הנה מהרי"א כו' בפי' יען לא האמנתם

תתלההנה מהרי"א כו' בפי' יען לא האמנתם

הנה מהרי"א כתב שהעיקר כפירש"י בפי' יען לא האמנתם בי דהיינו מ"ש ויך את הסלע, והציווי הי' רק ודברתם. אך הוקשה לו א"כ מה החטא גדול כ"כ שלא נכנסו לארץ מחמתו, גם איך הוא מדה כנגד מדה, ולכן פי' שעיקר החטא הי' במשה מפני שילוח המרגלים ובאהרן מפני חטא העגל, וכ"ז דוחק. והענין י"ל עפמ"ש בילקוט ע"פ ודברתם אל הסלע הכיתם לא נאמר א"ל כשהנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מייסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהי' סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע בדבור הוא נותן מימיו עכ"ל הביא מהרי"א והעיר ע"ז מדוע שם נק' צור, וכאן סלע, ופי' כי הבאר בעצמו הוא כח שכינה וענין פי הבאר הוא בחי' המרוק ומוציא השפע הרוחני שלו בעוה"ז והעון הוא מסך מבדיל ונעשה כדלת סוגרת פי הבאר, וברפידים שרפו ידיהם מן התורה אותו עון נעשה כח קשה כצור החלמיש למראה עינים סותם פי הבאר, ובכאן לא הי' קשה כ"כ ונק' סלע שהוא רפה מן הצור כו' וע"כ אם שם הוצרך הכאת משה להכניע כח הקליפה הנקראת צור הסותמת פי הבאר פה לא הי' צריך רק דבור שהוא לשנות פרק א' כו'. ויש להעיר לענין פי הבאר ממ"ש בפ' ויקהל ד"ר ע"א בפי' תושבע"פ, וממ"ש והאבן גדולה עפ"י הבאר, וברבות סדר ויצא פ"ע פי' בו כמה פירושים אשר האחד דקאי על באר שהלכה עם ישראל במדבר ד"א והנה באר בשדה זו ציון כו' באר זה בהכ"נ כו' והאבן גדולה זה יצה"ר כו' ע"ש. וע' מענין והנה באר בזח"ב שמות י"ב, ח"ג אחרי ס"ב, והנה ח"א ויחי רל"ח, ונאספו ח"ב י"ג רל"ו ח"ג ס"ב, וגללו ח"ג ר"מ, וע' מענין באר ג"כ במא"א אות ב' סי"א כ' יסוד דנוק' נק' באר נובע מעלה מ"ן כו' וגם כ' שם בענין באר שבע שנק' כן הבינה וכן המל' וע' מזה בזח"א ר"פ ויצא ובבה"ז כ' ע"ז. ובפ' בהעלותך תתלודק"נ באר דא כנס"י כו' ע"ש. וענין פי הבאר הנ"ל ע' במא"א אות פ' ס"ב, פה תחתון יסוד דנוק' כו' ויש להעיר ממ"ש אכלה ומחתה פיה כו' וכן נק' ראוה מדברת מאי מדברת נבעלה כו'.

(קיצור ענין. כשהנער קטן, פי הבאר, והאבן גדולה ב' בחי' באר שבע).

והנה איתא במא"א דבחי' צור נמשך משם אלקים ובחי' סלע נמשך משם הוי' וז"ל באות צ' סי"ח אלקים דההין גי' צור כו' גם בבחי' זו יסוד דנוק' נק' צור וזהו בבחי' דין מוציא אש כו' והכית בצור כו' עכ"ל. וע' בהרמ"ז ר"פ וארא דכ"ב א' ע"פ צור עולמים, ובאות סמך סנ"ב סלע רחל כשהיא גדולה ובאה בפנים כו' וסלע גי' יו"ד פעמים ה', ה' פעמים יו"ד ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' עכ"ל הרי סלע יוצא משם הוי' בהתכללות היו"ד עם הה"א וההא עם היוד ע"ד הבן בחכמה וחכם בבינה, וכן בי"ה, וכ' הי"נ שם שי"ל שזהו פי' ה' סלעי ר"ל סלע היוצא מהוי' עכ"ל וכמ"כ י"ל בפי' צור לבבי וחלקי אלקים, וכן מ"ש ואין צור כאלקינו שבחי' צור נמשך משם אלקים וע' בפ' תזריע דמ"ד, ובפ' מקץ דקצ"ג סע"ב ע"פ חי ה' וברוך צורי, ופי' בזהרי חמה שם צורי הוא המל' והרמ"ז שם האריך. והנה מבואר בפ' וישלח דקע"ד א' בענין ב' בחי' דיעקב וישראל שהוא כענין ב' הבחי' דשם אלקים ושם הוי' וכמ"ש כי שרית עם אלקים שבחי' ישראל נמשך מש' הוי' שמשתרר על שם אלקים כו' וכמ"ש סד"ה תקעו בחודש גבי כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, והנה ב' בחי' אלו דיעקב וישראל שבכל נפש מבואר בכמה דוכתי היינו בד"ה לא הביט און ביעקב מבואר שבחי' העבודה שבימי החול נק' יעקב עבדי יו"ד עקב והעבודה הוא ענין לאכפייא לסט"א במחשבה דבור ומעשה כו' אבל ישראל הוא בחי' שבת שיר אל ע"י אתהפכא חשיכא לנהורא כו' ולכן ולא ראה עמל בישראל שאין שייך עמל ויגיעה מאחר דאתהפכא חשיכא כו', וע' עוד בד"ה תחת אשר לא עבדת ובד"ה שיר המעלות ממעמקים קראתיך, ובתו"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק נת' שענין אתכפי' נק' לכתך אחרי במדבר שבחי' המדבר הוא בחי' אחרי הוי' בחי' אחוריים, בחי' לעשותה לאהבה, ונק' כי עם קשה עורף הוא שהעורף הוא המקשר ומחבר המוחין שבראש להיות להם התפשטות בגוף כו' וח"י חוליות ח"י ברכאן דצלותא, שעת צלותא שעת קרבא בחי' יעקב עבדי והוא התפלה דחול, אבל בחי' אתהפכא חשיכא לנהורא הוא בחי' ארץ זבת חלב ודבש בחי' אהבה בתענוגים כו', ועז"נ ויניקהו דבש מסלע, וזהו ענין כשהנער קטן רבו מכה אותו, פי' והכית בצור הוא כשנש"י הם בבחי' יעקב שנאמר כי קטן יעקב, והיינו בבחי' לכתך אחרי במדבר בבחי' אחוריים ונק' נער, עמ"ש בענין ונערים ממשתה נגינתם וע"פ לריח שמניך כו' בענין עד לא קבילת דכר אקרי נער וע"ד נער הייתי שרו ש"ע אמרו כמ"ש בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסליו, שהוא בחי' קטנות, גם ע"ד אתוון זעירין ואתוון בינונים ואתוון רברבין ונער קטנות זהו ענין אתוון זעירין, ואזי והאבן גדולה עפ"י הבאר היינו יצה"ר כנ"ל כיון שעדיין לא נהפך כלל הרע, וכדי תתלזלפתוח פי הבאר צ"ל ע"י הכאה, שהוא ענין מבטשין כמ"ש סד"ה להבין פי' וענין יג"מ ע"פ לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, דקשה איך קס"ד שלב נשבר יהי' בזוי אצלו ית' ח"ו.

אך הענין דיש הפרש בין דכא לנדכא, כי דכא הוא שם דבר כי מי שהוא דכא באמת ודאי שבח הוא לו אשכון את דכא, אבל נדכא היינו שע"י יגיעה בהעמקת ההתבוננות הוא משפיל א"ע ונעשה נדכא ע"י פעולה שעושה בנפשו או ע"י יסורין שהקב"ה שולח עליו מלמעלה להכניעו ולהשפילו כו', ובחי' ראשונה זהו מבחי' ישראל ובחי' ב' שייך בבחי' בית יעקב כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאין לכם כלות הנפש כו' מחמת שירד היו"ד בבחי' עקביים כו' והעצה לזה הוא מ"ש בזח"ג פ' שלח קס"ח גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין לי' כו' שיבטש א"ע וישפיל עצמו כעפר בראותו עד היכן מגיע רעת ישותו וגסותו כו' יעו"ש באריכות, ועמ"ש ע"פ ונתתי לכם מהלכים בת"א ס"פ וישב בענין וגם אתה תדין את ביתי כי בדברים לא יוסר עבד הוא הנה"ב וצריך להכותה בשבט לעולם ירגיז כו' והוא בחי' זיעתן של חיות כו' ע"ש, ואפשר גם בנה"א כשהוא מעשי' ויצירה שהוא מט"ט דעבד כנעני וע"ע שייך ואם בשבט הכהו כו' כמ"ש בד"ה וכי ימכור איש את בתו לאמה, ואפ"ל ההפרש בין בדברי' לעשי', היינו כי עשי' נק' מעשה ידיך בד"ה בחדש השלישי ובביאור ע"פ מה יפו פעמייך, עוד יש הכאה בענין קוצי דשערי דא"א המכה בז"א מאחוריו כנז' בביאור זכור דעמלק, עוי"ל ע"פ מ"ש שמאלו תחת לראשי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וכ"ז הוא ענין והכית בצור להיות אתכפייא כו' ונדכא כו', וזהו ענין לעשותה כלי בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה להכותה בפטיש סביב כו' ע"ש ועמ"ש ע"פ אם בחוקותי שצריך ב' חקיקות כו' הא' מבחוץ כו', אכן בחי' סלע כשהיא גדולה ובאה בבחי' פנים בחי' אהבה בתענוגים לכן הי' בחי' זו קרוב לכניסתם לארץ זבת חלב ודבש כו' אזי כדי לפתוח פי הבאר א"צ להכאה כ"א בדבור הוא נותן מימיו כו'. גם י"ל כעין ההפרש בין עשי' כלי דמל' לעשי' כלי דבינה כי ורחל עקרה שאינה יולדת אהוי"ר שהם הבנים לפי כי כרחל לפני גוזזיה נאלמה כו' משא"כ ה' גדולה לאה היא אם הבנים כו' ועמ"ש ע"פ המאמר ר"פ ויצא בענין ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בינה וילך חרנה היא המל' כו'.

קיצור. צור נמשך משם אלקים צור לבבי וחלקי אלקים, וסלע משם הוי' כמ"ש ה' סלעי, וזהו בחי' יעקב ובחי ישראל גם אחור ופנים, לכתך אחרי במדבר בחי' צור, ארץ זבת חלב ודבש בחי' פנים ויניקהו דבש מסלע, והאבן גדולה עפ"י הבאר, וצ"ל נדכא, מבטשין לי', והכית בצור, ואם בשבט הכהו, אבל בחי' סלע ודברתם כו'.

ועוי"ל עפמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי בת ענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' ועז"נ תתן אמת ליעקב, ובחי' זו נק' כשהנער קטן כו', תתלחולפעמים מכה בתו שהרי חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שוחרו מוסר, משא"כ כאשר אח"כ לא זז מחבבה עד שקראה אחותי היינו שהן שווין בקומתן הרי אחותו אין דרך להכות ח"ו ועז"נ אחותי בת אבי כו' ותהי לי לאשה, וע' בביאור מאמר וירא קט"ו שהוא ע"ד דברי חכמים בנחת כו' ועז"נ ודברתם אל הסלע כו' שנה עליו פרק א' וכמ"ש באר חפרוה שרים בחי' כי שרית כו' והיינו ע"י התורה אם בחוקותי תלכו שהן העושים החקיקה להיות פתיחת כו' וזהו במחוקק כו' וכש"כ בבחי' אמי ח"ו אין שייך שום הכאה כלל ח"ו. ויובן זה עוד כי בחי' אחותי הוא מארי תורה כמ"ש אמור לחכמה אחותי את, והנה מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כי בחד קטירא כו' ע"כ א"צ להכאה לעורר האהוי"ר כו', וזהו שנה עליו פרק אחד ונק' מוסר אביך גבורה דעתיק שבמו"ס, ודרך חיים תוכחת מוסר וששים מסכתות נק' ששים גבורים מגבורי ישראל דוקא כו' וז"ש בתורה וכפטיש יפוצץ סלע כו' גם ע"ד מ"ש בענין הנותן לשכוי בינה.