ועתה יגדל נא

סטועתה יגדל נא

ועתה יגדל נא, היום לעשותם, בזוה"ק שהמצות הם לבושים לנפש (ע' מזה בת"א פ' מקץ בד"ה בש"א נר חנוכה יום ראשון כו' ובד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני) יקדים שירידת הנשמה בהגוף צורך עלייה, כי הנשמה קודם בואה לעה"ז היו בבחי' עומדים חי ה' אשר עמדתי לפניו וע"י קיום המצות נעשה בה בחי' הילוך, בחי' עמידה הוא ובכל נפשך, המלאכים נק' עומדים, והשגתם הוא באוא"ס ב"ה הממכ"ע (כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש השני ע"פ וצדקתך ירננו כו') וכך הוא מעלת הנשמות קודם בואן לעוה"ז, משא"כ עוה"ז הוא עולם המעשה, לפי שבעוה"ז שהעולם מעלים ומסתיר על אור ה' הממכ"ע שורה אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' מקיף למעלה על הנפש, אשר אנכי סוכ"ע מצוך היום לעשותם (ע' בד"ה ציון במשפט תפדה), אפ"ל דוגמת מ"ש בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו בענין כי נפלתי קמתי שאין קימה יותר משעת הנפילה שהנפילה הוא שאין מאיר בה ז"א ואז דוקא מאיר בה יסוד אבא, וז"א י"ל ממכ"ע ויסוד אבא סוכ"ע, ועמ"ש עע"פ הודו על ארץ ושמים תחלה ארץ כו', וגדול כח אור המקיף מבחי' סוכ"ע לשנות ולהפך טבע האדם, והנה בחי' הארה והמשכה זו מבחי' סוכ"ע נקרא בשם הליכה (כמ"ש במא"א אות ה' סט"ו שבחי' התגלות אור הסוכ"ע בממכ"ע נק' בשם הילוך וכמ"ש מזה ע"פ ונתתי לך מהלכים), וזהו אם בחקתי תלכו, כי הילוך זה תלוי בקיום התורה והמצות וע' בלק"ת ר"פ אם בחקתי תלכו פ"א והיא אהבת ובכל מאדך (עיין בד"ה והתהלכתי בתוככם שבחי' בכל מאדך דוקא נקרא עושין רצונו של מקום והיינו לפי שע"י ובכל מאדך ממשיכים בחי' סוכ"ע שיאיר בממכ"ע), שאהבה זו באה מהתבוננות באוא"ס ב"ה הסוכ"ע (כמ"ש בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה דמ"ב ע"ד גבי משא"כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו כו' כי אני הוי' לא שניתי כתיב כו') ובטובו מחדש כו' (ר"ל כמ"ש בד"ה ואתחנן אל ה' בפ"ב ע"ד והחכמה מאין תמצא, שנעשה דבר חדש שלא הי' בכח המקור כו') כי כל העולמות והברואים אינן אלא בחי' מעשה ועשייה גשמיות (ע' בלק"ת בשה"ש בד"ה מי יתנך כאח לי ושם פ"א אמון מופלא כו' עכ"ז נקרא עשייה עושה פלא כו' וצ"ל מהו ענין המשל לעשייה כו' כמו עשייה גשמיות באדם אין התחברות לה עם שכלו כו') כו' והחיות המתפשט לתוך עלמין הוא רק המלך כו' ולכן אומרים אח"כ ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' הרחמנות גדולה מאד על האדם שנתגשם ונעשה רחוק מה' בתכלית (י"ל כענין מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם רבש"ע כמ"ש בד"ה במדבר סיני באהל מועד דרוש הראשון ספ"ג) ואומרים אדון עוזנו, כלומר הגם שאין תוכה רצוף אהבה בביטול זה מ"מ הרי הוא אדון עוזנו בחינת מקיף (וע' זח"א פ' בראשית דל"ג סע"ב בענין הנה ארון הברית אדון כל הארץ) ונק' עוזנו ע"ד ועוז מלך, ונמשך מזה ג' מקיפים להנשמה במחודומ"ע (ע' בד"ה וישלח יהושע מן השטים פ"ב גבי והארה זו היא בחי' ריח כו') צור מגן ומשגב, כנגד נר"נ וכנגד בי"ע לבושים שמקיפי' את נר"נ להיות צרורה בצרור החיים את ה' (ע' בפרדס ערך צרור שם כ' ואין צרור פחות משלושה, היינו בינה ת"ת ומל' וידוע שבבינה הוא התגלות ע"ק ונת' מזה במ"א), וזהו והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך, וזהו שכל המצות הם בג' בחי' מחודומ"ע.

(ב) אך תחלה צריך להמשיך בחי' מלך העולם ואח"כ אקב"ו, כי הנה ב' בחי' יש במצות בעשייתם האחד שע"י עשייתם מקיים מצות מלך מ"ה הקב"ה, הב' הוא להמשיך אור א"ס ב"ה ורצה"ע במצוה זו, והנה תחלת עשיית המצות לא תהיה בשביל להמשיך כו' שהרי זהו כמו שעושה בדרך סגולה כו' ואין זו עבודה, ותחת אשר לא עבדת כתיב, משא"כ בלא קבלת עול מלכותו יתברך אינו ממשיך כלום, כי הוא המרומם לבדו, רק המלך כנ"ל (ר"ל שבחי' מלכות הוא המחבר א"ס ב"ה עם העולמות וכמ"ש ע"פ^* עאהזהר במדבר דף ק"ך ע"א בענין ובא לו לקרן כמו הקרן מחבר שני כתלים כן מדת מל' מחבר אצי' עם בי"ע כו'), ע"כ צ"ל קבלת עול מצות עול דוקא בבחינת עבודת עבד, וכוונת המצוה הוא כדי להגדיל שמחה של מצוה שתהיה יותר מרוב כל, כי הנה כתי' עוטה אור כשלמה, אור היא התורה היא רק שלמה ולבוש לבחי' המצות רצון העליון, תר"ך עמודי אור בחי' כתר (ועמ"ש בת"א פ' נח בד"ה מים רבים בענין אם יתן איש את כל הון ביתו) דאורייתא מחכמה נפקת שבה מלובש רצון העליון ב"ה שורש המצות, שהרי התורה היא מדברת בעניני המצות שהיא דרך פירוש וביאור של כל המצות, כמו כל מסכת סוכה שהיא פירוש למצות סוכה איך תהיה הסוכה, אלא שהמצות עצמן הן רצונו יתברך להיות המשכת אור א"ס ב"ה למטה בתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהן תר"ך עמודי אור כמו עמוד המחבר מעלה ומטה, שהוא רצונו יתברך להיות לו דירה בתחתונים וכמ"ש ושכנתי בתוכם, והתורה היא חכמתו יתברך המגבלת והמצמצמת על איזו אופן תהי' השראה ודירה זו, בתפילין מרובעות ורצועות שחורות ולכן התורה היא מזון לנפש בחי' פנימי' והמצות הם מקיף מלמעלה.

(ג) וזהו ועתה יגדל נא כח אד', אד' הוא בחי' מלכותו יתברך, וכח אד' הוא א"ס ב"ה הסוכ"ע הנמשך ע"י קבלת מלכותו יתברך, כמשל כח היד זורק את האבן ומגביהו באויר הפך טבעו, כמ"כ כח א"ס ב"ה הנמשך ע"י המצות מגביה בחי' ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן, ומגביה את הנשמה להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש (עיין בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ושם פ"ב בענין אני כברוש רענן, ובד"ה שבת שבתון פ"ג), ועד"ז ביקש מרע"ה בחטא המרגלים ועתה יגדל נא כח אד' (שיהי' נושא עון בד"ה מי כו' כמוך נושא עון), כאשר דברת לאמר מבחי' מ' דאצי' נעשה עת"י לבריאה, וזהו וידבר כו' את כל הדברים האלה לאמר.

————————————