לד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
פזלד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
לד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
(ב) וכתיב כי אתה תאיר נרי והוי' יגיה חשכי (עיין בת"א בד"ה רני ושמחי בת, הראשון) והיינו ע"י ק"ש בהתבוננות שמע ישראל ועי"ז יבוא לבחינת ואהבת, וזהו כי הוי' אלקיך אש אוכלה, לכן עי"ז נמשך כח ביסוד האש האלקי שבנפש האלקית. הג"ה ועיין מענין הוי' אלקינו בד"ה פחראה אנכי נותן לפניכם היום ובד"ה ולא אבה הוי' אלקיך, איך בכל נפש יש שם הוי' ובד"ה להבין ענין הברכות בת"א פ' בראשית ד"י ע"ד, ובד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם ובד"ה מה טובו, וע' בסד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם בפי' והייתי לכם לאלקים שבחי' ש' הוי' עצמו יהי' לכם לאלקים ועמ"ש מזה בד"ה ויצוום אל בנ"י ואל פרעה. והנה ענין עולה וזבח י"ל זהו ע"ד שרפים וחיות, כי השרפים הם דוגמת עולה שכולה כליל, ועולה היא עליי' המ' בבינה בזהר ר"פ צו ובפ' ויחי דרמ"ו, ולכן היא זכר תמים, כי בינה נק' שכינתא עילאה ופי' בד"ה שיר השירים, פ"א שזהו ענין כלה עילאה כלה שארי ולבבי, למס"נ באחד, כליון כל הרצונות זרות כו' והיא קדשי הקדשים, וע"ד התשובה שגבוה מבחי' צדיק שהצדיק הוא מקיים אשר קדשנו במצותיו ותשובה היא בחילא יתיר בבחי' עיין בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון פ"ג שזהו ענין לפני הוי' תטהרו, ובד"ה שבת שבתון פ"ד, ובד"ה האזינו השמים פ"ד וזהו בחי' קדה"ק, כמ"כ הוא ענין העולה ע"ד ותתפלל חנה על הוי', ועמ"ש ע"פ שאו את ראש כו' לגולגלתם, ובענין פי' עושין רצונו של מקום היינו ע"י ובכל מאדך משא"כ בפ' והי' אם שמוע שלא נזכר בכל מאדך נקרא עדיין אין עושין רש"מ שלכן נאמר ואספת דגנך כו' וזהו כענין זבח שהוא בחי' קדשים קלים, שאינו במדרגת קדה"ק, ועיין בלק"ת סוף דרושי שמע"צ ד"ה להבין ההפרש דבפסח כתיב והקרבתם אשה עולה, דג"כ י"ל עולה ע"ד בהעלותך את הנרות שהיא אה"ר דאהרן שלמעלה ממדרגת חסד לאברהם, כמ"ש בד"ה בהעלותך, דרוש הראשון וע"ש פי' אשה אש ה' י"ל זהו בחי' זבח וה"ע דאית רצון ואית רצון כו' וגם שם פי' עולה בחי' יחוד ר"ל כמו אהבת האדם חיי נפשו אין שייך לקרותו אהבה כאהבתו לבנו ועד"ז שייך בחי' יחוד כל א' מישראל עם הקב"ה ר"ל ע"ד מ"ש כי עזה כמות אהבה כפרישותא דגופא מן נפשא וזהו ובו תדבקון ע' בסידור שער התפלה בהביאור ע"פ אחרי ד' אלקיכם תלכו.
(ג) ועכ"ז להגביר רק יסוד האש האלקי, אין די, כ"א שצ"ל אח"כ המשכה ע"י מצות וזהו הוקשה כל התורה לתפילין (ועמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ הסבי עינייך מנגדי שהם הרהיבוני), אשר עשה הוי' במצרים, וזהו ענין ארץ כנען, אך בבחי' זו נאמר רגליה יורדות היינו בהשוב צריך ליזהר שלא יפול (ע' בד"ה ביום השמיני שלח בענין לפני קרתו מי יעמוד) והיינו ע"י לעולם ירגיז עמ"ש ע"פ וגם אתה תדין את ביתי כו', וזהו ענין פטהצרעה, להעיר מענין דבש צרעין עפ"ק דבכורות ד"ז ע"ב, מענין רו"ש בסש"ב פ"נ בד"ה כאשר השמים החדשי' וע' סד"ה ועשית בגדי קדש.
הגה. ועיין מענין רצוא ושוב בד"ה וכל העם רואים את הקולות שהם בחי' אש ומים ובס"י ג' אותיות אמש הם כח"ב משמע בינה אש חכמה מים כתר אויר כו', ועיין בה"ז פ' תזריע דמ"ט ע"פ וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת מענין רצוא ושוב שהרצוא נמשך ממוחין דאימא והשוב מבחי' מוחין דאבא שהוא הביטול שלמעלה מאהבה ורשפי אש, וא"כ זהו כענין יראה עילאה שהיא למעלה גם מבחי' אהבה רבה עיין ביאור כי אתה נרי ועיין סד"ה וארא אל אברהם, ועמ"ש מענין ואחר האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא בד"ה אני הוי' אלקיכם דפ' ציצית, דרוש השני.
ומש"כ כי להמשיך דירה בתחתונים צ"ל מבחי' עליונה יותר מהרצוא ועליי' שמלמטה למעלה זהו ג"כ ע"ד בינה עד הוד אתפשטת ויס"א ארוך ומאיר ביסוד ז"א כמו כח הראי' שמתפשט גם בעשייה משא"כ כח השמיעה כו' ועמ"ש סד"ה והתהלכתי בתוככם וסד"ה כי ההרים ימושו, בענין אלקי כל הארץ יקרא.
ומ"ש אך בבחי' זו נאמר רגליה יורדות כו' היינו אפילו בעסק תשבע"פ כמ"ש בת"א פ' בראשית סד"ה ענין הברכות בענין לא זכה נעשית לו כו' ולכן צ"ל חותם בברוך כו' ע"ש, וכן ה"ג לעשותה כלי כו', מרגלים להיות בבחי' רגל שוב ואנכי תרגלתי, בד"ה מהלכים בין העומדים שלש רגלים, אך הם נמשכו בבחי' רגליה יורדות תדין בית בחי' שוב ציון שמקבלת כו' צ"ל תדין כו'.
בענין וגם את הצרעה, ע' רש"י פ' אין מעמידין דכ"ח סע"ב דהיינו זיבורא, ופ"ק דמגלה די"ד ע"ב, דבורה הנביאה נק' זיבורא, וא"כ זהו ע"ד שארז"ל במד"ר ר"פ אלה הדברים מה דבורה זו דבושה מתוק ועוקצה מר, כך הן ד"ת כו'. ועזח"ג קט"ו א' ודף נ"ד א' נב"ב יט"ב ובפ' בשלח דנ"ד סע"א דס"ו ע"א. גם י"ל הצרעה ע"ד להט הנמשך מבחי' חרב נוקמת נקם ברית בזהר ויקרא די"ט ע"ב וארא כז"ב ובמא"א למד סי"ח דהיינו בבינה ומ' דנוגה כו'. וע' רע"מ ר"פ שופטים בענין ד' מיתות שהם על הפוגם בשם הוי' אם פגמתי באות יוד ונתחייבתי סקילה, וא"כ בעבודה לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ויחשוב איך שפגם בשם הוי וחייב העונשים, וזהו וגם את הצרעה כו', וכאן פי' שזהו ע"ד נהר דינור יוצא מזיעתן כו' ויש נהר דינור ג"כ באצי' יוצא מזיעתן של חיוון עילאין דאצי' שהם חג"ת ע' בסידור בד"ה הנותן שלג כצמר ומבואר במ"א נהר די נור זהו נוריאל ובמא"א אות ד' סמ"ה ד' חיות אריה אבא שור אימא אדם ז"א נשר מ' עכ"ל וע"כ נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות אלו י"ל ע"ד עונש ד' מיתות ב"ד שנמשך מד' אותיות הוי' כמ"ש ברע"מ ר"פ שופטים. ומש"כ שהזיעה היא פסולת י"ל צדוגמת אפילו במו"ס אמרו כחמר טב דשקיט ושכיך על דורדייא, שהשמרים זהו בחי' הדין שנק' פסולת לגבי עצם מו"ס באור פני מלך חיים כו' להעיר ממ"ש באליהו קנא קנאתי, ועבר עליו רוח קנאה כו' אבא אליהו קפדנא הוה, וע' בבה"ז ויחי בענין גרן האטד, מי ימלל. מסמא את עיניהם י"ל ע"ד בלעם עין רעה כו' כי הי' נביא כמו משה ע"כ נק' עין ואין עין אלא נבואה במד"ר תצוה פרשה ל"ח אך הוא עין רע, עפרן גימ' עין רע, גם עיניהם העיין תלויה של מיער, ומסרסם שלא יהא עביד פירין שלא יהא בהם הזווג כו'.קיצור מההגה. ענין רצוא ושוב מוחין דאימא, ועבד הלוי הוא, ומוחין דאבא, יראה עילאה, ומ"מ בבחי' שוב צ"ל וגם אתה תדין, וגם את הצרעה, דוגמת נהר דינור יוצא כן לעולם ירגיז כו'.
(ד) והנה מנחה כולה כליל והיא סולת בלולה בשמן, הנה דגנך תירושך ויצהרך דעת בינה חכמה נגלה נסתר ורזא דרזין, ע"ד גוף ונשמה ונשמה לנשמה זח"ג קנ"ב, א', והנה יין בינה אה"ר אהבה בתענוגי' ושמן חכמה יראה עילאה שלמעלה מאה"ר א"כ סולת בלולה בשמן זהו עסק התורה באימה ויראה ורתת וזיע ונק' עוסק בתורה לשמה לשם התורה ע"ד רב יהודה וכו' וא"כ גם השוב כליל כמו הרצוא, וזהו עולה ומנחה היינו עולה בינה ומנחה יסוד אבא וזהו יחוד פנימי דאו"א, ומנחה לשון מי מנוחות ונהר יס"א יוצא מעדן כו', ונסכים יין מבינה המשמח אלקי' מ' ע"ד שתו ושכרו דודי' לתתא א"כ זבח ונסכי' יחוד זו"נ, משא"כ המנחה זהו כענין אכלו ריעים לעילא שהם או"א, וע' מענין אכלו ריעים או"א בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות, דרוש השני שהוא כענין אבא יונק ממזלא ולכן שייך עולה למנחה, וזהו כענין פ' שמע שנאמר בה בכל מאדך, ע"ד עולה, ואח"כ והיו הדברים וכו' ודברת בם בחי' מנחה, ואח"כ והי' אם שמוע שלא נאמר בה בכל מאדך, זהו כענין זבח קדק"ל שהרי לא נק' עושין רצונו של מקום, מ"מ נק' זבח שזובח את יצרו ע"י בכל לבבכם ובכל נפשכם, ואח"כ ההמשכה נסכים שתו ושכרו דודים, וב' המשכות אלו דמנחה ונסכים זהו ענין יחוד י"ה ויחוד ו"ה כי שיתין הם יסוד דנוק' וכמ"ש במ"א ע"פ בראשית ברא שית, וע' לק"ת סד"ה ענין הנסכים, וזהו ג"כ ענין תש"ר ותש"י, כי הנה ארז"ל פכ"ג דשבת ושמן אל ראשך אל יחסר זהו תש"ר, א"כ הוא כמו שמן המשכת מוחין דאבא, והיינו המשכת אור א"ס באצי' וכמו ענין המנחה אכלו ריעים כו' כנ"ל, ועמ"ש ע"פ כשמן הטוב על הראש כו', ואח"כ תש"י זהו המשכת מז"א במ' זהו כענין הנסכים שתו ושכרו דודים כנ"ל ועמ"ש בלק"ת בד"ה שיר השירים בענין ב' בחי' חתן כו' היינו ב' פעמים חות דרגא וכן בד"ה לבבתיני ב' בחי' שבלב כו' זהו ענין מנחה ונסכים, מושבותיכם הנה תש"י מניחים מיושב ותש"ר מעומד, וע' בלק"ת בד"ה שימני כחותם בענין תש"י ותש"ר, וירשתם וישבתם בה, במ"א פי' ישיבה ע"ד קבע, ועמידה עראי, ובענין וישב יעקב ביקש לישב בשלוה וידוע ענין שלוה נמשך מעת"י בחי' נוה שאנן כו' וזהו ועת"י יתיב, ובאד"ר צאקכ"ח ב' מו"ס דשקיט ושכיך באתריה כו', וענין השלוה והשקט בעבודה שיהי' היצה"ר כפוף ובטל ונכנע לנה"א ולא יבלבלו כלל ע"ד מ"ש במד"ר ע"פ וה' בירך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו, מד"ר חיי פנ"ט, ועמ"ש באג"ה סי' י"ב סד"ה והיה מעשה צדקה שלום, בפירוש ועבודת הצדקה השקט ובטח ע"ד הנ"ל, וכשיהיו בנ"י בבחי' זו נקרא ארץ מושבותיכם בחי' השקט ובטח כו', וכמ"ש הרמב"ם במ"נ ח"א פי"א בענין האמנם ישב אלקים את האדם על הארץ שהושאלה זאת המלה לכל עומד נח שלא ישתנה אמר ביעודי ירושלים וראמה וישבה תחתיה כו' ומזה הענין נאמר עליו אתה ה' לעולם תשב כו' אשר לא ישתנה כו' אני הוי' לא שניתי עכ"ל, ולכן מבחי' זו דוקא נמשך במ' שתהי' אהל בל יצען הנק' דירת קבע ועז"נ ושמתי מקום לעמי כו' כמ"ש מכ"ז ע"פ ויגש אליו יהודה, וזהו ענין ארץ מושבותיכם שתמשיכו בה וראמה וישבה תחתיה כו' והיינו שיהיו זו"נ כמו או"א ביום ההוא יהיה כו' וזהו ע"י ההמשכה מבחי' וע"י יתיב כו' אני הוי' לא שניתי כו' וכ"ז הוא ע"י המנחה ונסכים תש"ר ותש"י שהם המשכות אוא"ס למטה דוקא בבחי' דירה בתחתונים, ועמ"ש מענין אהל בל יצען בד"ה שובה ישראל עד דרוש השני. במ"א נת' תש"י ותש"ר כענין תפלה לעני ותפלה למשה והוא בזח"א וישלח קס"ח ע"ב.
(ה) ועמש"ל ס"ב בענין עולה וזבח שי"ל ע"ד שרפים וחיות, וכמ"כ י"ל מנחה היינו ע"י מ"ן נמשך ממזל השמיני ונוצר חסד להאיר בהא תתאה או כענין ח' בגדי כה"ג מילה שניתנה בשמיני שיעבור עליו ש"ק א"כ בא ההמשכה מקדה"ק, ועמ"ש ע"פ ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו, ולכן המשכה זו בא ע"י העולה דוקא שהיא ג"כ קדש קדשים ועמ"ש מזה ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות לכן בא עי"ז ההמשכה מבחי' גבוה מאד, והמשכה זו זהו ענין תש"ר המשכת הטפה והזלה מבחי' ונהר יוצא מעדן, א"נ טוטפת פירשו כעין ציץ בתוספת דמנחות דל"ד ע"ב ובציץ נאמר קדש לה' וארז"ל קדש למד מלמטה הוי' מלמעלה, הרי בא ההמשכה מלמעלה מבחי' קדש, וע"י זבח שהוא קדק"ל ממשיך בחי' נסכים יין המשמח אלקים כו' ועמ"ש ע"פ חכלילי עיניים מיין י"ל ח' רבתי זהו ח"פ דתש"ר ותש"י כנגד ח"פ אמת, ומזה נמשך לי לי, מנחה ונסכים כנ"ל ותש"ר מה כתיב בהן מי כעמך ישראל כו' וזהו לי כו' וכן בתש"י וזהו עוד לי, וגם כמ"ש בפ' ראשונה קדש, קדש לי כו' וכן בתש"י, חכלילי עיניים אהבה שבבחי' ראייה אהבה בתענוגי' וזהו ולטוטפת בין עיניך, מיין היינו ונסכים בחי' תש"י, והיינו יין המשמח אלקים נכנס יין יצא סוד כו' בחי' סוד הוי' שנמשך באלקים, אך השמן שצף ע"ג יין רזא דרזין זהו ההמשכה מא"ס ב"ה בשם הוי' וזהו התש"ר ושמן על ראשך כו'.
ועיין בפנ"י פ' שלח ע"פ והקריב המקריב, שם רמז לענין זה ע"ד שנתבאר.
————————————