טובה הארץ מאד מאד

נבטובה הארץ מאד מאד

טובה הארץ מאד מאד, אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. הנה יש להבין ענין המרגלים מה זה הטעם שמאסו בארץ חמדה והלא היו אנשים גדולים מאד כמ"ש ראשי בני ישראל המה, והגם שבאמת טעו טעות גדול עכ"ז מוכרח להיות איזו ענין שיטעו בו דלפי פשוטו אין לזה הבנה, גם יש להבין בענין נגהשבח ששיבח כלב לא"י ארץ אשר היא זבת חלב ודבש מה ייחד שבח זה דוקא, ויובן זה בהקדים להבין במה שמצינו בתורה שרוב המצות שניתנו לישראל תלוים בארץ דוקא ובפרט כל מצות תרומות ומעשרות ופיאה ובכורים וכה"ג שבסדר זרעים וכן מצות הקרבנות שבסדר קדשים כולם תלוי' בארץ דוקא והקרבנות שהיו במדבר היו רק לפי שעה לבד כי הרי עכשיו אסורי' הבמות כדתנן באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו' וגם דיני טומאה וטהרה שבסדר טהרות יש מהן שאין נוהגות אלא בא"י וגם הנוהגות בח"ל הרי א"א לנוהגן בח"ל מחסרון אפר פרה שתלוי' בארץ דוקא (דהיינו בבהמ"ק) וגם אויר ח"ל טמא מדבריהם ונמצא שמצות טומא' וטהרה לא ניתנו כ"א לעשותן בארץ ועוד הרבה מצות גם בסדר מועד נ"נ שתלוי' בארץ כידוע, ויש להבין זה מדוע רוב מצות ה' שציוה לישראל לצרף אותן בהן שייכי' ומתייחסי' לארץ דוקא.

א) הנה אנו מוצאי' באדם ובהמה שהאדם עם היותו למעלה מעלה במדרגה מדומם צ"ח עכ"ז הוא מקבל חיות מהן כשאוכלן וחי מהם שלולי המאכלי' לא הי' מתקיים, ואע"פ שבכאריז"ל ע"פ כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, מבואר תירוץ לזה והוא כי מוצא פי ה' שבמאכל שהוא דבר ה' מעשרה מאמרות המחי' את המאכל ממנו יחי' האדם, עכ"ז אינו מתיישב עדיין שהרי גם בנפש האדם יש מוצא פי ה' ממאמר נעשה אדם המחי' אותו ולמה יצטרך לקבל חיות ממוצא פי ה' שבמאכל שממאמ' תדשא הארץ ומה יתרון יש למאמר תדשא הארץ דשא על מאמר נעשה אדם עד שהאדם יקבל חיות ממנו דוקא. והענין שבאמת כן הוא שבחי' מוצא פי ה' שבדצ"ח שרשו גבוה יותר ממוצא פי ה' שבאדם ע"כ יחיה האדם מדצ"ח דוקא, כי הנה ידוע בע"ח דרפ"ח ניצוצי' נפלו בשבירה מבחי' ז' מלכין קדמאין שמלכו לפני מלוך מלך לבנ"י שהוא עולם התהו שלפני התיקון ומהם שרש התהוות הדצ"ח משא"כ שרש נפש האדם הוא מעולם התיקון כי התהוות הנשמו' הוא מיחוד זו"נ שהם לאחר התיקון וידוע שבתהו היו האורות מרובים ונעלים יותר מבחי' תיקון אלא שהדצ"ח גשמיי' לפי שהניצוצי' נפלו בשבירה ונתגשמו ונעשו מעורבי' טו"ר אבל כשהם מתבררים ע"י אכילת אדם אזי יחיו את האדם ויוסיפו בו כח וחיות ביותר הרבה מצד שרשן הנעלה מאד וכמ"ש במ"א בפי' מאמר ר"נ עד לא אכילנא בישרא דתורא כו' ע' בפסוק בהעלותך פ"א.

והנה עד"ז הוא ענין תועלת המגיע לנשמה ע"י ירידתה בעוה"ז בגוף ונפש הבהמי' שירידה זו צורך עלייה היא שתתעלה במדרגה נעלית יותר מכמו שהיתה תחלה קודם שירדה בעוה"ז, וסיבת עליי' זו בא דוקא מחמת הנפש הבהמית ששרש' מעולם התהו ע"ד הנ"ל בענין המאכלים אלא שנפל' לכן יש בכחה להעלות הנפש אלקי' שבאדם ששרש' מתיקון כמו שהמאכל מחי' האדם לפי ששרש התהו נעלה מהתיקון כנ"ל. אך כמו שהמאכל אינו נדגורם תוס' חיות באדם אלא עד שמתברר תחלה והפסולת נדחה לחוץ כ"א מן המובחר הוא שנעשה לו חיות כי המאכל צריך בירור לפי שנתערב בו פסולת ע"י השבירה כנ"ל כך גם אין הנפש הבהמית גורמת תוס' עילוי להנפש אלהית עד שתתברר תחלה דהיינו שיוברר חלק הטוב מן הרע שבנפש הבהמית והוא ענין אתהפכא חשוכא לנהורא שבזוה"ק דמאן דלא מהפך חשוכא לנהורא לית לי' חולקא בההוא עלמא כי אם נשאר כך כמו שהוא מעורב ברע אין חפץ בו ולא יצלח לכל מלאכה, אבל כשמתברר הוא גבוה מאד נעלה מצד שמה שמתברר שרשו בעולם התהו הגבוה מאד כנ"ל, וז"ש וזרעתי את זרע בית ישראל כו' שירידת נשמו' ישראל בעוה"ז נמשל לזריעה וכן כתי' וזרעתיה לי בארץ, שכמו הגרעין כשנזרע בארץ מצמיח אח"כ ממנו בכפלי כפליים אך בתנאי שיורקב תחלה בארץ ויופסד צורתו כך גם ירידת הנפש אלקי' הנמשל לזרע להתלבש בנפש הבהמי' שנמשלה לעפר הארץ הרי הניצוץ אלקי מפסיד טוב טעמו ותענוגו שהי' מתענג על ה' בג"ע אך אח"כ יצמיח בכפלי כפליי' ע"י עפר הארץ שהיא הנפש הבהמי' דוקא מצד ששרש' מאד נעלה כאשר היא מתבררת וזהו ענין הירידה צורך עליי'.

הפרק הראשון יבאר ענין שהאדם שהוא למעלה מדצ"ח הוא ניזון מדצ"ח להיות שרשן יותר נעלה ממנו, ושכמ"כ הוא תכלי' ירידת הנשמו' בעוה"ז כי ע"י הגוף ונפש הבהמי' תתעלה הנפ"א ביתר שאת ממדרגת'הראשונה.

ב) וביאור ענין עליי' זו איך ומה היא יובן ע"ד מ"ש בזהר תמיד כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, שגם זה צריך הבנה מה שייכות להוספת גילוי אלקות ע"י אתכפי' סט"א דוקא וגם צ"ל מ"ש בכולהו עלמין מהו עלמין דוקא. כי הנה ענין ופי' עלמין הוא ע"ד מ"ש אלי' לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין, שיש ב' מיני עלמין בכלל סתימין ואתגליין ובפרט הם נמצאי' כמה עולמו' לאין מספר בכל בחי' הן בסתימין הן באתגליין והן הנקראי' היכלות בזוה"ק וכמ"ש בפ' פקודי היכל הזכות היכל האהבה היכל הרצון כו' ובהיכלות הללו יושבי' הנשמות ונהנין מזיו השכינה וכמ"כ יש מלאכים רבים שעומדים שם באימה ויראה ופחד או באהב' ותשוקה לה' לפי ענין ההיכלות בהיכל החסד ישכנו מלאכי' שהן בבחי' אהבה ובהיכל הגבורה ישכנו מלאכים שהן בבחי' יראה, וביאור ענין ההיכלות שלכאורה אינו מובן וכי מקום יש שם עד שיאמר שבאותו מקום ישכנו מלאכי' ונשמו' והלא הרוחני' למעלה מגדר מקום ומדה, אך הענין כי ההיכל הוא באמת ענין רוחני שאינו בגדר מקום כלל אלא שהוא מהות רוחני הכולל וסובל לכל הרוחניי' הפרטיים שהן המלאכי' ונשמות שבו ונק' לכך היכל כמו שהבית מקיף וסובב להכלים ואדם שבתוכו, וכך למעלה היכל החסד כולל הוא כל פרטי המדרגות שיש בבחי' החסד כי החסד מתחלק לי"ס חכמ' שבחסד חסד שבחסד ובינה נהשבחסד גבו' שבחסד כו' וגם הם מתחלקי' לי' וי' לי' עד רבבות מדרגות פרטיים ומבחי' פרטיות אחת מקבל חיות מלאך א' מבחי' החסד ובהקבץ כולם כא' נעשה בחי' מחנה מיכאל שהוא רבבות מלאכים שמבחי' החסד שעבודתם באהבה אלא שאין זה דומה לזה כי זה מבחי' חסד שבחסד שבגבורה עד"מ וזה מבחי' חסד שבגבורה כו' וכיוצא ומ"מ כולם בבחי' החסד, ובחי' היכל החסד הוא בחי' הכולל כולם יחד שבחי' זו היא אצלם כמו היכל שמקיף לכל הנמצאי' שבתוכו בהשואה א', ועד"ז היכל הגבורה הוא בחי' הכוללת לכל נמצאי' פרטיים שמבחי' הגבורה והן מחנה גבריאל וכן עד"ז יש היכלות רבים לכל הספירות כידוע למסתכל בע"ח, והנה מלבד שההיכל כולל לנמצאי' פרטיים שבו עוד זאת שהוא הסובל אותם ממש כנ"ל שלכן נק' היכל כמו שהבית סובל לאדם וכלים שבו שיתכן לומר אדם פ' יושב בבית פלוני ואין האדם סובל לבית כך ממש בענין ההיכלות, כי א"א לשום נברא פרטי לקבל האור והחיות מאור א"ס ב"ה שהוא בלתי בעל גבול ובב"ת שלא יתבטל ממציאותו אם לא ע"י שנמשך ע"י אמצעות ההיכל שהוא בחי' כללי' הכוללת כל הנמצאי' פרטי' ונמשך בו החיות לכולם בכלל ואז מאיר אח"כ לכל א' בפרט ולפיכך נק' היכל כי הרי הוא סובל ממש להנמצאי' פרטיי' שעל ידו מגיע להם החיות ועל שם זה נק' ההיכלות בשם עלמין במאמר דאליהו וכן בזוה"ק בדוכתי טובא כי עולם ועלמין מלשון העלם, והענין שכמו הבית הסובל ומקיף על אדם וכלים הנה הקפה זו הוא ג"כ הסתר והעלם שמסתיר ומעלים הדבר שבתוכו שלא יגיעהו השרב והשמש בתוקף כ"כ וכן מפני הצינה והגשמים, כן הדוגמא בהיכלו' עליוני' שהן בעצמם ומהותם בחי' מסתיר ומעלים להסתיר ולהעלים לגבי הדברי' שבתוכו, והענין הוא מה שנת' למעלה שהנבראי' פרטיי' א"א להם לקבל החיות מא"ס ב"ה כ"א ע"י ההיכל, להיות כי אור א"ס ב"ה בעצמו הוא פשוט בלתי מוגבל כלל ואין לנבראי' ערוך לו כלל מאחר שהם בע"ג ומחודשי' מאין ליש ואא"ס אין לו תחלה ותכלה, וא"כ האיך באפשרי שיקבלו שפע מאתו ולא יתבטלו ממציאות, אם לא שתבא השפע ע"י העלמות והסתרות והוא ענין ההיכלות כי אם אמנם הם בחי' כללית כנ"ל הם בחי' מעלימי' ומסתירי' על פרטי הנמצאי' ולכן האור אלקי הנמשך מא"ס ב"ה על ידן הוא בבחי' העלם והסתר מהנבראי' ועל כן יש בכחם לקבלו וזהו ענין שהנשמו' ומלאכי' יושבי' בהיכלו' ונהנין מזיו השכינה בהיכלות דוקא שכשהאור עובר ונמשך דרך ההיכלו' אזי יוכלו הנשמו' ומלאכי' ליהנות ממנו ושלא יתבטלו ממציאותם כ"א היו מקבלי' מאור א"ס ב"ה בלתי אמצעות ההיכל היו מתבטלי' לגמרי, ונמצא פעולת ההיכל שכמו הבית הגשמי מסתיר ומעלים לאור השמש עד"מ שלא יאיר בתוקף כ"כ שעי"ז יוכלו האנשי' שבו לקבלו ולא יזיקם השרב והחום כך פעולת ההיכלו' עליוני' שיוכלו הנבראי' לקבל הארת אא"ס ב"ה. (ונמצא ענין ההיכל ב' דברי' הא' שכולל להפרטי' הב' שמעלים החיות הנמשך להן ועל ידו הם מקבלי' וזהו נכלל במלת כולל וסובל והוא להנמצאי' שבו כבית לאנשי' וע"כ נק' היכל). וזהו שבכל עולם מד' עולמות אבי"ע יש היכלות כנודע שיש היכלות באצי' וגם למעלה מן נוהאצילות והיינו שבהן ועל ידן יעבור שפע הא"ס למקבלים שעי"ז נתצמצם האור עד שכאו"א מקבל לפני^* השגתו וכענין שארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות. והנה עפ"י הקדמה זו בביאור ענין העלמין יובן בטוב טעם סיבת ירידת השפע כ"כ עד שנתהוה ממנו ברואי' התחתוני' שבעוה"ז שהאלהות מוסתר שם בתכלית עד שנראה כאילו הם נפרדי' בפ"ע שסיבת זה הוא מחמת שההמשכה נשפעת ע"י בחי' עלמין והיכלות הנ"ל שההיכל מסתיר שלא תהי' השפע בגלוי כ"כ ומהיות ידוע שיש רבוי היכלות וההמשכה יורדת דרך ההיכלות מהיכל להיכל ובעברו דרך כל היכל מתעלמת ומסתתרת עד שנתהוה למטה היכלות גשמיים שהן עיגולי השמים והארץ שהן בחי' עיגולי' והיכלות האחרוני' מכל ההיכלות דעשי' ומחמת שהן גשמיי' יוכלו להיות המזלות קבועי' בהן שהן שרשי הע"ז לעכו"ם שנק' קליפה וסט"א לעוצם בחי' ההסתר וההעלם שבהן מחמת עוצם ירידות המדרגות בהעלם אחר העלם כנ"ל. והנה כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, פי' כי הנה הי"ס דאצילות האציל המאציל אותן כדי לאנהגא בהון עלמין, פי' לאנהגא לבחי' הפרטי מדרגות שבהיכלות ועלמין הנ"ל ואמנם ההיכלות עצמן הם בחי' מסתירי' ומעלימי' לאא"ס עד שכאו"א מהפרטי' יקבל בצמצום גדול כנ"ל אבל כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה פי' שנגלה אורו ביתר שאת יותר מכפי המדה והצמצום גם בכולהו עלמין והיכלות המסתירים, לפי שאז אין העלמין וההיכלות מסתירים כלל אלא אדרבה נעשה מהם בחי' כלים לקבל האור בגילוי ולא להסתיר ולהעלים האור, והיינו דוקא ע"י אתכפיא סט"א אז נעשה שינוי זה בההיכלות לפי שענין אתכפי' היינו בסור מרע בכל מל"ת ועשה טוב בכל מ"ע, וע"י סור מרע הרי הוסר כח המעלים והמסתיר (שבהיכלות לפי שההסתר הגמור הוא מחמת הרע שהרי לעתיד כשיתברר הרע כדכתי' ואת רוח הטומאה אעביר אזי כתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' ושרש התהוות ההסתר הגמור בא מחמת ההיכלות המסתירי' כנ"ל ולכן כשהוסר ההסתר הגמור ע"י ל"ת גורם ג"כ הסרת כח המעלים שבשרשו דהיינו בההיכלות כו') וע"י המ"ע הרי נעשה בחי' כלי לקבל האור שיאיר בתוך הכלי כי הנה ידוע בזהר דרמ"ח מ"ע אינון רמ"ח איברים דמלכא ועד"מ האיברים באדם שהגם שהן מגבילים להאור וחיות השוכן בכאו"א מהם הנה מ"מ אור וחיות השוכן בהן מתגלה על ידן בגילוי אור דוקא עד"מ כח הראי' בעין שהעין הוא הכלי לאור הראי' הרוחניות ועל ידה יאיר אור הראי' הרוחני לראות למרחוק והוא בחי' גילוי ולא בחי' העלם ע"ד ההיכלות, וכך ע"י המצות נמשך גלוי אור א"ס ב"ה (וכמ"ש במ"א בפי' מצוה שהיא אותיות הוי' כי מ"צ באתב"ש הן י"ה רק שכעת הן בבחי' לבוש וזהו ענין החילוף בל' אתב"ש אבל לעתיד כתי' ולא יכנף עוד כו' ויהי' מכל מצוה גילוי ש' הוי' ממש), וכללות כל המצות נמשכו ע"י התורה כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור משום דאוריי' מח"ע נפקת ועד"מ הידוע מבחי' המוחי' שבראש נזשמתפשטי' לכל האיברי' וע"כ ירגיש כאב הרגל וכל האיברים במוח דוקא כך ע"י גילוי אא"ס בחכמה שבתורה נמשך האור בכל המצות מעשיות שנק' רמ"ח איברים דמלכא ומתגלה בכל העולמות והוא ענין אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין ע"י הי"ס כמ"ש לאנהגא בהון עלמין כנ"ל.

הפרק השני, יבאר ענין עליי' זו שהיא ע"ד מ"ש בזהר עד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, ויבאר ענן העלמין שהם היכלות ומה ענין הגילוי אלהו' בהם ואיך שהוא ע"י אתכפי' סט"א דוקא בקיום סומע"ט במ"ע ול"ת.

ג) ואחר שנתבאר איך שהעלי' של הנשמו' שהוא ענין גילוי אא"ס בא דוקא מחמת המצות כי עי"ז אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, מעתה יתבאר בטוב טעם מה שהמצות תלוי' בארץ דוקא, כי עיקר סיבת הזדככות בחי' עלמין והיכלות הנ"ל הוא דוקא ע"י זיכוך הבחי' היותר תחתונה המתהוה מהיכלות והוא ענין ארץ הגשמי' ששם הוא תכלי' ההסתר וכאשר הסתר זה מתהפך להיות נעשה בו המצות שהן בחי' גילוי אלהות נתעורר כן למעלה בכל ההיכלות, וכמשל הבנין העשוי מקורו' הרבה שכשמגביהי' הקורה התחתונה כולם נגבהים ממילא כו' כן בחי' ארץ היא סוף כל דרגין ודוקא א"י ששם שער השמים וכשנעשי' המצות בשם מזדככי' כל ההיכלות שלמעלה, וז"ש ארץ אשר היא זבת חלב ודבש, פי' כי חלב ודבש הן בחי' חו"ג שהן שרש מ"ע ומל"ת כי החלב מגדיל הולד כידוע שהולד גדל בחדשי היניקה יותר מגידולו בזמן שאחר מפני שהחלב יש בו כח ההגדלה והוא בחי' החסד שהוא בחי' התפשטו' החיות והיינו בחי' המ"ע שענינם להיות המשכת אלהות ברמ"ח איברים דמלכא ואח"כ בהיכלות ועלמין שהמשכה זו חסד אלקי הוא, והדבש הוא בחי' גבו' כמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו אלא שהוא דין דגדלות כלומ' גבו' ממותקי' והם ענין הל"ת ופעולתם לזכך ההיכלות שזיכוך זה צ"ל ע"י התגברות מבחי' גבו' עליונות והוא בחי' הדבש שע"י הל"ת, ובהיות כי ענין א"י ע"י המצות שבה מזככי' ההיכלות להיות אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין לכן שיבחו בה שהיא זבת חלב ודבש כו' שע"י ב' בחי' אלו יהי' גלוי אלהות בהעלמין וההיכלות, אך המרגלי' מאסו בה מפני שהיו מבחי' עלמא דאתכסי' ורצו שיהי' המשכת אלהות בעלמין ע"י עבודתם ברוחני' כענין שקיים אברהם התורה עד שלא ניתנה ברוחני', ובזאת שגו ברוא' כי ההמשכות שע"י מצות מעשיות דארץ שרשן מבחי' עליונה יותר כי נעוץ תחלתן בסופן דייקא כנ"ל מילתא בטעמא, וז"ש טובה הארץ מאד מאד כפל לומר ב"פ מאד משום שע"י המצות מעשיו' יהי' הגלוי בב' מיני היכלות העלמין סתימין והעלמין דאתגליין והיינו כי היא ארץ זבת חלב ודבש כו'.

הפרק השלישי, יבאר שלכן ניתנו המצות לעשותם בארץ כי אז הוא בחי' אתכפי' סט"א, ויבאר שזהו ענין זבת חלב ודבש שנאמר על הארץ, נחשעי"ז מזדככים העלמין, ולפי שיש ב' בחי' עלמין הא' עלמין סתימין והב' עלמין דאתגליין לכך נאמ' טובה הארץ מאד מאד ב"פ.

————————————