קח את המטה
תתכחקח את המטה
לענין קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע כו', וכ' הפנ"י פ"ו, יש להבין מה הי' צורך במטה כיון שאמר ודברתם כו' ועמ"ש ע"פ זה באריכות בבוך במדבר פ' חוקת דף רע"ד א' והועתק בבוך תרטו"ב דרפ"ו.
תתכטיש להקדים מ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א ורפ"ב ושם בד"ה ביאור ענין שחורה אני ונאוה, דתוכן הענין שירידת הנשמה מבחי' בנות ירושלים יראה שלם למטה אעפ"י שלמטה היא בחי' שחורה אני עכ"ז הירידה צורך עלי' שעי"ז נעשית בבחי' כלה ביום חתונתו זה מ"ת, וע' מזה ג"כ בת"א בד"ה וישב יעקב בענין טוב לי תורת פיך כו' ובהגהות לשם, זהו הקדמה א'. ואח"כ הקדמה ב' והוא שגם בירידתה לעוה"ז כדי שתבא להיות בבחי' כלה ע"ד ביום חתונתו זה מ"ת יש כמה בחי' היינו ע"ד יצ"מ לנה"א וספה"ע לברר נה"ב וגם הנה מתחלה נקראת בבית אביה בנעורי' ואח"כ ואם הי' תהיה לאיש כו' כמ"ש בפ' מטות בד"ה עיני כל אליך ישברו, ושם בד"ה ואשה כי תדור ההפרש בין בחי' בבית אביה בנעוריה עד"מ בחי' זו למעלה היא כאהבת הבן אל האב שהיא אהבה קרה בחי' נפשי אויתיך יעו"ש פ"ב שזהו ענין הגידה לי שאהבה נפשי, וע"ש בהקיצור סעיף א', והיינו איכה תרעה כי גם כשהם בבחי' בן ובת אותיות תבונה הרי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים וע' מזה בבוך תרטו"ב דף קכ"ו, וכשמתעלה להיות בבחי' כלה ואל אישך תשוקתך י"ל אז מקבלת מבינה עילאה שלמעלה מבחי' תבונה כי כלה ע"ש שמקבלת מבחי' כל גימט' נ' שערי בינה. וההפרש בין תבונה ובין בינה י"ל תבונה ההבנה שנמשך בסדר ההשתלשלות בחי' ממכ"ע ולכן נאמר ולתבונתו אין מספר דקשיא איך שייך מספר או אין מספר בתבונה אלא כי תבונה זהו המשכת ההשגה מעילה לעילה, אכן בינה עילאה היא ההבנה בסוכ"ע ע"ד מבין דבר מתוך דבר, ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים ר"ת יבל כו', גם כי בינה ליבא ובה הלב מבין אך יש פנימיות הלב וחיצוניות הלב כמ"ש בלק"ת בד"ה אתם נצבים וחיצוניות הלב זהו נמשך מבחי' תבונה ופנימית הלב נמשך מבחי' בינה.
ב) והנה יש לבאר מ"ש בבוך תרטו"ב שם ע"פ קח את המטה סעי' ז' דאיתא בילקוט בתלים קפיטל ע"ח ע"פ הן הכה צור דקי"ד ג', וז"ל ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים (היינו מ"נ) כשהנער קטן תתלרבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מייסרו, כך מתחילה והכית בצור, בפ' בשלח י"ז ו', וכאן ודברתם אל הסלע, וכיון שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנאמר ויזובו וכתיב ואשה כי תזוב כו' עכ"ל (משא"כ בענין והכית בצור לא טפטפה דם כי היתה עדין נערה קטנה שאין לה דם נדות עדיין), וכ"ה בילקוט פ' חוקת סוף רמז תשס"ג (אפ"ל צור בחי' יעקב כמ"ש יבקע צורים יבקע אותיות יעקב, וסלע בחי' ישראל), הלימוד ע"ד מכל מלמדי פי' כי כל בשמים ובארץ הוא המלמד לבחי' דוד בחי' מ' שם ב"ן בגימט' בהמה, ע"ד מרדע שמורה דיעה בפרה במד"ר נשא דרנ"ח ונק' מלמד, ולימוד זה מבחי' בשכמל"ו ששם השגת המלאכים הנק' בהמה בד"ה בכ"ה בכסליו ובד"ה רני ושמחי השני ובד"ה ואלה המשפטים בענין ונתתי עשב בשדך לבהמתך, וזהו נק' כשהנער קטן שהשגתו רק ביחו"ת שלמטה היש ולמעלה אין, ולכן לפעמים רבו מכה אותו, וכמארז"ל במד"ר אמור פכ"ט ע"פ אני ה' מלמדך להועיל מסקיד לך ע"ד אעא דלא סליק ביה נהורא כו' מבטשין לי' זח"ג פ' שלח קס"ח הובא בסש"ב פכ"ט, ובבה"ז פ' קרח דקע"ח ב' על המאמר שם ע"פ ועבד הלוי הוא אלמלא דינא כו', נמצא הדין והביטוש עושה לבחי' אעא דהיינו כי האדם עץ השדה שזהו פי' אעא שיהי' סליק בי' נהורא דנשמתא, ובסש"ב שם פי' ענין ומהות הביטוש להיות לב נשבר, נבזה בעיניו נמאס, וע' בלקו"ת בדרושי עשי"ת בדרוש להבין פי' יג"מ בענין לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה שיש דכא ויש נדכה, וע' מזה בזח"ב משפטים דק"ח ע"א שזהו הנק' זבחי אלקים, ובחי' ביטוש זה נמשל להכאה, ומצינו שהדיבור נק' הכאה כמ"ש ויך את המצרי ופירש"י ע"פ הלהרגני אתה אומר שהרגו בשם המפורש, וע' מד"ר ר"פ תצוה שלכן נק' ישראל זית כמ"ש זית רענן יפה פרי תואר כמו שהזית חובטין אותו וטוחנין אותו וטוענין עליו אבנים אז נותן שמנו כו' כך ישראל ויאנחו בנ"י מן העבודה, וכתיב בצר לך ומצאוך כו' כי אל רחום ה' אלקיך בפ' ואתחנן סי' ד' למד ל"א, אכן משהגדיל ע"ד כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, וע' מד"ר פ' מקץ פ"צ ע"פ רק הכסא אגדל ממך שכמו"כ נא' והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתכם הרי לא מיעוט רק שגדולתי למעלה מגדולתכם, ואפ"ל ע"ד האדם הגדול בענקים או ע"ד המאור הגדול, והגדלה זו בנש"י ע"ד והי' אור הלבנה כאור החמה, או כמו שאומרים גדול הדור, לכן בבחי' זו אין שייך הכאה ואעפ"כ שייך בדברים הוא מייסרו, כי צריך לעשותו כלי ריקן כמ"ש בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה ושיהי' בבחי' אין ממש, וע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני פ"ג גבי אלא היינו ביטול היש וגסות הרוח שבאדם כו', וע' בלק"ת פ' חקת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר ושם פ"ג בפי' במחוקק שצ"ל ב' חקיקות לעשותה כלי שיתן מימיו בחי' מ"נ, והיינו ע"י התורה כמ"ש אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, וזהו ענין בדברים אתה מייסרו כו'.
ג) קיצור מש"ש סעי' ג'. מ"ש בזח"א פ' בראשית כח"ב ובגינייהו חב בסלע דמחא בי' דלא אמר ליה אלא ודברתם אל הסלע, ובסה"מ סי' קי"ג דבור לשון זווג כמו ראוה מדברת כו', והענין כי כנס"י עם הקב"ה תתלאלפעמים הם בבחי' פב"פ ולפעמים בבחי' אב"א, ולעתים יורדת כנס"י לבי"ע כמ"ש זה בלק"ת סד"ה ביום השמיני שלח את העם ע"ש שעד"ז פי' הפסוק אז תשמח בתולה במחול במחול לשון ריקוד כו' ע"ש, והנה בעבודת ה' ענין בחי' אחוריים זהו כשהעבודה רק ע"י אתכפיא, וזה הי' ענין נסיעתם במדבר כמ"ש חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר אחרי דוקא בחי' אחוריים, ובחי' פנים זהו כאשר אתהפכא חשוכא לנהורא והתענוג הוא באלקות וזהו בחי' ארץ זבת חלב ודבש, וכמשנ"ת בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק, ובד"ה ואהי' אצלו אמון בלק"ת פ' במדבר שזהו ענין אחור וקדם צרתני, ושזהו ענין בחי' רצון ובחי' תענוג, וב' בחי' אלו זהו ענין צור ובחי' סלע, וע' מענין צור בזהר ס"פ בשלח דף ס"ד, ולפי שלפעמים דרך נחש עלי צור ע"ד בא נחש על חוה ע' מזה בהרמ"ז פ' בראשית ד"ו ע"ב ד"ה דא מטה האלקים וכן באדם הו"ע אפילו נחש כרוך על עקיבו על בחי' עקב דיו"ד עקב והו"ע עון עקבי יסובני עמ"ש בבוך דברים ע"פ והי' עקב תשמעון, ע"כ לפעמים צ"ל והכית בצור שלא יומשך אחר הנחש כו' ועמ"ש בלק"ת פ' חוקת בד"ה ויעש משה נחש הנחשת, משא"כ בחי' סלע ע"ד הוי' סלעי שם אין שייך הכאה ח"ו, כ"א בדברים הוא מייסרו. הג"ה וגם צור שייך לשם אלקים כמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם וסלע שייך לשם הוי' כמ"ש הוי' סלעי. ועוי"ל כי צור שהוא חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר זהו בחי' בנעורי' בית אביה שנת"ל סעיף א' ולכן שייך והכית בצור כי חושך שבטו שונא בנו, אבל בחי' סלע זהו כשמתעלה להיות בבחי' ביום ההוא תקראי אישי, ובבחי' זו אין שייך הכאה ח"ו כ"א ודברתם אל הסלע, ועמ"ש בד"ה כי בועלייך עושייך בבוך שמות בסופו, אחר דף שנ"ח, שזהו ענין מקדש ד' כוננו ידיך כי כנס"י נק' מקדש כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיינו ע"י עסק התורה כמשארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, אך כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וצ"ל כלי ריקן לקבל גילוי אלקותו ע"ד אם ישים אליו לבו, ועשיית כלי זה זהו ענין כוננו ידיך ג' ידות ג' אבות, באר חפרוה שרים, וזהו ענין ודברתם אל הסלע.
אחור ג"כ נק' צור שהוא דבר קשה וחזק ע"ד כי עם קשה עורף הוא וסלחת שזהו מעלה לשבח כמ"ש במד"ר פ' כי תשא וע' בת"א פ' תצוה בהביאור ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק, שיש בחי' קוצי דשערי דא"א שמכה בעורף דז"א וממשיך התחלקות הדעת לחו"ג שהם אהוי"ר, מזה נמשך והכית בצור, אך כלה זהו פנימי' כלתה נפשי לחצרות ה' בבחי' תשוקה ותענוג ממש וזהו בחי' קדם ע"כ שם אין שייך הכאה ח"ו, וזהו בחי' איתן מושביך ושים בסלע קנך שבחי' סלע שהיא כלה מקבלת מבחי' איתן.