לא כן עבדי משה

מאלא כן עבדי משה

תורת אדמו"ר פ' בהעלותך תקפ"ט

לא כן עבדי משה כו' ומראה ולא בחידות כו'. צ"ל דא"כ מהו ההפרש לשאר הנביאים שאמר תחלה במראה אליו אתודע ומהו לא כן כו' ומראה כו'. גם צ"ל שביקש משרבע"ה הראני נא את כבודך ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו, ובאברהם כתיב התהלך לפני והרי כתיב ושמי הוי' לא נודעתי כו' ובמשה כתיב אשר ידעו הוי' פא"פ כו'. אך הענין דבמר ה נקוד קמץ תחת האל"ף והוא ל' נקבה ומראה דמשה בסגו"ל והוא ל' זכר כי יש ב' בחי' מראה, וכמארז"ל ביבמות ספ"ד בהפרש שבין משה לישעי' דמרע"ה ראה באסה"מ וישעי' באסשא"מ וב' בחי' מראות אלו הם בחי' לשון זכר ולשון נקבה.

ב) ולהבין זה הנה יש להקדים פי' מ"ש בהעלותך את הנרות כו' יאירו שבעת הנרות, כי הנה נש"י קרוים נרות ע"ש נר הוי' נשמת אדם וגם המצות קרוים נרות כמ"ש כי נר מצוה ולהבין זה, וגם משארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכבר נת' פעמים רבות. וכעת ית' בהקדם מ"ש בזוהר שהמצות נעשים לבושים לנפש שהנשמה מתלבשת בהם בג"ע וצריכה הנשמה לקיים כל התרי"ג מצות בכדי שיהי' הלבוש בשלימות ואם חסר א' מהמצות חסר הלבוש לכן צריכה לבוא בגלגול לקיים המצוה ההיא שחסרה בכדי להשלים הלבוש, והנה צ"ל מ"ש צאינה וראינה בנות ציון כו' בעטרה כו', ומבואר הפי' במ"א כי בנות ציון הן הנשמות שבג"ע צאינה מן הלבושים כו' כדי לראות בעטרה כו', ולכאורה תמוה דהא הנשמות צריכי' לבושי' דוקא כדי להנות מזיו ולמה אמר צאינה כו' כדי לראות בעטרה שעטרה כו'. אך הענין יובן בהקדים לבאר ענין הלבוש לנשמה בג"ע מהו דהנה בג"ע הנשמות נהנין מזיו השכינה ענין הזיו הוא הארה מאא"ס ומתענגים הנשמות בג"ע שמשיגים איזה הארה מהזיו ובחי' הזיו הוא הארה מאא"ס בל"ג ולכן עם היות שבכלל נזכר בספרים רק ב' בחי' געה"ע וגעה"ת, געה"ע הוא בבריאה וגעה"ת הוא ביצירה, אבל דרך פרט יש עליות והשגות בל"ג כמארז"ל ע"פ ילכו מחיל אל חיל שצדיקים אין להם מנוחה בעוה"ב ר"ל שנשמתן מתעלה בכ"י בעא"ע כי אין קץ ומספר לעילוי ההשגה בבחי' האור וזיו אשר הוא הארה מאא"ס ב"ה, וכל זמן שנצרך הנשמה להתעלות מג"ע לחבירו צ"ל מקודם בחי' נה"ד שיבוטל כל ההשגות הקודמי', כי ההשגה הקודמו' נגד ההשגה שלמעלה ממנה אין ערוך כלל וכלל והיא בטילה לגמרי נגדה אחרי שהשגות הנ"ל הוא להיות משיג ההארה מאא"ס ב"ה וע"כ כל השגה יתירה שמשיג מהאור בטילה נגד ההשגה שלמעלה ובעבור זה כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו היינו מבחי' השגה החופף על חבירו מאחר שאין השגתן א' ויש לכ"א השגה אחרת אשר נהנה מזיו השכינה המאיר עליו, וזהו"ע וקדושים בכ"י יהללוך סלה קדושים היינו נשמות בג"ע נק' קדושים יהללוך סלה כל מקום שנאמר סלה הוא מבבחי' בל"ג אשר תמיד מתחדשי' השגתם מאא"ס אשר הוא בלי גבול ולכן ארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי כי כדאי כל היסורים והדינים נגד התענוג והשגתם הנ"ל אף שבגעה"ת ואין ערוך כלל כו' וכן מגעה"ת נגד געה"ע עד רום המעלות כי התענוג שנמשך מאור א"ס מקור כל התענוגים הם בל"ג, וכמו שאנו רואים בחוש שאף מה שנפל בשבה"כ תענוגי' גשמי' הם ג"כ בל"ג כי יש כמה מיני תענוגי' כידוע לאין מספר א"כ עאכו"כ השרש ומקור לזה התענוגי' רוחני' אף מגעה"ת הם בל"ג מאא"ס.

ג) והנה לכך צריכה הנשמה ללבוש בג"ע כי א"א לנשמה שהיא בחי' נברא ובע"ג ליהנות ולהשיג בחי' האור והזיו כ"א ע"י לבוש שהוא בחי' מסך וע"י אותו לבוש ומסך יכולה לקבל האור והזיו (וכמ"ש ע"פ א"ח עט"ב) וכמו שמבואר בע"ח שיש מסך ופרגוד וכמו עד"מ אור גדול שאין יכולים להביט בו מחמת רוב בהירותו וכשיש מסך מבדיל אז יכולי' לקבל את האור מאחר שנתעלם ההארה קצת ע"י המסך וכמו שדבר חכמה ושכל גדול אין יכולים להסביר לפני קטן כ"א ע"י לבוש משל אזי מבין הדבר כמ"כ נק' מצות לבושי' שהם ג"כ בחי' משל וכמ"ש משל הקדמוני היינו שיהי' התגלות עצם רצון אור א"ס זהו א"א שיוכל לבא לידי גילוי לשום נברא רק ע"י התלבשות רצונו ית' בעשי' גשמיו' מעשה המצות ולכן נק' מצות לבושים ושרש המצוה גבוה מאד ששרשן מבחי' כתר עליון תר"ך עמודי אור ונשתלשלו ע"י שערות עד שנשתלשלו למטה בעשי' גשמי' ציצית וסוכה ובהם דוקא נתגלה רצונו ית' סוף מעשה במח"ת נתחב"ס, דפעם א' נא' בראשית ברא כו' את השמים ואת הארץ שמים תחלה וכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ארץ קדמה, כאן במעשה כאן במחשבה, וד"כ שמים הוא בחי' רוחני' וארץ בחי' גשמי' ובמעשה קדמה שמים כי דרך השתלשלות רוחני' מחי' ומהוה בחי' גשמי' אבל במחשבה קדמה בחי' גשמיו' סומבמח"ת כי התגלות האור מסוכ"ע וגילוי הרצון תר"ך עמודי אור הוא ע"י קיום רצונו בדברי' גשמי' ממש אשר שרשן מעולם התהו ובהם דוקא מתלבש רצה"ע ולכן המצות הם לבושי' אשר ע"י תוכל הנשמה להשיג וליהנות התענוג והזיו בג"ע ולזה מצות הם כמו לבוש אשר הלבוש אין בא באדם להיות בו חיות פנימי כמו מזון שנעשה לאחדים ממש עם האדם ומחי' אותו ואעפ"כ יש בלבושי' מעלה יתירה ששרשן מבחי' מקיפי' ולבעבור זה מקיף על האדם ומגין עליו ומשמרו כמ"כ מעהמ"צ אשר שרשן הם מבחי' מקיפין כ"ע ולכן לא בא התגלותן למטה בבחי' או"פ רק בעשי' גשמיו' ממש וכידוע מה שבשרשו יותר גבוה נופל למטה יותר ע"כ ע"י מעהמ"צ נעשה בחי' מקיף ומסך שע"י המצות תוכל להתענג בתענוג אא"ס ב"ה, וזהו תכלית ירידת הנשמה ירידה צורך עלי' שע"י עשיות המצות תוכל לקבל האור והתענוג ע"י מסך הנ"ל אשר מתלבש הנשמה בג"ע בלבושי המצות ומחמת כי המצות שרשן מגלגלתא וכ"ע לכן ע"י קיום המצות שהם רצונו ית' והיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם בג"ע אשר מגנתגלה אורם אז כשמתלבש הנשמה בלבוש המצות תתענג הנשמה בתענוג אור א"ס ב"ה בלתי בע"ג ע"י מסך ולבוש המצות כנ"ל, אשר הם בחי' ממוצעי' כי שרשם נעלה מכ"ע ונשתלשלו למטה בדברים גשמיים.

ד) וזהו ענין אספקלריא המאירה שהוא^* עד"מ כזכוכית בהירה אשר על ידה רואין אף דבר הרחוק מן האדם ורואין אותו דרך ישר כמ"כ הוא בחי' הלבוש הנעשה בג"ע ממעהמ"צ שהוא עד"מ כמו מסך שעי"ז יכולה הנשמה ליהנות מזיו השכינה בג"ע וליהנות מאורו ית' כמו באספה"מ שע"י רואי' מרחוק ביושר כך הוא בחי' אור ישר אשר נמשך ונתגלה אא"ס מלמעלמ"ט בג"ע, והנה ע"י אספקלריא זו רואי' גוף ומהות הדבר ממש (והוא הנק' ספעקטיווא בלע"ז) כך הוא בג"ע גילוי זיו השכינה ממש שהוא השגה ממש במהות הזיו כו' ולכן נק' אספה"מ, רק שמ"מ א"א לראות בלא לבוש ומסך כנ"ל, ועד"ז הי' נבואת משרבע"ה גם בהיותו בגוף כמ"ש ומראה ולא בחידות רק מ"מ לא הי' רואה ג"כ בלא אספקלריא כמו שאפי' בג"ע א"א להשיג בלי לבוש כנ"ל. אך מ"מ הי' נבואתו ע"י אספקלריא המאירה השגת המהות כמו שהוא ממש, אכן שאר הנביאים ראו באסשא"מ כמ"ש וביד הנביאים אדמה, וענין אספשא"מ עד"מ (הוא הנק' ש‘יגע"ל) הוא שיש מסך וכיסוי על הזכוכית אכן המסך אינו דבר עב שאם הכיסוי הי' עב יסתיר לגמרי ויכסה האור, אבל להיותו כיסוי מדבר דק שאינו גשם כ"כ ומסתיר רק מעט ואז כשרואין בו באספקלרי' הנ"ל נמשך ממנו אור חוזר לראות דמות הדבר העומד מאחוריו, והרי רואי' בו ג"כ דמות הדבר אבל מ"מ בזאת נגרע ערכה מאסהמ"א שבה רואים המהות ממש משא"כ בש‘יגע"ל הנק' אספשא"מ אין רואי' כלל המהות הדבר הנראה רק דמות ממנו לבד והרי אין ערוך כלל הדמות לגבי עצם הדבר וכלא חשיבי ממש לגבי עצם הדבר, כך עד"מ^* להבדיל הבדלות אין קץ אין ערוך כלל נבואות שאר הנביאים שנאמר עליהם רק וביד הנביאים אדמה שההשגה שהשיגו בראייתם הוא רק כמו בחי' דמות לבד מעצם הדבר, אבל משרע"ה ראה והשיג העצם ממש של הזיו ולא דמות לבד, וזהו שבמרע"ה נאמר ומרא ה לשון זכר ובהם נאמר במר ה ל' נקבה כי מראה ל' נקבה הוא בחי' דמות לבד וכנודע מענין בצלמנו כדמותינו שהוא בחי' יחו"ע ויחו"ת, וזהו ג"כ משארז"ל שכל הנביאים נתנבאו בכה ומשרע"ה נתנבא בזה כי כה הוא בחי' דמיון שהוא דמות הדבר משא"כ זה היינו גילוי הדבר ומהותו כמו שהוא ממש כו'.

ה) אך צ"ל דידוע שהקמ"ץ גבוה מן הסגו"ל ע"פ הקבלה כי קמ"ץ ר"ת אור קדמן אור צח אור מצוחצח ולמה במראה ל' נקבה הוא נקוד קמ"ץ ומראה ל' זכר הוא נקוד סגו"ל. אך הענין כי יש ג"כ באספשא"מ מדמעלה א' גבוה במדריגה מאסה"מ והוא שיכולי' לראות בה א"ע וגם דבר העומד מאחוריו כידוע מה שאין דרך כלל לראות בענין אחר זולת ע"י אספקלרי' זו שהרי באסה"מ א"א לראות לאחוריו רק להלאה ביושר ולא מאחוריו כלל, אבל ע"י הש‘יגע"ל הנק' אסשא"מ יכולי' לראות, וכך יובן ג"כ בענין הנבואה דבאספה"מ כ' וראית את אחורי ופני לא יראו וזהו לפי שבה רואי' העצם ממש וא"א להיות ההשגה בהעצם ממש דבחי' ופני כו' אפי' ע"י אספקלרי' ומחיצה רק בבחי' זיו לבד והוא בחי' אחוריי', הוא שיכול משרע"ה להשיג המהות ממש ע"י אספקלרי' ומחיצה המאירה, משא"כ בשאר הנביאי', אמנם זאת יתרון מעלת אספשא"מ שהוא בחי' דמות שעי"ז יוכל להיות ג"כ השגה זו גם למעלה מעלה מבחי' הזיו הנק' אחוריי', וז"ש ישעי' ואראה את ה' ומשה אמר כי לא יראני האדם דהיינו מפני שישעי' ראה באסשא"מ שעי"ז יכולי' לראות בבחי' שלמעלה יותר לאין קץ מע"י אסה"מ וכמו עד"מ למטה שרואים גם דבר שלאחוריו, לכן כ' באברהם התהלך לפני משא"כ במשה כ' ופני לא יראו כנ"ל, וזהו דבמראה ר"ת קמץ דבחי' אור קדמון אור צח אור מצוחצח א"א להתראו' רק ע"י בחי' זו דאסשא"מ ל' נקבה אמנם מ"מ אין ענין זה גילוי המהות ממש לכן קמ"ץ ל' סתימה כמ"ש וקמץ הכהן משא"כ סגו"ל הוא בחי' חסד שהוא גילוי המהות ממש אבל מבחי' קמ"ץ א"א להיות רק גילוי הדמות כו' אבל המהות ממש הוא קמוץ וסגור וסתום ולית מחשבה תפיסא בי' כלל.

ו) והנה באדם יש ג"כ בכ"א מב' בחי' אספקלריות הנ"ל, וז"ע מראות הצובאות אשר נא' מראות ל' רבים דהיינו ב' בחי' מראות הנ"ל, והנה ענין אספה"מ כבר נתבאר שהוא ענין הלבוש הנעשה מהמצות בג"ע, אך עיקר פי' מראות הצובאות (הוא ש‘יגלע"ן) שהוא בחי' אסשא"מ, וענין זה בעבודה הוא בחי' בכל מאדך היינו ענין ירידת הנשמה בגוף ירידה צורך עלי' להפך נה"ב, וע"י בחי' אתכפי' ואתהפכא בכל מאדך בל"ג למעלה מן הכלי נמשך מלמעלה ג"כ שלא כסדר ודרך השתל' מאור עליון וזהו אספקלרי' דלא נהרא ע"י דבר מסך ומבדיל שהם דרך או"ח היינו שהנה"ב הוא מכסה ומסתיר האור אכן אין הדבר מבדיל מסך עב שהוא מסתיר לגמרי רק יכול לאתכפי' ולאתהפכא אז נעשה מזה בחי' או"ח כמו בזכוכית שע"י מסך המסתיר נוסף עי"ז או"ח חדש שלא הי' מקודם שהי' המסך הנ"ל וע"י מסך הנ"ל יכול לראות אח"ז אור חדש היינו שיכול לראות גם מאחוריו וכמו"כ אחר שנתהפך נה"ב אז ע"י בחי' בכל מאדך ניתוסף אור המאיר ג"כ יותר מקודם שהיתה הנשמה בגוף נמצא הירידה צורך עלי' שע"י אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקודב"ה לעילא ומאיר שלא ע"פ סדר השתל' וזהו נק' אספקלרי' דל"נ.

וזהו שארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי בג"ע שנהנין מזיו השכינה ע"י אמצעות הלבוש הנעשה ממעהמ"צ שהוא אספהמ"א הנה עי"ז א"א ליהנות רק בבחי' האור וזיו לבד, אבל מהו"ע ית' מהלית מתב"כ, אבל תשומע"ט בעוה"ז בבחי' בכל מאדך הוא הארה מבחי' שלמעלה מגדר השתל' דהיינו כמו ע"י אספקרלי' שיש לה כיסוי דק שרואין בו לאחוריו כו' ולכן ארז"ל במצותיו חפץ ולא בשכר מצותיו שהם הלבושי' כו', וז"ש צאינה וראינה בנות ציון כו' בעטרה כו' דבנות ציון הן הנשמות שבג"ע בלבושי' כי ציון ל' לבוש וכדי לראות בעטרה שעטרה לו אמו בחי' סוכ"ע א"א לראות כלל ע"י לבושי' הנ"ל דאספה"מ אלא דוקא ע"י ירידתן בעוה"ז כי יפה שעה אחת בתשומע"ט, וזהו צאינה מן הלבושים וראינה בעטרה כו' וכמ"ש במ"א, וגילוי בחי' זו יהי' לע"ל.

וזהו ענין נר מצוה ונר הוי' נ"א, כי הנר הוא פתילה ושמן והפתילה ממוצעת בין השמן והאור שבה וע"י נמשך השמן אחר האור, וכך המצות נעשים מהם לבושי' שנמשלה לפתילה שבה וע"י יכולה הנשמה שנמשלה לשמן בחי' חכמה להשיג אור וזיו הא"ס ב"ה בג"ע, נמצא שניהם בחי' נר המצוה הוא הפתילה והנשמה הוא בחי' השמן אך זהו בחי' אספהמ"א כנ"ל, ועוד זאת בנשמה שיש בה בחי' אספשא"מ מצד התלבשותו בנה"ב בחי' מראות הצובאות כנ"ל וע"ז ג"כ נאמר נר ה' נשמת אדם דהיינו הנה"א ע"י התלבשותה בנה"ב.

וזהו שנאמר במשה רבע"ה ומראה ולא בחידות, כי הנה חידה הוא בחי' הסתר הדבר באיזה לבוש וחידה ולכן צריך חכ' לעמוד על השכל והכונה שבה, וענין בחי' זו הוא כנ"ל בענין אסשא"מ שהוא מחמת שיש כיסוי דק המסתיר כו', ולהיות כי הנביאים הי' השגתם ע"י בחי' זו לכן הי' הנבואה דרך חידה מחמת שנמשכת ע"י בחי' כיסוי המסתיר משא"כ משרע"ה אע"פ שראה ג"כ ע"י לבוש הנה הוא אסהמ"א שאינו מסתיר ומכסה כלל רק כמו עד"מ שאו' משל לאיזה השכלה שעי"ז יובן ההשכלה בטוב יותר נמצא שאין זה הסתר כלל משא"כ החידה הוא כיסוי וז"ש ומראה ולא בחידות רק פא"פ אדבר בו ר"ל בלי לבוש המסתיר כעין חידה.

אך לכאורה א"כ יש מעלה יתירה בשאר הנביאים מה שאין במשרע"ה כנ"ל בענין שיש בחי' באספקלרי' דל"נ מה שאינו באספקלרי' דנהרא, וזה לא יתכן לומר כלל. אך הענין דארז"ל משה נתנבא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה, וכבר נת"ל בחי' כה מהו, א"כ מעלה זו שהי' בשאר הנביאים לא נפלאת היא ממשה רבע"ה רק נוסף עליהם שנתנבא בזה שהוא בחי' אספקלרי' המאירה.

הנה ענין הלבושים בג"ע הנז' אות ב' מבואר באגה"ק ע"פ א"ח עט"ב, ששרשן מבחי' חיצוני' הכתר, לכן בהן וע"י יוכל להנות מזיו השכינה דשרשן מצחצחות שהן פנימיות הכתר כו' ע"ש, אמנם הזיו הנמשך בג"ע הוא ע"י בחי' שערות וצמצומים כמש"ש, אבל התגלות עצם הכתר הוא בחי' בעטרה כו' א"א להיות כלל בג"ע דהוא בחי' אספקלרי' המאירה, כי ג"ע מונמשך רק מנהר היוצא מעדן חו"ב והחכ' מקבל ממזל הח' כו', אכן ע"י אספקלרי' דלא נהרא בחי' בכל מאדך הבלי גבול שלך, הנה נעשה בחי' א"ח גילוי הכתר, וכן מלמטה למעלה המל' הכתר מצד הא"ח, וזהו ענין קמ"ץ ר"ת אור קדמון כו', ופי' הפרד"ס שי"א פ"ג בענין ג' אורות אלו הן שרש כל הע"ס, והוא בחי' גנוזות שהן שרש לכח"ב שבכתר כו' וזהו ענין י"ג מדה"ר העשר כנגד ע"ס והג' ראשי ראשים ע"ש פרק א'.

והנה מבואר במ"א בביאור דבגדי כהונה, איך בגדי כה"ג מתחילין מתיקון הששי דיגמדה"ר ורב חסד כו', משא"כ ה' תיקוני' הראשוני' הן למעלה עדיין מהבגדים, וה' הראשונים הם בחי' א"ק א"מ א"צ כנ"ל וחו"ב דכתר, הרי מובן דבחי' קמ"ץ הוא למעלה מבחי' לבושים כי בגדי כה"ג הן שרש לבושי הנפש כו', רק זה נמשך על ידי מאדך בחי' אספקלרי' דלא נהרא משא"כ לבושי הנפש מהמצות בג"ע אספקלרי' דנהרא נמשך מבחי' לבושי כה"ג כו'.^*

אך לכאורה א"כ מעלת הנביאים גדול יותר, אכן הרי משה רבע"ה נתנבא בכה ג"כ (שהוא לכאורה אספקלרי' דלא נהרא) רק נוסף עליהם שנתנבא בזה כדפרש"י ריש פ' מטות ע"פ הספרי נוסף דוקא, והענין יובן ע"ד מ"ש במ"א בענין חכם עדיף מנביא שיכול לדבר במדריגות גבוהות שלא יוכלו להתגלות בנבואה משום שהוא ראיית המהות משא"כ חכם רק ידיעת המציאות כו' ומ"מ ודאי הנביא ג"כ יכול להיות שהוא חכם גדול רק דמעלת החכמ' גדולה מהנבואה בזה, וגם יוכל להיות שיש חכם גדול יותר בחכמה מאיזו נביא, וכן מצאתי בליקוטי הש"ס להאריז"ל (ב"ב) ד"ט ע"א, וז"ל וא"ת הלא הנביא הוא ג"כ חכם כו', וי"ל שצד החכמה שלו היא קטנה מצד הנבואה אבל צד חכם מצד חכמתו הוא גובר ועולה עכ"ל, כמו דניאל לגבי חמו"ע כו', ולפי ערך זה יובן החילוק בנבואה גופא עם שהיא השגת המהות מ"מ אספקלרי' דלא נהרא היא השגת המהות של המדות דהיינו ע"ס דבריאה לגבי ע"ס דאצי' כמו דמות האדם שבמראה לגבי האדם, דאל"כ הא קי"ל עשר ולא תשע כו', ויו"ד דיצירה הם דמות דדמות, וע' בפרד"ס שט"ז פ"א מזה ובפע"ח בסוף ההקדמה, אבל אספקלריא דנהרא הוא השגת המהות של הע"ס דאצי' ממש, וכן ידוע דמשה רבינו ע"ה הי' נבואתו מאצי' ושאר הנביאים בבי"ע, ולהיות אספקלרי' דלא נהרא השגת מהות הדמות ע"כ י"ל השגה גם בבחי' עליונות מהמתגלות באספקלריא דנהרא, וכמ"ש באברהם התהלך לפני, וע"ד הנ"ל דחכם גדול מנביא (וכן משמע בהדיא בביאור מזבחוקתי דמינסק), לכן מכת בכורות מבחי' כתר נתנבא בכה (שהיא אספקלריא דלא נהרא).

ובכל הנ"ל יובן מ"ש בפע"ח ובסידור האריז"ל בענין ק"ש וז"ל ולכך מותר לקרות ק"ש מיושב להיותינו עדיין בבריאה כי אין בנו כח לעורר או"א בהיותינו באצי' רק בהיותינו למטה בבריאה עכ"ל. דלכאורה תמוה כי בהיותינו באצי' הי' ראוי שיהי' לנו כח יותר לעורר מה גם כי מסתמא היותינו באצי' הוא ע"י הביטול ש"ע בלחש קול דממה דקה, משא"כ באש לא באש ה' כו', אך הענין הוא ע"ד הנ"ל דבבחי' אספקלרי' דנהרא א"א לראות העטרה כו' ולכן צאינה מאצי' לבי"ע כדי לראות העטרה כו', כך יחוד או"א הוא על ידי גילוי הכתר כדאיתא בפע"ח דיחוד או"א שבק"ש מקבלים מא"א וא"א מע"ק כו', לכן א"א לעורר בחי' זו בהיותינו באצי' שהוא בחי' אספקלרי' דנהרא רק בבי"ע דוקא אספקלריא דלא נהרא בחי' מאדך וזהו ממושבותיכם תביאו כו' מעלמא דנוק' באשה קראו מושב כו' כמ"ש בתורת שבועות תקע"א ואהי' אצלו אמון כו' שהוא מצד דעיקר בירור ניצוצות הוא בבי"ע וזהו עיקר המ"ן לעורר בחי' א"ס היינו ענין מאדך, משא"כ היותינו באצי' אינו בחי' בירור רק המשכה כו' או בירור אחר בירור שהמ"ד מברר ב"ן, אבל התעוררות בא"ס דוקא ע"י המ"ן דמאדך אספקלרי' דלא נהרא, וכ"כ במ"א ע"פ קחו מאתכם תרומה תקס"ח, דאתכפי' מעורר למעלה יותר מאתהפכא ע"ש, ולכן אף דשמו"ע קול דממה דקה ביטול לגמרי כעין מ"ד או בירור אחר בירור אין בו כח לעורר גילוי יחוד או"א, ודוקא בק"ש מס"נ באחד ביטול היש, ומ"מ עכשיו ההמשכה רק מחיצוני' ע"י ולא מפנימי', כי עכשיו על ידי אספקלרי' דלא נהרא אין נמשך רק הדמות לא העצם, וכן למעלה חיצוני' ע"י, ולע"ל יהי' גילוי הפנימי'.

וענין מראות הצובאות הם נו"ה כי איהו בהוד הודי' ואמונה בחי' אספקלרי' דלא נהרא, ולא גילוי גמור, וכן בחי' נצח בדי ערבה שאין בו טעם, לבר מגופא כו', ועשו מהם כיור וכנו נצח והוד ע' עה"כ.————————————