להבין שרשי הדברים הנ"ל

נחלהבין שרשי הדברים הנ"ל

להבין שרשי הדברים הנ"ל, וגם להבין מ"ש אם חפץ בנו ה' ולא אמר אם ירצה בנו ה'. ויובן בהקדים מ"ש בע"ח (שער ל"א) בענין המרגלים שהי' שרשם מבחי' לאה עלמא דאתכסיא וכן כל דור המדבר הי' מבחי' לאה ולפיכך לא נכנסו לא"י שהיא בחי' רחל ונקראו דור דעה שהיו מבחי' ד"ת שמאחוריי' דאי' המתלבש במחשבה הנק' לאה יעו"ש, ועפי"ז יובן מה שמאסו המרגלי' בא"י בהיות כי מדרגתם הי' ממקום גבוה ביותר בחי' עלמא דאתכסי' ע"כ הי' בדעתם ירידה ושפלות ליכנס לא"י שהיא עלמא דאתגלייא בחי' רחל.

א) וביאור הענין הנה תחלה יש להבין שרש ענין מה שנת"ל בענין המצות מעשיות מה שהציווי בהן לעשותן בארץ דוקא והענין כי עיקר ענין המצות הוא לברר הבירורי' דעה"ד טו"ר שבקליפת נוגה, שבק"נ הוא מעורב טו"ר ע"י סיבת השבירה שנפלו רפ"ח ניצוצי' וצריך להפריד הטוב מן הרע ולהעלותו אל מקור חוצבו ושרשו ולהשפיל הרע הנפרד מן הטוב להורידו למטה וכ"ז נעשה ע"י המצות בכלל, כי רמ"ח מ"ע המה נעשי' בענינים גשמיים שהם תחת ממשלת ק"נ כגון השופר של איל שמבחי' נוגה וכן סכך הסוכ' וכשנעשי' מצוה נתברר בחי' הטוב שבנוגה ונתגבר על הרע דנוגה שבאותו דבר והרי אותו הדבר כולו טוב, והיינו ע"י גילוי אא"ס ב"ה ששורה במעשה המצוה הזאת שהרי היא רצון העליון ב"ה וכנודע שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח איברים דמלכא לפי שהם כלים שישכון בהם אא"ס כדוגמת השראת הנפש בתוך האיברים ולכך יש הרבה דקדוקים באופן מעשה המצוה שדוקא כך וכך מתכשרת ואם חיסר או יתיר לא עשה ולא כלום לפי שבאותו אופן דוקא הוכשר להיות גלוי והתלבשו' אא"ס ולא באופן זולתי זה וא"כ עיקר ענין המצוה הוא שיהי' מבחי' טוב שבנוגה שבאותו דבר כלי לשכון בו אא"ס ועי"ז נתברר בחי' הטוב שבנוג' שבאותו דבר מן הרע שבו ומתגבר על הרע הזה עד שנעשה הדבר כולו טוב ובחי' כלי לא"ס ב"ה, זהו ענין מ"ע, ומל"ת הוא ענין פירוד והבדלת הרע לבד כמו לא תאכל חלב לא תאכל דם וכיוצא כלומר זה הדבר לא יעלה לה' אלא ירד למטה ויקרא טמא או פסול, וזהו הטעם שנק' תורה ל' הוראה שמורה ומבדיל בין טמא לטהור דהיינו ע"י רמ"ח מ"ע הוא מבדיל הטוב מן הרע ומגביר חלקי הטוב על הרע ובשס"ה ל"ת הוא מפריד חלקי הרע ודוח' אותן. אך להבין איך ע"י מצוה מעשיות שהיא בדבר גשמי יהי' גילוי אא"ס ב"ה למטה ובפרט בנפש האדם, יש להקדים ביאור מאמר הזהר הנז"ל בפנים פ"ב כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, ונת' שם שבחי' עלמין נטהם ההיכלות (והנה ידוע בע"ח (שער מ') שהעיגולים השראתם על ההיכלות כי בחי' היושר הוא בחי' פנימי זה תוך זה וההיכלות הם ע"ג היושר והעיגולי' ע"ג ההיכלות ע"ש). ולהבין זה מה יהי' ענין הגילוי בההיכלות דוקא, יש להקדים ביאור ענין עיגולי' ויושר שמבואר בע"ח שמתחלה יצאו י"ס דעיגולים והם קדמו לבחי' היושר שיצאו אחריהם ומקיפי' עליהם כנ"ל ומ"מ בחי' עיגולי' הוא בחי' נפש והיושר שאחריו הוא בחי' רוח והרי אם כן בחי' היושר נעלה במדרגה מבחי' עיגולי' וכמו באדם שמתחלה זוכה לנפש ואח"כ זכה יתיר יהבין לי' בחי' רוח כי בחי' רוח הוא למעלה מבחי' הנפש, וביאור הדברי' הנה ענין ופי' עיגולי' ויושר יובן עד"מ בהשפעת שכל מרב לתלמיד שיש בזה שני בחי' הא' כמו שמשיג בעת שמשפיע לו ומשיגו ותופסו בשכלו הב' כמו משיג' על בוריה אח"כ כשהוא לעצמו והעמיק בה הרבה עד שברורה לו כאחותו, כי אנו רואי' שבעת ההשפעה ובתחלת ההשגה כשהתלמיד משיג ותופס המושכל בראשונה, הנה אז המושכל הנשפע מקיף לשכל התלמיד ושכל התלמיד מוקף מאותו המושכל שמקיפו מכל צד ושכל התלמיד מלובש באותו המושכל להשיגו ואור אותו המושכל עודף עליו מכל צד, וכן הלומד מתוך הספר כשלומד בעיון איזו מושכל בגמ' ופוסקים דבר חדש הנה אז בראשית לימודו הנה שכלו מוקף מכל צד מאור אותה הסברא והשכל שלומד ואותה הסברא מקפת לשכלו והשגתו, והטעם הוא כי הלומד או השומע בתחלת השגתו אינו משיג רק כללות הענין של הסברא בלתי התחלקות לחלקים בפרטי פרטיו' שכליים שיש בה, כי עדיין אין שכלו מגיע בהשקפה ראשונה להשיג עומק חלקי המושכל הפרטיים זולת כללות הסברא הנגלית שהיא נגלית בהשקפה ראשונה, וכללות סברא זו מקפת לשכל השומע בסקירה א' ויתר החלקי' שאינו משיג' הרי הם עודפים על השגת השומע מכל צד והרי הם מקיפי' על השגתו של השומע והשגת השומע מלובשת בהם להשיגם אבל אינ' מקפת עליהם שהרי אינו משיגם בהשגתו בשלימו' כי נשאר עודף על השגתו כו', ואמנם אחר שמשיג השומע או הלומד אותו המושכל בכללות אח"כ יעיין בו בדרך פרטי פרטות בכל חלקיו וישיג בהם הרבה השגות באורך ורוחב גדול כל דבר על אופניו, אז הנה נהפוך הוא ששכלו של השומע או הלומד תופס את המושכל ומקיפו בשכלו מכל צד והמושכל בכל חלקיו נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו לאשורו על בוריו, וב' בחי' אלו הן הן בחי' עיגולים ובחי' יושר, שבעת ההשפע' המושכל מקיף על שכל השומע הוא כמו בחי' עיגולי' שהם מקיפי' על הכלים ולאח"כ נכנס בחי' היושר היינו כמו שהשומע תופס השכל על בוריו שהכלי' שלו הם מקיפי' על ההשכלה וכמו בחי' היושר שהם מוקפי' מן הכלים ומלובשי' תוכן, וכמ"כ הנמשל למעלה שבתחלת האצילות כשהאציל המאציל ב"ה והאיר ממנו המשכת החיות להתלבש בכלי' די"ס יצאו בתחלה י"ס דעיגולי' שהן בחי' מקיפי' על הכלים וכל המשובח מחבירו מקיף את חבירו כי בעת ההאר' והשפעה הרי ההשפעה מקפת על המקבל והמקבל מוקף ממנו, אבל אח"כ יצאו בחי' י"ס דיושר שמתלבשי' בבחי' פנימי' דהיינו כאשר נתיישב' סההשפע' בהן שהן תופסי' ומשיגי' אותה ומוקפת מהן, ולכן העיגולי' הם הנק' בחי' נפש אע"פ שהם מקיפי' והיושר הוא בחי' רוח אע"פ שהוא פנימי', והענין כי אורו' העיגולי' כשהקיפו לכלי המקבל הגם שהקיפו מכל צד אבל הי' בבחי' הקטנות אצל המקבל אחר שלא השיג הדבר עדיין על נכון כל דבר בפרטות אלא רק דרך כללות בלבד כנ"ל ונק' זה בשם העלם ומקיף אצל המקבל והרי הוא אז בבחי' מוחי' דקטנות לכך נק' העיגולי' בשם נפש שהוא בחי' תחתונ' במדרגה, אבל אח"כ שנכנס בו זה האור בבחי' יושר דהיינו להבין ולהשיג בהשפעה בהתחלקות פרטים רבים ובבירור גדול, נק' בחי' מוחי' דגדלות אצל המקבל והוא בחי' רוח שגדול מבחי' נפש שהרוח מבחי' הגדלות והנפש מבחי' הקטנות כך בחי' היושר גדול מעלתו בבחי' גילוי אא"ס ב"ה בכלים יותר ממעלת העיגולים אע"פ שבחי' העיגולי' קדמו לבא לבחי' היושר כי תחלה יאיר אור השפע בכללות ובהעלם ואח"כ יאיר בפרט ובגילוי כנ"ל. וכדוגמת כל זה יובן למשכיל למעלה שיש ג"כ כמה בחי' עיגולים כידוע שיש עיגולי' דא"ק ועיגולי' דע"י ועיגולי' דא"א כו' ויש ג"כ בחי' יושר בכל או יושר דא"ק ודע"י וא"א, והענין כי בכל ירידה והמשכה מעילה לעלול הנה צ"ל ההמשכה ע"ד הנ"ל ברב לתלמיד שמתחלה יומשך השפע בבחי' מקיף שהעלול ישיג כללותו ולא פרטיו והוא ענין שהעילה מקפת לעלול והוא בחי' עיגולי' ולגבי המקבל הוא בחי' קטנות כדמיון השגת השומע בתחלה ונק' ג"כ נפש כנ"ל ואח"כ נמשך בו השפע בבחי' פנימי שישיג פרטי השפע בהשגות רבות לאורך ורוחב והוא בחי' יושר ונק' רוח, וב' בחי' אלו ישנן בכל המשכה שיש למעלה מעילה לעילה, ולפי שההמשכו' רבות הנה כנודע מריבוי המדרגו' שיש ע"כ יש הרבה בחי' עיגולי' ויושר וכמבואר בע"ח בפרטות.

פ"א יבאר ענין המצות דכתי' בהם לעשותם בארץ דוקא. ולהבין זה יקדים לבאר מאמר הזהר כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין ופי' עלמין הם היכלות וההיכלות הם מבחי' עיגולי' שהם בחי' נפש והיושר שבא אחריו ויבאר ענינם עד"מ מהתלמיד שמקבל שכל מרבו שבתחלת כששומע ההשפע' מקפת לשכלו ואח"כ נהפוך הוא ששכלו תופס ומקיף את ההשפעה והמושכל, וזהו בחי' עיגולי' ויושר שיש בכל המשכה כמו בא"ק וע"י וא"א וכמ"ש בע"ח.

ב) אך עדיין יש להבין מפני מה הוא כך שבתחלת השגת המקבל הוא מוכרח לקבל רק בדרך כללות לבד ולא שישיג הענין לאשורו כ"א אח"כ כשיעמיק בזה בפ"ע, הגם שאנו רואי' שכן הוא מ"מ צ"ל הטעם לזה (גם להבין ענין ההיכלות מהו כי לפי מ"ש בע"ח ההיכלות אינן העיגולי' עצמן כ"א שהעגולי' השראתם בההיכלות ולהבין מה ענינם).

הנה יובן עפ"י מארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, שהטעם לפי שהתלמיד רחוק שכלו והשגתו משכל והשגת הרב ולזאת אם סאיאמר לו הרב ההשכלה עם כל פרטיה ודקדוקיה כמו שמשיגה ומשכילה בעצמו לא יוכל התלמיד לקבל כלל, לכן מוכרח הרב להלביש אותה ההשכלה בענין קטן ובמלות מועטים אז ישיגנו התלמיד, וזהו פי' דרך קצרה שארז"ל לא שיעלים ממנו המכוין לגמרי שא"כ הרי אינו שונה לו כלל אבל כוונתם שישנה לו כל הענין רק שילבישנו במלות מועטי' מחזיקי' המרובים רק שאין המרובים בהם בגילוי ממש כ"א בהעלם אלא שלאחר שיעמיק דעת בזה יבין אותם, והכרח לעשות כן כי אילו הי' אומר לו הענין בריבוי דברי' הי' מתבלבל, והוא עד"מ המשנה שסובלת בדברים ובמלות מועטים כל האריכות שבפלפול הגמ' וכמאמר אילפא בתעני', מי איכא מידי בבריית' דלא פשיטנא לי' ממתניתן כו' וא"כ הרי יש במשנה כל השכליי' שבגמ' אלא שהם בבחי' העלם ולכן גם נער קטן יכול לקבל זה כמאמ' בן עשר למשנה הגם שלא יכול לקבל עדיין פלפול הגמ' כ"א אח"כ בן ט"ו לתלמוד אז יבין הפלפול מתוך הקיצור כנ"ל, ונמצא שבחי' דרך קצרה זו היא כמו לבוש לגבי עומק המכוין שהוא מתעלם ומתלבש בו ונמצא בו ממש כ"א שאינו בגלוי אלא בהעלם כי הלבוש מסתירו ומעלימו, והוא תועלת שעי"ז יוכל המקבל לקבל השפע, והנה כשהוא מקבל בדרך קצרה הוא בחי' קטנות אצל המקבל ולאחר שעומד על עומק המכוין הוא בחי' גדלות ההשגה, והנמשל מזה יובן למעלה שמזה הטעם צ"ל בכל המשכה מעילה לעלול בחי' עיגולי' ויושר שהעיגולי' הוא רק בחי' נפש וקטנות אצל המקבל כי כן צ"ל קבלת השפע בתחלה ואמנם הוא בחי' מקיף וסובב לעלול מכל צדדיו שהרי אינו משיג רק כללות הענין ועומק המכוין שישנו באותו הדרך קצרה נעלם ממנו, ואח"כ מאיר בחי' היושר שיבין המקבל בבחי' גילוי בההשפעה. ונמצא מובן שבריבוא רבבות השתלשלות מעילה לעלול בבחי' העיגולים ע"ד הנ"ל יוכל להיות אור ושפע מוגבלת כ"כ עד שגם נשמות ומלאכי' דבריא' שנבראו יש מאין בבחי' גבול ממש גם הם יוכלו לקבל גילוי אור א"ס שלפני האצי' והיינו נשמו' ומלאכי' שבהיכלות דבריא' מפני שענין ההיכלות ההם הם בחי' עיגולים דקטנות דבריא' להעלים ולהסתיר אור האלקי בהלבשה וקטנות כנ"ל עד שנק' בשם היכל כמו ההיכל המקיף מכל צד ועי"ז יוכלו הנשמו' ומלאכים לקבל אור וזיו האלקי גם לפי ערך צמצום השגתם ולולי בחי' העלם העיגולים שהן ההיכלו' לא היו יכולי' לקבל כלל כי היו כלים ומתבטלים ממציאותם כענין הושיט אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן כמ"ש במ"א מפני ההתגלות יותר מערכם, ועד"ז נשתלשל מבחי' העיגולי' שהן ההיכלות שלפני האצי' באצי' ומאצי' לבריא' ומבריא' ליצי' ומיצי' לעשי' עד שנתהוו השמים והארץ הגשמיי' שלנו שהן נמשכי' מבחי' העיגולי' די"ס דעשי' המעלימי' ומסתירי' אור האלקי לגמרי עד שנראים המזלות הקבועי' בגלגלי' ליש ודבר בבחי' פירוד והוא הנק' עולם מל' העלם כי נתעלם האור אלקי בהם לגמרי וגם הארץ הוא מבחי' העיגולי' דע"ס שבמל' דעשי' וע"כ גם הארץ עגולה ככדור וגם יסוד הרוח שיש בעפר הארץ הוא ג"כ בבחי' עיגולים כעפר הארץ החומרי כמבואר בע"ח (א"ה מהלשון נרא' שהן הן העיגולי' הן הן היכלות סבאך לפמש"ל ב' הע"ח שהן ב' עניני' נ"ל לבאר הענין כי יש ב' מיני השפעות מרב לתלמיד הא' ע"י דרך קצרה כנ"ל והיינו כשאין התלמיד קטן כ"כ שעכ"פ ע"י דרך קצרה יכול להבין, אבל כשהתלמיד קטן ביותר אזי צריך להמשיל לו משל שהוא ענין זר לגמרי ממהו' ההשכלה והוא לבוש גס לההשכלה שעי"ז יבין ההשכלה אח"כ וג"כ השגתו זאת תחלה בכלל ואח"כ בפרט כנ"ל הנה כשיצוייר דוגמא זו למעלה הוא ענין ההיכלות שהם בחי' כלי להעיגולי' כמו המשל שהוא כלי שעל ידו יובן הנמשל מתחלה בכלל כו' וזהו דאורייתא היכלא עילא' דקוב"ה כי היא נק' משל הקדמוני כמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל מזוז' מימין ונ"ח משמאל כו'), ובכל הנ"ל יובן פי' המאמר הנז"ל בפנים פ"ב כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין דהנה פי' עלמין מבואר מתוך הנ"ל שהוא בחי' העיגולי' שמעלימי' האור אלקי והוא הנק' ג"כ היכל ובכל מקום לפי ערכו הוא בחי' העלם עד שהיכלו' התחתוני' דעשי' שם תכלי' ההסתר כנ"ל, והנה פי' אסתלק יקרא דקב"ה היינו שיאיר ויתגלה אור האלקי באותו העולם או ההיכל שנסתר שם ויהי' גם שמה בחי' גילוי אור להיותו בא יותר מכפי מדת הכלי המצמצם ומעלים האור עד שלא יסתיר הכלי כלל, והענין הוא כי הנה דרך כלל גם העיגולי' שהם ההיכלות כנ"ל נק' ג"כ בשם כלים לאורות כי ל' כלים הוא ענין כליון להיות' מגביל האור ומעלימו ע"י היות בכלי בחי' עביות וחומריות להסתיר האור כי מהתעבות האור נעשה הכלי, וכאשר האור מאיר בתגבורת יותר מכפי המדה המצומצמת אזי הוא בוקע ומאיר גם בעביות הכלי המחשיך ויוצא אור גם מתוך עובי הכלי ומתגלה האור גם דרך הכלי עד שאין הכלי בחי' מסתיר כלל לאור המאיר וה"ז כדוגמת אור השמש המאיר דרך זכוכי' שכשהזכוכי' אינה צחה ובהירה אזי האור שיזרח דרך בה אינו צח ובהיר כאור השמש הזורח שלא דרך בה אבל אם תהי' הזכוכי' בהירה ביותר לא יהי' שינוי בהאור השמש המאיר דרך בה שלא יוחשך ויתעבה מחמ' אמצעות הזכוכי' להיות' בהירה ביותר, וכך יובן למעלה שזהו ענין הזדככו' הכלי' שאז האור המאיר דרך אותו הכלי' הוא בגילוי ממש ולא בבחי' הגשמ' והסתר כמו שהאיר כשאין הכלי' מזוככי' כ"כ שאז הם מסתירי' על האור כנ"ל, וזהו ענין אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין פי' שיאיר גלוי אור הא"ס ב"ה בכולהו עלמין שהם ההיכלות שמסתירי' מצד עצמן על האור וע"י גילוי הא"ס ב"ה ביתר שאת אזי מזדככי' הכלי' וההיכלות עד שאינן מסתירי' על גלוי האור וממילא יהי' הגילוי בכל פרטי הנשמו' ומלאכי' שבתוך ההיכלות, (ומה שקרא לגלוי אור א"ס בל' אסתלק דלכאורה ל' הסתלקו' הוא היפוך הגלוי מבואר טעם לזה במ"א ע"פ אכלו ריעים שהענין מפני שגלוי זה הוא גלוי אור חדש מבחי' הכתר וענין גלוי הארת הכתר הוא בבחי' התנשאות ורוממות כמו המלך שמרומם על עמו גם כשמתגלה אליהן ע"כ נק' בל' אסתלק שהגלוי בבחי' רוממות), אך כדי שיהי' בחי' זו דאסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין הוא דוקא כד אתכפי' סט"א, כי הסט"א והקליפות נמשך להם כח ויניקה מחיצוניות הכלים וההיכלות כמ"ש סביב רשעים יתהלכון וכתי' ונוגה סביב וכמש"ל בפנים סגפ"ב שמחמת יריד' השפע דרך ההיכלות נמשך למטה התהוות המזלו' שהם שרשי הע"ז לעכו"ם כו' וכד אתכפי' סט"א למטה גורם למעלה שיזדכך בחי' חומריות שבכלי המחשיך על האור וממילא יאיר אור האלקי גם מתוך עובי הכלים אחר שנתברר ונזדכך כל חומריו' שבכלים כענין ושמתי כדכד שמשותיך כי כל בירורי נוגה הוא בירורי הכלים שנפלו בשבירה כידוע, וביאור הדברים הנה יובן מניצוץ האלקי שבנשמת אדם כשמתלבש בחומר גופני שנעשה החומר כמו כלי לניצוץ האלקי ובודאי חומריות הגוף מחשיך מאד ומעלים להניצוץ אלקי והיינו במה שנמשך האדם אחר תאוה גופנית כאכילה ותשמיש וכיוצא עד שמתגשם מאד כבהמה כמ"ש נמשל כבהמות נדמו ואזי גם ניצוץ האלקי נחשך ונתעלם אורו מאד מחמת חשכת הכלי שהן התאוות גשמיות עם היותן היתר, ולכן נצטוינו והתקדשתם והייתם קדושי' ופי' רז"ל קדש עצמך במותר לך, כי פי' קדוש' ל' הבדלה הוא כידוע ור"ל שיפריש עצמו מתאוות היתר כמו בזווג ואכילה זולתי הנצרך לש"ש ואז לא יתגשם כלל מחמת' והוא ענין הזדככות הכלי שמזכך חומריות גופו ואזי גורם גלוי אור הנשמ' בו ביתר שאת וגם ארז"ל אדם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, ר"ל שמזככי' גופו מלמעלה ע"י גלוי האור בתגבורת ואז נק' קדוש ע"ש שהניצוץ אלקי שבו בגלוי ומתגבר על כלי גופו עד שאין הגוף מסתיר לו, שזהו פי' קדוש ל' הבדלה כנ"ל כמ"כ האור אלקי' כשנק' קדוש היינו כשהוא מובדל בערך מהגשמת הכלי עד שאין הכלי מסתיר לו כלל, וזהו פי' אדם מקדש א"ע מעט ע"י בחי' ניצוץ אלקי שבו שהוא בחי' א"פ המזכך את הכלי מבפנים אזי מקדשין אותו הרבה מלמעלה ע"י בחי' אור מקיף המזכך הכלי מבחוץ שאורו גדול ביותר ומזכך הכלי ביותר כמ"ש במ"א, וכשמזדכך כלי גופו מבפנים ומחוץ נק' קדוש ע"ש תגבורת גלוי אור ניצוץ אלקי בתוכו עד שאין הגוף מסתיר עליו ונק' קדוש שאינו מעורבב עמו כ"כ כ"א מובדל כנ"ל, וזהו כד אתכפי' סט"א שהוא חומריות הגוף ע"י קדש עצמך במותר לך אזי ממילא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין כי באתעדל"ת אתעדל"ע כי בצלם אלקי' עשה את האדם, וכמ"כ נתגבר אור האלקי בכל עולם והיכל להאיר ולזכך גם בחי' עביות הכלים וההיכלות עד רום המעלות גם בבחי' ההיכלות שלפני האצילות והיינו שאמר דאסתלק יקרא דקב"ה שהוא בחי' כל האורות הבאים מקו וחוט בכולהו עלמין גם בעלמין והיכלות שלפני האצי' עד גם עולם השפל הגשמי שלנו שהם בחי' עיגולי' היותר גרועים מכולם כנ"ל בכל עולם לפי ערכו אסתלק האור להאיר בכלים, ודרך כלל יש ב' מיני עולמות בכללות כל ההשתלשלו' ונק' עלמין סתימין ועלמין דאתגליין שהם בחי' מו"ד שנק' לאה ורחל כידוע ויש בחי' ב' מדרגו' הללו בכל ההשתלשלו' עד רום המעלות ונק' סתים וגליא כידוע בזהר, ושניהם מזדככי' ע"י דאסתלק יקרא דקב"ה כנ"ל.

פ"ב יבאר טעם לסיבת היות ההשפע' באופן זה שהוא לצד מעלת המשפיע על המקבל וז"ש רז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה והוא סדעיגולי' ולאחר שהתלמיד עומד על פרטי הדקדוקי' זהו יושר, והנה ברבבות השתלשלו' בבחי' העיגולי' יוכל להתהוו' שפע מוגבלת ויהי' הסתר האלקות כמו בעוה"ז ע"י עיגולי השמים שהם מבחי' עיגולי' דעשי' וכן הארץ, ואמנם ענין אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין שלא יהיו ההיכלות מסתירי' והיינו דוקא ע"י בחי' אתכפי' סט"א קדש א"ע במותר לך לזכך חומר הגוף ומקדשי' אותו מלמעלה בבחי' א"מ ועי"ז מעורר כן למעלה הזדככו' בחי' עלמין והיכלות הנ"ל ונתגלה אא"ס בתוכן.

ג) ואחר שנתבאר המאמר הנ"ל דכד אתכפיא כו' יובן שרש ענין המצות מעשיות שהקשינו למעלה רפ"א איך ע"י מצוה גשמיות יהי' גלוי אא"ס ב"ה ולפי הנ"ל מובן בטוב טעם שהרי נת' דדוקא ע"י אתכפי' סט"א בסומע"ט שבגשמיו' אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין לפי שאתכפי' שבמעשה הוא בירור הסט"א שהיא סוף שמרי ההיכלות כנ"ל וכמ"כ ע"י מצות מעשיו' שהם ג"כ בירורי נוגה ובהיות הבירור בעניני' גשמיי' שהוא סוף כל הסט"א בזה מעוררי' למעלה הזדככו' כל הכלי' וגלוי אא"ס ב"ה, וביאור ענין המצות בפרט הענין הוא דרמ"ח מ"ע הם פועלים שעל ידם נמשך האור בתגבורת ובתוס' גלוי עד שמברר בחי' הכלים שהן הדברים שנעשים בהם המצות כמו אתרוג ולולב ציצית ותפילין וכיוצא שיאיר גם בגוף הדבר הגשמי ההוא אור האלקי כמו אור החכמ' בפ' קדש שבקלף התפילין וכיוצא בזה בחוטין שבציצית כו' וע"י מצות ל"ת נפרד חלקי הרע מבחוץ להכלים שלא ינקו החיצונים מחיצוניות הכלים ואז עי"ז ממילא מתבררים ומזדככים בחי' חומריות דנוגה דעשי' המסתעפי' מהכלים דעשי' וכמ"כ בכלים דע"ס דבריאה ודיצי' עד דאסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין דבי"ע בעלמין דאתגליין ועלמין דאתכסיין ע"ד הנ"ל שהאור בוקע ומזכך גם בחי' הכלים שיאירו גם הם, ועד"ז מאיר א"ס בעלמין שבבחי' האצי' בשני המדרגות סתים וגליא שנק' לאה ורחל מחשבה ודיבור בדרך כלל ועד"ז עד רום המעלות כנ"ל. ובזה יובן מה שכל המצות עיקר עשייתן בארץ דוקא כמ"ש לעשותם בארץ, כי הנה מל' דאצי' נק' ארץ אך נודע שיש בה כמה כינויים ושמות ובחי' הנק' ארץ הוא בהיות' בבנין פרצוף כלים מכלים שונים דהיינו כשמתלבשת בבי"ע באורות וכלים וכמ"ש בזהר ארץ דעבידת פירין כו' ובהיות שעיקר ענין המצות הוא שיאיר האור בכלים דוקא ע"כ מצות מעשיו' עיקרן בארץ דוקא כדי להמשיך אורות עליונים בריבוי כלים מכלים שונים, ובכל הנ"ל יובן ג"כ מה שנז' לעיל בפנים למה שיבחו כלב לא"י במה שהיא זבת חלב ודבש דוקא, והענין כי זהו השבח על שמעלת א"י נכבדת מאד עד שקיום המצות הוא בה דוקא וזהו זבת חלב ודבש חלב ע"ש רמ"ח מ"ע ודבש ע"ש שס"ה מל"ת, כי הנה חלב ודבש הם חסדי' וגבורות ואמנם הם בחי' חו"ג הבאי' ע"י הגדלת המוחי' דוקא (כי יש חו"ג במדות ויש חו"ג שמבחי' מוחי' כידוע בענין ד' בתי תפילין שהם ד' מוחי' חו"ב חו"ג) והוא כמו שאנו רואי' בולד היונק מחלב אמו שעי"ז מתגדלים איבריו ומתרחבי' הרבה וגדל בכ"ד חדשי היניקה יותר מערך גידולו בכ"ד סהחדשי' אחרים, גם שכל התינוק מתרבה בכ"ד חדשי היניקה ביותר לפי ערך, והטעם לפי שהחלב הוא מזון הנמשך ממוחי' דאימא שהוא בינה כמארז"ל שעשה לדדים במקום בינה כי בינה ליבא וכמ"ש בע"ח בענין אלדד ומידד ע"ש להיות כי התהוות החלב הוא מהדם שנעכר ונעשה חלב והרי מהדם ניתוסף מוחי' באם ואח"כ נעשה חלב גשמי בדדים שבמקום בינה שבלב, ונמצא שהוא בחי' מזון הנמשך מן המוחי' ע"כ ע"י יניקה שהתינוק יונק החלב נמשך בו בחי' התרחבו' המוחי' מדי יום וגם התרחבות וגידול האיברים והוא בחי' חסדי' דגדלות הנמשך מהמוחי' שמטבע החסדי' להתפשט במרחב וכמ"כ טבע החלב להרחיב הכלי' בין המוחי' בין האיברי' כידוע בס' הרפואה, והנה כמ"כ יובן הנמשל למעלה בארץ העליונה מל' דאצי' שהיא זבת חלב ע"ש רמ"ח מ"ע שהרי נת' ענין מ"ע שהם גלוי והמשכת אורו' עליוני' בכלי' מכלי' שוני' במרחב דוקא וגם ידוע שרמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברי' דמלכא ז"א שנגדלי' ע"י ה"ח הוא בחי' החלב דמוחי' דאי' המגדיל איברי ז"א והוא בחי' שקיו דאילנא וממנו נמשך אח"כ הגילוי בכולהו עלמין, אבל הדבש הוא בחי' דין וגבו' ואינו כמו החלב שהוא חסדי' שהרי בדבש יש חריפות וחמימות השורף את הלב אלא שהוא דין דגדלות שהרי הוא מתוק ופי' דין דגדלות הוא גבו' ממותקות שהדין נמתק ע"י החסדי' והמר נעשה מתוק כמ"ש וימתקו המים כו' וכך יש בבחי' הדבש למתק כל דבר מר להיותו בעצמו כבר נמתק כי הוא דין דגדלות ר"ל מקור הגבו' שמהם נמתקי' כל הגבו' כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ובחי' מקור הגבו' אינו דין גמור רק אדרבה מהם עיקר השפע כידוע בענין כי הדם הוא הנפש, רק שהשפע באה בבחי' תגבורת גדולה, לכן הם ממתיקי' שאר הגבורו', והנה בחי' זו דגבו' דגדלות הנק' דבש הוא ג"כ ממעלת א"י שהיא זבת דבש ג"כ להיות כי גם זה עיקר גדול במעלת המצות מעשיות שבארץ שעיקר ענינם להיות גלוי האור בכלי' ע"י זיכוך הכלי', והנה זיכוך הכלי הוא ע"י תגבורת גלוי האור שמזכך הכלי מבפנים ומחוץ כשהוא בתגבורת דוקא, כי אם אינו מאיר רק בצמצו' הרי אדרבה הכלי מעלמת עליו ומחשיכתו, אבל כשמאיר בתגבורת אזי הוא מזכך הכלי, ותגבורת זה הוא ע"י בחי' גבו' ממותקים והוא הנק' בשם דבש כנ"ל שע"י גבו' אלו יש בכח האור לבקוע הכלי המעלמת ולהתגבר על חומריו' הכלי שלא יחשיך ויעלים בפניו, והוא בחי' שס"ה ל"ת שהן מבחי' ה"ג עליונות שמזככי' כל חומריות הכלים וגורמי' בקיעת האור בכלי, והנה ל' זבת חלב ודבש זבת דוקא כידוע בדרז"ל שהחלב הי' נוטף מן העזי' והדבש מן התמרים וכמ"ש רבב"ח לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דצפורי כו' והענין שזה הורא' על תגבורת האור על הכלי עד שאין ביכולת הכלי להעלים על האור כ"א שבוקעים מחיצת הכלים ונגלים לחוץ שהחלב נוטף מהדדי' והדבש מהתמרים, וכיוצא בזה יובן למעלה בארץ העליונה מל' דאצי' שהיא זבת חלב ודבש ה"ח וה"ג ועיקר מה שהוא זבת החלב ודבש בא מחמת ה"ג דגדלות שמתגברים על הכלי שגורמי' בקיעת הכלי' כי הנה החלב גורם התרחבו' הכלי' ונמשך בהם האור א"ס ביותר וכנ"ל בענין מוחי' דאי' סוהמרחיבי' איברי ז"א וכן מז"א למל' ואז נק' ארץ טובה ורחבה והוא ענין המ"ע, אבל הה"ג דדבש גורמי' תגבור' האור ביותר עד שנבקע הכלי והאור עודף עליו ואין הכלי מסתיר כלל ואז נק' זבת חלב ודבש, ועל שניהם הוא אומר דבש וחלב תחת לשונך שהם מ"ע ומל"ת, וזהו שרש הטעם לכל המצות מעשיו' שעיקרן בארץ כנ"ל וכמ"ש לעשות בארץ ר"ל כדי לעשות ולתקן הארץ עליונ' שבחי' ההעלם יבא לידי גילוי גם ברבוי כלים המעלימי' שלא יעלימו הכלים לאורות כלל, ועד"ז יהי' נגלה האור לאחר הבירור לעתיד דכתי' ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות והיינו ע"י הזדככות בחי' הכלים ע"י מעשה המצות דעכשיו וכמ"ש במ"א.

פ"ג יאמר שבזה יובן ענין המצות שהתחלנו לבאר פ"א כי ע"י מ"ע ומל"ת הוא בחי' בירורי נוגה שז"ס אתכפי' סט"א וז"ס ארץ זבת חלב ודבש בחי' חו"ג עשי' ול"ת שמרחיב הכלי' ובוקע אותן להיות בהם גילוי אא"ס ביותר שז"ס חלב ודבש כי חלב מגדל ודבש דין דגדלות בוקע הכלי.ד) והנה עתה יובן ג"כ טעות המרגלים שלא רצו ליכנס לא"י בהיות כי שרשם מבחי' לאה עלמא דאתכסיא הי' בדעתם ירידה ליכנס לא"י שהיא בחי' רחל עלמא דאתגלייא שנמוכ' הרבה מלאה כערך הדיבור לגבי המחשבה וה"ז יריד' מאיגרא רמא כו' והגם שידעו במעלת המצות שתלוי' בארץ עד שנק' זבת חלב ודבש מ"מ הרי כל מה שיש ביבשה יש בים שכל מה שיש בעלמא דאתגליא מל' יש בעלמא דאתכסי' לאה ויכול להיות קיום כל המצות שהם בעלמא דאתגליי' ע"י מעשה בפ"מ יוכלו לקיימם בעלמא דאתכסי' ג"כ ברוחני' כמשי"ת. ולפי דעתם זה טוב יותר כי הרי יש בכלל מאתים מנה שעי"ז ממילא יתוקן בחי' התיקון הזה דעלמא דאתגליא ג"כ כי הדיבור נכלל במחשבה ואין כל חדש בדבור שלא קדם שרשו במחשבה תחלה (וכמבואר במ"א ע"פ מי מנה עפר יעקב בענין יוצר אור ובורא חשך שהדיבור הוא צורת המחשבה וגילוייה ולא התהוות חדשה ע"ש) וא"כ מה צורך לקיים מעשה המצות בפועל שהוא בארץ דוקא הרי די שיקיימו כל המצות במחשבה דהיינו בדעת והשגה אלקית, וענין קיום המצות בדעת והשגה הוא ע"ד אומרם ז"ל קיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה ואפי' ע"ת שאין הכונה שקיימם בפועל שהרי יש כמה מצות תלויו' בסיבה כיבום וחליצה וכיוצא ואם לא נזדמן לו הסיבה האיך קיימם, אך באמת כוונתם שהמשיך כל האורו' עליוני' הנמשכי' ע"י המצות מעשיות המשיכם הוא ע"י עבודתו ברוחניות או ע"י עובדות אחרות כמקלות וכיוצא כדאי' בזהר שהמקלות דיעקב הי' ענין א' עם תפילין שלנו, רק שההפרש כי בתפילין נמשך האור גם למטה ושורה בד' פרשיות אלו שבתפילין, משא"כ במקלות לא נמשך האור למטה כ"א היה תוס' אורות באצילות לבד, ועד"ז רצו המרגלי' שיקיימו המצות ג"כ ברוחניו' וסברו שזה יותר טוב ממצות מעשיות כי בכלל מאתים מנה כנ"ל, וגם חשבו שבזה ישמרו יותר מחשש היזק שיוכל להגיע ע"י עסק הגשמיות, והוא מ"ש ארץ אוכלת יושבי' היא, סזוגם כל אנשי' אנשי מדות פי' שהם מבחי' השבירה דז' מלכין קדמאין שהם מדות עליונות דתהו שנפלו בש' ב"ן שנק' ארץ כנען קודם הבירור וכשיצטרכו לקיים המצות בגשמיו' שהם בעניני' גשמיי' שמהשבירה יש חשש שלא יוכלו לברר וידבק הרע בהם, משא"כ בחי' לאה שהיא המחשבה שמלובשי' שם חו"ב שהם למעלה מהמדות הנ"ל ושם לא הי' שבירה כמ"ש ימותו ולא בחכמ' אלא רק בחי' אחוריי' דאו"א נפלו כמ"ש בע"ח, ולכן חשבו שכשיקיימו המצות ברוחני' יהי' משומרי' יותר ממגע נכרי הם החיצוני' אנשי מדות הנ"ל ומטעם זה מאסו בא"י. קצרו של דבר כך הוא במצות מעשיות יש ב' בחי', א' מה שע"י המצוה מתבררי' ניצוצי' שבנוגה והוא האתרוג או התפילין כנ"ל פ"ג, ב' שנמשך אא"ס למעלה באצי' וגם למטה לשרות במעשה המצוה, והם לא רצו רק בההמשכה ולא בעסק הבירורי' מטעם הנ"ל, ולפי שעיקר ענין הבירורי' בארץ הוא כמ"ש במ"א ע"פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שעש"ז נק' ארץ כנען ל' סוחר ע"כ מאסו בארץ דוקא וכנ"ל שזה גופא הי' החסרון שאמרו על הארץ כו' הגם שידעו שהיא זבת חלב ודבש, מ"מ חשבו שיוכלו לקיים זה ע"י רוחני' בחי' מחשבה כנ"ל, ועוד חשבו שהוא רחוק מהפסד יותר וכנ"ל. אבל באמת שגו ברואה וטעו טעות גדול בדבר זה, ומשה רבינו יוכיח שהי' שרש נשמתו גבוה יותר גם מהמרגלים כי הי' שרשו מבחי' יסוד אבא שלמעלה גם מבחי' מחשבה, ועכ"ז הרבה בתפלות שיכנס לארץ וארז"ל וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים מצות התלויות בה, ולא הספיק עצמו במה שיקיים ברוחנית, והיינו משום שקיום המצות במעשה הוא נפלא יותר במדרגה לאין שיעור מקיום המצות ברוחניות, והענין הוא כי משה השיג יותר מהם וידע כי הגם שלפי סדרי ההשתלשלו' דאבי"ע עפ"י מאמר קו המדה שבבחי' הקו וחוט הרי ההעלם קדם לבחי' הגילוי בכל מקום ולא עוד אלא שמבחי' גילוי שבעליון נעשה העלם לתחתון כמו מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון וא"כ עולם הדבור הוא למטה מעולם המחשבה כי רק עקבי לאה נכנסי' לתוך ראש רחל כמ"ש בע"ח, עכ"ז זה אינו רק בענין ההאר' שבהשתלשלו' שמצדה הוא שהמחשב' נעלי' מהדבור והעילה על העלול שבמחשבה היא מאירה יותר הרבה מדבור, אבל מצד עצמות המאציל שלפני הקו אדרבה בחי' הגלוי בסוף מעשה גבוה הרבה יותר מבחי' ההעלם לפי שסוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא בחי' התגלות מאין ליש כמו בדבור הוא אשר עלה תחלה להעלם המחשבה בעצמו' המאציל במחשבתו הקדומ' ולכן אמר בס"י שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, בסופן דוקא, וביאור הדברים ידוע עד"מ מאור שכל עמוק שא"א להביאו בגילוי גם בדבור צריך שיתלבש בדבר הנמוך מן הדבור כמו הרמז בתנועה גשמית כענין די לחכימא ברמיזא או מחוי לי' במחוג, הרי בתנועה גשמית של הרמז בא עומק אור המושג מה שלא יוכל לבא בדבור הגבוה ממנו משום דהיא הנותנת להיותו עמוק וגבוה מאד לא יוכל לבא אלא בהתלבשות היותר חיצוני, וכמ"כ בחי' כתר עליון שהוא תחלתן של הע"ס להיותו גבוה מאד לא יוכל לבא בגילוי רק בבחי' מל' שנק' סופא דכל דרגין והוא בחי' סחהדיבור שנק' סוף מעשה בכלל כי י' מאמרות דדיבור ברא ויצר ועשה ולכך נעוץ תחלתן בסופן דוקא וכמ"כ בסופן נעוץ תחלתן מבחי' אור הכתר וזהו ענין סוף מעשה שעלה במחשבה תחלה, וזהו שבקש משה ליכנס לארץ לקיים המצות בפ"מ כי נעוץ סופן בתחלתן שהוא בחי' הכתר שמאיר בו מבחי' מל' דא"ס שלפני הקו ומדה שהוא בחי' א"ס ממש, ומה שבמחשב' יש יותר מגלוי הארה שבהשתלשלו' כלא חשיבי' לגבי מעלת האר' א"ס שיש בסוף מעשה כי כל ההארה שבהשתלשלו' הוא רק כטפה מאוקיינוס לגבי עצמותו ית' כידוע וכיון שמצד עצמות המאציל הגלוי בסוף מעשה יותר לכן נתאוה לקיום מצות מעשיות דוקא (והוא נעלה יותר מקיום המצות ברוחניו' שהם רק המשכת בחי' זיו והארה בלבד אבל ע"י קיום מצוה מעשיו' יומשך עצמיו' האור ושרשו ולא זיוו בלבד וכנ"ל במשל חכימא ברמיזא, וגם נת' במ"א בפסוק יביאו לבוש מל' איך שהסובב הוא פועל בסוף מעשה יותר כו' ע"ש באורך גדול, וזה הי' תשו' הקב"ה למלאכי' שביקשו שתנתן התורה להם והשיב להם מה כתיב בה לא תנאף כלום יצה"ר יש ביניכם, שלכאורה יפלא מה עלה בדעתם, אך הענין שכוונתם שינתן להם הכח להמשיך האורו' עליוני' הנמשכי' ע"י תרי"ג מצות שימשיכוהו הם ע"י עבודתם ברוחני' כדרך שקיימו האבות התורה במחשבה כנ"ל והשיב להם הקב"ה כלום יצה"ר יש ביניכם ר"ל שעיקר המשכת עצמו' האור א"ס אינו אלא ע"י אתכפי' סט"א ובירור הרע שזהו למטה דוקא כי המלאכי' הם לאחר הבירור ועוד שכח המעשה שהוא סוף כל דרגין יפה יותר כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל). וזהו שאמרו יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד, כפלו לומר מאד ב"פ, כי הנה פי' מאד הוא בחי' אור בלתי מוגבל בכלי ור"ל שהמשכת האור הנמשך ע"י המצות מעשיות שעיקרן בארץ כנ"ל הוא בחי' בלתי מוגבל כי הוא המשכת עצמו' אור אין סוף ממש שאין לו תחלה ותכלה וכמש"ל בפי' אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין שמזכך הכלי' וההיכלות ובוקע אותן שזה בא רק מצד שהוא אור בלתי מוגבל בעצם שאין כח בכלי להעלים עליו, והיינו לפי שהאור הנמשך ע"י מצות מעשיות הוא מבחי' א"ס שלמעלה מהקו וחוט, כי הקו וחוט הוא שרש הא"פ המתלבשי' בכלי' והכלים מעלימים עליו וכ"ש ההיכלות אבל בהגלות נגלות אור א"ס שלמעלה מהקו הרי הוא בוקע הכלי' ומזכך אותן ועל המשכת אור זה כיונו בל' מאד פי' בלתי מוגבל בכלי, ובהיות שיש ב' מיני היכלות היינו היכלות דאו"א שנק' היכלין עילאין והיכלות דזו"נ שנק' היכלין תתאין ודרך כלל יותר הוא בחי' מחשבה שנק' עלמא דאתכסיא ובחי' הדבור שנק' עלמא דאתגליא ושניהם בחי' עלמין והיכלות שהרי נק' עלמין סתימין ועלמין דאתגליין וכל ענינם הוא להעלים על האור שיהי' האור מאיר בבחי' צמצום רק כפי המדה, ואמנם ע"י המצות שנמשך אור א"ס שלפני הקו כנ"ל ולמעלה מבחי' קו המדה אזי ב' עלמין הללו דלאה ורחל בכלל וב' מיני היכלות דאו"א וזו"נ בפרט בא בהם בחי' הארת הכתר מבחי' אא"ס שלפני הצמצום עד שנק' גם הם בחי' מאד בלתי מוגבל, ולכך אמר ב"פ מאד נגד ב' מיני עלמין וב' מיני היכלות הנ"ל שבשניהם עובר סטהאור והשפע ויאיר למטה ובשניהם יאיר האור בבחי' בלתי מוגבל, ולפי שכ"ז הוא מצד מעשה המצות ועיקרן בארץ דוקא כי היא סוף מעשה שעלה במחשבה תחלה ונעוץ בה תחלתן ע"כ אמר טובה הארץ מאד מאד שעל ידה דוקא נעשה ב"פ מאד בעלמין סתימין ובעלמין דאתגליין, וז"ש אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת, אם חפץ דוקא ולא אמ' אם ירצה כי החפץ הוא פנימי' הכתר שלמעלה מן הרצון שהוא רק חיצוניותו כי החפץ הוא בחי' התענוג והוא ענין שעשוע המלך בעצמותו שהוא בעצמו' אא"ס והוא בחי' פנימי' ע"י שמאיר בו מבחי' מל' דא"ס שלפני הקו והוא מאיר דוקא במעשה המצות להיותן סוף מעשה ונעוץ תחלתן, וזהו אם חפץ בנו להאיר לנו מפנימי' ע"י אזי יביא אותנו אל הארץ הזאת כי הא בהא תליא כנ"ל (ועי"ל ב"פ מאד הם כנגד ב' פרצופי הכתר ע"י וא"א ששניהם מאירי' ונמשכי' ע"י מעשה המצות כמ"ש במ"א בענין לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ע"ש).

פ"ד עתה ית' טעות המרגלים שלא רצו ליכנס לא"י כי רצו שיהי' קיום המצות ברוחני' במחשבה להיותן מבחי' לאה עולם המחשבה וכדרך שקיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה, ועוד גינו א"י כי אנשי מדות בתוכ' שנפלו משה"כ ויש חשש לברר אותן שלא יוכלו לברר אותן וידבק הרע. וטעו טעות גדול כי קיום המצות במעשה הוא יותר נעלה בהמשכ' עצמו' אא"ס משא"כ ע"י רוחני' כי נעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה, וז"ש טובה הארץ דוקא מאד מאד ב"פ כנגד המשכת אא"ס בב' עלמין סתימין ואתגליין, אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו חפץ דוקא כי האור הנמשך ע"י מצות מעשיות הוא מבחי' שעשוע המלך בעצמותו.

————————————