קח את המטה

תתיטקח את המטה

הועתק מספר במדבר עם הגהות

קח את המטה, רבות כאן וגמרא מנחות סוף פרק אלו מנחות נקמצות דף ע"ו סע"ב על ואת בעירם התורה חסה על ממונן של ישראל, ועיין מענין התורה חסה בגמרא פרק אלו טריפות דף מ"ט ע"ב, בס"ח סי' תקל"א והובא ביר"ק אכילה י"ד לענין צמאון אדם ובהמה יתנו לאדם תחילה ואח"כ לבהמה דכתיב גם אתה שתה ואח"כ גם לגמלך אשאב כו' וכתיב והשקית את העדה ואת בעירם העדה תחלה ואח"כ בעירם אבל באכילה הבהמה קודמת, ועמ"ש מזה לקמן סד"ה עולת תמיד, וע' באוה"ח פ' חיי גבי ותשאב לכל גמליו במחכ"ת לא ראה ד' ס"ח הנ"ל.

ב) רבות פ' עקב רצ"ב ג' (שהוא פ"ו ב'), השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו רבנן אמרי כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כו', הים ראה וינס מה ראה, ר' נהורא אומר שם המפורש ראה חקוק על המטה כו' בסלע עשה להם נסים במים שנאמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו כו' עכ"ל.

ג) זח"א בראשית כח"ב, ומשה בגינייהו אתתריך מאתרי' ולא זכה למיעל בארעא דישראל, דבגינייהו עבר מאמר דקוב"ה וחב בסלע דמחא בי' דלא אמר לי' אלא ודברתם אל הסלע ואינון גרמו כו' עכ"ל, ובסה"מ סי' קי"ג ודברתם דבור לשון זיווג כמו ראוה מדברת כו' וע"ש בשם הלק"ת פ' חקת כי כוונת משה הי' להחזיר את רחל פב"פ עם ז"א אפי' בזמן שדור המדבר קיים כו' עכ"ל. וזה צ"ע דלכאורה המעשה דהכאת הסלע הי' בשנת הארבעים לאחר שמתו כל דור המדבר כמ"ש מהרמ"א. והנה כ' שם בסה"מ משה חשב כי ע"י ההכאה הי' אפשר להאיר בה אפילו בהיותה אב"א, וטעה בזה שא"א להביא האורות למ' בעל כרחה אלא עד שתבא הסלע פב"פ דהיינו מ' עם זעיר פב"פ עכ"ל, והענין כי ענין פב"פ זהו ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה ואהיה אצלו אמון סעי' ג' וז"ל כי גם בתשוקה וכלות תתכהנפש שמלמטה למעלה יש ב' בחינות הא' כמ"ש מי לי בשמים כו' ע"ש, שבחי' הפנימיות זהו כשיש לו אהבה בתענוגים, ובחי' אחוריים כשרוצה זה, אבל אינו בבחי' תענוג ממש, ועיין מזה בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק שבחי' אב"א זהו ענין לכתך אחרי במדבר, ובחי' פב"פ זהו ארץ זבת חלב ודבש יערי עם דבשי מתיקות, וזהו ויניקהו דבש מסלע, וע' מזה ג"כ בד"ה לא הביט און ביעקב, ובסש"ב פרק י"ב שזהו ההפרש בין מדרגת הבינוני שהיא בחי' אתכפיא ובין מדרגת הצדיק שהוא דאתהפכא חשוכא לנהורא, וז"ש שמחו צדיקים בה' וע' מזה בלק"ת פ' תבא בד"ה תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו', והיינו שהצדיק ממשיך היחוד עליון פב"פ ולכן נק' צדיק כי צדיק היינו יסוד כמ"ש וצדיק יסוד עולם ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה מי יתנך כאח לי, וע' במא"א אות צדיק סעיף ז' וע' זח"א ויצא קנ"ג ב', ובפרדס ערך צדיק היסוד נק' צדיק ולא נקרא כן אלא בהיותו עושה צדקה עם צדק היא המ' כו' עכ"ל, וצדקה די מחסורו שלא תהי' בחוסר כל בחי' כי כל בשמים ובארץ, ולמלאות פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום חסרון וכמו בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא כו', וזהו ענין צדיק וטוב לו, ע"ד והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה, דהיינו המשכת יחוד עליון, ועמ"ש ע"פ אור זרוע לצדיק בלק"ת בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון, ולכן בשבת נאמר טוב להודות לה' כי השער החצר הפנימי' כו' וביום השבת יפתח, גם מצא אשה מצא טוב טיבו דעתיקא, והנה לבוא לבחי' בינוני ואתכפיא שייך הכאה, וארז"ל מחינן ליה בארזפתא דנפחא עד דמוין דעתיה, פ"ה דברכות דל"ד א', וכן אפילו למעלה יש קוצי דשערי דא"א המכה בעורף דז"א, כמ"ש בביאור דזכור פ' תצוה שם, אבל לבוא לבחי' פנימי' ואהבה בתענוגי' ע"ז לא שייך הכאה כ"א זה בא ממילא, וזהו ענין ולא ראה עמל בישראל, וע' בסש"ב פי"ד שאין משפט הבחירה כ"כ בזה לאדם, וע' באג"ה סי' י"ח ד"ה כתיב מה יפית, וז"ש אם תעירו כו' עד שתחפץ וע' עוד בלק"ת בד"ה וישלח יהושע כו' מרגלים כו' ואת יריחו, ולכן כשהי' הסלע רק בבחי' צור שם שייך הכאה וכדלקמן, אבל בבחי' סלע שזהו ענין פב"פ ע"ד בראת צדיקים שם אסור להכות כי לא זו הדרך, גם ע"ד שארז"ל פב"ת דערובין דף קוף ע"ב אסור לאדם שיכוף את אשתו לדבר מצוה כו' כ"א יכול לתובעה בפה, וכך עד"מ בענין יחוד העליון הנ"ל דכנס"י עם הקב"ה, צ"ל ואל אישך תשוקתך, ולא ע"י כפייה והכאה ח"ו, כ"א ודברתם אל הסלע כו', והיינו כי פב"פ ענין פנים זהו התענוג והתשוקה וזהו הפך הכפייה כו'.

קיצור. צור אב"א אתכפיא זהו ע"י הכאה, פב"פ אהבה בתענוגים צדיק, זה אינו ע"י הכאה כ"א ע"ד מקדש ד' כוננו ידיך ועמ"ש מענין ההפרש בין כשהמ' מקבלת מבחינת אחוריים ובין כשמקבלת פב"פ בבה"ז פ' אחרי דע"ז תאנא אתעברת ה' עילאה כו' עד ענין ואיש כי יקח אחותו חסד הוא.

ד) שם בפ' בראשית ד"ו סע"ב, איש מראה כו' בעלה דההוא מראה כבוד ה', ע' במק"מ ובהרמ"ז, וביד המצרי חנית דא מטה האלקים (ע"ש בהרמ"ז בשם האוצ"ח אור היוצא מיסוד אבא) ודא איהו מטה דאתברי ע"ש ביה"ש (כ' הרמ"ז שאזי ביה"ש הי' עדיין כח עה"ד טו"ר בעולם לכן תוכל להתהפך מנחש למטה עכ"ל. ולפמ"ש באו"ת ס"פ וירא בענין אילו של יצחק שנברא בע"ש ביהש"מ שהטעם כי ביהש"מ דבר הממוצע בין יום ולילה והוא בחי' אין ועמ"ש תתכאבענין קרן, כמ"כ י"ל בענין מטה הנ"ל שתכליתו לייחד ולחבר זו"נ שגם עה"ד יתברר ויוכלל בעה"ח ע"כ נברא ע"ש ביהש"מ) וחקיק בי' שמא קדישא גליפא קדישא (היינו כמש"ל בשם הרבות פ' עקב ר' נהורא אמר כו') ובהאי חב בסלע כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים (וע"ש בהרמ"ז בשם הגהת הרח"ו באוצ"ח, והוא ביאור הדברים שבהיות רחל בבחי' אחור נק' צור שהוא אלקים דההין, אבל עתה שהיו קרובים לבוא לא"י כבר היתה רחל מוכנת להיות סלע עכ"ל, וענין היותה בבחי' אחור מובן ממ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק, ומשם יובן ג"כ ענין בחי' פנים וזהו ענין סלע, וע' במא"א אות סמך סי"ב ואות צ' סי"ח, עוד כ' הרמ"ז שם א"נ צור הוא בחי' הכלים החיצוני' ששם יש שליטה לנחש וצורך לנשיכתו לאילה וכמו שהיו בקי"ס כנרמז בזח"ב בפ' בשלח דנב"ב אבל הסלע ה"ס הכלים הפנימים ואין שם דרך נחש כו', ובאוצ"ח איתא שהמטה ה"ס ו' להיותו אור יוצא מיסוד דאבא כו' עד וה"ס מט"ט שר הפנים כו', ועוונות ישראל גרמו שלא נתן לב למה שאמר לו ודברתם אל הסלע דבור דוקא שה"ס זיווג דנשיקין שאין שם כח לחיצוני' חלילה וארז"ל שנה עליו פרק אחד שאז יהי' מוכן לקבל אור אבא עכ"ל וע' בתניא פמ"ה שעסק התורה הוא בחי' נשיקין עכ"ל, והמק"מ בפ' הנ"ל בדף כ"ז סע"א כ' וז"ל כ' הרח"ו ז"ל בפ' שלח לך וז"ל הבן רז זה כשהכה משה את הסלע ע"י הכאה נתעורר הנחש לינק ח"ו) א"ל קוב"ה, משה לא יהבית לך [מטה] דילי להאי, כי ההכאה ע"י המטה לא שייך רק בבחי' צור ולא בבחי' זו כו', וכמש"ל ס"ג ובזהר משפטים דף קי"ד ע"ב עתיד קודב"ה לאהדרא לך גזל דידך דאיהו מטה דאתמר ביה ויגזול את החנית מיד המצרי כו' ודקט"ו ע"א מענין מטה משה, גם מצינו בזח"ב ר"פ וארא כב"ב שדיבר משה לבחי' ש' אלקים דברים קשים באמרו אד' למה הרעות כו', וקרוב הדבר למש"כ, ואפשר להעיר עוד ממ"ש תתכבבפרדס שער אבי"ע פ"ד בענין שלפעמים היחוד ע"י מט"ט בסוד היבום ופי' שם ספ"ה שאין ר"ל כפשוטו אלא שההעלאת מ"ן דכנ"י הוא ע"י אמצעות מט"ט ע"ד מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן כו' וא"כ בבחי' זו י"ל שייך הכאת הצור במטה שהוא מט"ט כו' לעשותה כלי ולהעלות מ"ן כו' משא"כ כשאין היחוד והמ"ן ע"י כלל וע' בזח"א פ' ויצא דקנ"ו ע"פ וימצא דודאים ובמק"מ שם.

קיצור. המטה נברא ביהש"מ, שיוכל להתהפך מנחש למטה, או ביהש"מ אין, או ע"ד תוספת שבת, שגם מק"נ נכלל בקדושה להוסיף גבול הקדושה, ע"י הכאה נתעורר הנחש כי מבחי' גבורות ודינין דקדושה נמשך יניקה לדינים קשים ע' בדרוש נחש הנחשת ועל"ק ס"ז בשם הילקוט שנעשית זבה, הג"ה יש להעיר מ' נק' אשה וארז"ל ומכבדה יותר מגופו כי אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו, וההכאה שייך רק לנה"ב.

ה) עיין מענין המטה בהרמ"ז פ' בשלח דמ"ו ע"ב בד"ה הרם את מטך וז"ל איתא בתיקונים דמטה שנשתמש בו משה דאיהו דיוקנא דזעיר ששימושו במט"ט ונק' מטה מפני שמטה לחסד ולדין כו' עכ"ל, וע' במא"א אות מ"ם סס"ד פי' מטה יסוד אבא וגם מט"ט וברבות וישב ספ"ה איתא ומטך זה מלך המשיח שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון כו' וזה א"ש לפי' הנ"ל דמטה הוא יסוד אבא וע' מענין המטה ברבות ס"פ קרח, לפ"ז א"ש מ"ש קח את מטך, אעפ"י שנאמר ודברתם ולא הכאה, עכ"ז נצרך המטה ע"ד מטה עוזך כו' מציון כו', אשר בחי' ציון שהוא יסוד הוא מקור המשפיע לבחי' המל' הנק' סלע, ועד"ז נא' איתן מושביך ושים בסלע קיניך, איתן הוא יסוד, וזהו ודברתם אל הסלע היינו בחי' היחוד כנ"ל שהמשכה זו ע"י יסוד, ובמ"א נת' שבחי' סדר ההשתלשלות מדומ"ע נק' ג"כ מטה מש"ה שייך מטה בבחי' ודברתם, עמ"ש מזה בד"ה נטה את ידך והרם את מטך, ובת"א פ' וארא בד"ה וידבר כו' קח את מטך וסד"ה וידבר משה אל ראשי המטות ועמשל"ק סעיף ח'.

קיצור. מט"ט משמש למארי' ז"א עד"ז מטה משה גם ענין מטה עוזך ישלח ה' מציון. פירוש מטה לשון כח ועוז להכי א"ש מ"ש קח את מטך כו' אף שנאמר רק ודברתם כו', ועמ"ש בלק"ת פ' בחקתי בפי' מטה לחם בד"ה בשברי לכם מטה לחם.

ו) אפ"ל עוד בענין קח את מטך כו' ודברתם כו' כי הסלע הוא תושבע"פ וכדי שיהי' בבחי' ודברתם ע"ד ואשים דברי בפיך, זהו ע"י מטה הנ"ל וכמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו' לאמר זה הדבר, שבחי' משה דעת עליון הוא הממשיך בחי' מטה כלפי חסד שהוא ענין להטות ולהפוך המדות שבנפש שיהיו כלפי חסד ואהבת את ה', ועי"ז נמשך לאמר זה הדבר דהיינו באמירת כאו"א פרשה שבתורה כו', יהי' זה הדבר עצמו שנאמר מאז ומקדם בחי' ואשים דברי ממש בפיך ואזי ודברתם אל הסלע ונתן מימיו כו' לפי שעל ידי דיבור זה תמשיכו מבחי' מקור מוצא פי הוי' בבחי' הסלע הנק' תושבע"פ, א"נ ודברתם אל הסלע להמשיך מתושב"כ לתושבע"פ ואזי ונתן מימיו ועמ"ש בד"ה וכל העם רואים, מענין אל תאמרו מים מים.

תתכגקיצור. פי' ודברתם אל הסלע תשבע"פ, ולכן צ"ל מטה כמ"ש בענין וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר שיהי' הדבר בבחי' זה.

ז) ילקוט בתלים קפיטל ע"ח רמז ת"ת י"ט ע"פ הן הכה צור דקי"ד ג' וז"ל ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים, כנער קטן רבו מכה אותו, ומלמדו כיון שהגדיל בדברים הוא מייסרו, כך מתחלה והכית בצור, וכאן ודברתם אל הסלע, וכיון שהכה משה את הסלע טפטפה הסלע דם שנא' ויזובו וכתיב ואשה כי תזוב כו' עכ"ל, וכ"ה בילקוט פ' חוקת סוף רמז תשס"ג אלא ששם לא נז' מש"כ וכיון שהכה כו' טפטפה דם כו', ע' בפע"ח שער הסוכות פ"ב ע"פ מכל מלמדי השכלתי, שבחי' יסוד הנק' כל ע"ש שנמשכים בו נש"ב הוא מלמד את דוד שהוא מל', ומה מלמד אותה תושב"כ ותושבע"פ שהוא ממשיך אליה הטיפה מחו"ג דאבא ואימא שזהו תושב"כ מאבא ותושבע"פ מאימא, וזהו ענין משכיל על דבר כו' ע"ש, וכשמקבלת מבחי' כל הנ"ל נש"ב נעשית כלה. ויש לפרש ענין לימוד זה היינו שממשיך לה המוחין, ונודע מענין כי אל דיעות שיש ב' בחי' דעת הא' מלמטלמ"ע שהוא יש מאין והב' מלמעלמ"ט שלמעלה היש ומה שלמטה הוא כלא חשיב, וזה מקבלת מבחי' מכל מלמדי השכלתי, וע' בזהר ס"פ צו דל"ה ע"א ע"פ צור תעודה חתום תורה בלימודי (ענין ואשה כי תזוב בזח"ג פ' מצורע שמזה יניקת החיצונים נ"ד ה' וא"כ מהכאה הנ"ל נמשך בחי' זו כו' וזהו העון כו' והיינו כי ע"י ההכאה התעוררות הגבורות כו') צור תעודה דא סהדותא דדוד, פי' מל' הנקראת תעודה, צור היא קישורא כמאן דקטר קיטורא באתר חד, ופי' המק"מ שהמל' תמיד נקשרת עם זעיר ושיעור הכתוב צור תעודה ר"ל תעודה שהיא מל' תמיד נקשרת עם זעיר וע"י מי ואמר חתום לתורה בלימודי דהיינו הטיפה היורדת מהמוח דזעיר לנ"ה שלו שהם לימודי הוי', ומשם ליסוד דזעיר ומשם למל' עכ"ל וא"כ זהו ענין מכל מלמדי השכלתי הנ"ל ונק' תעודה ע"ש ועדותי זו אלמדם דהיינו ענין כי אל דיעות הנ"ל. ומזה יובן מ"ש המדרש גבי והכית בצור כנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו, פי' צור זה הו"ע צור תעודה, וכשהוא נער קטן, היינו כשמלובש במט"ט שעליו נאמר נער הייתי כו' ונק' קטן בחי' קטנות כנז' בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסליו גבי חנוך לנער עפ"י דרכו, גם ע"ד מ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא, כי בחי' יעקב נק' קטן לגבי בחי' ישראל כי שרית כו' וע"י ההכאה נמשך מ"ש הביטו אל צור חוצבתם כו' אל אברהם כו' ובבחי' זו אין רק גילוי דיעה תחתונה הנ"ל ע"כ להיות ועדותי זו אלמדם רבו מכה אותו, וכענין אפקוהו למט"ט ומחיוהו ס' פולסין דנורא ועמ"ש ע"פ ובמלאכיו ישים תהלה, מחמת כי ומשם יפרד כו' ומזה נמשך ומשתלשל למטה כי לתאווה יבקש נפרד, ועד"ז כשנער קטן בחי' כי נער ישראל כו' וכמ"ש בענין ונערים ממשתה נגינתם שאינו בערך חתנים מחופתן כו', וע' בזח"ג פ' קרח דקע"ח ב' ע"פ ועבד הלוי הוא תו הוא דא עתיקא אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עילאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא כו' ע"ש ובבה"ז נמצא הדין שזהו ההכאה גורם העבודה, וזהו ענין כשהנער קטן רבו מכה אותו כו'. אבל כשהגדיל ע"ד ולא נתן ה' לכם לב לדעת תתכדכו' עד היום הזה, שנעשו בעלי דיעה, להשיג בחי' דיעה עליונה דכולא קמי' כלא חשיבי ממש, אזי לעשותו כלי א"צ הכאה ח"ו, כ"א בדיבור הוא מייסרו, כי הנה אף כשהגדיל עכ"ז בכ"י צ"ל עילוי למוחין חדשים וכמ"ש בזהר ויגש דר"ז ע"א בפי' ושמים לא זכו בעיניו שעדיין אינם זכים כדבעי כי ז"א לגבי ע"ק נק' ג"כ כי נער ישראל, אף שלגבי נער מט"ט נק' וגם זקנתי זקן שקנה חכמה ונק' אלקים לגבי ע"ק שנק' הוי' וכמ"ש בלק"ת פ' ראה בביאור ע"פ כי תשמע בקול שהוא ג"כ כמו יחו"ת ודע"ת לגבי יחו"ע וד"ע, וכש"כ בבחי' מל' ולכן צ"ל תמיד בחי' למודי הוי', בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב תתן אמת ליעקב כו', וע"כ צריך לעשותה כלי בכי"ו אלא שא"צ הכאה כ"א בדבור הוא מייסרו כו' ועי' בלק"ת פ' בהעלותך בביאור דמנורת זהב בענין כתיתת הזתים, ובזח"ג פנחס דרמ"ז סע"א בענין כתית, ובמא"א אות ב' סעיף ע"ב בשרשה בכל מקום זיווג יסוד דנוק' בדכורא עכ"ל והי"נ כ' סוד בטישה ע' בפי' מאמר הזהר בראשית דט"ו בריש הורמנותא כו'. ואפ"ל ההכאה כשהנער קטן אזי עדיין אינה בבחי' אשה לאיש כ"א בבחי' בנעוריה בית אביה המבואר בלק"ת פ' מטות בד"ה ואשה כי תדור עד לא קבילת דכר ובד"ה לריח שמניך פ"א בענין עלמות מי שלבו אטום כבתולה, ותירוש ינובב בתולות יין מפקחו נכנס יין יצא סוד זהו שנה עליו פרק אחד וכ"ש ע"י שמן ע"ש בענין כי בועליך עושיך אלא מקודם בבית אביה שייך הכאה במטה כו'.

קיצור. נער קטן רבו מכה אותו ומלמדו, ענין מכל מלמדי, עמ"ש בענין ויטע אשל, אלף לשון לימוד אאלפך חכמה, וכן הלמד, וההפרש ביניהם, כי יש מרדע הנק' מלמד שמלמד את הפרה, בחי' נה"ב ומורה דעה בפרה, וזהו ההתבוננות מיחו"ת מלכותך מל' כל עולמים, ויש אאלפך חכ' לנה"א ההתבוננות יחו"ע, והלימוד כשהנער קטן מיחו"ת ביטול היש, משא"כ כשהוא גדול הלימוד יחו"ע כו', ענין צור ע"ד צור תעודה, ועדותי זו אלמדם, ובבחי' זו יש מכה אותו, ס' פולסין דנורא, וע' זח"ג קע"ח ב' ע"פ ועבד הלוי הוא אלמלא דינא כו' הוי אומר כו' הרי צריך להדין והכאה שעי"ז דוקא יבא לגלוי בחי' הוא דא עתיקא, אך זהו כשהנער קטן ע"ד בנעוריה בית אביה קודם בחי' ואם היו תהי' לאיש, עד לא קבילת דכר שלבו אטום כבתולה ואזי שייך שהאב מכה לפעמים בתו ע"ד הנ"ל אלמלא דינא, משא"כ כשהגדילה בבחי' ואם הי' תהי' לאיש כו', והנה הלימוד זהו עצמו ענין היחוד היינו השפעת החכמה וזהו שנק' והאדם ידע שיהי' ומלאה הארץ דעה, וכשהגדיל הרי דברי חכמים בנחת דוקא נשמעים וכמ"ש בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי כו' שכדי שתוכל לקבל שפע החכמה להיות אמור לחכמה אחותי את זהו ע"י שהיא בת אבי בחינת חכמה, ועשיית כלי זה זהו ע"י ודברתם כו', משא"כ ע"י שהכה כתי' ויזובו מים בחי' ואשה כי תהיה זבה כו' המבואר בזהר פ' מצורע.

ח) בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות, נתבאר ההפרש בין שבט ובין מטה כי שבט ביסוד ו' קטנה בחי' מי יקום יעקב כי קטן הוא, ומטה ו' גדולה בתפארת, ומטה לשון ממשלה בחי' כי שרית עם אלקים, וזהו מטה עוזך, ופי' ו' גדולה שיש יו"ד בראשה שהן המוחין, ועפי"ז יש לפרש מש"כ בילקוט ע"פ קח את מטך, הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון כו' שזהו בחי' ת"ת שעולה עד הכתר בריח התיכון ועמש"ל סעיף ה', גם אפ"ל עפמ"ש במא"א אות א' סעיף ד' וז"ל וגם מ"ד תתכהומ"נ נק' אבני שיש טהור ואין לומר מים מים, שהם ב' מ"ד ומ"ן ב' גדפי א' כי העליונה מים זכרים והתחתונה מים נוקבין, והרקיע המבדיל הכל אחדות א' עכ"ל, וזה הרקיע המבדיל הוא ענין הקו שבין שני היודין של האלף שהוא ענין וא"ו וזהו ענין המטה שהוא בחי' וא"ו ולכן קח את המטה, ועי"ז ודברתם אל הסלע ונתן מימיו שהוא בחי' מ"נ לפי שהמטה והקו מחבר מ"ד ומ"ן כו', וע' בזהר בראשית דכ"ו ע"ב במאמר אר"ע לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור כו' ובת"ז תיקון ס"ו דק"א ע"א ועמ"ש במ"א ע"פ כמים הפנים לפנים, שה"ע חיבור ב' בחי' מים הנ"ל דמ"ד ומ"ן. ועמ"ש מזה ע"פ זה יתנו מחצית השקל כו' דפי' בפרדס שער הראשון פ"ו שהוא אות אלף ב' יודין עשרים גרה.

קיצור. מטה ו' גדולה ת"ת ע"ד והבריח התיכון וזהו מטה עוזך, והנה הוא"ו דאלף מחבר הב' יודין שבאלף שהם מים עליונים ומים תחתונים לכן עי"ז ונתן מימיו, וע' בדרוש ענין הנסכים בניסוך היין לשיתין כדי שיתעלו מים תחתונים, ועמ"ש ע"פ מחצית השקל שפי' בפרדס שער הראשון פרק שישי שהוא אות אלף ב' חצאי השקל ב' יודין שבאלף כו'.

ט) עוד בילקוט פ' חקת דרל"ח ע"ד ע"פ קח את המטה, אולת קשורה בלב נער כו' משלי כ"ב וע' ילקוט בשמואל א' ע"פ וחנה היא מדברת על לבה ובבחיי ר"פ שמות אף שהאולת קשורה עכ"ז שבט מוסר כו', ובמא"א א' ססעי' מ"ח אויל אבא דקליפה היפוך לחכ' דקדושה כו', וא"כ אולת נק' חכ' דקליפה הנמשך מעה"ד טו"ר דכתיב בי' ותפקחנה עיני שניהם כו' ועה"ד טו"ר קשור במט"ט הנק' נער, וענין שבט מוסר י"ל עפימ"ש אשר יעבר תחת השבט העשירי יהי' קדש.

אולת ענין הוללות וסכלות, דרך אויל ישר בעיניו משלי י"ב ט"ו, אוילים מדרך פשעם, תלים ק"ז י"ז, איש חכם נשפט את איש אויל משלי כ"ט ט', וכעס אויל כבד משניהם, כ"ז ג', כי אויל עמי ירמי' ד' כ"ב, אולת אדם תסלף דרכו משלי י"ט ג', אך אוילים שרי צוען ישעי' י"ט י"א פי' בבחיי פ' מקץ דף נ"ד ג' מה שהקב"ה מנע מהם שלא יוכלו לפתור חלום פרעה, ובפ' בא דפ"א ע"ב פי' על שלא הבינו גדולת הוי' כו' וכ"ה ברבות ס"פ שמות פרשה ה' שהוא ע"ד ואבדה חכמת חכמיו כו', וע"ש פרשה א' דקי"ז ע"ב גבי כל הבן הילוד, אמר הקב"ה מי שנתן עצה זאת שוטה הי', אך אוילים שרי צוען. נשמע מכ"ז דפי' אויל אינו שוטה ממש וחסר דיעה, כ"א שאף שהוא חכם בעיניו אבל חכמתו הוא שטות, ע"ד החקר אלוה תמצא. שמדמה האלקות ע"ד שכל אנושי כו' ואינו מבין כי השכל האנושי אין משיג אלקות כלל לכן מזה יפול בשטותים גדולים. ועד"ז פי' אולת קשורה בלב נער, לא שהנער הוא שוטה כי יוכל להיות כשיזקין יהי' חכם אבל להיותו נער שכלו הוא בקטנות ע"כ כשהולך אחר קטנות שכלו זהו אולת, ומה שהוא רע נדמה לו טוב כו', וברבות ר"פ בא פי"ג פי' וכעס אויל כבד משניהם ע"ד כבד לב פרעה שנעשה לבו בחי' כבד, ובמא"א אות כ' סעיף ג' וכבד נק' סמאל כו' והוא מהזהר פנחס דרל"א, והמכניעו הוא שם הוי' גי' כבד, והיינו בחי' הראיני נא את כבודיך כו' גם ע"י התורה אין כבוד אלא תורה כו'.

תתכוקיצור. ענין אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנו ממנו במשלי סי' כ"ב.

קיצור בילקוט פ' חקת דף רל"ח ע"ד ע"פ קח את המטה ע"פ מ"ש במשלי סי' כ"ב אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו, עיין לק"ת בד"ה בהעלותך הראשון בענין אוילים מדרך פשעם, אך אוילים שרי צוען, נשמע דפי' אויל אינו שוטה ממש כי שרי צוען היו חכמים אבל חכמתם בדברים נמוכים ולא נתנו לב להשכיל גדולת ה' חכים ולא בחכמה ידיעא ועד"ז אולת קשורה בלב נער מוחין דקטנות ושבט מוסר ירחיקנה ממנו, ע' מד"ר ר"פ שמות ע"פ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.

י) זח"א פ' בראשית דכ"ז ע"א וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא, במא"א אות קוף סעי' י"ב קשה כו' מצד הדין גם קושיא מצד הגבורות, ובאג"ה סי' כ"ו ד"ה והמשכילים יזהירו, מובן שהקושיא היא העלם וכיסוי המסתיר על ההלכה כו' שזהו ענין הקליפות שמסתירים כו' וז"ש ברע"מ דקושיא מסטרא דרע עכ"ד, ובלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני, והנה כתיב סלסלה ותרוממך כו' שהסלסול הוא בשערות להפרידם שלא יהא עירוב ובלבול בין הלכה להלכה כו', מזה מובן הקושיא כמו עירוב השערות ובלבול הצנורות כו', בחומר בקל וחומר, במא"א שם סעיף כ"ה קל וחומר חו"ג המקיל הדין והמחמיר ואפ"ל קדק"ל וקד"ק, וכן קלות נק' עשה ול"ת, וחמורות כריתות ומיתת ב"ד כו', שבאלו מגיע הפגם במקום גבוה יותר כמו שיש פגם שפוגם בו"ה ויש פוגם בי"ה כו', עד"ז הו"ע לימוד הקל וחומר ללמוד מהקל אל החומר, ובלבנים בלבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, עיין מכ"ז בת"א פ' שמות בד"ה קול דודי, ובד"ה ואלה שמות בנ"י, ובפ' תולדות ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה, ובלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני, ובהביאור, וע' בעמה"מ שט"ז פ"ט, ועמ"ש בד"ה ואתחנן, בענין במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי ושם ענין כל רב מבבל וכל רבי מא"י היינו תוספת היו"ד ח"ע כו', וע' מענין מזבח ושולחן בסידור דרוש בהמ"ז ועמ"ש בזהר קרח קע"ו ב' בענין קראי מועד חסר יו"ד משם יובן מעלת היו"ד.

אם תייבין בתיובתא אתמר בהון ויורהו ה' עץ ודא עץ החיים פי' במק"מ דר"ל פנימי' התורה שעי"ז ממשיכי' מפנימיות ז"א שהוא עץ חיים, וביה וימתקו המים, ודא משה דאתמר ביה ומטה האלקים בידי, מטה דא מט"ט, מסטריה חיים ומסטריה מיתה, כד אתהפך למטה איהו עזר מסטרא דטוב, ועמ"ש בענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, ועמ"ש בד"ה מה יפו בנעלים מענין זה שנקרא נעל דשכינתא, ובאדם בחי' זו זהו נה"ב, כד אתהפך לחויא איהו כנגדו, ועמ"ש מזה בת"א פ' וארא בד"ה קח את מטך, וקודב"ה מסר ליה בידא דמשה, ואיהי אורייתא דבע"פ דביה איסור והיתר, פי' במק"מ כי תשבע"פ ג"כ במט"ט ששם טו"ר שהם איסור והיתר עכ"ל, ור"ל שמל' דאצי' שהיא תשבע"פ מתלבשת בלבוש מ' דיצירה לברר ק"נ וע"כ נק' עה"ד טו"ר כמ"ש באג"ה ד"ה והמשכילים יזהירו הנ"ל ובלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה פרק ג', ולכן ארז"ל בעסק התשבע"פ זכה נעשית לו סם חיים לא זכה כו' כמ"ש מזה בת"א פ' בראשית סד"ה ענין הברכות, וע' מזה ג"כ בפרדס ערך להט החרב המתהפכת.

תתכזמיד דמחא ביה בטנרא, נטל ליה קוב"ה בידיה, ואתמר ביה וירד אליו בשבט למחאה ליה ביה, לכאורה אינו מובן אם הסלע תשבע"פ מ' דאצי', איך הכהו משה בהמטה שהוא מט"ט, זה א"א להאמר כלל. אך י"ל דהא מבואר בזהר שם דכ"ז סע"ב בענין אעשה לו עזר כנגדו דא משנה אתתא דההוא נער, ואיהי שפחה דשכינתא ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לאו איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור, ופי' בסה"מ סי' ק"י משנה אתתא דההוא נער היא נוק' דיצירה, והוא מט"ט הם ו"ק דיצירה, שפחה דמטרוניתא מל' דאצילות כו' עכ"ד, וא"כ לפי"ז מה שהכה את הסלע בהמטה ר"ל זהו שהכה במט"ט את נוק' דיצירה והכאה זו הם אותיות מבחי' דינים וגבורות קשים, וענין הכאה זו בעסק המשנה זהו כדי שלא יהי' בבחי' לא זכה נעשית לו סם מות כו', אלא יהי' בבחי' זכה, דהיינו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, שהם רומזים לגלוי חכמה עילאה המטהר מכל טומאה, והחטא כמו בעל המכה אשתו אלא צ"ל ודברתם כמו וקנא את אשתו כו'. והנה ביאור ענין הנ"ל שהמשנה נק' אתתא דההוא נער, מבואר בבה"ז פ' בראשית על מאמר הנ"ל באריכות, דהמכוון מה שחכמה דמ' דאצי' נתלבשה בהלבוש מבחי' מ' דיצירה דהיינו מה שמדברת בענינים גשמיים שהם מק"נ כו' והתלבשות זו זהו עד"מ שבהטפה גשמיות מלובש עצם כח המוחין שבאב חב"ד והארת הנשמה ממש להוליד בדומה לו ממש, וע' בת"א פ' שמות בד"ה קול דודי, שלכן מצד התלבשות זו נאמר על תושבע"פ שחורה אני, שאין נראה בה שום אור כלל לפי שמדברת בעניני עולם הגשמי בעניני זרעים ובדבר שבממון בין איש לרעהו והיינו התלבשותה באתתא דההוא נער שרו של עולם, אבל באמת ונאוה שכל הדברים שבה יסודותם בהררי קדש (הם הר סיני והר המוריה) מחכמה עילאה שכך עלה ברצונו וחכמתו כו'. והנה מה שהכה את הסלע ענין זה בעסק המשנה ותושבע"פ יובן ע"ד מ"ש בת"א פ' בראשית סד"ה ענין הברכות, גבי ברכה אחרונה אשר יצר את האדם שהיא כנגד תשבע"פ שחותם בה בברוך, וז"ל אך הנה ארז"ל ביומא דע"ב ב' ע"פ וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים לא זכה כו', דלכאורה אינו מובן מדוע התורה תהי' לו סם המות ח"ו אם לא זכה ואין בו יראת שמים, ותוכן התירוץ כי לפי שהתשבע"פ היא ירדה לעלמא דפרודא שנתלבשה במל' דיצי' שמשם שורש עה"ד טו"ר דק"נ והשרים כו' ע"כ אם נמשך אחר עלמא דפרודא גורם להפריד ח"ת שהיא תושבע"פ מחכמה עילאה כו' ונותן יד וממשלה לאחיזת הסט"א בה כו', והנראה שגורם ח"ו כעין בא נחש על חוה, כי חוה היא תושבע"פ יעו"ש לשון ולילה ללילה יחוה דעת כו', או שגורם ענין ושפחה ק"נ כי תירש כו', כי מל' דיצירה שנק' ג"כ שפחה עכ"פ היא לבוש דקדושה למ' דאצי' משא"כ כשלימודו ביש וגסות גורם שק"נ הנק' ג"כ שפחה בישא כי תירש כו' ועיין מזה בזהר פ' חיי דקכ"ב ע"א וע"ב ע"פ מלך לשדה נעבד, וע"כ תורתו דוקא נעשית לו סם המות ממש, ולכן צ"ל חותם בברוך וחותם זה הוא המפריד הקליפות ואפשר שזהו ענין חותמך ופתילך ומטך כו'.

א' לענין צמאון אדם קודם מבהמה. ב' נסים נעשה על המים. ג' ודברתם לשון זיווג, צור הכאה ובסלע פיוס. ד' המטה ושנברא ביהש"מ. ה' מטה מט"ט וענין מטה עוזך. ו' ודברתם כענין וידבר משה אל ראשי המטות. ז' ענין כשהנער קטן תתכחמכל מלמדי, אני מלמדך להועיל מסקיד לך. ח' מטה ו' גדולה ע"ד והבריח התיכון וזהו ההפרש בין שבט ובין מטה. ט' ושבט מוסר ירחיקנה ע' מד"ר ר"פ שמות. י' ענין משנה אתתא דההוא נער מט"ט וזהו שייכות המטה לפתוח פי הבאר.

עיין פ' בשלח דס"ד ע"א ע"פ הן הכה צור ובמק"מ שם להמשיך אור מז"א לנוק' צריך להכות בצור כו' ע"ש וע"ש בהשמטות סי' ו' באריכות מענין זה. ויש להעיר ממ"ש בע"ח שע"י הכאת האור או"י ואו"ח נתהוו הכלים כו' הרי שייך הכאות האורות זב"ז, ויש דרוש מיוחד מאדמו"ר נ"ע ע"ז בכ"י מו"ח ז"ל אך אין מבואר מהכתב יפה. ברע"מ פ' פנחס דרכ"ט ב' ודא סלע דאתמר בי' ודברתם אל הסלע כו' אלין דמשתדלין בי' לשמה נפקין לון מיין דאורייתא מתיקין כו'. ברע"מ פ' תצא דרע"ט ב' אית סלע ואית סלע כו' סלע דמשה עלי' אתמר ודברתם אל הסלע כו' דבור ופיוסא אבל שפחה סלע אחרא עלה אתמר בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן כו' יעו"ש ומהביאור שם דמחלק בין קבלה למשנה וזה פלאי, ויובן עם מ"ש ע"פ המאמר בראשית דכ"ז ע"ב בענין משנה אתתא דהאי נער כו' שמצד התורה כמו שהיא למעלה נק' מטרוניתא וכשירדה להתלבשות בגשמיות דיני תושבע"פ נק' שפחה ומ"מ בזה מלובש העצמיות כמו בהטפה מלובש עצמיות ח"ע וזהו ושפחה כי תירש כו' ולעתיד יתגלה הפנימיות גברתה וא"כ סלע דמשה הוא הפנימי' ולולא שהכה משה על הסלע לא הי' התושבע"פ באה בהתלבשות בבחי' שפחה וע"י שהכה ירדה בבחי' שפחה כו' שצריך הכאה כו'. וע' בת"ז תיקון כ"א דנ"ג ע"ג דאם לא דמחה בה לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבע"פ דאיהו סלע כו' ויהי' מתקיים בהון ולא ילמדו איש את רעהו כו' כי כולם ידעו אותי בירמי' סי' ל"א ל"ד, וע' מענין ולא ילמדו עוד בפ' ויקרא דף כ"ג ע"א שזהו ענין ומלאה הארץ דיעה כו' ובפ' אחרי דנח"א ובפ' נשא דק"ל ע"ב מבואר שזהו ע"י גילוי מו"ס דעתיקא וא"כ שרש הענין נמשך במה שיהי' גילוי פנימי' ע"י משא"כ עכשיו ההארה רק מחיצוני' נובלות חכמה שלמעלה תורה, ועמ"ש ממאמר הנ"ל דפ' נשא בביאור ע"פ אתה הצבת גבולות ארץ בענין ל"ג בעומר. ועמ"ש בד"ה וכל בניך לימודי הוי' בשם המדרש רבות שלעתיד יהיו לימודי הוי' ממש. וזהו איתן מושביך ושים בסלע קיניך אותיות איתן משמשות לעתיד עמ"ש בד"ה ראה אנכי ועמ"ש ע"פ ואתחנן מה שביקש משה ליטע ענין עסק התורה כו' ועמ"ש בענין במחשכים הושיבני שא"א למצוא הלכה ברורה.