כי תבואו אל ארץ מושבותיכם

עבכי תבואו אל ארץ מושבותיכם

לד"ה בפ' נסכים כתיב

כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם אשה לה' עולה וגו'. להבין למה שינה הכתוב לקרוא ארץ מושבותיכם יותר מבכל התורה שנק' ארץ כנען. הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה (שחייבו הכתוב להקריב עמה כמ"ש כאן והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן) וזבח בלא נסכים (הוא היין המתנסך ע"ג המזבח אחר העולה והזבח וכמש"כ ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח כו') וצריך להבין ענין דמיון זה שדימה הק"ש לעולה וזבח והתפילין למנחה ונסכים. והנה ענין הקרבנות שהיה יורד אש מן השמים ע"ג המזבח ותאכל את העולה ואת חלבי השלמים וכן הענין בק"ש כי הנה האדם מורכב מארבעה יסודות אש רוח מים עפר שהוא בחי' דצח"מ כנגד ד' אותיות שם הוי' שמשם נמשכו ונתהוו בחינות אלו, ובחי' יסוד האש הוא בחי' החי וכמ"ש במרכבת יחזקאל ודמות החיות מראיהם כגחלי אש כו' וכן הוא בחי' השרפים דהנה כתי' ושרפים עומדים שיש בחי' מלאכים וחיות הקדש שנקראים שרפים מפני שהם מיסוד האש האלקית ותמיד הם עומדים בהתלהבות מחמת שאין להם כ"א מחשבה אחת כל ימיהם מששת ימי בראשית שמשיגים רק זיו שכינתו ית' המחיה ומהוה אותם מאין ליש ולכן יומם ולילה לא ישקוטו היינו מפני שאין להם כ"א יסוד א' פשוט שהוא יסוד האש האלקות ואינם מורכבים משא"כ האדם שהוא מורכב מד' יסודות וגם המה מלובשים בגוף ונפש החיונית ולא יכול לעמוד במדרגה ומחשבה זו כל ימיו. ובאור ענין זה למה המלאכים אינם מורכבים והאדם מורכב נשמתו מד"י, יובן ג"כ על פי מה שאנו רואים בטבעיות בענין ההפרש שבין חי למדבר, דכתב הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות שכל מיני בעלי חיים והאילנות יש להן פועל א' בלבד או ב' פעלים כמו שאנו רואין הדקלים שאין להם פועל אלא להוציא התמרים וכן שאר האילנות, וכן החיות נמצא מהם מי שיארוג לבד כמו העכביש כו' ומי שיטרוף כמו האריה אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה מזה כו' עגע"ש, וכמו שהוא בפעולות שבעלי חיים כל א' פועל פעולה א' משא"כ האדם פועל מעשים רבים כך הוא ג"כ במדות שבעלי חיים יש לכל א' רק מדה אחת פשוטה בלתי הרכבה מזולתו כלל כמו הנשר טבעו רחמני על בניו והעורב טבעו אכזרי הנה לא יש בנשר הרכבה מטבע העורב כלל שיראה אכזריות לבניו איזה פעם, וכמ"כ להפך בעורב אין בו כלל מטבע הנשר, וכמ"ש לבני עורב אשר יקראו כו' ולא יש בהעורב נטיה אפילו כמלא נימא שיתגלה בעורב א' פעם א' רחמים מחמת כי בריאותו הוא בטבע מדה אחת בלתי התכללות ממדות אחרות, וז"ש כל עוף למינהו כו' (ובגמרא בכתובות משמע שהעורב הלבן מרחם על בניו כמש"ש עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה כו' מ"מ י"ל עכ"פ שאינו כלול יותר רק מן שני מדות וכמ"ש הרמב"ם פועל א' בלבד או ב' פעלים כו', אבל האדם כלול מהרבה מדות מאד), אכן טבעית האדם שהוא מורכב מכמה מדות שונות מדבר והיפוכו, כי הנה לבד שהוא כלול מעשר בחינות הנפש ג' שכליים ושבע מדות, עוד זאת בכל מדה ומדה שלו יש הרכבה והתכללות מהיפוכה ואין זו המדה א' ופשוטה אלא מורכבת וכלולה ג"כ מכל המדות ד"מ באכזריות שבו כלול רחמנות וכן להיפך כו' וכגון האב שמכה את בנו בשביל להדריכו שילך בדרך טובים אע"פ שהכאה זו אכזריות היא הרי עיקרה ותכליתה רחמנות ואהבה שלא יקלקל מעשיו כו', וכן בשאר כל מדות האדם כל א' מורכבת מכולן, וכן יש באדם ג"כ התכללות מבחי' דצ"ח שהעצמות הם כמו בחי' דומם כו', ולכן נק' האדם עולם קטן, וזהו מפני שנברא האדם בצלם אלקים ולכן נאמר באדם וירדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי שרש האדם נלקח מעולם התיקון ושרש דצ"ח הוא מבחי' עולם התהו שקודם בחי' התיקון, והנה בעולם התהו לא היו בחי' פרצוף רק בבחי' נקודה וספי' דהיינו שלא הי' בחי' התכללות המדות משא"כ התיקון הוא בחי' פרצופי' שהוא התכללות כל הע"ס זע"ז כו', והנה בודאי כדי שיהי' התכללות ב' הפכיים יחד א"א להיות כשכל א' הוא בתוקף מדרגתו אלא ע"י שיהי' נחלש תוקפו אז דייקא יוכל להתחבר גם עם היפוכו, כמו עד"מ האש והמים שהם ב' הפכיים הנה הם עצמם כמו שהם א"א שיתחברו בשום אופן יחד, אבל כשנחלש תוקפם כמו תולדות האש ותולדות המים יוכלו להתחבר, וכמו בסממני הרפואו' יש דבר חם ויבש שעיקרו מתולדות האש ויש דבר קר מאד ולח שעיקרו תולדות המים מ"מ הם יוכלו להתחבר יחד ממש לפי שמ"מ אין בכל א' מהם כתוקף האש עצמו או כמו המים עצמן כו', כך הוא ענין ההפרש בין תוהו לתיקון שבעולם התוהו שהי' כל מדה בתוקף ונק' רבוי האור כמו עד"מ עצם יסוד האש לבד כו' לכן לא יוכלו להתחבר ולהתכלל עם היפוכה ולכן הי' ענפין מתפרדין, אמנם ענין התיקון הוא המעטת התגברות האור עד שאין המדה בתוקף כ"כ וכמו שיש למטה ג"כ מי שמדותיו קשים כארז ויש מי שהוא רך כקנה כו' וכיון שכל מדה יש בה רכות ולא בתוקף כ"כ לכן יכול להתכלל ג"כ עם היפוכה ולכן האדם ששרשו מעולם התיקון ע"כ פועל מעשים רבים וכל מדותיו כלולו' ומורכבות זמ"ז שזהו בחי' עולם התיקון משא"כ דצ"ח ששרשן מעולם התהו עדשלא הי' בהן התכללות לכן כל א' אינו פועל רק פעולה א' או ב' פעולות וכן אין בו רק נטיה ומדה א' כו'. ועד"ז יובן ג"כ בענין חיות הקדש והשרפים שידוע ששרשן הוא ג"כ מעולם התהו רק שהוא מה שנבררו ונכללו בקדושת עולם התיקון בבי"ע ולכן אין בהם בחי' הרכבה רק בחי' יסוד אש הפשוט האלקי ותמיד הם עומדי' במדרגה זו כגחלי אש וכו' (ולכן ארז"ל אין מלאך א' עושה ב' שליחות והוא להבדיל באלפי' הבדלות כמ"ש הרמב"ם בבחי' בעלי חיים שלמטה שיש לכל א' רק פועל אחד כו' וכך עד"מ בחיות הקדש כו' משא"כ בנשמת האדם כו') משא"כ הנפש אלקית שבאדם ששרשה מעולם התיקון לכן כלולה ומורכבת מכל ד' בחי' ארמ"ע אלקיי' וע"כ אינו יכול האדם לעמוד תמיד במדרגה זו דבחי' רשפי אש כל ימיו שבהכרח יתרא' ג"כ בחי' יסוד המים שבנפש האלקי' וכן בחי' רוח כו'. והנה לכאורה א"כ הרשפי אש דמלאכי' גבוה יותר עכ"פ שהרי יש לו תוקף יותר משא"כ באדם כיון שמורכב מארמ"ע ע"כ היינו מפני שנחלש תוקף יסוד האש כו' ועוד מפני שהנה"א מלובשת בנה"ב המושכה בעניני' גשמיים המסתירי' על אהבת הנה"א ודביקותה כו'. אך הנה מ"מ יש בכח נפשו האלקית הצמאון מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים כי אף שלמטה הנה מדרגת האדם גרועה ופחותה ממדרגת המלאכים היינו לפי שהוא למטה מלובש בגוף ונפש הבהמית אבל שרש נשמתו למעלה כ"א לפי מדרגתו שלא כל הנשמה היא מלובשת בגוף רק הארה ממנה והשורש נשאר למעלה במקור חוצבה בעולם העליון שממנו נלקחה והנשמה שבכל עולם ועולם הם ביתר שאת ומעלה לאין קץ על מדרגת המלאכים שבעולמות ההם (וכמ"ש במ"א בפי' בנות ירושלים שהנשמו' בעודן למעלה נק' כן שמקבלי' בחי' יראה שלם משא"כ במלאכים אינן יכולי' לקבל היראה כ"כ לפי שיש להן גוף כו' ע"ש וא"כ כמ"כ לענין רשפי אש האהבה כו') והן הן אותן הנשמות עצמן שמתפשט הארתן להתלבש למטה בעוה"ז, ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי פי' מזליה מלשון יזל מים מדליו והיינו שרש נשמתו למעלה שממנו נמשך ונוזל הארתו למטה, והיינו לפי שישראל עלו במחשבה (ר"ל דלפיכך הנשמות שבכל עולם הם במעלה יתירה על המלאכים שבעולמות ההם) פי' כמו למשל באדם הגשמי הנה מחשבתו מיוחדת בנפשו והיו לאחדים יותר מדבורו שהוא דבר נפרד ויוצא לחוץ ממנו ובידו לחסום פיו ולשתוק משא"כ בחי' המחשבה כי הנפש מליאה אותיות, כך כביכול מקור נשמות ישראל עלו במחשבה עילאה ומיוחדת במהותו ועצמותו ממש הגם דכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם מ"מ הרי אפס קצהו ושמץ מנהו תקח אזנו להבין מעט מזעיר עד"מ (ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור, שבחי' זו נק' איהו וגרמוהי חד כו' משא"כ במלאכים שהתהוותן מבחי' דבור כו' ולכן אע"פ שהנשמות מורכבות מד"י ארמ"ע העליוני' והמלאכים הם רק יסוד א' הוא בחי' אש ומבואר למעלה שבהתכללו' האש עם המים עכצ"ל נחלש תוקפו מיסוד האש כשאינו מורכב מ"מ גדול יותר כח הרשפי אש של הנשמות כיון שהוא בעצם מבחי' אש עליון יותר מבחי' אש המלאכי' דאיהו וגרמוהי חד, וכמו שאין ערוך אש עהגשמי לגבי אש רוחני כמו שאמרו אש שלנו א' מששים בגיהנם כו' כך אין ערוך רשפי אש שנתהוה מבחי' דבור לגבי מחשבה דאיהו וגרמוהי חד וכנ"ל מענין שנק' הנשמות בנות ירושלים יראה שלם כו'), אלא שבהשתלשלות רבות ועצומות נשתלשל ונתפשט הארת הנשמה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ועודנה בכחה לשלוט על הגוף ונה"ב להסיר החמימות שבלבו לתענוגי העולם ותאוותיו מיסוד האש הטבעי, ולהיות גובר בו היסוד האש האלקי שמשכנו בלב להלהיב נפשו ולבו להכלל ולהבטל באחדותו ית' (כי לפי ששרש הנשמ' ממחשבה עילאה לכך יש לה שליטה על נה"ב ששרשה ומקור התהוותה ע"י רבוי השתלשלות מבחי' הדבור כו') ועי"ז תעלה גם יסוד האש הטבעי שבכח נפשו הבהמית להיות נכלל ועולה לה' כקרבן להיות שבכל עת שיגביר כח יסוד האש האלקי מתמעט ומתקרר יסוד האש הטבעי ונכלל בקדושה וזהו אש אוכלה אש וכן הי' בקרבנות ממש שהאש של קדושה שלמעלה אכלה בעלי חיים שהם בחי' יסוד האש.אך עכ"ז הנה היסוד האש האלקי שבו היא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית ולכן כשמשתמש בו בעניני גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהן וכל מיני תאות גופו מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה', והעצה היעוצה לזה הנה כתי' כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי, פי' שע"י התבוננות באמונת ה' אחד באמת בעומק מחשבתו ולבו ולא די בזכרון הדברים במחשבה לבד כי אם שיעמיק ויתקע מחשבתו בחוזק ואז יאיר ליסוד האש האלקי להשלים חסרונו, כי הבינה נק' צור בזהר פ' בשלח דס"ד סע"א כמש"ש מסט' דאמא נפיק גבורה וכמו שמהצור שהוא אבן הנק' קרעמין בלע"ז מוציאי' ממנו אש והוא לפי שיש בו כח יסוד האש ולכן ממנו נמשך ונתהוה בחי' אש, כך הבינה היא מקור הגבורות דקדושה הנק' רשפי אש, וזהו בינה ליבא והלב הוא עיקר יסוד האש, ולכן ע"י התבוננות בגדולת ה' יאיר ליסוד האש האלקי להשלים חסרונו כו', ויגיה חשכו כמ"ש כי אשב בחשך ה' אור לי, ולכן קוראים ק"ש פעמיים בכל יום וביאור ענין ההתבוננות להיות כי א"א לאדם להיותו מלובש בגוף ונפש הבהמית ועוסק בדברים גשמיים כל היום לעורר את האהבה וההתלהבות כ"א ע"י ק"ש ובכל יום מגביר כח יסוד האש האלקי וכנגדו מתמעט והולך כחות יסוד האש הטבעי ועולים ונכללים בקדושה עד שבמלאת הימים ימי שנותיו שבעים שנה או שמונים שנה יתמעטו כל הכוחות שביסוד האש הטבעי ויעלו להכלל בקדושה כי בישראל גם כוחות נפשו הבהמית הוא נצחי ונעשה כסא לקדושה (משא"כ עובדי כוכבים שנפשם הבהמית כלה והולכת ואין להם עלייה כלל) ומדות ימי חייו אשר נתנו לו מן השמים הוא כפי שיעור שצריך להעלות כל כך כוחות מנפש החיונית בכ"כ פעמים אשר יקרא ק"ש.^*

עווענין הק"ש הוא שיתבונן ויעמיק במחשבתו להיות לזכרון על לבו כי הוי' שהוא היה הוה ויהיה פי' שהיה הוה ויהיה הכל שוה אצלו והוא לבדו יחיד ומיוחד ואין בו שינוי ח"ו בין היה להוה ויהיה, כי הזמן הוא נברא ומחודש ע"י השתלשלות כו' והרי קודם שנברא העולם ולאחר שיוחזר העולם לתוהו ובוהו לא שייך בחי' זמן כלל כו' והנה כתי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא כו' שהחיות הנמשך לעולמות הוא תחת הזמן והוא ית' למעלה מגדר הזמן גם עתה שנברא הזמן כמו שהיה קודם שנברא הזמן וכמו שיהי' לאחר שיוחזר העולם לתוהו שלא יהי' בחי' זמן כו' ומקור התהוות הזמן הוא ממדת מלכותו ית' ולכן אע"פ שהוא ית' למעלה מהמקום והזמן אעפ"כ הוא נמצא גם למטה במקום וזמן כו' דהיינו שמתייחד עם מדת מלכותו ית' וכמ"ש כ"ז בתניא ח"ב פ"ז, וכולא קמי' כלא חשיב, והנה הוי' עצמו ית' הוא אלהינו פי' מלשון ואת אילי הארץ לקח שהוא הוא הכח והחיות של מקור נש"י שעלו במחשבה להכלל באחדותו ית' במהותו ועצמותו כנ"ל משא"כ שאר כל הנבראים שמקור חיותם הוא מבחי' מלך כמ"ש בשכמל"ו ומלכותו בכל משלה ואפילו עולמות עליונים כי מלכותך מלכות כל עולמי' כתיב, הגם שאין דבר נפרד חוץ ממנו ית' וכמ"ש כי ממך הכל וכתי' כי ה' הוא האלקי' שההסתר וההעלם של שם אלקים הוא מבחי' שם הוי' וכמ"ש במ"א, וכהדין קמצא דלבושא מיניה וביה, אין זה אלא זיו והארה המתפשט ממנו ואף גם זאת היא הארה מועטת כמארז"ל ביוד נברא העה"ב שהזיו הזה וההארה הזו אינם אלא מעט מזעיר כמו למשל יוד שהיא אות קטנה שבמחשבתו של אדם שהוא רק כמו ניצוץ אחד קטן אבל מקור נש"י מיוחדים במקור חי החיים א"ס ב"ה וכמ"ש הודו על ארץ ושמים כו' לבני ישראל עם קרובו, וזהו שמע ישראל פי' שמע מלשון אסיפה כמו וישמע שאול והענין לאסוף ולקבץ כל הכוחות ורצונות שביסוד האש הטבעי ע"י עקירת הרצון מהם, דהיינו להתחרט על העבר ולקבל עליו להבא שלא ישוב עוד לכסלה דהיינו מפני שהוא בחי' ישראל שעלו במחשבה והוי' הוא אלהינו שהוא הוי' אחד שמיוחדים בו ית' כנ"ל, ועי"ז יתלהב לבו כנ"ל, וזהו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע פי' שגם היצה"ר שהוא כח יסוד האש הטבעי עולה ונכלל לאהבה את ה' בהתלהבות הנ"ל.

אך אמנם ענין ומדרגה זו להגביר יסוד האש האלקי שבנפשו להלהיב לבו לדבקה בו אין זה עבודה תמה ותמימות וע"ז אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין כו', וענין התפילין דרך כלל הוא כלל התורה וכל המצות מעשיות כי הוקשה כל התורה לתפילין כמו שבתפילין^* מוחין עליונים מששה^* ספירות עליונות (היינו חב"ד דזו"נ) בתמונות אותיות גשמיות והוא כי צריך אדם להשפיל עצמו ולומר דיו לעבד להיות כרבו ולעשות מכון לשבתו עזלהיות דירה בתחתונים דהיינו במקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות מענינים תחתונים וגשמיים והם כלים מכלים שונים ויין מלכות שהוא אור א"ס ב"ה המלובש בהם רב כיד המלך שהוא ענין היד הגדולה וכמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים פי' שהגדולה היא התפשטות אשר נתפשט עד אין קץ ותכלית והוא ענותנותו אשר עשה ה' במצרים פי' כי פעל ועשה בחי' ש' הוי' אפילו במצרים שהוא בחי' מצר וגבול וכמו כל עניני זרעים ומועד כו' שהם מדברים מעניני העולם הגשמי (ושיומשך א"ס ב"ה אפי' בעניני' גשמיי' זה נמשך דוקא מבחי' יד הגדולה כו' שהוא בבחי' רב חסד כי הנה ע"י אהבה ודביקות נמשך תוס' אור באצי' שיהי' שם איהו וגרמוהי חד בתוס' אורה כו' אבל כדי שיהי' בחי' יחוד זה גם בעשיי' שיהי' ש' הוי' שורה בגוף האדם זהו נמשך מבחי' יד הגדולה שלמעלה מאצי' ועמ"ש בד"ה פזר נתן כו' ובד"ה משה ידבר ובד"ה אם בחקתי נז' ג"כ מענין כיד המלך כו'), ואפילו בעסקים ומו"מ אם הוא נושא ונותן באמונה הרי עולם זה חסד יבנה וגם שנותן לעני מחיה את נפשו, רק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו בק"ש כנ"ל אזי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות שורה ה' אחד גם בתורה ומצות מעשיות. והנה ענין עבודה זו להמשיך דירתו בתחתונים להיות אין עוד מלבדו היא למעלה מעלה ממדרגת התלהבות הנק' בשם גדפין לבד לפי שעכ"פ מוכרח להיות שיצייר איזה יש ודבר בפ"ע בחי' לב ונפש שמתלהב משא"כ בחי' אין עוד הוא ביטול במציאות לגמרי ולא ימצא מקום לעצמו כלל ואין לו רצון אחר כ"א רצון השי"ת ורצון ה' הוא שוה למטה כמו למעלה כמ"ש במ"א (וע' בת"א סד"ה וארא כו' וגם י"ל שזהו בחי' רוח שלמעלה מבחי' אש כי אש הוא בחי' חי ורוח ממללא בחי' מדבר ע' בד"ה והי' מספר בנ"י וזהו ענין ריח בגדיו ריח ורוח הכל ענין א' כמ"ש בפי' הרע"מ אמור צ"ז ארחת דא בדא כו' וגם רוח בחי' אויר שלמעלה מבחי' אור כמ"ש בד"ה מזוזה מימין כו').

והנה ע"ז נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה (פי' שכח מעשה המצות גדול מאד והוא במחשבה תחלה וכמ"ש במ"א מענין המשל מהא דלחכימא ברמיזא כו'), והנה בחי' זו נק' ארץ כנען מלשון הכנעה והשפלה שנופל ומשפיל עצמו למטה, ובבחי' זו כתיב רגלי' יורדות מות כי מאחר שהוא מקושר למטה בענינים גשמיים אפשר לו ליפול ח"ו בתאות גשמיים וע"ז כתיב ובערת הרע מקרבך וכתיב כי יביאך אל ארץ הכנעני וגו' שבעה גוי' גדולי' ועצומים כו' החרם תחרימם לא תחיה כל נשמה וכתיב גם את הצרעה ישלח ה' בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך. וענין הצרעה כי הנה ארז"ל שהצרעה הי' מסמא את עיניהם מלמעלה ומסרסם מלמטה וביאור ענין זה הנה ארז"ל שמזיעתן של חיות יוצא נהר דינור על ראש רשעים בגיהנם פי' זיעה הוא ארס וחימה וכמ"ש הנה סערת ה' חימה יצאה כו' והוא פסולת שלהם כי בכל עולם ועולם יש בחי' טוב ורע ואינו ר"ל רע ממש ח"ו (דהא איתא בכהאריז"ל דמחזה דז"א ולמטה מתחיל עה"ד טוב ורע ופשיטא שאין שייך שם רע ח"ו) אלא רע מלשון כעס וחימה והוא ענין עחחסדי' וגבורו' שבכל העולמות, וכן הענין באדם שהוא עולם קטן יש בו ג"כ בחי' אלו וצריך לעורר הגבורות שבו על עצמו דהיינו על הרע שבו שהוא מסטרא דס"מ ונוקבי' שהם הם הרשעים וכמ"ש על ראש רשעים יחול וכמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ופי' לעולם כי הרי תמיד יש לו בחי' רוגז שהוא מצד הגבורה שאין לך אדם שאינו כלול מטו"ר, והרע היינו הרוגז והחימה והכל הוא מסט' דרע כמארז"ל ורע לבריות, והרוגז והכעס ישפוך על הרע שבו שיקצוף מאד ויחרה אפו למה הוא כך והתעוררות בחינת הגבורה הנ"ל מזיעתן של חיות שהוא התלהבות שבפ' ראשונה של ק"ש ויש בה בחי' גבורות לכן צריך הוא לשפוך חמתו וירגיז על היצה"ר ביתר שאת כאשר יעמיק בשכלו ענין ההתבוננות באמונת ה' אחד ושישראל עלו במחשבה ושלכן רוצה לדבק מחשבתו להתכלל באחד אז יעשן אפו מדוע לא היתה כזאת בכל עת ואפילו שלא בשעת התפלה, וזהו ענין פ' שני' של ק"ש וחרה אף כו' שנמשך מהתלהבות הפ' ראשונה ולכך כתי' וסרתם ועבדתם אלקי' אחרי' שבאמת שלא בשעת התפלה אינו כעובד כומ"ז ח"ו אף בשעה שאינו עובד השם משא"כ בשעת ק"ש בהתלהבות לבו נדמה בעיניו מה שהי' רחוק מה' כל היום כאלו עובד ע"ז ממש כמ"ש פן יפתה לבבכם מיחודו ואהבתו והרי זה כאילו וסרתם ועבדתם והיטיב יחרה לו ובזה הוא מקרר הכעס והחימה שברע גמור ולא יהיה רע לאחרים כלל. וזהו ענין הצרעה שמסרס את הרע פי' שמקררו להיות כסריס שאין בו חמימות ולכן אינו מוליד, וגם מסמא את העיניים פי' שלא יביט על אחרים לא במילי דעלמא ולא בעבודתן בעין רעה וקנאה שמצד הרע כי אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין וכן ברכת ה' היא המשכת אלקות ואינו שורה כ"א בעין טובה.

ובזה יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ כנען שהוא ענין השפלה וההכנעה למטה במצות מעשיות שהם ענינים גשמיים באמונת יחודו בתחתונים כי אמרו ארץ אוכלת יושביה היא פי' יושביה אין תופסין מקום לעצמן כלל ומבטלים עצמן ליחודו ית' שבתחתונים להיות אין עוד כו' כי היו דור דעה כו' ושורש נשמתם למעלה מעלה. (במ"א נת' כך שבחי' א"י היא מקור המצות מעשיות כמ"ש וזאת המצוה כו' לעשות בארץ כו' והמרגלים היו מבחי' שלמעלה יותר מבחי' זו וע"ד שרשב"י ע"ה היה במערה י"ג שנה ולא קיים כמה מצות מעשיות שהרי לא הי' לו מצה ויין לקידוש כו' וקיימם ע"י כוונה רוחנית כו', וכוונת משה ששלחם לתור את הארץ הי' שהם בכחם יעלו את הארץ כי מצות מעשיות צריכי' העלאה שלכן מברכים לפני כל מצוה ואומרי' ברוך אתה הוי' שהברכה היא המשכה כנודע מלשון המבריך את הגפן כו' והיינו שממשיכים הארת א"ס ב"ה על מעשה המצוה שעי"ז תתעלה מגשמיותה, ואחר שמעלים אותה אזי היא למעלה במדרגה יותר גם מן המקיים אותה ואז הוא מקבל ממנה, ולכן מיד אחר בא"י אומרים אשר קדשנו במצותיו אשר מלשון באשרי כי אשרוני כו' ששם שרש המצות ואז אנחנו נעשים מקבלים מהם לקבל קדושה עליונה זו עטשבהם ונ' דהיינו בירור ש' ב"ן שמתחלה ש' מ"ה מברר ב"ן ואחר הבירור ש' ב"ן מתעלה יותר בס"ג אחע"ב כו' וכך הי' ענין המרגלי' אם היו עושי' שליחות משה שהם היו מעלים את הארץ אז אח"כ היתה היא מעלה אותם. אך הנה עד"מ בגשמיות כשאדם הגדול רוצה להעלות למעלה חפץ המונח בקרקע מוכרח הוא להשפיל א"ע למטה תחת אותו החפץ ואזי יקחנו מתחתיו ויעלהו למעלה מעלה, כן בלתי אפשר הי' שיעלו המרגלי' שהמה עליוני' במדרגה את בחי' א"י שהיתה אז למטה מהם בערך, אם לא ע"י שישפילו א"ע באמת למטה ממדרגת א"י וע"י השפלה זו שהיו משפילי' עצמן למטה ממנה היתה היא מתעלית מעלה מעלה ואז גם הם היו מתעלים עמה וכן הוא למעלה חיות נושאות ומנושאות עם הכסא שמתחלה הם נושאות את הכסא ואח"כ הכסא נושא אותן למעלה ממדרגתן כו' וע' בת"א פ' יתרו דקי"ט ע"ד משמע שבתחלה הם מנושאות ואח"כ נושאות כו' א"כ לפמש"ש בתחלה הכסא מגביה אותן ואח"כ הן מגביהות את הכסא כו' ולכאורה לפמש"ש צודק יותר לגבי הארץ והמרגלי'. והנה המרגלי' לא היו להם שפלות זו להשפיל עצמן באמת למטה מבחי' ארץ ישראל כמו שהיתה אז והוציאו דבה כו' והיינו הפי' שלא רצו ליכנס לארץ כנען שלא הי' בהם הכנעה זו כו' אבל משה עם היות שהי' למעלה מעלה במדרגה הי' ג"כ עניו ושפל מכל האדם כו' וז"ש שלח לך פי' שלח אנשי' שהם מבחי' ומדרגה שלך דהיינו שהם מעולם היותר עליון שיוכלו להעלות בכחם את א"י והיינו מ"ש אח"כ איש אחד דהיינו אנשי' שנמשכי' מבחי' אחד והיינו הנשמו' שנמשכי' מבחי' דכורא שהוא למעלה מבחי' א"י שהוא בחי' נוק' וזהו כולם אנשים כו'. נמצא ענין שילוח מרגלי' הוא כעין ברכת המצות שהוא בחי' אתעדל"ע להעלות הדבר שעושין בו המצוה כו' וכמ"ש ע"פ יברכך יאר כו', ברכה בראש כו'. לפ"ז ג"כ א"ש מ"ש רש"י אני איני מצוה אותך וכמו ברכת המצות אינו חיוב מדאורייתא כו' רק מד"ס וזהו לדעתך כו', ועשה כן ושלח אנשי' אלו, ומה הי' לו לעשות שהם לא הי' להם שפלות זו כו' לכן לא קיימו כמו ברכת המצות כ"א אדרבה כו' אבל מרע"ה עם היותו למעלה מעלה מהם הי' ג"כ ענו ושפל באמת אצלו לגבי כל א' מישראל. ע"כ נת' במ"א). וגם האמורי והכנעני יושב בהר שהן הם הז' אומות שבאמת היו דרים בה בעת ההיא והן הם הז' מדות הרעות אשר צריך ליזהר מאד שלא יפול ברשתם כי רגליה יורדות מות כו' וכמ"ש שבעה גוים גדולי' ועצומים ממך כו' אך באמת אמרו עצומים ממך, ממך דייקא שאתה מגדיל וכמ"ש ירמיה ואתה למדת אותם עליך אלופים לראש, כי מה שנחשבו לאלופי' ודבר גדול הוא מחמתכם שאתם מחשיבי' אותם ליש וגדול הוא בעיניכם אבל באמת צריך להקטין אותו בעיניכם כמו שאמר כלב סר צלם מעליהם וה' אתנו פי' שהויה נמשך אתנו במקרא משנה כו' וכלים מכלים שונים כו' כנ"ל (והאור דוחה את החשך וכמ"ש במ"א בד"ה כיצד מרקדין כו' וע' בזהר פ' שלח דק"ס ריש ע"ב). וזהו ענין מנחה ונסכים שהמנחה היא מבחי' צומח וכל קרבן מנחתך במלח תמלח שהוא בחי' דומם וכך ענין התפילין ושאר מצות מעשיות ירדו ונשתלשלו בבחי' דומם כגון התפילין שבפסוק ואהבת פבק"ש וכן קדש לי כל בכור שהוא בחי' חכמה עילאה נתגשם על הקלף ואותיות בדיו שהוא ענינים גשמיים. והנה העולה עצמה שרשה מבחי' פני שור שהוא מבחי' המדות עליונות והמנחה והנסכים שהם סלת שמן ויין זהו בחי' חב"ד כי הסלת הוא דעת כמארז"ל שאין התינוק יודע לקרות אבא כו' ועץ הדעת חטה היתה כו' הרי שרשן חב"ד שלמעלה מהמדות עליונות ונמשכו למטה דוקא בבחי' צומח ודומם שלמטה מבחי' חי, וכך בתפילין יש כל ד' פרשיות שהם ד' מוחין חו"ב חו"ג ובק"ש ג' פרשיות חג"ת והיינו כי להיות ההמשכה שע"י מצות מעשיות נלקח מבחי' עליונה יותר מההעלאה כו' ולכן דימו העולה לק"ש והנסכים לתפילין, ועמ"ש בד"ה הסבי עיניך כו', וז"ש כי חסד חפצתי ולא זבח כו' פי' כי חפץ הוא פנימי' הרצון והרי תכלית הרצון הוא ההמשכה שזהו החסד אלא שא"א להיות ההמשכה בלתי ההעלא' תחלה כו', וגם רק שצריך להסיר הרע שבהם (ר"ל בענינים הגשמיים) וכמ"ש ובערת הרע מקרבך ואז נק' ארץ מושבותיכם כמ"ש וישב ה' מלך פי' ישיבה מלשון הורדה והשפלה שהיושב מוריד ומשפיל עצמו ממקום עמידתו להיות לו דירה בתחתונים וכמ"ש רז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, וישיבה ודירה זו עושין ישראל בהיותן בעבודתן כנ"ל דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח ולכן נק' ארץ מושבותיכם דייקא שאתם מיישבים אותה כמארז"ל א"ת בניך אלא בוניך ע"י הלכות המלובשות בדברים תחתונים כמו דומם צומח שבנסכים.

————————————