ויקהלו משה
תתלבויקהלו משה
ויקהלו משה כו' שמעו נא המורים. ברבות שמות ספ"ג דקכ"ב א' הן הכה צור ויזובו מים ואין ויזובו אלא לשון דם שנאמר ואשה כי תזוב זוב דמה (ע' בזח"ג פ' מצורע דנ"ד ע"א) ולכך הכה הסלע פעמיים שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים, ע' זח"ג פנחס דרמ"ט ב' כדין אפיק חד חויא כו' זמנא קדמאה נפיק דמה ואיהי לחיך זמנא תניינא נפיק מיא כו' ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמיים, ועמ"ש ע"ז בבה"ז שם באריכות שהוא ענין הקדמת נה"ב לנה"א לפתח חטאת רובץ וכמו ויצא הראשון אדמוני כו' ע"ש לפי"ז יציאת מים מהסלע בחי' לידה, ולולי ההכאה הי' ע"ד גשם נדבות תניף וכמו עתידה אשה שתלד בכל יום משא"כ עכשיו בעצב כו', וכ"ז נמשך ע"י ההכאה במטה אשר המטה נהפך ג"כ לנחש וכענין אפיק חד חויא כו', ע' בפי' הרמ"ז בראשית ד"ו סע"ב הנ"ל. באופן אחר י"ל ונתן מימיו בחי' לידה כמ"ש בזח"ג רמ"ט, ושיהי' לידה הנה כשהיא בבחי' קטנות בחי' צור בעצב תלדי נחש מכישה כו' לכן צ"ל ע"י הכאה כו' משא"כ כשהוא בגדלות בחי' סלע ע"ד בינה אם הבנים שמחה כו' שם אין שייך קישוי כ"א ע"י ודברתם כו' תורה משל הקדמוני יומשך מע"ק כו', וכמו בקי"ס הרם את מטך כו' להיות לידה, ולע"ל והניף ידו על הנהר כו' אך צ"ע מ"ש והכהו כו', גם י"ל והכהו ע"ד כ"ה יחו"ת כו' כמ"ש גבי פרעה לא שמעת עד כה כו', א"כ להעיר ממ"ש וחמושים עלו משא"כ לע"ל וכתתו חרבותם כו'.
ויקהלו משה רבות ס"פ צו, כמין כברה היתה כו' זה א' מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה וכ"ה ברבות בראשית פרשה ה'.
שמעו נא המורים. רבות פ' דברים דף רפ"ו ב' בשביל שאמרתי שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהן. לכאורה מזה ראי' לשיטת הרמב"ם שהחטא הי' שכעס, וכ"כ ברבות ר"פ ואתחנן ד"א ואתחנן בתוכחות על עון יסרת איש ע"י עון א' שהי' ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם שמעו נא המורים יסרתו אותו כו', ע' מזה בשל"ה ס"פ חקת בתוכחת מוסר ד"ה דעת הרמב"ם.
וירם משה. בעה"מ שער רישא דז"א ספ"ט וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא ק"ו, ובלבנים דא ליבון ההלכות כו', (ע' בת"א פ' שמות), וסודו הוא שא"א להגיע לפסק הלכה אלא ע"י קושיות בדוחק גדול כי הקליפה מסבבת הסובבת האור של תושבע"פ מכל צד ולכן כשהכה הסלע דא ברתא דמלכא תושבע"פ לא יצאו אלא טיפין טיפין ולכן וימררו את חייהם בקשיות עד שיצאו המים דאורייתא רבים בשפיכה אחת בלי הפסק ואז יצאו הרזין דאורייתא טעמי תורה שבע"פ כו' עכ"ל, וע"ש לעיל מיני' שזהו ענין ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, ואין מעייני הישועה אלא גלוי רזין דאורייתא שיהיו ע"י משיח וכמו שת"י אולפין חדתין דאורייתא.
תתלגבשער עולם התהו ס"פ מ"ד כ' וכל ריבוע הוא אחוריים ונק' מספר ההכאה כי האותיות בוטשים ומכים ומתרבים זו על זו ומתנוצצים מעדרי חביריהם בסוד הכאת הסלע ברתא דמלכא שעליה נענש מרע"ה כו' ורצונו של הקב"ה הי' להמתיקם בדיבור מדריגת מל' לברתא דמלכא, בשטות עץ חיים, ויצאו מים חיים אולפין חדתין דאורייתא שת"י על הפסוק ושאבתם מים כו' עכ"ל ועמ"ש ע"פ בשברי לכם מטה לחם וא"כ ענין ויך את הסלע הוא ענין מספר ההכאה. במא"א אות מם סעי' קכ"ז מכה גי' אד' שהיא האם המייסרת בנה עכ"ל. והיאיר נתיב הראה מקום בספר כנפי יונה ח"ג פקמ"ה, וע' זח"א בראשית ד"ו ע"ב ע"פ הוא הכה את שני אריאל כו' והוא הכה את איש מצרי ועמ"ש במ"א ע"פ והכהו לז' נחלים, להעיר ממ"ש זכרי' י"ג ו' אשר הוכתי בית מאהבי, כי הוא ע"ד חושך שבטו שונא בנו כו' וכתיב תלים ק"ב ה' הוכה כעשב ויבש לבי, וכתיב וממכותיך ארפאך, ירמי' למ"ד י"ז.
יען לא האמנתם רבות שמות קיח"א ע"פ היאורה תשליכוהו, ע"י באר מים נגזר עליו, ואלה המשפטים פ"ל דקמ"ו ג' טרד למשה שנאמר לכן לא תביאו את הקהל, פנחס רפ"א ד' וזאת הברכה ש"ב א', ולפמש"ל קבורתא דילי' משנה מל' דיצי', וזהו לא תביאו אל הארץ מל' דאצילות שהיא בחי' סלע מטרוניתא כו' וא"כ העונש מכ"מ.
המה מי מריבה, רבות אמור ר"פ ל"א שזהו ענין מלך אסור ברהטים, בשביל רהטים של מי מריבה כו', וכ"ה בשה"ש רבה בפסוק ראשך עליך ככרמל וע"ש במ"כ ובי"מ חלק עליו ומפרש לשון רהטים ממש.
בילקוט חקת ואין סלע אלא זכות אבות כמ"ש ירונו יושבי סלע כו' היינו בחי' האהבה המסותרת שיש בנש"י מבחי' האבות אשר בעבר הנהר ישבו אבותיכם למעלה מבחי' בינה כמ"ש בד"ה אם בחקתי, וא"כ הם חג"ת דא"א כמ"ש בענין שין דכשבים לכן היא קשה כסלע עד אשר מים רבים לא יוכלו לכבות כמ"ש בת"א פ' נח. וזהו איתן מושביך ושים בסלע קנך ומבואר בד"ה ראה אנכי ענין משכיל לאיתן שהוא בחי' חזקה שנתחזקה בנפש למעלה מהשכל המושג, ולכן ושים בסלע קנך הוא ענין יסוד אבא הנק' איתן שממשיך ממו"ס ושים בסלע הוא יסוד דאי', עפמ"ש במא"א אות ס' סעיף י"ב סלע רחל כשהיא גדולה ובאה בפנים כו' גם סלע גי' אהיה דיודין וזה כשהוא בבינה עכ"ל הרי סלע בבינה שכינתא עילאה, פנימי' הלב קשה כסלע לעמוד נגד כל מונע והוא בחי' בתולה מם סתומה שאין ממנה יניקת החיצונים גל נעול כו' ע' בהגהות ביום השמיני שלח, גם איתן בסלע נקודה בהיכלי' גם מ"ש סלע ברחל היינו כשהיא כאמה בתה, וע' בפ' אחרי דס"ו סע"ב ובמק"מ שם איתן יסוד ז"א הנמשך במל' סלע וברע"מ פ' פנחס דרל"ח ע"ב איתן תניא כו' ומאי ושים בסלע כו' ה' סלעי ומצודתי כו' וע"ש דרע"ח סע"ב ודרע"ט ב' שהסלע הוא ענין אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה כו' ואפשר ע"ד שהמל' הנק' אבן הוא כתר מלמטה למעלה וגם שרשה תתלדמרדל"א ולפי"ז יציאת המים מהסלע ע"ד והחכמה מאין תמצא, כנודע מענין מלמטה למעלה לא ידענו באר מים חיים שגבוה גם ממעיין גנים כי הוא מכתר חכ' דתהו כו', וזהו יצאו מים חיים מירושלים כו', וע' עוד בפ' משפטים דק"י. גם מלה בסלע תושבע"פ ושם איתן תניא, והוא בחי' אבן מאסו כו' במחשכים זו תלמוד בבלי כו'. ועפי"ז אפשר להעיר לענין הכאת הצור בפ' בשלח וגבי סלע הי' צ"ל ודברתם אל הסלע וע' באלשיך בשם המדרש כשהנער קטן כו' והענין דצ"ל באר חפרוה שרים לעשותה כלי והיינו ע"י ה"ג דאימא וע' בד"ה הנותן לשכוי בינה ובד"ה לא תהי' משכלה והנה כשהאדם בבחי' קטנות ונק' צור אזי עשי' הכלים ע"י הכאה מבטשין לי' משא"כ כשנתגדל די ע"י ודברתם אל הסלע כו', ולכן העונש מכ"מ שלא נכנסו לארץ אשר ענין כניסתם לארץ הוא המשכת בחי' זו דתורתו אומנתו בכנס"י מלמעלה למטה כנדרש בד"ה ואתחנן, ולפי"ז ענין קח את המטה לאיים על נה"ב המסתרת כו' והיינו להיות והקהל בחי' ויקהל משה כו' ואזי רק ודברתם כו', לפי"ז ענין ונתן מימיו היינו מ"ן ואח"כ והוצאת להם מים מ"ן הסלע מ"ד וע' בענין אבני שיש טהור מים מים ובת"א בד"ה וכל העם רואים.