ד כי החרישה היא לב נשבר ונדכה ועי"ז ואד יעלה מן הארץ כו' וכן הזריעה ועי"ז יורד מ"ד והוא המטר וזהו כי כאשר ירד הגשם כו' ולחם לאוכל והוא בחי' התורה לכו לחמו בלחמי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו' ומתפרנסין כנז' בד"ה האזינו השמים ובד"ה ראשי המטות, והנה לחם מן הארץ זהו שע"י בירורים והוא הנגלות שבתורה, אך יש עוד לחם מן השמים שאין בו פסולת והוא שנמשך ממקום גבוה מבחי' טל שהוא ח"ס שבו טלא דעתיקא והוא למעלה ממ"ד דמטר כנודע ע"פ שראשי נמלא טל כו' וזהו כי טל אורות טליך, וכמ"ש ע"פ יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שבחי' כמטר נק' עורף ואחוריים לגבי בחי' כטל כו', בסוד נובלות חכמה שלמעלה תורה כו', וזהו ויתן לך מטל השמים שהיא מתנה מבחי' שלמעלה מאתעדל"ת כו', ולכן ההעלאה לזה הוא ג"כ באר מים חיים, אשר המים חיים נובעים תמיד כענין מי שתורתו אומנתו בחד קטירא כו' ואעפ"כ הוא בחי' באר שמפסיקין לק"ש שהיא אליו ולא למדותיו למהו"ע ממש וכמ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי שעם היותה בחי' אחותי תרין ריעין כו' שייך בחי' כלה כלתה נפשי למהו"ע ית' אשר גם אצי' אין ערוך כו' וזהו עלי באר, עליי' נפלאה, וע' זח"ב בשלח סג"ב דבינה נק' ג"כ בירא ע"ש בענין עמיקא דבירא עמיקא דכולא כו' והיינו שע"י עמיקא דבירא באר מ"ח יומשך מעמיקא דכולא בחי' טל ומן לחם מן השמים פנימית התורה כו' וזהו ממעמקים קראתיך ב' עומקים.
במחוקק במשענותם. פרש"י בתלים סי' ע"ח ט"ז ע"פ ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, שהיו נוזלים מן הבאר והנשיאים היו עושים שרטוט במשענותם, והמים נמשכין אחריהם לכל חניית שבט ושבט כענין שנאמר במחוקק במשענותם כמו שמפרש בארבעים ותשע מדות עכ"ל רש"י, ועמ"ש מענין חקיקה בד"ה אם בחקתי תלכו ובד"ה זאת חקת התורה, גם מחקק גימ' רמ"ח מ"ע.
תתמבבאר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם.
בבחיי כאן חפרוה שרים החכמה והבינה נדיבי העם הגדולה והגבורה והתפארת, הם אברהם ויצחק ויעקב שנקראו כן שנאמר נדיבי עמים נאספו תלים מ"ז, במחקק זה צדיק יסוד עולם (ובמדרש ויקרא רבה פ' שמיני פ' י"ב איתא מחקק כחשבון רמ"ח אברים של אדם, וע' במא"א אות מם סעיף פ"ג מזה היינו לפי שהטפה שנמשכה ע"י יסוד כלולה מכל רמ"ח אברים וכמ"ש מזה סד"ה והי' לכם לציצית כך ע"י רמ"ח מצות נמשך כח הביטול מבחי' חכמה כו', ואפ"ל שזהו חפרוה שרים כו' במחקק במשענותם שלהיות ההמשכה זהו ע"י כל רמ"ח מ"ע הנמשכים מט"ס טפ"ט וג"פ רת"ס כו'), במשענותם הנצח וההוד (ע' זח"א ד"ח ע"א ע"פ שכל טוב לכל עושיהם ובפי' הרמ"ז שם שהאריך, ומ"ש הרמ"ז בפ' תולדות דקל"ה ע"א בפי' ואיש משענתו בידו דארז"ל בפסחים סח"א דקאי על שיוכלו הצדיקים להחיות מתים שהוא הוד דעתיק כו' ועמ"ש מענין הוד דעתיק בענין ל"ג בעומר שע"י ההודאה והביטול ממשיכים בחי' הוד דעתיק כו' שהוא מל' דא"ס, ובחי' הודאה זו זהו ג"כ ענין תמכין דאורייתא, והנה כתיב כי נשענו על ה' אלקי ישראל ד"ה ב' סי' י"ג י"ח, וישען באלקיו ישעי' סי' נו"ן יו"ד, הרי פי' משען והשען מה שנשען ובוטח על ה' וכמו שאנו אומרים בשמו"ע משען ומבטח לצדיקים ועמ"ש ע"פ טוב לחסות בה' סוכ"ע אפילו מבטוח באדם העליון ממכ"ע כו', לכן א"ש מ"ש דפי' משענתו זהו הוד דעתיק בחי' סוכ"ע מה שהוא נשען ובוטח בו בחי' זו יהי' בידו שיהי' גלה כבוד מלכותך, וגם תמכין דאורייתא נק' משענותם כמו משען לחם ומשען מים ישעי' ג' א' והוא נשען על ידי במ"ב סי' ה' י"ח, נכון עליהם ואשען עליהם בשופטים סי' י"ו כ"ו, ולכן ע"י שזה הוא בחי' משען לתורה זוכה לבחי' וישען באלקיו כו', וכמו שאנו אומרים בשמו"ע משען ומבטח לצדיקים ועמ"ש ע"פ טוב לחסות בה' סוכ"ע אפילו מבטוח באדם העליון ממכ"ע כו', וגם יש לפרש במשענותם כי כנ"י נק' רגל כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם וברא כרעא דאבוה וכמ"ש בת"א ר"פ בראשית ע"פ השמים כסאי והארץ הדום רגלי, והמצות הם בחי' משענת כמו המשענת שמועיל לחלש שיוכל לילך ברגליו כמו"כ ע"י המצות יבא לבחי' מהלכים בין העומדים, עוי"ל כי רגלים נו"ה, ומשענותם היינו שמעמיד הרגל זהו בחי' הוד שבהוד שאף שלא יוכל לבא לבחי' עצם ההודאה, ע"י בינה עד הוד אתפשטת הנה זהו מודים דרבנן מודים על ההודאה וזהו ענין ואיש משענתו בידו כו') הרי כל הבנין נרמז בשירה הזאת עכ"ל, ואפ"ל ע"ד שהמל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה אחת והט"ס באין לה מט"ס העליונות כמ"ש ע"פ ויבן ה' אלקים את הצלע כו', אך עיקר פי' באר חפרוה הוא ע"ד מ"ש בענין הנותן לשכוי בינה שצריך לעשות יסוד דנוק' כו' ע"ש, ומ"ש ע"פ הזח"ג אמור ד"ק ע"ב בפי' בזמנא דנטלא מבי אבא כי בינה עד הוד אתפשטת ועיקר בחי' יסוד בין יסוד דדכורא שהוא ההתקשרות להשפיע ובין יסוד דנוק' ההתקשרות לקבל שזהו ע"י ביטול עצמותו נמשך הכל מכח אבא כח מ"ה וזהו שכינתא בין תרי צדיקים יתבא, כי צדיק זהו יסוד התקשרות וצדיק עליון יסוד דדכורא יוסף המשפיע בה וצדיק תחתון בנימין העושה אותה לבחי' כלי יסוד תתמגדנוק' ועמ"ש בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה כו', וצדיק יסוד בא ע"י החכמה כנ"ל, וזהו באר חפרוה שרים שהם חו"ב בחי' כשר לפני המלך, שהשר מבאר פקודת המלך כך תושבע"פ היא ביאור הרצון שבתשב"כ שגילוי הרצון איך ומה זהו ע"י החו"ב והיא תשבע"פ ועמ"ש בד"ה רני ושמחי בת גבי עד שקראה אחותי, ועמ"ש מענין שרים ע"פ ראיתי עבדים על סוסים ושרים כו' בקהלת סי' יוד פסוק זיין, וזהו שכדי להיות בבחי' באר מ"ח שנובע תמיד אליך ה' נפשי אשא זהו ע"י חפרוה שרים והוא ענין ישראל כי שרית כו'.
אשר כנעניה שרים עמ"ש ע"פ וישב יעקב כו' בארץ כנען ל' סוחר ותגר כו'.
זח"ג בהעלותך דק"ן סע"א באר דא כנס"י (נ"ב יסוד שלה) חפרוה שרים דא או"א (שעל ידם חזרה פב"פ ונעשה יסוד שלה) דאולידו לה כרוה נדיבי העם אלין אבהן (הוא בחי' נתינתם המ"ן בתוך הבאר ההוא וענין זה יקרא כרייה כו' והיינו ע"י חו"ג דאימא שנק' אבהן כו'), וסיום המאמר בפ' וילך דרפ"ו סע"א כרוה אתר לאזדווגא בה מלכא בברכן, ומלשון זה דכרוה זהו פנימי' היסוד כו' ע"ד החדר והפרוזדור כו', ואפשר להעיר ממ"ש בד"ה ה' לי בעוזרי בענין קליטה דשמע"צ, שהגם שבכל יום אנו מברכים בא"י כו' אינו נקלט ונתפס אל תוך תוכו אלא היא בבחי' עקרה שפולטת הטפה שהיא השפעת גילוי אלקותו כו' כענין מהר לשמוע ומהר לאבד והגורם להיות פולטת זהו הגוף ונה"ב המפילים את הנה"א בתענוגים גשמיים כו' וצ"ל למען דעת עמי הארץ מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות כו' ועי"ז יהי' נקלט הגילוי בתוך תוכו כו' וזהו ענין שמע"צ וזהו כרוה נדיבי העם, הכרייה להסיר גם ההסתר הדק תאוות היתר כו' בכדי שתהי' באר ויהי' נקלט המ"ד כו', ע"ד מהר לשמוע וקשה לאבד בפ"ה דאבות וזהו והאזנת למצותיו ע"י אזנים כרית לי. ועיין מענין כרוה נדיבי העם בזח"ב ויקהל קצ"ז ב', ויקרא כ"ו ב' י"ט ב', מענין באר חפרוה ח"ב קי"ג סע"ב קי"ד ב' ח"א ויחי דרל"ה א', ח"ג פנחס רל"ה ב', ומשם י"ל שרים שר המשקים קנה שר הטבחים וורידין שר האופים וושט לכו לחמו בלחמי הם החופרים הבאר בחי' פנימי' הלב.
והנה כתיב מעין גנים באר מים חיים, מעין גנים זהו מה שכנס"י ממשיכים האור בג"ע שהוא מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות כו' ומקור גילוי זה מבחי' חו"ב שנק' ממכ"ע, אך באר מ"ח זהו על ההתגלות שבתח"ה שהוא בחי' סוכ"ע, וזהו והיה כו' מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני ים החכמה כו' ולכן גבי באר נאמר במשענותם דמורה על תח"ה כנ"ל מפסוק ואיש משענתו בידו כו', והנה י"ל מעין גנים זהו מצד המצות כמו המעין שיוצא מן הארץ כך המצות הם בחי' עפר, אך באר מים חיים זהו מצד העלאת הנפש עצמה בחי' בכל מאדך כו' אלא שצריך לזה ע"י חפרוה שרים כרוה כו' במחוקק במשענותם כנ"ל.
בת"א פ' תולדות סד"ה ראה ריח בני וז"ל והנה העלאת מ"ן של בחי' פנימי' זהו בארה של מרים שהוא מעין הנובע מאליו משא"כ העלאת מ"ן של המקיף כתי' באר חפרוה שרים, ויכרו שם עבדי יצחק באר, עבדי יצחק הן המשכות תתמדמבחי' יצחק שהוא עיקר האבות מבחי' בוצינא דקרדוניתא מקור הגבורות כמ"ש כי אתה אבינו כו'.
וממתנה נחליאל. חקת כ"א כ'. ערובין ה' נ"ד א'. נדרים ו' נה"א. אבות ו'. רבות משפטים ר"פ ל"ב שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימים לעולם ע"ד הן האדם הי' כאחד ממנו וכמו שהאב מנחיל לבנו כל אשר לו כך הוא ית' הנחיל לישראל בחי' הנצחיות שהוא כח א"ס לכן לע"ל יקראו הוי', ס"פ חקת נחלו אל, וזהו ענין ישראל ישר אל ע' רמ"ז ר"פ שמיני ועמ"ש ע"פ ויקרא לו אל כו', בספר הבהיר בענין ערבי נחל נחלי אל כו', ז"ג ח"ג עמוד ר"א, נחל ר"ת נוצר חסד לאלפים עה"כ.