קיצור ד"ה כי תבואו בלקו"ת
פהקיצור ד"ה כי תבואו בלקו"ת
קיצור מדרוש כי תבואו אל ארץ מושבותיכם בלק"ת פ' שלח
פ"א ענין ארץ מושבותיכם. כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' ענין הקרבנות לחמי לאשי הם השרפים שהם מיסוד האש האלקי (ע' בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון רפ"ג ובד"ה את קרבני לחמי דרוש השני ספ"א ובד"ה כי תצא הראשון רפ"א) משא"כ האדם לרוח ממללא וכלול מד' יסודות. אבל מ"מ בחי' יסוד האש שבו גבוה יותר. כי מזליה וגם עלו במחשבה (ועמ"ש ע"פ לא באש הוי' לקמן בד"ה אני ה' אלקיכם דרוש השני פופ"ג ובת"ז דאית אש ואית אש כו' המכוון כי אש הוא בבריאה ועז"נ לא באש הוי' אך יש בי"ע דאצילות וזהו ואית אש שהוא מבחי' שם הוי' וא"כ י"ל עד"ז הוא האש שבבחי' מזליה. ועמ"ש במ"א ע"פ ואני אהיה לה חומת אש כו' ועמ"ש בד"ה והיה מספר בנ"י רפ"ג ומ"ש בד"ה והיה לכם לציצית השני בענין איש אש יוד כו') ולכן יש בכחו לעורר יסוד האש שבנה"א לאכל יסוד האש דנה"ב.
פ"ב אך כתיב והוי' יגיה חשכי שיאיר ליסוד האש האלקי (לכאורה י"ל כענין וארא אל אברהם בד"ה וידבר אלקים אל משה כו' וארא אל אברהם ושם פי' שזהו ענין ק"ש או י"ל שזהו אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת בד"ה המגביהי לשבת שהמצוה יש בה כח להעלות הנה"ב וכמו וצדקה תרומם גוי. וא"כ לפ"ז אח"כ וארא אל אברהם זהו אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת. גם להעיר ממ"ש והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש כו') והיינו בק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו (עמ"ש מענין אלקינו שהוא ת"ת כמ"ש במא"א א' קנ"ה ובזח"ב קנ"ט וזש"כ שהוי' עצמו הוא אלקינו ולמעלה ממדרגת כי הוי' הוא האלקים ע' בד"ה וידבר כו' וארא הנ"ל בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם למעלה מבחי' שמש ומגן כו' כ"א ע"ד ויעש אלקים את שני המאוה"ג הוי' אלקים כו') ומזה יומשך ואהבת בכל לבבך בשני יצריך (וכמ"ש בד"ה המגביהי לשבת הנ"ל שע"י המשכת השכל תתהפך מדות דנה"ב וע"ש. ואפ"ל ב' בחי' אש דנה"א ונה"ב זהו ענין בתר כי בתר גימ' ב"פ אש ומזה נמשך העלייה על הרי בשמים כו' כמ"ש במ"א) ועמ"ש בד"ה וישב יעקב בענין וחם הוא אבי כנען.
פ"ג ועכ"ז להגביר רק יסוד האש האלקי אין די (כי לא באש הוי' ועיין בד"ה וישלח יעקב בענין בן עזאי ורע"ק ועמ"ש בד"ה ואהבת את ספ"ב ורפ"ג) כ"א שצ"ל אח"כ המשכה למטה ע"י מצות (לכאורה י"ל שעיקר היחוד זהו ההמשכה, אך אפ"ל שגם בההעלאה שייך יחוד ע"ד שילוב אד' בהוי') וזהו ענין ק"ש (העלאה כנ"ל פ"ב) ותפילין הוקשה כל התורה לתפילין. די לעבד להיות כרבו, (ע' זח"ב תרומה קנט"א פי' דיו לעבד ושהוא ג"כ ענין דיו דס"ת ותפילין יוד וע' מזה במא"א ד' י"א), היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים (וע"ד ויעש דוד שם ועמ"ש בד"ה ביום השמע"צ כנישין בפי' זה היום עשה הוי' ע"ש בהקיצור סעיף ה' ובד"ה אני ישנה ולבי ער פ"ג בענין תמתי ע"ד ועשיתם אתם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, ובד"ה צאינה וראינה, הראשון ספ"ג גבי ולכן קראה הקב"ה לכנס"י אמי ועמ"ש בד"ה ושננתם לבניך) ע"י הלכות התורה וע"י חסד וצדקה (עמ"ש סד"ה וישב יעקב בענין ב"פ בארץ), והנה ענין עבודה זו להמשיך דירתו בתחתונים הוא למעלה מעלה ממדרגת התלהבות (עמ"ש בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל כו' שע"י אהוי"ר מעורר הגלוי ממדות העליונות וזהו וארא אל אברהם כו' והיינו באל שדי, אבל ההמשכה מג"ר כח"ב שהן למעלה מז"ת כי ז"ת שייכים לעולם אבל חו"ב שייכים אפילו לא היה כלל בריאת העולם פזזהו נמשך רק ע"י תומ"צ וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם והמשכת חב"ד זהו ענין הנסכים שמן חכמה סלת דעת יין בינה כו'), וזהו ענין ארץ כנען לשון הכנעה ושפלות (ע' בלק"ת ר"פ שלח) ולפי שבבחי' זו נאמר רגליה יורדות ע"כ צ"ל לעולם ירגיז (ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי הדום רגלי שלא יהי' רגליה יורדות זהו ע"י והארץ הוא המצות כו').
פ"ד ובזה יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ. (ואפ"ל ע"ד אבן מאסו הבונים היתה כו') וזהו מנחה ונסכים, צומח ודומם גבוה מהאש בחי' חי, סולת דעת אין התינוק יודע כו' עד שיטעום טעם דגן כו'. וענין עולה ומנחה וזבח ונסכים עמ"ש בקיצור שאחר זה סעיף ד'.
————————————